מראי מקומות/גיטין/נו/א

מראי מקומות גיטין נו א

הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו בו

בטעם שלא מיחו כתב המהרש"א שאפשר שלא היה בידם למחות.

שדא ביה מומא בניב שפתיים ואמרי לה בדוקין שבעין

במהרש"א ביאר שרמז לנם לאותו דור שהיו בהן בעלי לשון הרע שהוא מום ניב שפתיים באדם. ובדוקין שבעין לרמז על שהיו צרי עין שהוא מום דוק שבעין באדם. וכמו שנראה במעשה בעל הסעודה שלא רצה שיהנה חבירו מסעודתו וגם ביישו בדברים.

ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו

אף שנגזר עליהם גלות עבור שנאת חינם, ביאר המהרש"א שאפשר שלא היה נחרב הבית כי היתה המלכות חסה עליו, אבל כיון שאל הקריבו את קרבנו היתה חמתו על הבית לומר שאין לו צורך בו.

לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים

רש"י מפרש שעשה כן כשהיה סמוך לירושלים. והעיר המהרש"א שלפ"ז צד אחד לא היה בו חידוש שנפל בירושלים כיון שהיה סמוך לה. ויישב שמכל מקום אפשר שלא היה סמוך כל כך כדי שיוכל לירות אל העיר, והרוח נשאו דרך פלא עד העיר.

סמידא, חיורתא, גושקרא, קימחא דשערי

ביאר המהרש"א שמנה כאן ארבע מיני לחמים כנגד ארבע מינים שבלחמי תודה, שממנו מתברך מזוננו משולחן גבוה, וכיון שבטלה הקרבה זו בבית המקדש ניטל מהם ארבע מיני לחם. ועוד ביאר שהוא כנגד מה שהיו כפויי טובה בשרפם כל המזונות שניתנו להם משמיא.

רבי צדוק יתיב ארבעים שנין בתעניתא דלא ליחרוב

ביאר המהרש"א שארבעים שנים קודם חורבן הבית ראו בו סימני חורבן, כמו שאמרו חז"ל שארבעים שנה קודם החורבן בטלה סנהדרין.

ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לירגשון בך

הקשה המהרש"א מדוע לא יעורר חשד זה גופא שאינם נותנים לשאר אנשים ליקרב אליו. וביאר, שדבר זה דרך הצדיקים להקפיד על כך, כמו שמצינו ביעקב שציווה שדוקא בניו ישאוהו ולא בני בניו.

שלמא עליך מלכא שלמא עליך מלכא

הטעם שכפל לו שלום ביאר המהרש"א, שהוא ע"פ הדין המובא לקמן (סב.): ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'.

דלאו מלכה אנא

רש"י מפרש שהקפדתו היתה על שהוא משחק בו. והמהרש"א כתב שלולי פירושו היה נראה לומר שהוא משום שמזלזל בכבוד המלך והקיסר שהיה באותה שעה, באומרו שאדם אחר הוא המלך.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף