מראה הפנים/שבת/ז/א

מראה הפנים שבת ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כלל גדול אמרו בשבת. כל השוכח עיקר שבת. כדפרישית דתינוק שנשבה לבין הנכרים נמי בכלל זה דכשהכיר ולבסוף שכח דמי לחייב וזהו כדמסיק בבבלי אליבא דרב ושמואל וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות בהל' ו' ובפ"ז בהל' ב' ואע"ג דר"י ור"ל תרווייהו פליגי עלייהו וקאמרי דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין העכו"ם וגר שנתגייר לבין הנכרים פטור לא סמיך עלייהו משום דמילתייהו אליבא דמונבז הוא כדקאמר התם ורבנן פליגי עליה דמונבז והכ"מ טרח בזה בהא דקאמרי ר"י ור"ל אנן דאמרינן כמונבז אי דס"ל להלכתא כמונבז או לא. ואי שמיע להו להא דרבנן או לא וכל זה ללא צורך דאע"ג דאמרי כמונבז מיהו מילתיה דמונבז גופיה אידחי בכמה דוכחי בש"ס דקיי"ל דשגגת קרבן לא שמה שגגה ודלא כמונבז דלדידיה ע"כ דשמה שגגה דאי לאו הכי דשגג במאי וזה מוכרח מפ אלו נערות ובפ' מרובה ובכמה מקומות. ועוד דטעמא דמונבז כדדריש מסמיכות תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש וכו' והאי אצטריך לדרשא דרבנן כדמקרי ליה ריב"ל לבריה הוקשה כל התורה כולה לע"ז וכו' ולמונבז ע"כ דלמד לזה כדרבי בפ"ק דיבמות דף ט' מדרשא דעליה כדכתבו בתוס' בד"ה מה ע"ז וכו' ורבנן פליגי התם אדרבי ודרשי כרבנן דהכא א"כ ליתיה לדמונבז מכמה וכמה מקומות בש"ס ומסוגיא דהכא בגמ' נמי משמע דר' יוחנן גופיה ס"ל כרב ושמואל וכהדא דתני בית רבי ומסיק אליביה היא הדא הוא הדא:

היודע שהוא שבת וכו' חייב על כל מלאכה ומלאכה. כתב הר"ב חטאת אחת ואע"פ שחזר וכפלן בכמה שבתות וכו' ונמשך בזה אחר פירש"י במתני'. וטעמיה דרש"י דהכי מדייק רבא בפ"ג דכריתות בדף טו לפי פירושו בהשאלה דר"ע לר"א דהתם מנא אמינא לה דתנן כלל גדול וכו' ואלו חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת לא קתני וכו' אלא פשיטא ר"ע היא וכו' אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כרבא אליבא דר"ע אלא כרב חסדא דהתם דקאמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"ע ס"ל דכגופן דמיין וכי בעא מיניה וכו' ואפי' מעין מלאכה אחת הרבה בשבתות הרבה בהעלם אחד חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת כדפסק בפ"ז מהל' שגגות בהל' ח' וטעמיה דהסוגיא דהתם לקמן מוכחא כרב חסדא והכי מוכחא נמי הסוגיא דהכא. ועיין בהשקלא וטריא דהסוגיא דהכא בפי' השאלה דר"ע ובד"ה ר' זעירא בשם רב חסדא:

אנן תנינן השוכח עיקר שבת וכו' ור' יוחנן כהדא דתני בית רבי וכו'. ומסיק נמי אליביה דהיא הדא היא הדא והרי מכאן ראי' גמורה דר' יוחנן גופיה ס"ל כרב ושמואל דהתם דאפי' תינוק שנכבה בין הנכרים וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב. וא"כ מה דקאמר התם לר"י ולר"ל אנן דאמרינן כמונבז היינו דאליביה דמונבז הוא דאמרי הכי אבל לא סבירא להו להלכתא כמונבז אלא כרבנן וכמו שזכרתי מזה לעיל:

תני רבי זכיי קומי ר' יוחנן זיבח וקיטר וכו'. כבר זכרתי בחיבורי על סדר נשים מזה דגריס להא בריש פ"ו דנזיר ומוחלפת היא השיטה ממה דגריס להא בבבלי פ"ז דסנהדרין דף ס"ב דר' זכאי הוה ס"ל דאי' חייב אלא אחת ור"י יוחנן פליג עליה התם וס"ל דחייב על כל אחת ואחת. ופריך התם כעין דמקשי ליה ר' יוחנן לר' זכאי לפי שיטתא דהכא. ומשני משכחת לה באומר מותר דכסבור אין ע"ז בתורה. וכתבתי שם דהאי ש"ס לא ס"ל לפנויי הכי אי משום דלא ס"ל אומר מותר שוגג הוא אי משום דלא הוה אלא שגגת זה לזה וס"ל דאינו חייב אלא אחת וכדר' זעירא לקמן בהלכה ב' ויש שם ט"ס בדפוס שכתוב וס"ל האי ש"ס דחייב על כל אחת ואחת וצ"ל דאינו חייב וכו'. ומיהו האי תירוצא בתרא הוא העיקר לפי שיטתא דהאי ש"ס דהרי בהדיא קאמר בהאי תלמודא בריש הוריות דאומר מותר שוגג הוא לענין קרבן וע"ש במה שנתבאר מענין זה ובריש פ"ח דתרומות ביארתי הכל בס"ד:

גדול שנשבה בין הגוים רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וכו' מסתברא דרב הוא דקאמר מונה ששה וכו' שכן דרך הש"ס הזה היכא דלא קאמר בתרה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא הראשון הוא דקאמר להאי מלתא קמייתא וזהו כרב הונא בבבלי פרקין דף ס"ט היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע מהו שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד וחייא בר רב פליג התם וס"ל כשמואל דהכא והרי"ף ז"ל לא העתיק אלא דברי רב הונא דקבע להלכתא כוותיה. וכן הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מהלכות שבת בהל' כ"ב כדרב הונא ומשום דהתם איתותבא מלתיה דחייא בר רב ועוד דמילתא דרב הונא קאי כרביה רב דהכא והלכתא כוותיה באיסורי וההיא דר' יצחק בר' אלעזר דהכא מיפרכא מלתיה כדאקשי ליה ר' מנא ומבואר היטב בפנים. והאי קושיא לא קשיא אלא אליבא דר' יצחק דאלו לרב ושמואל לא קשיא מידי דטעמייהו לאו משום חששא דספיקא דההוא יומא דנפיק ביה כלל הוא. אלא דמר ס"ל מכיון דהאי לא ידע אימתי שבת דיינין ליה כעומד בתחלת ברייתו של עולם ומר ס"ל כאדם הראשון כדמפרש התם לטעמייהו ולר' יצחק דטעמיה משום חששא דספיקא דהאי יומא דנפיק הוא דקשיא ליה קושיא דר' מנא ומסיק התם דכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו ואפי' ההוא יומא והאי יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא. וכתב הר"ן ז"ל וא"ת ולימא דמינכר ליה בתחומין שאינו מהלך באותו יום חוץ לתחום דודאי בשאר הימים יוצא חוץ לתחום דא"א לו לעמוד לעולם במדבר. ותירץ די"ל דאפי' בההוא יומא נמי מותר לצאת חוץ לתחום הואיל ותחומין דרבנן והה"מ בשם הרמב"ן ז"ל כתב דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא כיון שאינו איסור סקילה לא החמירו ע"ש ודבריהם לענין דינא אם מותר לו לצאת חוץ לתחום בהאי יומא או לא אבל לענין הדיוק דאמאי לא קאמר הכי בגמרא לא היו צריכין לזה דבלאו הכי לק"מ דנקט מלתא דשייכא בכל גווני ואפי' בהאי דלא נפיק מאתריה ואינו יודע אימתי שבת וכגון שנשבה לבין הנכרים כדקאמר בהדיא הכא דחד דינא אית ליה עם המהלך בדרך או במדבר:

רבי זעירא בשם רב חסדא ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו. לקמן מסיק לה אליבא דרבא בשם רב חסדא דקאמר בשגגת שבת וזדון מלאכות שאלו וקשיא דכי לא משגגת שבת אתה תופסו כדפריך לקמן ומסיק דשתים שאלו וכו' וזהו כדמפרש רבא בענין זה בכריתות דף י"ז משום אמרי בי רב דתרתי בעי מיניה וכי'. ובענין בעיא דשבתות קאמר רבא התם דשגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה לר"ע דימים שבינתיים הוון ידיעה לחלק זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה אי כגופן דמיין או לא ופשיט ליה וכו' ולא קביל מיניה. ובהאי עניינא היה נראה דדמיא לה הא דרבא דהתם להך דר' זעירא בשם רב חסדא דהכא דהאי הוא דשאלו ולא קיבל מיניה ר"ע כדאמר הכא לקמן דלא הודי ליה מן מה דאמר ר' שמואל וכו' כל הלכתא הדא כר"א ואמתני' קאי. ומיהו בהאי גופיה נמי לא דמיא להא דרבא דהתם דלא בעי לאוקמי מתני' כר"א דקשיא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' וההיא דלא כר"א וא"כ נמי מיפרכא מילתיה דר' שמואל דהכא דבעי לאוקמי מתני' כר"א. ובלאו הכי יש הפרש באיזה דברים בין שקלא וטריא בהסוגיא דהכא ובין להאי דשקל וטרי בסוגיא דהתם. והא מיהת נקטינן דדברי רב חסדא דהתם דקאמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפי' ר"ע ס"ל דכגופן דמיין וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה וזהו כעין דרבא בשם רב חסדא דהכא לקמיה ומיהו הכא בעי למימר דלא הודי ליה ר"ע והתם קאמר רב חסדא דקביל מיניה להא דאמרינן ימים שבינתים הוון ידיעה לחלק דמסתברא כוותיה דרב חסדא בהא דר"ע קביל מיניה להא וס"ל נמי שבתות כגופן דמיין וכדנראה מסוגיא דהתם דדברי רב חסדא קיימי ואותיב ליה לרבא ומה דשני ליה דיחויא בעלמא הוא וזהו דעת הרמב"ם כנזכר לעיל בד"ה היודע שהוא שבת. ומיהו צריכין לשנויי לדיוקא דרבא דהתם דדייק ממתני' דהכא מדקתני חייב על כל מלאכה ומלאכה ואלו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת לא קתני מני וכו' והשתא לרב חסדא דקאמר דאף לר"ע ס"ל דשבתות כגופן דמיין אמאי לא קתני במתני' דאליבי' דר"ע אתיא חייב וכו' של כל שבת ושבת והא ודאי כר"א לא מצי לאוקמי מקושיא דסיפא. וצ"ל דתנא דהכא סמיך אמה דתני בכריתות בהדיא ומוכחא מכמה מתני' דר"ע ס"ל דחייב על כל מלאכה של כל שבת ושבת וא"כ לא דייקינן מהא מידי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף