מראה הפנים/תרומות/ט/ג

מראה הפנים תרומות ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרבי שמעון היא. הך דר"ש ובר פלוגתיה מבואר היטב לעיל בפ"ג דדמאי ובפ"ה וע"ש דלדעת הרמב"ם דפסק דאין קנין לנכרי בא"י אבל לא לכל מילי כמו אשר בארתי שם ובמקומות המצויינים שם ודעתו דכל מה שנגמר ביד הנכרי פטור ממעשרות ולפיכך לא הביא כלל הך רישא דמתני' המנכש עם הנכרי בחסיות דאין פירותיו הממורחין אצלו טבל כלל:

שתילי תרומה שנטמאו וכו'. כדפרישית דאם שתלן מקודם שעשה אותן תרומה מהני להו זריעה לטהרן ואם עשאן תרומה מותרין באכילה ואם היתה תרומה ונטמאת ושתלה אע"פ שלענין טומאה טהרה מטומאתה אסורה באכילה היא מאחר שכבר נידחית מאכילה כשנטמאת והכי מסיק לה ר' ירמיה בבבלי פ' כל שעה (דף לד ע"ב) לטעמא דמתני' ונלמד מהאי מימרא דמי חג דקאמר התם בשם ר"ל משמיה דר' הושעיא וכדקאמר הכא נמי ר' יוחנן דאין זריעה לתרומה כמו דאין זריעה להקדש משום מעלה ומיהו לא דמי לגמרי דלהקדש אין זריעה להוציא מידי טומאה ולתרומה מוציא מידי טומאה אלא דאסורה באכילה וכדתנינן במתני' וכן כתב הרמב"ם בפ' י"א בהלכה כ"ג לענין תרומה ובפ' ששי מהלכות איסורי מזבח בהלכה ו' וח' לענין קדשים דאין להם זריעה לטהרן מטומאתן שנטמאו אחר שהקדישן וכן בתאנים וענבים. א"נ זתים וענבים גרסי' כדלקמן דאמר כשר אפי' לנסכים וה"ק התם בדף לג משמיה דר' יוחנן דורכן פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים כמ"ש הרמב"ם באיסורי מזבח שם בהלכה ז' דמשקין מיפקד פקידי:

כיני מתניתא עד שיגום בעלים וישנה. כ"פ הרמב"ם בפי"א מתרומות בהלכה כ"ד כר' יהודה דמתני' וחזר בו ממ"ש בפי' המשנה והכ"מ נתן שם טעם דפסק כר' יהודה משום דר' יוחנן ביאר דבריו משמע דסבר דהלכה כותיה ואלו מהאי טעמא היה קשה לנו בהרבה מקומות שמצינו דר' יוחנן מפרש דברי היחיד דמתני' ולית הלכתא כותיה ובהלכה זו מבאר לעיל דברי ר"ש במה הוא דפליג ובמה דהוא מודה ואפ"ה אין הלכה כר"ש ולענ"ד נראה דהיינו טעמיה דהרמב"ם דלדעתיה פליגי ת"ק ור' יודה בהני תרי טעמי דקאמר בפ' כל שעה שם למה אסורין באכילה לכהנים דמעיקרא קאמר התם משמיה דרב ששת משום דנפסלו בהיסח הדעת ושקיל וטרי עלה עד דמסיק ר' ירמיה דטעמא הואיל ונטמאו בשעה שהיו כבר תרומה נדחו דדמיא למי חג כמוזכר בדיבור דלעיל והשתא איכא למימר דת"ק סבר דטעמא דאסורין באכילה משום היסח הדעת הויא וכיון דקילא היא וכדאמר התם דלר' יוחנן לאו פסול הגוף מיקרי ולהכי פריך שם על האי טעמא אליבא דר' יוחנן מיהו לת"ק י"ל דס"ל כר"ל דקאמר פסול הגוף הוא ומ"מ הואיל דקיל די שנחמיר שיגום פעם אחד ואח"כ יאכל ולר' יהודה טעמא שכבר נידחו לגמרי לפיכך מחמיר עד שיגום וישנה דאלת"ה במאי פליגי ומאי טעמייהו וכיון שכן פסק כר' יהודה וכמסקנא דהתם ודהכא דטעמא משום שכבר נידחו ועד שיגום וישנה:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף