מראי מקומות/אורח חיים/קמא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קמא

העולה לתורה לא יסמוך עצמו בכותל או בעמוד[עריכה]

כ"כ הטוש"ע והב"י בסעיף א, ויש להעיר דכן הביא האשכול בהל' קריאת התורה ד"ה וכתב (סט.), בשם הנגיד בשם רב סעדיה, וכתב האשכול דאינו יודע מנין דין זה, ע"כ, וציינו דאיתא בירושלמי במגילה ד,ה, שהמתרגם לא יסמוך עצמו, ע"כ, וא"כ ק"ו שהקורא לא יסמוך, וכ"כ המנהיג בהל' שבת סי' כז, בשם הירושלמי, דהמתרגם אין לו לסמוך, ע"כ, ולפי"ז נראה פשוט כמו שכתב הרמ"א שאף החזן הקורא אין לו להיסמך, דהא הוא לא גרע מהמתרגם.

קריאה בתורה בשנים[עריכה]

הטור בסעיף ב, הביא שהרא"ש הקשה על מנהגינו שקורא הש"צ וגם העולה דהא הוי קריאה בשניים, ותי' דשאני הכא שהעולה קורא בשקט, ע"כ, ומיהו הר"ן במגילה שהזכירו הב"י שם, כתב על קושיה זו דהכי תקון כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרוא, ע"כ, הרי דס"ל דלא כהרא"ש אלא דאפי' בקריאה בנחת אכתי איכא האי דינא דלא יקראו בשניים אלא שלצורך תקנה הקילו.

אין הקורא רשאי לברך על קריאת הש"ץ אלא הוא גם צריך לקרוא[עריכה]

כן הביא הטור מהרא"ש בסעיף ב, ויש להעיר דכ"כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' נט, דמדברי כולהו רבוותא משמע שלא יקרא החזן עבור העולה אלא העולה צריך לקרוא, ע"כ, ויש בדין זה חידוש דלא אמרי' דיהני דשומע כעונה כמו שמצינו במגילה דאע"ג דצריך כל אדם לקרוא ממגילה כשירה אפ"ה מהני שומע כעונה, וצ"ע.

אם סומא יכול לעלות לתורה[עריכה]

הב"י בסעיף ב בד"ה ומ"ש רבינו ומיהו, הביא מהאשכול דיכול לעלות, ומאידך הביא מהרבה ראשונים שכתבו דאסור לקרוא בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב, והבין הב"י לפי דבריהם שסומא אסור לעלות ועל כן דחה מההלכה את דברי האשכול, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' רמה, כתב רב נטרונאי כדברי הראשונים דאסור לקרוא בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב, וכתב שלפיכך סומא אינו יכול לקרוא בתורה, וביאר הטעם שאסור לקרוא בעל פה כיון שאין העם יוצאים ידי חובתן אלא כששומעים ממי שקורא מן הכתב, ע"כ, ולפי"ז היה אפשר דהיינו דוקא כשרוצים לצאת ע"י קריאת הסומא אבל אם מעמידים ש"ץ שיקרא והציבור יוצא ע"י ששומע קריאת הש"ץ א"כ אין בכך פגם אם יעלה סומא ויקרא בלחש בעל פה, אמנם זה אינו דכיון דמעיקר התקנה העולה הוא זה שצריך לקרוא לציבור א"כ מי שאין בקריאתו ממש להוציא את הציבור ידי חובה אינו יכול לעלות וברכותיו לבטלה כיון דהוא מברך על קריאתו שנתקנה כדי להוציא הציבור. ונראה פשוט דמי שמברך על התורה ועומד ברחוק מהספר ואינו יכול לראות מה שכתוב בספר מחמת שרחוק מהספר וקורא בחומש שבידו בלחש והציבור שומע את הש"ץ שקורא בקול מהספר, דזה הוי ממש כסומא וברכותיו לבטלה.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף