מראי מקומות/בבא קמא/מה/א

מראי מקומות בבא קמא מה א

תוד"ה מכור

ואפילו ר"ת דמפרש דמחיים לא מיתסר

עמש"כ בסנהדרין פ. ולעיל מ. בביאור שיטת ר"ת.

מ"מ הרי אסור להשהותו

כתב השיטה מקובצת בשם הר"א מגרמישא ז"ל, וז"ל אסור להשהותו לענות דינו ואתא (גופיה) [נדצ"ל אפי'] כרבי יעקב דבסמוך דבעלים מתענין בשהיית דין שוורים עכ"ד, וביאו"ד דאף לר"י דבסמוך דלא יליף מכמיתת הבעלים מידי דלא שייך טעמא בשור מ"מ הכא שייך ג"כ הטעם בשור, וע"ע מש"כ בסנהדרין פ., עיקר דין עינוי הדין בשור הוא גמ' לק' צא.

לר"ת ק' דמ"מ מדוע הקדישו אינו מוקדש, וכתבו הביה"ל ח"א סי' מ"ח אות ו' וקה"י נדרים סי' ל"ב אות ו' דכיון דלא חזי להקדש למידי ע"כ אינו קדוש, ובקוב"ש אות קל"ה ודבר"י סי' ל"ה אות ד' פי' דכיון דאסור להשהותו ע"כ הו"ל אינו ברשותו [וכתבנו בסנהדרין פ. בזה] אך א"כ למוכרו ג"כ לא יוכל ועי"ש.

תניא בתוספתא פ"ה ה"ב שור שנגמר דינו שהזיק פטור ופי' המג"א דאינו בעליו, ותיקשי לד' ר"ת דהוא בעליו. ומהא דאיתא בכריתות דף כ"ד שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה דאלמא דהוא הפקר לא תיקשי לשיטת ר"ת דס"ל דמותר בהנאה, דמ"מ כיון דעומד ליסקל ואסור לענות דינו ע"כ מפקירו, ומה"ט איתא בירושלמי כאן דעבדו הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה, ועבדו לא נאסר בהנאה, אלא ע"כ דמ"מ מתייאש ממנו ומפקירו, והא דתליא בסוגיין בדין אומרים באיסוה"נ הש"ל לד' ר"ת י"ל דאע"ג דאכתי לא נאסר בהנאה מ"מ הוא עומד ליסקל וייאסר בהנאה ומהשתא אין לו שויות ממון, ומ"מ קודם גמ"ד חשיב שיש לו שויות ממון ודו"ק.

וי"ל שאין הכל וכו'

עי' מהרש"א.

הרי שלך לפניך באיסוה"נ

בגמ', ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר

מקשים להסוברים דאיסוה"נ אינו שלו איך יכול לומר הרי שלך לפניך, והרי אם אינו שלו אין יכול לומר הש"ל כמבואר בסותוד"ה השתא, ועמדו בזה הבית הלוי ח"א סי' מ"ה אות ח' ובקובץ ביאורים אות לא, ודעת הגר"ז דרק אם זכה אחר אין יכול לומר הש"ל אבל בהפקר אומר הש"ל, וכ"ה בהגה"ה לתרומת הכרי סי' רס"ב ס"ק א'. ע"ע קוב"ש פסחים אות יז שביאר איך שרי לומר הש"ל ואין כאן משום נהנה מאיסוה"נ, והרי פורע חובו באיסוה"נ אסור, ותי' דהכא לא חל חיוב כ"ז שהוא בעין.

בגמ', דא"כ נפלוג לענין חמץ בפסח

רש"י פי' דהקו' מלק' צח: דקתני דמודו חכמים בחמץ בפסח שאומר הש"ל והתוס' פי' דהקו' מדוע לא פליגי בחמץ בפסח שלא הייתי יכול לטעות ולהעמיד מחלוקתם במילתא אחריתי, וצריך לבאר ד' תוס' דבשומר איך יש לחייבו בחמץ בפסח דבשלמא גזלן חייב על גניבתו אבל שומר הי' לבעלים לקחת לפני פסח, ובמג"א סי' תמ"ג ס"ק ה' כ' דמוטל על הנפקד למוכרו להציל את החמץ, ואם לא מכרו ונאבד חייב ויעויין בנו"כ שם שהאריכו בזה, ואפשר דמה"ט מיאן רש"י לפרש כד' התוס'.

חיוב שומר בהיזק שאינו ניכר

בהא דאמרינן בסוגיין דאומרים באיסוה"נ הרי שלך לפניך ומשמע דאם אבד החפץ חייב לשלם ודוקא אם החזירו מוחזר, וכן הוכיח המלחמות מפ' מרובה (עא:) דקאמר דאם גזלו מיד שומר איסוה"נ חייב הגזלן דהפסיד לשומר, אלמא דאם נאבד פטור, ובשיטה מקובצת לק' נו: הביא תוס' שאנץ שכ' דפטור דכיון דאין השומר חייב על היזק שאינו ניכר שוב אין לחייבו אף כשנאבד אח"כ וכ' דלפ"ז מה שאמרו החזירו מוחזר לא"ד דאע"ג דלא החזירו, ולבסוף חזר בו מכח הגמ' במרובה. והרע"א בג' המג"א סי' תמ"ג ס"ק ה' (הובא בברכ"ש סי' ל"א עי"ש) כתב דאם שומר פטור על היזק שאינו ניכר א"כ אף אם נאבד אח"כ ג"כ יפטר דממ"נ על האבידה אח"כ א"א לחייבו דהרי לא שוה כלום.

ומה"ט דן הרע"א דשומר חייב על היזק שאינו ניכר [ודלא כמג"א] וכשם דמזיק חייב בהיזק שאינו ניכר כך שומר והוא תקנ"ח, ואע"ג דלא הזיק בידים אלא מחמת פשיעתו ג"כ הוא בכלל התקנ"ח לחייבו, והא דלר"י החזירו מוחזר הוא משום דבשור הנסקל אין תקנ"ח לחייב בהיזק שאינו ניכר [ויבואר בעזה"י בתוד"ה השתא בזה] ומאי דקאמר בסוגיין דליפלגו בחמץ בפסח והרי שומר חייב בהיזק שאינו ניכר תי' הרע"א עפ"ד רש"י דהקו' דליפלגו בגזלן וכמשנ"ת ולפ"ז שפיר י"ל דשומר חייב על היזק שאינו ניכר, אבל אם לא נתחייב על היזק שאינו ניכר לא יתחייב אח"כ, ודבריו צ"ע טובא מגמ' עא: וכמשנ"ת דאם לא החזירו לבסוף חייב השומר, ותיקשי כנ"ל דממ"נ אם אינו חייב על שעת ההיזק איך יתחייב במה שאבד לבסוף.

והנה התרומת הכרי סי' שס"ג ד"ה ובהאי הביא להחק יעקב ואבן העוזר שכתבו דאם נעשה השא"נ ואח"כ נאבד בפשיעה לשו"ח או בגו"א לשו"ש חייב אבל אם נאנס פטור, ותמה ע"ז התרומת הכרי דממ"נ א"א לחייבו על שעה שנאבד וע"כ דגדר החיוב דבשעת ההיזק הו"ל פשיעה ונתחייב אלא דמ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך אבל אם נאנס שאין יכול לומר הרי שלך לפניך מדוע פטור, וממ"נ איך יתחייב על מה שאבד לבסוף וכקו' הרע"א, והמקור חיים סי' תמ"ג ס"ל כדעת התרומת הכרי, ובקוב"ש אות קכ"ו הוסיף לבאר דבאמת מזיק ג"כ חייב על היזק שאינו ניכר אלא דמ"מ מצי פטר נפשי' בהרי שלך לפניך ויעוי"ש שביאר בזה פלוגתת תוס' ורמב"ן, וע"ע בקוב"ש כתובות אות קכ"א בדרך זו.

ובדעת הח"י ואהעו"ז ביאר הברכ"ש סי' ל"א דחייב על כל מה שאירע מכח הפשיעה על ההיזק שאינו ניכר וכעין דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס, וכיון שאירע מחמת הפשיעה הראשונה חייב כשעת הפשיעה עי"ש דשומר שפשע והזיק משלם כשעת ההיזק ולא כשעת הפשיעה וכמש"כ הנתה"מ סי' רצ"א ס"ק י"ג ועי' חזו"א סי' ו' ס"ק א' ובסי' י"ג סוס"ק ו' שביאר הדברים באופ"א.

המורם מן הדברים בחיוב שומר בהיזק שאינו ניכר דעת המג"א דפטור והביא כן מסוגיין ונתבאר דכ"ז לשיטת תוס' אבל לרש"י אין הכרח, ולדעת הפוטרים אם אח"כ נאבד, בפשיעה חייב ובאונס החק יעקב ואבן העוזר פוטרים התרומת הכרי ומקור חיים מחייבים, ועוד יבואר בעזה"י בסוף הסוגיא בד' הרמב"ם.

רש"י ד"ה ליפלגו

והזיקא דבידים הוא

והק' תוס' דאם הוא היזק שאינו ניכר כי הזיקו בידים ג"כ יפטר ובעזה"י יתבאר שם, והנה אין כוונת רש"י דחייב מטעם מזיק דא"כ אדפליגי בשומר ליפלגו במזיק. ובחזו"י פ"ה ה"ב ביאר עפ"ד התוס' שאנץ [הובא בשיטה מקובצת נו:] וז"ל סתמא דמילתא לא קיבל עליו שמירה בהיזק שבא בפשיעתו יותר משאם היה עושה בידים וכיון שאם היה עושהו בידים היה פטור דהשא"נ הוא גם עכשיו שהוא שומר ובא בפשיעתו פטור הוא עכ"ד מבואר דביסוד הדין שומר חייב בהשא"נ אע"ג דמזיק פטור, אלא דיש אומדנא שלא נתכוין לקבל שמירה, וכתב החזון יחזקא' דאשר ע"כ באופן שההיזק בא ע"י מעשיו שפיר קיבל עליו.

ולד' התוס' שאנץ אם יקבל עליו בהדיא לשמור בהשא"נ יתחייב אף כשלא עשו קנין, וכמש"כ השעה"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ד, ועזכ"י ח"ב סי' מ"ז מש"כ בזה, ובקוב"ש ב"ב אות ט"ז כ' דלטעם התוס' שאנץ בשומר אבידה דרחמנא שעבדי' בע"כ יתחייב אף בהיזק שאינו ניכר, אבל לד' תוס' גיטין מב: מתבאר דשומר כמזיק ופטור עי"ש.

אי אהדרתיה ניהלי הוה שחיטנא ליה וכו'

רש"י פי' החילוק דאינו חייב לר"י אע"ג דאם הי' מחזירו הי' שוחטו מ"מ אין כאן היזק בידים דע"י מה שהביא לב"ד אינו עושה שלא ישחטנו דבלא זה היו גומרים את דינו, ומה דהי' יכול לשוחטו לפני שיגמרו את דינו צ"ל דאין כאן מעשה בידים, אבל לרבנן יש כאן מעשה היזק בידים במסירתו לב"ד, ובשיטת תוס' ושא"ר יתבאר בעזה"י בהמשך.

תוד"ה השתא

וקשה לפירושו וכו' אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב

ותמה המשנה למלך פ"ג מהל' גו"א ה"ד דאי אתפסי' בידים שפיר חייב דהרי בהשא"נ בידים קנסוהו חכמים, ובתרומת הכרי סי' שס"ג כ' ליישב ע"פ הגמ' בגיטין נ"ג דקנסא מקנסא לא ילפינן ופליגי התם בזה, אמנם המל"מ הק' עפ"ד תוס' לק' צח. ד"ה הצורם דס"ל דילפינן קנסא מקנסא, ועוד תי' התרומת הכרי דאף במסירתו לב"ד אין כאן מזיק בידים אלא דעי"ז ב"ד יגמרו את דינו ומדמי למשסה בו את הכלב, ובתורת גיטין (גיטין נג:) תי' דכל הקנס הוא שלא יהא כאו"א הולך ומטמא טהרותיו של חבירו והכא אדרבה מצוה קעביד וכ"כ שער המלך פ"ז מחובל ה"ג וברש"ש כאן. ובחת"ס או"ח תשו' ק"ה כ' דהמצוה רק לבעלים ולא לשומר וע"ע מהרמ"ש בגיטין שם [ציינו הרע"א באו"ח תמ"ג], ובקה"י תי' דמדין מזיק א"א לחייבו כלל דדינא ומצוה קעביד ואף בהיזק ניכר פטור דאין כאן מזיק, וכמו הב"ד עצמן שיתפסוהו וידינוהו ויסקלוהו דאינם חייבים, ורק מתורת שומר חייב דקיבל עליו לשמור, ועמש"כ לעיל מ: מהחזו"א לחלק כן והקשינו מהתוס' שם ד"ה אי.

דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו וכו'

וכ' המשנה למלך (פ"ג מהל' גו"א ה"ד) דהיא קו' אלימתא דה"ז דומה לזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור, וד' המל"מ צ"ע דהרי כ' תוס' לעיל יז: דבזרק חץ על כלי ובא אחר ושברו חייב, ויקשה כן בד' התוס', דהכא דמי לזרק חץ ולא זרק כלי, ואין השור חשיב כאבוד, וביאר הקובץ ביאורים דאם זרק חץ על כלי ובא אחר וקירב את הכלי לחץ פטור דנשבר ע"י חץ הראשון ודוקא אם שברו במקל חייב, וה"נ קידם שישבר בחץ הראשון, ובקה"י ביאר דהכא חיובו מדין שומר וכדבריו הנ"ל שאין כאן חיוב מזיק וכ"ז הוא כשע"י השמירה יצילו מן ההפסד אבל אם בלא"ה יפסד אינו חייב. והעירוני עוד דסב' תוס' לחלק בין חץ לכלי, דבחץ אין כאן סיבה בכלי משא"כ בזרק כלי, ולפ"ז יל"ד דהכא ג"כ סיבת הדבר הוא בשור, אכן אי הסב' משום דנעשה מעשה בכלי הכא לא נעשה בו מעשה, ועמשנ"ת בזה לעיל יז:.

דמה שנופל ליד ב"ד חשוב היזק ניכר

לכאו' יש לפרש כוונתם ע"פ שיטתם ב"ב ב: דבשרץ על הטהרות חשיב השא"נ דמי יודע אם הוכשרו ומבואר דבל"ז חשיב היזק ניכר אע"ג דהוא רק היזק דיני, וה"נ ביד בי"ד חשיב היזק ניכר, אמנם דעת הרמב"ן בקו' דד"ג דלא כתוס' שם [וכמש"כ קוב"ש ב"ב אות י'] ואשר ע"כ פי' במלחמות בסוגיין באופ"א דהכא היזק ניכר משום דרשות ב"ד עליו, וכל שיש כאן שינוי בקנין ממון בודאי חשיב היזק ניכר וכמבו' ברמב"ן בקו' שם, ובפנ"י פי' כוונת תוס' כדרך המלחמות. ועיין גיטין מא. ובתוס' שם ד"ה בהיזק, בהפסד ממון האם חשיב היזק ניכר.

ור' יעקב וכו'

כתב הנתה"מ בהקדמה לסי' ע"ו וז"ל וע"ש בתוס' דאפי' כשהוא ביד ב"ד מצי אמר לו הש"ל עכ"ד ויעוי"ש מש"כ ללמוד מזה, אמנם בקו"ש אות קל"ח כתב דודאי כשהוא ביד ב"ד אינו יכול לומר הש"ל ועיי"ש מש"כ בזה, ועיין במלחמות שכ' דלחכמים אין יכול לומר הש"ל אף שיצא מב"ד דכ"מ שהולך שם רשות ב"ד עליו, ועיין קצות החושן (סימן שס"ג ס"ק א') ואבן האזל פ"ג מגו"א ה"ד.

ושור תם וכו'

פי' הר"א מגרמישא ז"ל [הובא בשיטה מקובצת] דהוכחתם מגמ' לעיל מ: דקאמר אי תם הוה מערקנא ולא קאמר הוה מהדרנא.

להחליט לו מיד וכו'

לכאו' כוונתם ע"פ שיטתם לעיל לג: דהוחלט למפרע, ע"ע בספר חידושי רח"ה פ"ד מנ"מ ה"ד ד"ה והנה מש"כ בד' התוס' ונתבאר לעיל מ., ועברכ"ש סי' ז' אות ג' מש"כ בשיטת הרשב"א בדף נ"ו דפליג ע"ד תוס' דלא ס"ל דהוא היזק ניכר עיש"ה.

במלחמות כ' דבנגח באונס והתפיסו לב"ד חייב, דיש לחייבו על התפסתו לב"ד כדין מזיק, ומ"מ כ"ז בהמית אבל בנגח והזיק דן הפנ"י דכיון דגומרין דינו שלא בפניו אינו חייב על ההתפסה לידי בי"ד, אלא דהביא מסוגיא לעיל מ: דחייב, עוד כ' המלחמות דבנסקל השור לכו"ע חייב, בסוגיין יש עוד פי' לבעה"מ וכ"כ הריב"א [הובא בשיטה מקובצת] ויעויין במלחמות ותור"פ מה שהשיגו ע"ד ויעויין חי' הגר"ש שקאפ ב"מ סי' כ"ו אות ד' בביאו"ד הבעה"מ. עוד פי' יש להראב"ד [הובא בשיטה מקובצת].

בשיטת הרמב"ם

כ' הרמב"ם פ"ג מהל' גו"א ה"ד: או שהיתה יוצאה להסקל, אומר לו הרי שלך לפניך. והק' הלחם משנה דזהו כר"י דאומרים בשור הנסקל הרי שלך לפניך, ותימה דבפי"א מנזק"מ ה"ט פסק כרבנן, וביש"ש פ' הגוזל עצים סי' כ' ומחנ"א בג' הר"מ תי' דדעת הר"מ לחלק בין שומר לגזלן דשומר חייב על היזק שאינו ניכר משא"כ גזלן. ובשיטה מקובצת בדף צח: הביא רמ"ה דמסב' יש לחלק בזה בין שומר לגזלן עי"ש. ופי' היש"ש בפרקין סי' ל' דשומר חייב על הפשיעה וע"כ חייב אף בהשא"נ דהו"ל כמזיק בידים דחייב בהשא"נ משא"כ גזלן דכל שלא נשתנית יכול לומר הש"ל, ובחזו"י פ"ה ה"ב ביאר דשומר חייב לשמור וע"כ חייב אף בהשא"נ משא"כ גזלן, ועיין באבן האזל פ"ג מהל' גו"א מש"כ בזה.

ובש"ך סי' שס"ג ס"ק ז' השיג על היש"ש מגמ' לק' צח: דמדמי שומר לגזלן, ובקוב"ש אות קל"ו כ' ליישב דלהס"ד דאין אומרים באיסוה"נ הש"ל שפיר מדמי שומר לגזלן, אבל למסקנא דהוא מדין היזק ניכר כ"ז בשומר אבל בגזלן תליא בגדרי שינוי, ולפ"ז השומר חייב על היזק שאינו ניכר, ועיין חי' הגר"ש שקאפ ב"מ סי' כ"ו בדרך זו, ובאבי עזרי פ"ג מהל' גו"א ה"ד פי' ד' הר"מ בהל' גו"א באופ"א דמיירי בשור שנתערב בשוורים אחרים הנסקלים ובכה"ג אינו היזק ניכר וצ"ע.

בקצרה: דין שומר בהיזק שאינו ניכר יל"ד בזה בתרתי: א. דיתחייב מטעם קנסא ובמזיד כדין מזיק. ב. דשומר חייב מעיקר הדין בהשא"נ, ובסוגיין אין לחייב מטעם קנסא וכמשנ"ת בתוס', ומ"מ במאי דאמרי' ליפלגו בחמץ בפסח בזה יש לחייב מטעם קנסא, וזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' וכמשנ"ת, ודעת המג"א סי' תמ"ג דפטור והרע"א שם הוכיח כן מיו"ד סי' קכ"ז ודעת שער המלך פ"ז מהל' חובל ומזיק ה"ג דחייב בפשיעה במזיד והרע"א בגליון השיגו דפושע בשמירה לא הוי כמזיק דקנסוהו, וכשיטתו באו"ח, ובשעהמ"ט סי' קע"ו ס"ק ד' ביאר בדעת הרדב"ז דפושע כמזיק וקנסוהו, ובחזו"א סי' ה' ס"ק ג' כתב דלא קנסו אף במזיק בידים אא"כ מתכוין להזיק ויעוי"ש מש"כ בזה וברמב"ם וראב"ד פ"ז מהל' חובל ומזיק ה"ג כ' דקנסו המתכוין להזיק עי"ש, ובמשנה למלך פ"ג מהל' גו"א ה"ד כ' בגזלן ושומר אם טימא בידים חייב אף בשוגג דבעו למעבד השבה מעלייתא.

ולענין החיוב מדינא העולה מסוגיין דשומר פטור על היזק שאינו ניכר וכן פסק המג"א סי' תמ"ג והמחנ"א שומרים סי' ל"ה וכן הוכיח הרע"א בג' המג"א מד' השו"ע יו"ד סי' קכ"ז, ובדעת הרמב"ם נקטו היש"ש ומחנ"א דחייב אף בהיזק שאינו ניכר, [אך י"ל דהחיוב מטעם קנסא וכמזיק בידים וכמשנ"ת] ובנאבד לאחר שהוזק בהיזק שאינו ניכר נתבאר לעיל.

בגמ', אלא שור בר טענתא הוא

וטעמא דחכמים כ' הרשב"א בתשו' [הובא בב"י סו"ס שפ"ח] דס"ל דגזה"כ הוא והיינו דבבעלים גופי' אין זה מחמת טענה, ויעוי"ש מש"כ דכ"ז בגמ"ד אבל בקבלת עדות הוא דין אחר, והוא כדפירש"י ב"ב כח: דהוא כדי שיוכלו לטעון. וכתב הקוב"ש ב"ב אות ק"ב דעפ"ז בשור א"צ קבלת עדות בפני השור, וצ"ע ע"ד המנ"ח מ"ע נא [טו] שכתב דפשוט דבעינן קבלת עדות בפני השור, והראוני כן ברע"א ריש תשו' ק"ה דנקט דבעינן בפני השור.

והנה העירוני להיפוך בטעמא דר"י דא"צ בפניו דשור לאו בר טענתא הרי אשכחן כמה דינים דמקשינן כמיתת הבעלים אע"ג דלא שייך הטעם, וי"ל דר"י סבר דהדין בפניו הוא כדי שיוכל לטעון וממילא אף אם השור בפנינו ג"כ אין כאן קיום דין בפניו וא"כ ע"כ דאין דין בפניו, וראי' לדבר דבדין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דפירש"י בב"ב דהוא כדי שיוכל לטעון והרי מה"ט אין מקבלין בפני קטנים אלמא דכל שאין יכול לטעון לא מהני מה שהוא בפניו, א"כ זהו ההכרח דר"י דאין דין בפניו בשור דאי הוה בעינן בפניו לא הי' מועיל במה שהוא לפנינו, וא"כ צ"ע דלענין עדות מה מועיל במה שהשור לפנינו, ובמשנ"ת דהדין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא כדי שיוכל לטעון, מה"ט באופן שמוחל ומסכים לקבלת עדות שלא בפניו מהני וכמש"כ הפ"ת סי' כ"ח ס"ק כ"ו בשם עבודת הגרשוני בשם תשו' הראנ"ח, שו"ר בתשו' הרשב"א ח"ב סי' קצ"ב ובקצרה ח"א אלף קי"ח הובא בב"י שם, דגמ"ד דבעינן בפניו הוא ג"כ כדי שיוכל לטעון, ולפ"ז ע"כ צ"ל דדרשינן מינה לשור אע"ג דבשור לא שייך טעם זה, וצ"ע מ"ש מדין והצילו העדה דאיתא בסנהדרין לו: שאין נוהג בשור, עכ"פ עפ"ז אין לחלק בין קבלת עדות לגמ"ד דתרוייהו בעינן בפני השור, ע"ע מש"כ לעיל בתוד"ה מכור, [ועמש"כ בסנהדרין עט:] וע"ע במנ"ח שם [יט] כמה דיני כמיתת הבעלים דלא שייך הטעם בשור וכתבנו בסנהדרין עח. בזה.

כ' הרמב"ם פ"י מהל' נזקי ממון ה"ו אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו וכ' ה"ה כדברי חכמים שבברייתא השנויה שם, ותמהו אחרונים דע"כ ל"פ ר"י אלא שא"צ בפני השור אבל בפני הבעלים לכו"ע בעינן, וע"ע לחם משנה פ"ג מהל' גו"א ה"ד שכ' בדעת הרמב"ם דפסק כר"י, ותמהו עליו בזה וצ"ע.

עוד העירוני דהרמב"ם לא ביאר להדיא שאין גומרין דינו של שור שלא בפני השור, והביאו אגב גררא בפי"א מהל' נזקי ממון ה"י, עוד העירוני דדין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בנפשות לא ביאר הר"מ להדיא, ואפשר דזה נכלל בפי"ב מסנהדרין ה"א בסדר קבלת העדות בנפשות ועיין תשו' הריב"ש סי' רל"ז.

חיוב שומר בשמירת נזקין ובכופר

בגמ', ארבעה נכנסו תחת הבעלים

חקרו בגדר הדין דנכנסו תחת הבעלים האם הוא חיוב עצמי על השומרים דכל שהבהמה ברשותם הם חייבים בשמירת נזקין ועליהם מוטל לשמור, או"ד דעיקר החיוב רמי על הבעלים אלא הם נכנסים תחת חיוב הבעלים ובשור תם לכאו' ל"ש צד הא' דהרי הגבי' היא מהבעלים דהשור של הבעלים ואם החיוב מוטל על השומר איך יגבו מהשור של הבעלים, ונתבאר בזה לעיל לו: בכמה אופנים עי"ש ובעזה"י עוד יבואר בהמשך, ומ"מ זה ודאי דהשומר יש לו דין בעלים וכדחזינן לענין רשות משנה דברשות שומר הוא רשות משנה [ולעיל מ: כתבנו לדון די"ל דרק בשואל שיש לו קנין השתמשות ולא בשומר, ובענינינו ג"כ הי' מקו' לדון ולחלק בין שומר לשואל] וכמו"כ אפשר לעשותו מועד ע"י השומר כמבואר בדף לט. בהועד ע"י אפוטרופוס ובדף מ. בהועד בבית שואל וכמש"כ הרשב"א שם, מ"מ י"ל דאינו חיוב עצמי בנזקין.

ולענין חיוב הבעלים האם נפטרו במסירתו לשומר דן בזה הראב"ד פ"ד מהל' נזקי ממון ה"ד, ויל"ד בזה בכמה סוגיות: א. ט: מסרו לחש"ו, ב. יג: קיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו. ג. מ. שאלו בחזקת תם ונמצא מועד ד. נו: שומר שמסר לשומר, וכתבנו בזה לעיל לו: מ. עי"ש.

בגמ', אי דנטריה אפילו כולהו נמי ליפטרו

ופירש"י מדמי שור, משמע מסוגיין דמ"מ השור נסקל אע"ג דנגח באונס אלא דמ"מ השומר פטור מלשלם לבעלים כיון שהם אנוסים, וכן מבואר להדיא בתוד"ה אפילו, ובמלחמות וריב"א [הובא בשיטה מקובצת] בסוגיא דלעיל ובשאר ראשונים שם, ובתור"פ [הובא בשיטה מקובצת] הוכיח כן מהא דתניא לעיל כג: הנכנס לחצר בעה"ב שלא ברשות ונגחו שורו של בעה"ב ומת השור בסקילה ואין לך אונס גדול מזה דקא מצי למימר מאי קא בעית ברשות את"ד [ועמש"כ לעיל לג. בגדר הפטור ברשותי מאי בעית] והוכיח מזה הרש"ש דחיוב סקילה אינו לעונש בעליו והארכנו לעיל מא. בזה.

שם

פי' רש"י ותוס' דמ"מ שואל חייב בדמי שור לבעליו, אמנם ברמב"ם פ"ד מהל' נזקי ממון ה"ד מבואר דשואל ששמר שמירה מעולה והמית השור נסקל והשואל פטור מלשלם לבעלים, ובמ"מ הביא יש חולקים וכ' הב"י סי' שצ"ו ס"ז דכ"ה דעת רש"י ותוס' והרשב"א, וצ"ת בטעמו של הרמב"ם ותמה בזה הר"מ מסרקסטה ז"ל [הובא בשיטה מקובצת לק' ע"ב] וביש"ש סי' ל"א כ' דלא חייבה התורה שואל באונסין אלא אונסין דאתייליד בגוף הבהמה אבל הכא שהבהמה קיימת אלא שנגמר דינה ליסקל כדאי הוא הך אונס לומר אף אחר שנגמ"ד הש"ל עי"ש, וע"ע בחזו"א סי' ז' ס"ק י"ג שכתב כעי"ז ותמה על הב"י שהביא ד"ז להלכה והרי הפלוגתא הוא בשור שהמית ואינו נוהג בזה"ז, ותי' דנפ"מ לשור תם לדעת הר"מ דשור תם אין לו שמירה כלל ובזה הדין דשואל פטור, ועע"ש.

שו"ח בנזקי קרן

בגמ', ואי דלא נטריה אפילו שומר חנם ניחייב

מבואר בסוגיין דשו"ח חייב על נגיחה ואע"ג דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ונתבאר לעיל לז: לט. תוד"ה וכי דמה שאמרו בחזקת שימור אין זו שמירה אצל שו"ח, אלא הכוונה דממה שאמרה תורה שאינו חייב אלא ח"נ ע"כ דדרגת שימור דנגיחת תם לא חייבה תורה בשמירה והא דחייב ח"נ הוא קנס, אך באמת דהראי' מסוגיין יש לדחות דקו' הש"ס הוא דעכ"פ יתחייב במועד, אמנם הרמב"ם פ"ד מנ"מ ה"ד כ' דשו"ח חייב והתם מיירי בתם וכמו שפי' ה"ה, וכן הוכיחו מתוס' לעיל כא: ד"ה אדם עיש"ה. [ועי"ש בתור"פ דנראה מדבריו דפטור עיש"ה.] ובאמת דמוכח כן מדינא דמתני' דארבעה שומרין נכנסו תחת הבעלים ושו"ח בכללם ומיירי אף בשור תם הרי דשו"ח חייב לשמור שור תם שלא יזיק, ואי נימא דהשור שמור שמירה פחותה כיון דבחזקת שימור קאי א"כ לא יתחייב שו"ח ע"ז להמבואר ברש"י בסוגיין דאין שו"ח חייב בשמירת נזקין טפי מחיוב שמירתו לבעלים, וע"ע לק' מז: ונגחו שורו של בעה"ב ומשמע אף שור תם [ערשב"א בדף מד. דסתם שור במשנה הוא תם] והתם בשו"ח הוא ומשמע דמשלם נז"ש עש"ה. וע"ע ברא"ש פ"ק סי' י"ז דג"כ נראה להדיא דשו"ח חייב על שור תם, וע"ע מש"כ לעיל מא. להוכיח מד' רש"י כג: דמי שלא ידע ששורו מועד ג"כ חייב ואי נימא דתם הוא פטור אונס מדוע יתחייב.

בגמ', דנטריה שמירה פחותה וכו' כלתה לו שמירתו

ופירש"י הלכך לגבי בעלים פטור מדמי שור וכו' ובעי כפרה עכ"ד, וכ"כ הרא"ה [הובא בשיטה מקובצת בע"ב] דשו"ח חייב כופר וכן המאירי [הובא בשיטה מקובצת לק' ע"ב] הביא קצת חכמי הדורות שלפנינו שכתבו דשו"ח ששמר שמירה פחותה מ"מ חייב בכופר ולא נפטר אלא מן התשלומין והשיג ע"ז, ובביאו"ד רש"י כ' החזו"א סי' ז' ס"ק ז' ובאבי עזרי פ"א מנ"מ ה"א דחלוק חיוב כופר מחיוב נזיקין, דחיוב כופר הוא כל שהשור תחתיו חייב לשומרו שלא ייהרג אדם על ידו דהוא חיובא דבעלים וכדאיתא לעיל מד: וכמשנ"ת שם, וע"כ מוטל חיוב זה על השומר והבעלים פטורים שאין השור אצלם, אבל חיוב נזיקין רמי רחמנא על הבעלים והשומר אינו בעלים אלא נכנס תחת הבעלים וזה רק על שמירה פחותה.

ויש לתמוה ע"ז מהא דאמרינן לעיל מ. דאפוטרופסים אין משלמין את הכופר דיתמי לאו בני כפרה, וק' דמ"מ ליחייבו אפוטרופוס מצד עצמן, ופי' הרא"ה [הובא בשיטה מקובצת שם] דהאפוטרופוס לא קיבלו עליהן שמירת מיתה כיון שהיתומים לא ישלמו את הכופר, וק' דלהמבואר בסוגיין הרי חיוב כופר הוא במה שהשור בשמירתם והמית מחמתם א"כ מה יועיל שלא יקבלו עליהם, והרי ה"נ לא קיבל השו"ח שמירה מעולה וצ"ע.

ודעת הרשב"א [הובא בשיטה מקובצת] דשו"ח ששמר שמירה פחותה פטור מכופר, ולפירושו מוכרח כן בסוגיין דכתב דלענין דמי שור לבעליו שו"ש ושוכר חייבים אף כדנטרינהו שמירה מעולה, וא"כ מדוע מוקים לה בדנטרי' שמירה פחותה ולא בדנטרי' שמירה מעולה וע"כ משום דמיירי לענין כופר ובזה שו"ח פטור בדנטרי' שמירה פחותה ואינך חייבים אא"כ נטרינהו שמירה מעולה, וכן דעת הר"מ פ"ד מנ"מ ה"ד דאע"ג דהבעלים חייבים השומרים פטורים מבואר דחיוב השומר בנזקין אינו חיוב עצמי. [ועמש"כ בהמשך בשיטת הר"מ וצ"ע].

ויש עוד שיטה שלישית דשו"ח ששמר שמירה פחותה חייב בכל הנזקין, והוא דעת ההשלמה [הובא בחי' ר' שמואל סי' י"ד] וכן פי' האבי עזרי במכתב להגרא"ז שבסו"ס נזיקין בביאו"ד הרמב"ן, [ובספרו כתב לפרשו על כופר וכמשנ"ת ויבואר עוד בעזה"י] וטעם שיטה זו דס"ל דשומר שהבהמה ברשותו הוא חיוב עצמי לשמירת נזקין ולא משום שנכנס תחת הבעלים, ובהשלמה מבואר כן אף בשור תם והאריכו בשיטה זו באו"ש פ"ד מנ"מ ה"ב ברכת שמואל סי' ז, ח, ט אבן האזל ריש הל' נז"מ ויסוד הדברים דנלמד מדרשא במכילתא דשומר חייב בשמירה, ולמדנו מזה דהוא חיוב עצמי על השומר, וכתבו כמה נפ"מ בזה, ונבאר מקצתם:

א. שומר שהיו בעליו עמו דפטור כלפי הבעלים האם חייב בשמירת נזקין, וכתב הברכ"ש סי' ז' דאי שומר הוא חיוב עצמי א"כ אע"פ שנפטר כלפי הבעלים מ"מ חייב בשמירת נזקין, אבל אי נימא דהוא נכנס תחת הבעלים הכא יפטר, ונידון זה הוא ממש כנידון דסוגיין בשו"ח האם חייב בשמירת נזקין בשמירה מעולה [וצל"ע דהרשב"א כאן ס"ל דפטור, והרי בדעת הרשב"א הוכיח הברכ"ש דהוא חיוב עצמי, ואפשר דמ"מ יש אומדנא שאין השומר חפץ לשמור שמירה מעולה והוא כמי שלא קיבל עליו שמירת נזקין].

ב. עוד דן בשמירת נזקין לחוד בלא שמירת גופו דאי חיוב עצמי דשומר לא שייך חיוב זה, דהרי אינו שומר אבל אי כל חיוב שמירת נזקין הוא במה שנכנס תחת הבעלים א"כ כשם ששייך שמירת גופו בלא נזקין וכדאיתא בפ"ק [וכן מבואר לעיל מ.] כמו"כ שייך שמירת נזקין בלא שמירת גופו.

ג. וכמו"כ דן שם [ט, ג] דלענין שמירת גופו נחלקו קמאי דבהנח לפני נעשה שומר ע"י דין ערב דנסתלקו הבעלים משמירה מחמת השומר, ויל"ד האם נתחייב גם בשמירת נזקיו, דאי מדין חיובו תחת הבעלים א"כ ה"נ נתחייב בשמירת נזקין משא"כ אי נימא דהוא חיוב עצמי א"כ זה רק כשנכנס לרשותו ולא סגי במה שנסתלקו הבעלים משמירה על פיו.

ד. נחלקו הרמב"ם והראב"ד בפ"ד מהל' נזקי ממון ה"י האם צריך השומר לקבל עליו בפירוש שמירת נזקין או דמסתמא חייב בשמירת נזקיו, ויש לפרש דפליגי באומדנא האם כוונתו להתחייב בשמירת נזקין, אמנם להמתבאר דנו רבותינו לפרש דבהא פליגי דהר"מ ס"ל דהוא דין עצמי דשומר וכלשונו בריש הל' נז"מ דכל בהמה שברשותו של אדם חייב לשמור, ע"כ א"צ קבלה מפורשת והראב"ד ס"ל דהוא ע"י קבלתו ע"כ מסתמא לא מקבל עלי' ודו"ק.

ה. הנה נסתפק האור שמח פ"ד מהל' נקי ממון סוף ה"ד האם שומר אבידה חייב בשמירת נזקין ובפנ"י נז. ד"ה בגמ' נקט בפשיטות דחייב [וכתב לדמותו לסוגיין דאי חיובו כשו"ח לא יתחייב בנזקין אלא כשו"ח] ולכאו' י"ל דעד כאן לא אשכחן אלא דרחמנא שעבדי' לשמירת גופו ולא לשמירת נזקיו, אבל אי נימא דהוא דין עצמי שפיר יתחייב אף משמירת נזקיו. וע"ע מש"כ בב"מ מב. בתוד"ה אמר.

ו. בחי' ר' שמואל סי' א' אות ח' חקר בדין נגח ואח"כ הפקיר דפטור ולדעת רש"י אף מכר מה הדין אם הבעלים מסרו השור לשומר ונגח ומכרו אותו לאחר האם יפטר כדין נגח ואח"כ מכר, דאי חיוב עצמי דשומר יתחייב דכלפי חיובא דשומר לא נשתנה הרשות דהוא ברשותו, אבל אם הוא דין דנכנס תחת הבעלים מאחר שהבעלים פטורים השומר ג"כ פטור.

ובכ"ז יל"ד לענין כופר לפמשנ"ת בד' רש"י דיש לחלק בין כופר לנזקין דכופר הוא חיוב עצמי משא"כ בנזקין.

בגמ', אמרי כמאן אי כרבי מאיר

מבואר בסוגין דחיוב כופר תלי בגדר שמירת נזקין ולר"מ דמועד בעי שמירה מעולה חיוב כופר הוא עד שמירה מעולה ולר"י דמועד סגי בשמירה פחותה חיוב כופר סגי בשמירה פחותה, ולר"א דאין לו שמירה אלא סכין פירש"י בע"ב ד"ה ר"א דחייב כופר לעולם, ויל"ד דכיון דכופרא כפרה על שלא שמר א"כ יש לתלותו בגדרי כפרה המוטל על האדם, כמה הוא חובה המוטלת עליו, ולא תליא בגדרי שמירה, ולכאו' מסתברא שמעיקר חיובו בדיני שמים הוא רק בשמירה פחותה דהוא ברו"מ ולא ברושא"מ, וא"כ לכו"ע בדין כופר תליא ברו"מ, אמנם לק' נו. איתא דברושא"מ חייב בד"ש. וא"כ י"ל דה"ה דיתחייב בכפרה, אבל עכ"פ לר"א דאין שמירה אלא סכין לכאו' כ"ז בגדרי נזיקין ולא בגדרי כופר, ומאידך י"ל דכיון דמוטל עליו לשוחטו ממילא חייב על הריגתו, ויל"ע דשמעתין בשומר ואינו יכול לשוחטו, ויש ליישב, והדברים נראין כמשנ"ת בפרקין דחיוב כופר מתלא תליא בחיוב נזיקין, שו"ר בפנ"י לק' ע"ב במשנה במש"כ דדרשינן מקראי לנזקין וכופר.

עי' פנ"י מש"כ לבאר מדוע אין השומר חייב על שהתפיסו לב"ד וכסוגיא דלעיל.

תוד"ה חוץ

עיין מהרש"א.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף