מראי מקומות/אבן העזר/קכו

מראי מקומות אבן העזר קכו

אם צריך שתהא הכתיבה דקה או גסה

הב"י בסעיף א, הביא מכמה ראשונים דבעי כתיבה גסה, וכתב הב"י דלא באו לאפוקי כתיבה דקה אלא כתיבה אשורית נקראת כתיבה גסה, ע"כ, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, כתב דצריך לכתוב כתיבה דקה שורש הגסה ולא בכתיבה שאין לה תיקון גופי האותיות, ע"כ, דהיינו לכתוב כתיבה דקה אבל כדרך הכתיבה הגסה דהיינו עם תיקון גופי האותיות.

לא ידחוק את האותיות

כ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, דהיינו שלא יהיו אותיות שהם דחוקות בין ב' האותיות שמצידיהם אלא יהיה ריווח בין האותיות כראוי.

אם צריך לכתוב ודין דיהוי וכו'

הב"י בסעיף א ד"ה וצריך, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דמהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, מבואר דכותבים ודין.

נוסח טופס הגט

הטור בתחילת הסימן, והרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והרא"ש בסוף גיטין, והרמ"א בסוף סדר הגט שבסוף הספר, כתבו את נוסח הגט, וכן רש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, כתב את רוב נוסח הגט, ומדברי הב"י בסימן זה מבואר שיש אף את טופס הרא"ש בתשובות, וטופסים שכתב רבינו ירוחם על שם טופס הרי"ף וטופס הרא"ש, וטופסים הנדפסים בסמ"ג ובסמ"ק, ע"כ, אבל כל אלו לא סדרו את הגט לפי י"ב שיטין, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתב את נוסח הגט וסידרו בי"ב שיטין כך, (שיטה א') בשלישי בשבת בראש חדש אדר שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וששים (שיטה ב') וחמשה לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בטוליטולא מתא דיתבא על נהר (שיטה ג') תאגו איך אנא ראובן בן יעקב המכונה כלפון שנולדתי במתא בורגוש (שיטה ד') דיתבא על נהר דוראנו ובאתי לדור בטוליטולא מתא דיתבא על נהר תאגו וכל (שיטה ה') שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות (שיטה ו') נפשי בדלא אניסנא ובביטול כל מודעי ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת (שיטה ז') אנתתי שרה בת אברהם המכונת גאמילה דממתא בורגוש דיתבא על נהר דוראנו (שיטה ח') וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי (שיטה ט') דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין (שיטה י') רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחה (שיטה י"א) בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי (שיטה י"ב) ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, (ע"כ שיטה י"ב) נפתלי בן יחצאל עד חנוך בן אליאב עד. ע"כ מהמנהיג. ואיכא למידק דהא המנהיג לעיל שם ד"ה והנהיג, כתב דיכתוב בסיום שיטה י"א את תיבות ספר תרוכין, וכל שיטה י"ב ימלא באותיות רחבות כיון דאין למדין משיטה אחרונה, וכן הביא מר"י הזקן, וכאן בנוסח הגט כתב המנהיג שהתיבות האחרונות הם וגט פטורין כדת משה וישראל, ועוד שכתבם בשיטה י"ב, והא אין למדים משיטה אחרונה, ושמא ס"ל דבין שיטה י"ב לעדים מוסיף עוד שיטה באותיות רחבות, ומ"מ שם לעיל כתב לעשות כן בשיטה י"ב ולא בשיטה י"ג, וצ"ע.

הטעם שאין לכתוב ודין עם י'

הב"י בסעיף ט, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב כרש"י שלא ישמע דין הוא שאגרשך ואם לאו יפסל.

הטעם שאין לכתוב ואיגרת עם י'

הב"י בסעיף ט, הביא בזה מחלוקת אם ישמע גג או זנות, ויש להעיר דתוס' בגיטין פה: ד"ה ולא, כתבו דישמע גג, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב דישמע זנות, וכתב עוד פירוש שישמע גירוי ותיגר דהיינו מריבה, כלומר שישמע שאם יש זנות או מריבה הוי גט ואם לאו לא הוי גט, ע"כ.

הטעם שאין לכתוב דתהביין בלא ג' יודי"ן

הב"י בסעיף י, הביא מרש"י דישמע נשים דעלמא, והרמב"ם כתב דישמע שמגרש ב' נשים אחרות ולא אותה, ע"כ, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב דישמע שמגרש ב' נשים ששמותיהן שוות, דהיינו אותה ועוד אחרת, ואי אפשר לגרש ב' נשים בגט אחד.

אם צריך לכתוב דיתיהבייין ודיתיצבייין, דהיינו בחמשה יודין

הטור והב"י והשו"ע בסעיף י, הביאו בזה מחלוקת אם מלבד הג' יודי"ן הרצופין בסוף התיבה צריך לכתוב עוד ב' יודי"ן בתחילת התיבה או יו"ד אחד או כלל לא לכתוב, ויש להעיר דרש"י בגיטין פה: ד"ה די תיהוייין, גריס ב' יודי"ן בתחילת התיבה, וכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, וכן שם בהמשך בנוסח הגט, וכ"כ להדיא סמ"ק במצוה קפא אות רנט, דצריך לכתוב ב' יודי"ן בתחילת התיבה אחת אחר הד' ואחת אחר הת', ומאידך תוס' רי"ד שם ד"ה דתיצבייין, גריס יו"ד אחד בתחילת התיבה אחר הת', והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, כתב דיתהוייין ודיתצבייין, ע"כ, דהיינו יוד אחת לאחר הד', ובה"ג בהל' גיטין בעמוד תכא, גריס דתהוייין, בלא יודי"ן כלל.

אם עדיף לכתוב דתיהוי את רשאה וכו' לכל גבר דיתיציבי

הב"י בסעיף י, הביא מהראשונים בשם העיטור דהכי עדיף, ויש להעיר דכן הביא המנהיג להכה בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, בשם ה"ר יצחק, (ונראה דהיינו בעל העיטור).

הטעם שצריך שלא ישמע וכדי

הב"י בסעיף יא, הביא בזה את פירוש רש"י ואת פירוש הרמב"ם, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב פירוש ג', שלא ישמע כדי דהיינו שהגט הוא חנם והבל ואינו כלום, ושם בהמשך כתב המנהיג שלא הבין בזה את פירוש הרמב"ם.

הטעם שצריך שלא ישמע תריכין ושביקין

הב"י בסעיף יא, הביא בזה את פירוש רש"י ואת פירוש הרמב"ם, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובשילהי, כתב שלא הבין בזה את פירוש הרמב"ם.

אם כותבים תירוכין ושיבוקין עם י' בתחילת התיבה

הב"י בסעיף יב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס הרי"ף בגיטין קלח, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, כתוב תירוכין עם י', ושבוקין בלא י', ובטופס הרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב תרוכין ושבוקין בלא י'.

אם כותבים פיטורין עם י' בתחילת התיבה

הב"י בסעיף יב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס הרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב פטורין בלא י', ובטופס הרי"ף בגיטין קלח, וברש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, יש חילופי נוסחאות.

הטעם שצריך שלא ישמע לי מהך

הב"י בסעיף יג, הביא מרש"י שלא ישמע תהי לי ולא תתגרשי, ויש להוסיף דכ"כ תוס' רי"ד בגיטין פה: ד"ה ולא ליכתוב לימהך, וכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי.

כיצד צריך להיזהר בתיבת למהך שלא ישמע צחוק

הטור והב"י בסעיף יד, כתבו דלא לכתוב למחך כדי שלא ישמע שחוק, והב"י הביא כן מהש"ס, ויש להעיר דכ"כ רש"י בגיטין פה: ד"ה ולא לכתוב, והרא"ש בגיטין ט,ד,המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, ותוס' רי"ד בגיטין פה: ד"ה ולא ליכתוב למחך, אמנם בה"ג בהל' גיטין בעמוד תכא, כתב דלא לכתוב למהוך כדי שלא ישמע שחוק, ע"כ, ומבואר דכן היתה גירסתו בש"ס.

אם כותבים לא ימחא בא' או לא ימחה

הב"י בסעיף יז, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבנוסח שכתב המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא כתוב עם ה', ובדברי רש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, כתוב לא ימחי עם י'.

לא יכתוב בשיטה אחרונה תיבות שהם מנוסח הגט כגון ספר תירוכין אלא ימלא באותיות רחבות כיון דאין למדים משיטה אחרונה

כ"כ הטוש"ע בסעיף יח, וכן הביא הב"י מכמה ראשונים, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה והנהיג, וכן הביא מר"י הזקן, אמנם עי' במה שכתבתי בדעת המנהיג בזה, לעיל גבי נוסח הגט.

אם העדים יחתמו בשיטה אחרונה או בשיטה שלאחריה

הטור בסעיף יז-כא, והב"י בסעיף יח, כתבו דאין ראוי שיחתמו העדים בשיטה של כדת משה וישראל, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קפא אות רנא, כתב דאין לעדים לחתום בשיטה אחרונה. הב"י הביא את לשון הרשב"א שמבואר בו שיחתמו העדים בשיטה אחרונה, ויש להעיר דבתיקון הגט לרשב"א שהביא הר"ן בסוף גיטין, כתוב שיחתמו העדים באותה שיטה עצמה.

אם צריך לסיים את השיטה אחרונה בסוף השיטה

הטור בסעיף יז-כא, כתב דלא יסיימו באמצע שיטה כדי שלא יחתמו העדים בשיטה אחרונה, ויש להעיר דכ"כ סמ"ק במצוה קפא אות רנא.

לא דקדק הסופר בכל הדקדוקים והעדים מעידים שהבעל לא ציוה שלא לדקדק בהם, האם הגט כשר

הטוש"ע והב"י בסעיף כב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב דהוא כשר, והמנהיג שם כתב על מקרה שיש בו יותר סברא להחמיר, דלדעת כל הגאונים אם נישאת לא תצא, ע"כ, וא"כ מבואר דכ"ש בנידון שלנו דלכל הפחות ס"ל לגאונים דלא תצא, ואפשר אף דס"ל דתינשא לכתחילה.

כתב הבעל הגט ולא דקדק בדקדוקים או שהורה לסופר לכתוב ולא לדקדק בהם, ולאחר הנתינה הבעל אומר שעשה כדי לקלקלה

הטוש"ע והב"י בסעיף כב, הביאו שהרמב"ם פוסל אף אם הסופר טעה בטעות, ושיש חולקים על זה, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב גבי היכא שהבעל כתב הגט או שהורה כן לסופר והוא מערער, שלא תנשא ואם נשאת לא תצא, וכתב דכן הורו כל הגאונים, ע"כ, ויש לתמוה על זה דבגוונא שהבעל הורה לסופר שלא לדקדק מוכחא מילתא דהוא רוצה לקלקלה וא"כ למה לא תצא, וצ"ע.

אם כותבית תיבת למנין עם יו"ד אחת

הב"י והשו"ע בסעיף כו, הביא מהכל בו והמרדכי שכותבים ביו"ד אחת, ויש להעיר דכן הוא בנוסח הגט שכתבו הטור בריש הסימן, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, שהם כתבו תיבת מנין עם יו"ד אחת, אמנם בנוסח הגט שכתב הרי"ף בגיטין קלח, כתוב במניינא, עם ב' יודי"ן, ובנוסח הגט שכתב הרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, כתוב למניינא, עם ב' יודי"ן, ונראה שיש חילוק בזה בין לשה"ק לארמית, כי הראשונים שכתבו תיבת מנין כתבוה עם יו"ד אחת, ואלו שכתבו תיבת מניינא כתבוה עם ב' יודי"ן.

שאנו מונים, האם כותבים תיבת מונים עם ו'

הב"י והשו"ע בסעיף כז, הביא מהכל בו והמרדכי שהוא בלא ו', ויש להעיר דכן הוא בנוסח הגט שכתב הטור בריש הסימן, ומאידך בנוסח הגט שכתבו הרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב מונין, עם ו'.

כותבים דיתבא עם י' אחת בתיבה אחת ולא די יתבא

כן הביאו הב"י והדרכ"מ והשו"ע בסעיף כח, והב"י בסי' קכח,ד, מהראשונים, ויש להוסיף דכן הוא בנוסח הגט שכתבו הטור בריש הסימן, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי.

אם כותבים דממתא פלוני וכל שום דאית לי, או וכל שום דאית לי דממתא פלוני

הב"י בסעיף ל, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתב בנוסח הגט, שנולדתי במתא בורגוש וכו' וכל שום אחרן וכו'.

אם צריך לכתוב וכל שום וכו' על שם אבי המגרש

הב"י בסעיף לא, הביא שמהראשונים נראה דצריך, ויש להעיר דכן נראה מנוסח הגט שכתבו הטור בריש הסימן, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי.

אם כותבים ושבקית ופטרית או ופטרית ושבקית או רק ופטרית

הב"י בסעיף לג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס הגט שכתב המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתב ופטרית ושבקית.

בתיבת ותרוכית הראשונה, האם כותבים ותרוכית או ותריכית

הב"י בסעיף לג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתב ותרוכית.

אם כותבים תיבת יתיכי עם ג' יודי"ן

הב"י והשו"ע בסעיף לד, הביא מהכל בו והמרדכי שיכתוב בג' יודי"ן, ויש להעיר דכן הוא בטופס הגט שכתבו הטור בריש הסימן, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי.

אם כותבים ליכי עם ב' יודי"ן

הב"י בסעיף לד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס הגט שכתבו הטור בריש הסימן, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא עם ב' יודי"ן, וכדברי השו"ע.

צריך לכתוב אנת פלונית ולא אנתי פלונית

כן מבואר בטופס הגט שכתבו הטור בריש הסימן, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והרא"ש בסוף גיטין, והרמ"א בסוף הספר, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, והביא שכן המנהג בכל ישראל.

אם כותבים דהוית בתיבה אחת או די הוית

הב"י בסעיף לה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס שכתבו רש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא בתיבה אחת דהוית. בטופס הטור כתוב דהות בלא י', אבל בנוסח הרי"ף והרא"ש ורש"י והמנהיג הוא עם י', וכן עיקר.

אם כותבים אנתתי בלא י' אחר הא'

הב"י והשו"ע בסעיף לו, הביא מהכל בו והמרדכי שהוא בלא י', וכן הביא הדרכ"מ מסדר גיטין, ויש להעיר דכן הוא בטופס שכתבו הטור בריש הסימן, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, אמנם בטופס הרי"ף בגיטין קלח, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, כתוב עם י'.

אם כותבים שבקית ופטרית או פטרית ושבקית

הב"י בסעיף לו, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס שכתב הטור בריש הסימן, כתוב שבקית ופטרית, ומאידך בטופס שכתב המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב פטרית ושבקית.

אם כותבים בנפשיכי עם יו"ד אחר השי"ן

הב"י בסעיף לז, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס שכתבו הטור בריש הסימן, והרי"ף בגיטין קלח, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא כתוב עם י', וכדברי השו"ע, ובדברי רש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, יש חילופי נוסחאות.

אם כותבים להיתנסבא עם יו"ד אחר הה"א

הב"י בסעיף לח, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס שכתבו הטור בריש הסימן, והרי"ף בגיטין קלח, והרא"ש בסוף גיטין, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא כתוב בלא י', וכן עיקר וכדברי השו"ע.

אם כותבים ואינש עם יו"ד

הב"י והרמ"א בסעיף טו, הביאו מהכל בו והמרדכי דהוא בלא י', ויש להעיר דבטופס שכתב הרא"ש בסוף גיטין, הוא בלא יו"ד, ומאידך בנוסח שכתבו הטור בריש הסימן, והרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, ורש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב ואינש עם יו"ד, וצ"ע לדינא.

אם כותבים בידיכי עם ג' יודי"ן

הב"י והשו"ע בסעיף לט, הביא מהכל בו והמרדכי שהוא בג' יודי"ן, ויש להעיר דבטופס שכתב הטור בריש הסימן, כתוב בידיכי, ויש נוסחאות בספרי הטור שכתוב בהם בידייכו, וזה ודאי נוסחאות משובשות, כי זה לשון רבים, והעיקר בטור כהגירסא בידיכי, וכן הוא בנוסח שכתבו הרי"ף בגיטין קלח, והרא"ש בסוף גיטין, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, וכן עיקר וכהשו"ע, וברש"י בגיטין פה: ד"ה דמשמע, יש בזה חילופי נוסחאות.

אם כותבים מן שמאי או מן שמי או דאין כותבים תיבות אלו כלל

הב"י בסעיף מ, הביא מחלוקת אם כותבים תיבות מן שמאי, והביאם עם א', ובשו"ע כתב דכותבים מן שמי, ויש להעיר דבטופס שכתבו הטור בריש הסימן, והרא"ש בסוף גיטין, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב מן שמי, בלא א', ובטופס הרי"ף בגיטין קלח, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, יש חילופי נוסחאות אם כתוב בהם תיבות אלו, ומדברי הב"י מבואר דהיו כתובים לפניו ברי"ף והרמב"ם.

אי קי"ל כרבי יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו

הב"י בסעיף מ, הביא בזה מחלוקת, ועי' במה שכתב הב"י בזה בחו"מ סי' רנח,ב, ובמה שכתבתי שם.

אם מעיקר הדין צריך לכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם

הב"י בסעיף מא, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב דמעיקר הדין סגי במה שכתב למהך להתנסבא, כי בזה כלול גם שמותרת בזנות, ומ"מ לרווחא דמילתא הוסיפו לכותבו.

כותבים מותרת עם ו'

כן הביא הב"י והשו"ע בסעיף מב, מהכל בו, ויש להעיר דכן הוא בטופס שכתבו הטור בריש הסימן, והרי"ף בגיטין קלח, והרא"ש בסוף גיטין, והרמב"ם בהל' גירושין ד,יב, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי.

אם כותבים די יהוי בג' יודי"ן או שכותבים אותו בתיבה אחת עם ב' יודי"ן

הב"י בסעיף מג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבמתני' והגמרא בגיטין פה:, כתוב דיהוי בתיבה אחת, ומאידך בדברי רש"י שם ד"ה דמשמע, ובטופס שכתב המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא כתוב בב' תיבות.

אם כותבים מינאי עם י' אחר המ'

הב"י בסעיף מד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבמתני' ובגמרא בגיטין פה:, וברש"י שם ד"ה דמשמע, ובטופס שכתב המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, הוא כתוב עם י'.

אם שבוקין קודם לפטורין או להיפך

הב"י בסעיף מה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבטופס המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשלישי, כתוב שבוקים קודם פטורין.

המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין

המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, כתב דאין הלכה כרבי מאיר שאמר תצא והולד ממזר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף