מראי מקומות/יורה דעה/רסב

מראי מקומות יורה דעה רסב

תינוק שהוא מצטער שלא מחמת חולי אלא שעדיין לא הבריא אין מלים אותו

כן הביא הב"י בסעיף ב בד"ה ומ"ש במה, בשם כמה ראשונים וגאון, ויש להוסיף דכ"כ הריטב"א ביבמות עא: ד"ה רב פפא, וכ"כ האשכול בהל' מילה ד"ה וקטן (קג:), וכן הביא שם את תשובת הגאון שכתב כך, וציינו שהיא מרב הילאי.

חלצתו חמה נותנין לו ז' ימים להברותו, אם בעינן מעת לעת

הב"י בסעיף ב, הביא דהוא בעיא בגמרא, והרי"ף כתב דאיפשיטא דבעי מעת לעת, והרא"ש כתב דלא איפשיטא אבל בעי מעת לעת כיון דהוי ספק נפשות, ע"כ, ויש להוסיף דר"ח בשבת קלז. ד"ה מתניתין קטן, כתב דבעי מעת לעת, ע"כ, ומשמע מדבריו דזה לא מספיקא אלא דהכי מוכח ביבמות, וכן הביא הב"י שביאר הר"ן את דברי הרי"ף דאיפשיטא ביבמות, עוד יש להוסיף דבה"ג בהל' מילה בעמוד קנ, כתב נמי דבעי מעת לעת, ומדבריו נראה דלפי גירסתו בשבת שם, לא היה ספק כלל על מעת לעת אלא שמואל אמר להדיא דבעי מעת לעת ופרכי' עליה ומשני, ומדברי השאילתות בשאילתא צג הראשונה, נראה דגריס כעין גירסת בה"ג, שמדברי שמואל עצמו כבר היה מוכח דבעי מעת לעת ולא הוי ספיקא בזה כלל אלא רק פרכי' עליה ומשני, וכן האשכול בהל' מילה ד"ה וקטן (קג.), כתב דמסקי' דבעי מעת לעת, אמנם מדברי רש"י בשבת קלז. ד"ה לא, שכתב דמהא ליכא למישמע מידי, מוכח דגריס כגירסת הרא"ש דהוי ספיקא, ולא כגירסת הגאונים, ומ"מ אין מדבריו ראיה לענין הלכה דאפשר דאיפשיטא מיבמות כדכתב הר"ן, היוצא מהאמור דבדעת רש"י אין הכרע, והרא"ש סבר דבעי מעת לעת מספיקא, ומאידך בה"ג והשאילתות ור"ח והרי"ף והאשכול כולהו ס"ל דבעי מעת לעת מודאי ולא מספק, והכי נקטינן.

האם אנדרוגינוס נימול לח'

הב"י בסעיף ב, כתב דלרבי יהודה מחללין ולרבנן אין מחללין, ומספק אין מחללין עליו את השבת דתלי בספק כמו יוצא דופן, ע"כ, ויש להעיר דהרי"ף בשבת קנד, כתב דאיכא מאן דאמר דהלכה כרבי יהודה דמחללין וגאון אמר דאין הלכה כר"י, ע"כ, ור"ח בשבת קלו:, כתב די"א דאין הלכה כר"י, ור"ח פסק שם דהלכה כר"י דמחללין.

מתי חשיב הוציא ראשו חוץ לפרוזדור

הטוש"ע בסעיף ד, כתבו דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור חשיב כילוד, והפתחי תשובה בסי' רסו,ח בס"ק ח בסופו, הביא מהלבושי שרד דמשנפתח הקבר ואינה יכולה להלך בידוע שהוציא ראשו, ע"כ, ויש להעיר דכ"כ נמי בה"ג בהל' מילה בעמוד קמח-קמט, דמעוברת שאינה יכולה להלך בידוע שהוציא עובר את ראשו ומונים לו משעה זו ח' ימים ואם זה היה בערב שבת מלים אותו בערב שבת, ע"כ, אמנם קשה דבאהלות ז,ד, מבואר דכשהיא ניטלת באגפיה ואינה יכולה להלך הויא רק ספיקא וא"כ צריך למולו באחד בשבת, ושמא האי ניטלת באגפיה היינו שמהלכת ע"י סיוע חברותיה שאוחזות בזרועותיה אבל כשאינה יכולה להלך כלל הוי ודאי כילוד ומלים אותו בערב שבת, וציינו לעיין בתשובת הגאונים חמדה גנוזה סי' לג.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף