מראה הפנים/שבועות/ה/א

מראה הפנים שבועות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שבועת הפקדון. ובפני ב"ד וכו'. כדפרישית שהודה דאז חייב קרבן וכ"כ רש"י ז"ל ועיין במהרש"א מ"ש על זה שצריך לפרש וכו' אלא למאי דמסיק וכו' מצינן לאוקמי מתני' נמי בהכי עכ"ל. ולענ"ד פשוט הוא דרש"י כתב זה על פי הדין דאין קרבן אלא ע"י הודאה ולא ע"י עדים וזה מבואר בהרבה מקומות דילפינן מדכתיב בגזל הגר והתוודו וגו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בריש פ"ד מהל' גניבה גבי פקדון דאין מביא אשם על פי עדים על שבועתו וכן בפ"ז מהל' גזילה הל' ח' דאין חומש ואשם באים אא"כ הודה מעצמו אח"כ וע"ש ומה ענין זה למאי דמסקינן דאפי' כפר בממון שיש עליו עדים חייב מ"מ הודה בעינן אח"כ דאז מביא אשם ורש"י ז"ל דין דחיוב קרבן אשמעינן:

מהו להיות באלה מפי עצמו. האי ש"ס לשיטתיה אזיל דמפי אחרים פשיטא ליה דאלה שאין עמה שבועה כשיש עמה שבועה כדאמר בסוף פ' דלעיל וע"ש במה שנתבאר לפי השיטות המתחלפות:

פרט למכחש באחד השותפין. הרי"ף ז"ל הביא לזה בקיצור. וכבר הוא שנוי ומשולש בכתובים פירושא דהך סוגיא לא אביא כאן אלא לבאר דעת הרמב"ם ז"ל להיכן נטה דעתו בפירושא דהכא ובהיוצא מזה. ועיין בקונטרס אחרון בסי' ג':

הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן. והתם קאמר לטעמיה דר' יוחנן בשטר משום דאין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות. ולפי טעמא דהכא נ"מ דאפי' היכא דליכא טעמא דשיעבוד קרקעות וכדכתבו התוס' שם לתרץ למאי דאית לן שיעבודא דאורייתא כגון שמחל השיעבוד או כדמתרצי בעלמא כגון שאין לו קרקע. ועיין בריש ב"מ ד"ה משנים אוחזין בעלית דר' חייה רובה מ"ש מענין שיעבודא דאורייתא. וש"ס דהתם לא ניחא ליה למימר טעמא דשכחה משום דלשכחה לא חיישינן כדאמרינן בפ"ב דכתובות אדם זוכר עדותו עד ששים שנה ומשום הכי נמי לא אוקי התם טעמא דמתני' היו שתי כתי עדים וכו' כדמוקי הכא לקמיה אלא כדרבינא שהיו כת שנייה קרובין בנשותיהן:

בן עזאי אומר שלש אבדות הן. האי ברייתא מייתי לה בבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ה ע"ב וכגי' דת"כ שהבאתי בפנים ופריך התם לא בה ולא במוצאיה קושטא אישתבע אימא בה ובמוצאיה וכדמגיה נמי הכא כיני מתני' וכו' וכדפרישית. ורש"י ז"ל פי' שם ובעד אחד קמיירי ולכאורה למאן דמפרש כולהו לפטורא א"כ בהכיר בה ולא במוצאיה ובמוצאיה ולא בה בשני עדים נמי לא הוי אלא גורם לממון וכדפרישית להסוגיא בסברא זו ועיין לקמן בפירוש הסוגיא והוא עיקר וראיתי בשיטה מקובצת למב"א ז"ל שכתב שם באמת דצ"ל דבאלו שתי חלוקות אפי' בשני עדים גורם לממון הוי. והקשה שם עוד בשם הר"מ ז"ל דלמאי דקאמר שמואל התם לחיובא א"כ בהני שתי חלוקות הוי גורם דגורם דהא בה ולא במוצאיה איכא ב' ספיקות מי יימר דמשכחת מוצאה וא"נ משכחת ליה דילמא טעין נאנסה הימנו. וישבע על זה. וכן במוצאיה ולא בה מי יימר דאבדתך מצא וא"נ דידך אשכח דילמא טעין נאנסה ואמרינן לעיל בפ"ד דאפי' להרא"ש דס"ל גורם לממון כממון דמי מודה הוא בגורם דגורם כגון בעדי קינוי דסוטה דפטור ותירץ בשם הרא"ש ז"ל דבאמת שמואל לא קאי אלא אחלוקה דהכיר בה ובמוצאה. אבל בשם הראב"ד והרמ"ה ז"ל כתב דמיירי שיש כאן טענה בין התובע והנתבע ומכירין להנתבע ופי' בה ולא במוצאיה שמכיר העד שהחפץ זה של התובע היה אבל לא הכיר במוצאיה שאינו יודע אם בא ליד הנתבע בתורת מציאה והנתבע טוען מעולם לא היתה של תובע והכיר במוצאיה ולא בה היינו שראה שבאה ליד הנתבע בתורת מציאה אלא שאינו יודע אם היתה של תובע זה אם לאו והנתבע טוען מעולם לא באת לידו בתורת מציאה אלא התובע מכרה לו או נתנו לו במתנה. והשתא בעד אחד חד גורם הוא דהוי בכל החלוקות ובשני עדים לעולם מחייבי קרבן שבועה דאלו הוה מסהדי מיחייב הנתבע לשלם. ולפי פי' זה וסברא זו שפיר טפי מיתפרשא למ"ד כולהו לחיובא וכר' מנא דהכא ואתיא כמ"ד גורם לממון כממון דמי. וכן נמי למ"ד כולהו לפטורא דהכי קי"ל תו לא קשיא מידי דבשני עדים לא מיתוקמא כלל דודאי בכה"ג מיחייבי קרבן שבועה דכפירת ממון הוי כדאמרן. ויש לפרש הסוגיא בענין אחר דהא דר' מנא לא קאי לתרץ קושיא דר' יוסי אלא דהכי פירושא דר' ירמיה קאמר דכולהו לפטור והיינו בעד א' כדלעיל ועלה קאמר ר' יעקב בשם ר' יוסי דלית כן כלומר דר' יוסי לא החליט הדבר לפרש הברייתא כולה לפטור אלא דר' יוסי בלשון בעיא קאמר ויהא כאן הפטור משום דמספקא ליה אי אמרינן דבר הגורם לממון כממון הוא או לא והא דר' מנא למילתא באנפי נפשא ולפרש הברייתא בענין שלש אבידות קאי וה"ק דלפי הגי' לא משכחת הכא ג' אבדות משום דקשיא ליה על החלוקה לא בה ולא במוצאיה כדאקשינן לעיל והלכך קאמר דכן צריך לגרוס בברייתא. ביודע בה ובמוצאיה. בה ולא במוצאיה. כלומר הנך שפיר הוו. לא בה ולא במוצאיה בתמיה הא לא מיתוקמא. והשתא מסיים דה"ג בה ובמוצאיה דאנ' קיימין להא שפיר דה"ק אלא שמכחש בה ובמוצאיה. והב' במוצאיה ולא בה והג' בה ולא במוצאיה וכיני מתני' וכו' בחלוקה הא' כדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף