ביאור הגר"א/יורה דעה/שמ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מי כו'. (בטור כתב וענשו מיתה בידי שמים אם אינו קורע) מ"ק כ"ד אבל שלא פרע כו':
(ב) וצריך לחזור כו'. גמ' שם (בעובדא דאמימר) וכתי' הראשון ברא"ש:
(ג) או בשולי כו'. גמ' שם:
(ד) וי"א שיוצא כו'. ז"ל סמ"ק תניא (במסכת שמחות פ"ט) הקורע למטה או מן הצדדין לא יצא ר' יהודה אומר יצא ונראה דהלכה כרבנן כו' ומיהו נהגו העולם לקרוע למטה ושמא סמכו העולם בשאר מתים על ר' יהודה:
(ה) אם אחר כו'. פסק להקל דמד"ס וקרא אסמכתא בעלמא הוא (וע"ל ס"ק מ"ט):
(ו) ועל כו'. שם איפסיק כריב"ב:
(ז) וכן כו'. (שם כ"ו ב'. ודוקא חמיו וחמותו כמ"ש) שם (כ' ב') לא אמרו לכבוד כו' (ומ"ש והאשה כו'. ע"ל סי' סע"ד ס"ק ז'):
(ח) או כו'. מדלא מתרץ בפי"ג דשבת ושם (במ"ק כ"ה א') בכה"ג וע' טור וב"י בשם תה"א:
(ט) ואפילו כו'. וראיה מאבשלום שאביו בכה עליו:
(י) אבל רגיל כו'. כמ"ש בפ"ו דסנהדרין (מ"ז א') יכול פירשו אבותיו כו' וכן במ"ש (פ"ב) הפורש מדרכי ציבור אין מתעסקין כו' וכן בהרוגי ב"ד בסנהדרין שם דהוי כמו להכעיס כיון שהתיר עצמו למיתה וכמ"ש בספ"ב דחולין (מ"א א') כיון שהתיר כו':
(ליקוט) אבל רגיל כו' וכ"ש כו'. כמ"ש בסנהדרין מ"ז א' דתני ר"ש יכול כו' וה"ה דאין מתאבל דחד דינא להו (ע"כ):
(יא) וי"א שמומר כו'. גמ' דסנהדרין פ"ו (מ"ז):
(יב) וכן מומר כו'. כמ"ש ברפ"ז דשבת תינוק שנשבה כו':
(יג) (ליקוט) וי"א דאין כו'. ממ"ש בתוספתא (פי"ד) דסנהדרין קטני עיר הנדחת שהודחו עמה רא"א נהרגין וחכ"א אין נהרגין וע"כ ל"פ רבנן אלא לענין נהרגין אבל לענין אבילות מודו דאין מתאבלין וסברא ראשונה ס"ל דלאו ראיה משם דשם מיירי שגדולים קצת ועבדו עבודת כוכבים אבל קטן שא"י בין ימינו לשמאלו חשוב כישראל ועוד דעיר הנדחת לא שייכא לשאר מקומות דקטן שעבד עבודת כוכבים אף לר"א אינו נהרג. מרדכי פ' היו בודקין (ע"כ):
(יד) אע"פ כו' אע"פ כו'. גמ' שם ושם:
(טו) והוא שעומד כו'. מדלא קרעו על רב ספרא ואמרו לא גמירנא כו' ובמס' שמחות (פ"ט) חכם שמת כל שעומדים בשעת מיתתו קורעין עליו ושאינן עומדין בשעת מיתתו אין קורעין עליו וט"ס מ"ש וחכם וצ"ל אדם כשר. הרא"ש ותה"א:
(טז) ות"ח כו'. כמו שאין חייבין בעמידה לפני הקטנים כמ"ש בספ"ב דב"מ דדוקא ת"ח שבבבל כו'. תה"א:
(יז) וי"א כו'. הר"ן בשם י"א (ולגירסא שלנו במ"ק כ"ה א' ואי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע מבואר כסברא ראשונה. וצ"ל דסברא אחרונה ל"ג תיבת למיקרע וכגירסא דשבת וכן ברא"ש דמ"ק שם ליתא) וכן משמע לכאורה ממס' שמחות הנ"ל אבל סברא ראשונה מפרש דעד הקבורה קאמר:
(יח) ועל ת"ח כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש כשם שקורעין על חכמים כך קורעין על ת"ח איזהו ת"ח כו' וע"ש סי' ק"ו:
(יט) אפי' לאחר כו'. בעובדא דרב ספרא סבור מאי דהוה כו' ואמרינן (כ"ד א') א"ל לשמואל נח נפשיה דרב כו' א"ל לר"י כו' וכן בירושלמי הביאו הרא"ש שם:
(כ) אם הוא כו'. כ' ב' וכר' מני וכמ"ש לקמן (בסעיף י"ח):
(כא) לא קרע כו'. כ"מ בגמ' שם סבור מאי כו' א"ל תנינא חכם כו' אבל בלא"ה לא:
(כב) וכבר נהגו כו'. לשון הרמב"ם:
(כג) וי"א כו'. כ"כ הרא"ש שם בשם הר"מ ממש"ש ועוד הא כל יומא שמעתיה כו' אבל הרא"ש הקשה עליו דאדרבה משם מוכח להיפך דקאמר ועוד כו' ומ"ש בב"מ ת"ה שבבבל כו' כבר פירש"י שם קרע שאין מתאחה כדין רבו:
(כד) על רבו כו'. ע' כל זה בסי' רמ"ב ומש"ש:
(ליקוט) על רבו שרוב כו' וי"א (דקרע) כו'. עתוס' דמ"ק כ"ה ב' ד"ה ועל כו' (ע"כ):
(כה) וי"א (דקרע) כו'. [עתוס' דב"מ ל"ג א' ד"ה ומקרעין כו' וע"ל סי' רמ"ב ס"ל] מהא דת"ח שבבבל כנ"ל:
(כו) ת"ח כו'. ערש"י שם. דמשמע כדין רבו שאינו מובהק ועוד דרבו מובהק אינו אלא א':
(כז) וי"א דא"צ כו'. ס"ל דכל מ"ש שם בשמואל ות"ח שבבבל הכל לחומרא בעלמא:
(כח) ואם לא קרע כו'. מדקאמר ואפרקסותו אינה מעכבת מכלל דשאר מעככת. הרא"ש ותה"א בשם הראב"ד:
(כט) וגוערים בו וכ"ז כו'. שם ושם וכדין מי שלא קרע כלל וכמ"ש בסי"ה:
(ל) א"צ כו'. הרמב"ן ומביאו הרא"ש שם דלא כראב"ד והביא ראיה ממ"ש במס' שמחות [בסיפא דההיא] ר' בנימין אומר משום ר"ע קורע את אפרקסותו מכלל דלת"ק אפי' לכתחלה א"צ וע"ש:
(לא) י"מ שהוא כו'. והביא בערוך ראיה ממ"ש במס' ד"א הנכנס לבית המרחץ כו' ובירושלמי פ"ב דברכות כו' ועברא"ש שם:
(לב) אלא כו'. טור. וכגירסת הרי"ף שם אחד האיש ואחד האשה [דברי רשב"א שרשב"א] אומר כו' ומאן דפליג על רשב"א סבר שאין האשה קורעת אלא העליון והכי איתא פלוגתייהו בירושלמי סוף מ"ק ובא"ר פ"ט. וז"ש ואחד האשה פי' דגם האשה קורעת כל בגדיה דברי רשב"א לאפוקי מת"ק דא"ר וירושלמי שאינה קורעת אלא העליון משום צניעות. שרשב"א אומר שיש תקנה לזה האשה קורעת כו'. ומ"מ כיון דבגמ' לא הביא אלא דעת רשב"א מכלל דהלכה כמותו. ודלא כהב"ח שכתב דלפי גירסת הרי"ף ליכא מאן דפליג ארשב"א גם מ"ש אף לפי גירסא שלנו יש לפסוק כרשב"א משום דבדברי סופרים הלכה כדברי המיקל ז"א רק בשוין אבל לא ביחיד נגד רבים. והב"י כתב אפשר שסובר הטור דרשב"א מפרש דברי ת"ק הוא ולא חולק ועתוס' דיבמות פ"ג א' ד"ה בריה כו' ור"י ל"פ כו'. וכן דרך הטור בכמה מקומות. ומש"ה פסק הטור לקמן ס"ס שס"ד ור"ס שע"ד כר"י בשדרה וגולגולת. אבל מ"ש עוד הב"י ואפי' את"ל שהוא חולק פסק הטור כמותו משום דמסתבר טעמיה אינו נראה לפסוק מסברתינו כל כמה דלא פסק הש"ס להדיא כיחידאה. אבל המרדכי פסק כת"ק (וע"ל ס"ק מ"ב):
(לג) כל הבגדים כו' ואינו כו'. דאין הלכה כחד לגבי תרי. הרי"ף וש"פ ובירושלמי והביאו הרא"ש שם סע"ה הרי שהיה מחליף כל ז' חייב לקרוע ר"ח רבה ור' חמא אבוה דר' הושעיא תרווייהון אמרין כולם אסורים באיחוי בר קפרא אמר אין לך אסור אלא הראשון בלבד א"ר חנינא פליגא אחרינא ביניהון למ"ד שניהם אסורין באיחוי אינו עושה שאר ימים תוספת ואפילו עליו כמה בגדים חייב לקרוע את כולם ומ"ד אינו אסור באיחוי אלא הראשון בלבד עושה שאר ימים תוספת וכיון דקי"ל דאין מתאחין ה"ה לענין כל בגדיו. תה"א וז"ש כמו בפעם כו':
(לד) (ליקוט) על כל המתים יכול כו'. ולא משמע כן בא"ר ספ"י דתניא התם ליל שבת בה"ש הופך כו' ומשמע בכל כמו מגלה את ראשו (ע"כ):
(לה) ואין חילוק כו'. עש"ך:
(לו) והולך כך כו'. רמב"ם. ולמד ממ"ש בספ"ק דב"ק וכבוד עשו כו' משמע דאינו אלא לפני המטה. ב"י:
(לז) (ליקוט) ואם הבן כו'. ז"ל הרמב"ן על מש"ש כ"ב ומעשה כו'. וא"ת ומה הכבוד הזה להקל בכבוד אביו כו' י"ל שהיה ר"י אדם גדול ואינה לפ"כ לחלוץ ורצו לנהוג בר"י כבוד לחלוץ עמו שלא יחלוץ יחידי וחשש לכבודם אע"פ שלא חשש לכבוד עצמו דכבוד תורה עדיף ובפ"ק דקדושין (ל"ג ב') אמרינן בנו והוא רבו כו' ולא איפשיטא כ"ש במילתא דאית ביה זילותא וכן תניא בא"ר (פ"ט) אף על אביו ואמו אם אינו ראוי לחלוץ ואחרים ראוין לחלוץ אינו חולץ ומעשה שמת אביו של ר"ע וחלצו אחרים לפניו והוא לא חלץ:
(לח) ומאחין כו'. והרמב"ן תמה עליו למה אין מאחה בו ביום ובא"ר פ"ט הקורע לשם כבוד ה"ז מאחה מיד:
(לט) ועל רבו מובהק שולל למחר. בירושלמי כד דמך ר' יונה הורה ר"ח בר בא לנעול למחר מאן דמר לשלול בו ביום לנעול בו בו ביום וקי"ל שנוהג יום א' לכן שולל למחר וצ"ע מ"ש בנשיא לשלול למחר הא כתב בסי' שע"ד סי"א נשיא כו' ואמת שברמב"ן שם הניח בצ"ע:
(מ) לעולם כו'. בירושלמי א"ר מונא וכי יש קריעה בלא אבול שכן על אביו ועל אמו אפי' אחד כמה חייב לקרוע. ומשמע לעולם [ואע"ג דמעובדא דר"ח דלא קרע משמע דאין קורע וכמ"ש בתוס' כ' ב' בד"ה קורע כו' היינו לפי' ר"ה אבל הרמב"ן לא הסכים עמו אלא כפירש"י דעל אביו ואמו של רב שאלו ע"ש] (וערא"ש סי' פ"א) (ע"כ):
(מא) כל בגדיו. עמש"ל בסי"ד:
(מב) (ליקוט) כשם כו'. כרשב"א דבירושלמי (פ"א דשבת ופ"א דעבודת כוכבים) אמרינן בשבת ובאבל ובעבודת כוכבים הלכה כרשב"א (לפי גירסא זו שהיא גירסא שלנו י"ל דלא קאי אכל מילי דרשב"א אלא אמילתא דרשב"א בתוספתא דפ"ק דעבודת כוכבים דנ"מ גם לענין שבת ואבל. אבל בה"ג והרמב"ן במלחמות סוף מ"ק ובתה"א הביאו הגירסא בכלל גדול ובאבל ולפני אידיהן הלכה כרשב"א) והביאו תוס' בעבודת כוכבים כ"א ב' בד"ה אריסא כו' ודלא כתוס' דמ"ק שם ד"ה כך כו' וזה הטעם ג"כ לסעיף י"א דפסק ג"כ כרשב"א ועתוס' שם (כ"ב ב') ד"ה אחר כו' וכ"כ בה"ג (הירושלמי והרמב"ן שם ושם הביאו על דינא דרשב"א אוסר באיחוי וע' ברמב"ן מ"ש עוד בזה) (ע"כ):
(מג) תפירה שהיא כו'. הראב"ד והרא"ש אבל הרמב"ן חולק וכתב שהיא שוה למעלה ולמטה וכמ"ש בירושלמי איזהו האחוי כאריג:
(ליקוט) דהיינו כו'. בא"ר פ"ט איזהו האחוי כו' ועתוס' כ"ו ב' ד"ה ובאיחוי כו' (ע"כ):
(מד) נתמלא מכאן כו'. ירושלמי שלמו אלו ואלו נעשה כפוחח פי' ואינו קורע. תה"א:
(מה) מתו אביו ואמו כא' כו'. דריב"ב ל"פ אלא הם עם שאר קרובים. תה"א:
(מו) א"ל כו' אבל כו'. כפי' הר"ן וש"פ דרב אשי לא לאפלוגי אתא:
(מז) א"ל כו'. נלמד מסעיף שקדם דוקא ואח"כ מת כו':
(מח) (ליקוט) הקורע בחלוק כו'. ירושלמי פי"ג דשבת על מ"ש בסכ"ח הקורע בשבת בעון קומי ר' יוסי לא כן אר"י בשם ר"ש בן יהוצדק מצה גזולה אין אדם יוצא י"ח ר"ל משום מצוה הבאה בעבירה ומשני א"ל תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח וכתב הרמב"ן וש"מ שהקורע בחלוק גזול לא יצא י"ח (ע"כ):
(מט) (ליקוט) אין כו'. אע"ג דבמ"ק כ"ו ב' אמרינן אבילות לחוד כו' היינו דליתא להאי כללא דלעולם כדברי המיקל אפי' יחיד נגד רבים אבל הוא כשאר ד"ס אע"ג דיליף מקרא וראשיכם כו' אסמכתא בעלמא הוא דאין באבלות מד"ת כלל רק אבלות יום דאשון לדברי הגאונים ואף בזה חולקין עליהם אבל קריעה וש"ד וגזירת שלשים בכולה הכל מד"ס. תה"א ע"ש (ע"כ):
(נ) ואפי' אמרו כו'. כ"מ שם דבלה"ק הדק"ל מי גמירי:
(נא) (ליקוט) הרואה ס"ת כו'. א"ר פ"ט על שריפת התורה לא כו' (ע"כ):
(נב) למחרתו. דאין ענין לזה ז' ול' כיון שאינן באבלות. שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |