מראה הפנים/שבועות/ח/א

מראה הפנים שבועות ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ארבעה שומרין הן. ואין חייבין אלא דרך קנין. זה מבואר בכמה מקומות בש"ס הבבלי שכדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין ועיקר הדבר בפ' מרובה דף ע"ט ע"א על האי מתני' היה מושכו וכו' דמייתי לקמן. והאי דפליג ר' אבהו ור' בון בר חייה הוא פלוגתא דרב אחא ורבינא בפ' אלו נערות דף נ"א ע"ב והא דר' בון כרבינא דהתם דדייק מרישא דוקא אם מת ברשות בעלים הוא דפטור הא אם הוציאו מרשות הבעלים חייב עליה ואפילו עומדת ברשות הרבים וכתירוץ הראשון דהתוס' שם דאע"ג דמשיכה לא קנייא בר"ה להתחייב באונסין קניא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' גניבה הלכה י"ו הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב ומשמע אפי' לא הכניסה לרשותו נתחייב בה מכיון שמשכה מרשות הבעלים דאלו הכניסה לרשותו אפי' לא משך כלל חייב כדאמר הכא וזה מבואר וכדפסק הטור בסימן שמ"ח. ומיהו הא דמדייק הכא לר' בון מההיא דשליחות יד ומפרש לטעמא דסיפא דמתני' משום דקונה מדעת הבעלים הוא האי אזלא כלשון הא' שפי' רש"י ז"ל שם במתני' דנתנו לבכורות בנו אבעלים קאי. וכבר בארתי בארוכה מזה לעיל פ' מרובה בס"ד ועיין שם הל' ו' ד"ה מאן דאמר לי האי מילתא וכו' מה שנתבאר מהיוצא מהסוגיא דהכא ודהתם. ואפשר לומר דאפי' ללשון הב' דנתנו אגנב קאי דאיהו הוי ליה בבעלים לענין זה ודחיה בעלמא היא דקאמר הכא להא דפריך מההיא דשליחות יד. והאי עומדת על אבוסו דקאמר בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ז ע"ב אינו ענין להא דאיירי הכא ולקמן בהלכה ג' יתבאר מזה דהתם איירי בהאי ענינא דפ' הגוזל:

לשמור ולא לקרוע וכו'. ברייתא זו הובאה בבבלי סוף פ' החובל. ובדין ליתן במתנה כדר' יוסי דהכא דדוקא שאמר לכל מי שירצה אבל אם אמר לפלוני קרינא ביה לשמור כדאמר רב יוסף התם גבי ההוא ארנקי דצדקה וכו' עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו ולשמור הוא וזה מוסכם מהפוסקים ז"ל:

תני וגונב מבית האיש וכו'. ברייתא זו לא מצאתי ככתבה ולמאי דפרישית וכדמוכרח דלענין קניית כפל קאי דאי כמשמעו הא אמרינן אין לי אלא ביתו גגו וחצירו מנין וכו' ולכאורה הוה משמע מהכא כלישנא בתרא דרבא דריש פ' המפקיד דהתם דאמר טעמא דקניית כפל אע"ג דדבר שלא בעולם הוי משום דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבותה קנויה לך דלהאי לישנא אם עומדת שלא ברשותו לא קני ליה כפילא כדאמרי' א"ב דקיימא באגם מיהו יש לדחות דראש גגו כרשותו הוי והלכך אין לנו לפרש אלא דהכא עד שלא הכניסה לביתו מיירי וס"ל להאי תנא דהואיל וראש גגו הוי כחצר שאינה משתמרת לא קנייה ליה כפילא דאתי מעלמא דהוי כמציאה והיינו דקאמר אם מבוצר כבית הוא. ולפ"ז יש לומר דאינו ענין להני לישני דאמרי התם בהא דהתם בשהכניסה לרשותו מעיקרא מיירי אלא דבשעתא דגניבה קיימה באגם הוה. ובענין דין היוצא מסוגיא דהתם נתבאר לעיל ריש פרק המפקיד. וכן ההיא ברייתא ולא מבית השואל לא מצאתי ככתבה וכלשונה כ"א הא דגרסי' במכילתא בפסוק וכי ישאל איש מעם רעהו נתקו הכתוב השואל מכלל השומר ואמרו ענין בפני עצמו ולא מיתפרשא האי ברייתא דמכילתא אלא לענין מה שיש בשאר שומרין מה שאין בו בשואל ועל גוף חילוק הדין שיש ביניהם ודאי לא קאמר דהאי בהדיא כתיבא ול"צ לן למידרש מוי"ו דוכי ישאל ומצינו דילפינן שומרין משואל לענין פטורא בבעלים כדאמרינן בהדיא בריש פרק השואל דוי"ו דוכי ישאל מוסיף על ענין ראשון הוא. מיהו לענין חילוק הדין בקניית הכפל יש לפרש גם הברייתא דמכילתא כמו דמוכרח לפרש האי ברייתא דהכא וכדאמרינן בריש המפקיד דבשואל לא קני ליה כפילא בדיבורא עד שישלם ואח"כ נמצא הגנב ומשמע מהכא כרב זביד משמיה דאביי דטעמא הואיל וכל הנאה שלו וכמסקנת הפוסקים ז"ל ועיין לעיל ריש פרקי מרובה:

היו אחרים יודעין שלא פשע מאי וכו'. ופשיט ליה דפטור אף משבועה שלא שלח בו יד וכדפרישית בפנים דהבעיא לענין זה הוי וזה פשוט ועוד דלענין שבועה שלא פשעתי בהדיא אמרו בברייתא דאם יש עדים שלא פשע פטור הוא משבועה כדגרסי' בהאי תלמודא בפ' המפקיד הלכה ו' מתי אמרו ש"ח נשבע ויוציא וכו' ע"ש והביא לזה הרי"ף ז"ל בפ' המפקיד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו משאלה ופקדון הלכה ג' דפטור אף משבועה שלא שלח בו יד ע"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל שם ודייק הוא ז"ל דדוקא אם עדים מעידין שנגנבה או שנאבדה בלי פשיעתו הוא דפטור אף מן השבועה שלא שלח בו יד אבל אם אין עדים רק שנגנבה או שנאבדה צריך לישבע שלא פשע בה ואגב אותה שבועה נשבע נמי שלא שלח בה יד וכ"כ הטור בסי' רצ"ד וכתב שם אבל בירושלמי יש שאפי' אם יש עדים שנגנבה וכו' וזה אינו מבואר בהדיא אלא מדיוקא הוא דיש לדייק כמ"ש הרא"ש ומדקאמר היו אחרים יודעין שלא פשע דוקא ועיין בסוף מכלתין. ובמ"ש הרא"ש ז"ל שם מענין ראוי לשמירה דאיתמר בסוגיא דהמפקיד כבר כתבתי מזה בפ' המפקיד שם דנראה דאין כן דעת הרמב"ם ז"ל ויש לדקדק על דברי הרא"ש ע"ש:

מהו שישלם תשלומי כפל של אונסין וכו'. הכא פשיט לה דש"ש בטוען טענת ליסטים מזוין הוי כאונס ואינו משלם תשלומי כפל אם נמצא שקר ואתייא כהאי מ"ד בפ' סורר ומורה הל' ג' דס"ל דליסטים מזוין גזלן הוא וכדאמר נמי בבבלי ריש פ' השואל דף צ"ה ע"א בענינא דהאי פירכא לחד תירוצא ואב"א קסבר ליסטים מזוין גזלן הוא וכדדייק הכא דאלת"ה הרי יש חשובה על הת"ו. והתם קאמר לעיל מינה דאפ"ה קרנא דשואל עדיפא וא"כ אפי' למ"ד ליסטים מזוין גנב הוא לא מיפרך הק"ו. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש הל' גניבה ובפ"ד הל' ד' דבאבידה דדינו כשומר שכר משלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזוין וכבר ביארתי מזה בפ' בן סורר ומורה דאתיא במסקנא דהבבלי פ' מרובה וכמסקנא דהכא שם כר' זעירא דאפי' נוטלו בפני הבעלים אין זה גזלן אלא גנב עד שיגזול בפרהסיא וע"ש ד"ה בנין אב שבכולן ויגזול את החנית:

רבי זירא אמר נשבע וכו'. פלוגתא דהכא כפלוגתא דרב אחא ורבינא בפ' השואל שם דפליגי בפשיעה בבעלים והתם קאמר בפשיטות במאי דפליגי דמ"ד פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולא נחית לכל השקלא והטריא דהכא וכבר בארתי הסוגיא היטב בפנים בעיון הדק ולא תיקשי למאי דפרישית בהאי סייעתא דר' זירא דמדייק הש"ס דע"כ הק"ו דנושא שכר משואל לענין הפטור בבעלים מתשלומין דוקא ומיהת משבועה שלא פשעתי לא מיפטר והיינו מדלא קחשיב שוכר בהדיא כמבואר בפנים ולכאורה איכא למידק דאמאי לא מדייק נמי מדלא קחשיב ש"ח בהדיא דהא לסברת האי תנא חדא דינא אית להו להשוכר וש"ח. אבל הא ליתא דאין ה"נ דהאי דיוקא שפיר קאי נמי מש"ח דאי ס"ד פשיעה בבעלים פטור בשואל א"כ אף בש"ח לא נתחייביה לישבע שלא פשעתי אלא דוקא שלא בבעלים מק"ו והיינו הך והש"ס דלא נקט אלא השוכר משום דבכל מקום מיתני נושא שכר והשוכר בהדדי וכאן השמיט התנא למיתני שוכר וזה מבואר. ומסקנת הפוסקים ז"ל כמ"ד פשיעה בבעלים פטור בכולהו וכמסקנא דהכא מר' מנא וכבר זכרתי מזה דר' מנא בתראה דהאי תלמודא הוא כדמוכרח מהרבה מקומות דפסק הרמב"ם ז"ל כוותיה במה שלמד מסוגיא דהאי תלמודא:

יטול נטל. כבר ביארתי בפנים דלהמסקנא פשטינן מהא דר' הושעיה דלאו דוקא נטל אלא אפי' הגביה ליטול וכשמואל דהתם סוף פ' המפקיד. וכן נתבאר בפנים דלמ"ד שליחות יד אינה צריכה חסרון והכי קי"ל עכ"פ הגבהה כדי ליטול בדבר שיבא לידי חסרון הוא דבעינן. והא דקאמר הכא אין תימר ליטול וכו' לכאורה לא אתיא כמסקנא במאי דנתבאר מסוגיא דחבית בפ' המפקיד וע"ש במ"ש בס"ד לענין ב' הגירסות:

אין משערין אותו אלא בגופו וכו'. למאי דפרישית בפנים אתיא שפיר כהאי ברייתא דמייתי לה בבבלי פ' השוכר את הפועלים דף צ"ג ע"ב רועה שהיה רועה עדרו והניח ובא לעיר בא זאב וטרף וכו' אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור וכפירושא דהתם לפי המסקנא דאומדין אותו אם היה יכול לקדם ברועים ובמקלות והיינו נמי דקאמר הכא דאין משערין אלו היה אחר תחתיו והיה יכול להציל בעצמו אפי' אם לא ימצא לקדם ברועים נמי ובמקלות הא לא אמרינן אלא משערין בגופו ואם היה יכול להשתדל ולקדם ברועין ובמקלות ש"ח בחנם וש"ש בשכר אז הוא חייב. ואם לא אפשר לו למצוא אחרים והוא לא היה יכול להציל פטור וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' שכירות הל' ו' רועה שהיה לו להציל וכו' ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר ה"ז פושע וחייב וא"כ אם לא היה אפשר לו למצוא אחרים ולשכרן פטור:

אלא כיני לא יאמר שליחות יד שנאמר בשומר שכר וכו'. והכי אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי בבבלי פ' המפקיד דף מ"א ע"ב משונה שליחות יד האמורה בש"ש וכו' אלא דמהתם משמע דלמ"ד שליחות יד אינה צריכה חסרון והכי קי"ל דמכאן הוא למד דקרא יתירא בא לגלות דשליחות יד אינה צריכה חסרון וא"כ אפי' בש"ח שהניח מקלו ותרמילו עליה הוי שליחות יד ומתחייב באונסה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גזילה הל' י"א השולח יד בפקדון וכו' ה"ז גזלן ונתחייב באונסיו. ואין חילוק בזה בין ש"ח לש"ש. ויש לומר דה"נ קאמר הכא דאחר שגילה לנו הכתוב גבי ש"ש ילפי' גם ש"ח ממנו לענין זה כדכתבו התוס' שם ע"ב ד"ה לומר לך וכו' והיינו דקאמר להחמיר עליה ועל דין דשליחות יד קאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף