מראה הפנים/פאה/ז/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד
עמודי ירושלים


מראה הפנים TriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על דעתיה דההן תנייא לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. בכולה סוגיא דהכא משמע דב"ש הן דלמדו לנטע רבעי ממעשר שני לענין שאין לו חומש ולא ביעיר בשביעית וזהו לדעתיה דרבי וכן ההיא שקלא וטריא דר' ביבי ור' זעירא דלקמן הכל הוא לדעתיה דרבי אליבא דב"ש ור"ז השיב לו חמי מה אמר וכו' לפי הגי' שלפנינו וכן ההיא דאתיא דר' יהודה כב"ש ופלפלו בהא אם ר' יהודה סבר אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר או דוקא בסוריא הוא דפליג והדר מייתי להאי תוספתא דפ"ק דתרומות דקתני בהדיא דר' יהודה לא קאמר אלא בסוריא והכל כמבואר היטב בפנים וכן להא דאבתרה שמואל בר אבא וכו' עד סוף הסוגיא הכל הוא אליבא דר' יהודה ובשיטת ב"ש דלמדו נטע רבעי ממעשר שני וטעמייהו דב"ה במתני' לא מצינו מבואר בסוגיא דהכא להדיא דכל מה דאמר למדו ממעשר שני אינו אלא אליבא דב"ש אלא דנראה דהאי ש"ס ס"ל דב"ה לא למדו כלל לנטע רבעי ממע"ש בג"ש דקדש קדש וטעמייהו דב"ה לסוגיא דהכא דס"ל דגלי רחמנא בהדיא דטען חומש וכהאי ברייתא בתרייתא דר' אייבו דחזר ותנא שתי גאולות הן אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי והיינו דמייתי לה להאי דר' אייבו לאשמועינן דברייתא קמייתא כבית שמאי דמתני' ובתרייתא כבית הלל כדפרישית בפנים ונמצינו למדין דלסוגית הש"ס דהכא לא למדו ב"ה כלל לנטע רבעי ממע"ש דגאולה וחומש בהדיא כתיב ביה כמו דכתיבא במעשר שני וכן ביעור לא צריכין למילף ממעשר שני דהא בערתי הקודש מן הבית כתיב ובתרוייהו קודש כתיבי בהו וכדתנן בפ"ה דמעשר שני בערתי הקדש מן הבית זה מע"ש ונטע רבעי ולא מיבעי לן למילף נטע רבעי ממעשר שני כלל וכלל לשיטתייהו דב"ה כפי הנראה מסוגיא דהכא. ולסוגית הש"ס דילן איפכא הוא בענין טעמייהו דב"ש ודב"ה ובילפותא דידהו דבהדיא קאמר בפ' האיש מקדש (דף נד ע"ב) אהאי מתני' דכרם רבעי מ"ט דב"ה גמרי קדש קדש ממעשר מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור וב"ש לא גמרי קדש קדש ממעשר וזהו כרשב"ג דהתוספתא דמייתי הכא אליבא דב"ש ומיהו לב"ה קאמר התם דילפי ממעשר וסוגיא דהכא לא משמע כן דלא אישתמיט לומר כאן אליבא דב"ה אלא בהך ברייתא דר' אייבו כדאמרן ובכולה סוגיא דקאמר דלמדו ממעשר הכל אליבא דב"ש ולדעתיה דרבי ולר' יהודה דקאי בשיטתייהו דב"ש ומזה נתבאר לן הנ"מ לדינא בין סוגיא דהכא לסוגיא דהתם וגם הנלמד מסוגיא דהכא לדהתם דלמאי דקאמר הכא דלב"ש הוא דלמדו נטע רבעי ממעשר א"כ שפיר ילפינן הכל ממעשר לענין שאינו נוהג בסוריא כמו מעשר כדקאמר בפשיטות בכל הסוגיא אבל לב"ה לא ילפינן מידי ממעשר לדינא דמתני' דבגופיה כתיב ביה וכדאמרן וכן לא ילפינן לענין שאינו נוהג נטע רבעי בסוריא אבל לסוגיא דהתם דב"ה הוא דילפי נטע רבעי ממעשר בג"ש א"כ הדרינן למאי דנלמד מסוגיא דהכא בפשיטות דמאן דיליף ממעשר ס"ל נמי דאין נטע רבעי נוהג בסוריא כמעשר וזה מבואר הוא. ועיין בקונטרוס אחרון סי' ה' ד"ה על דעתיה דההן תניא וכו:

ויפדה במחובר לקרקע. לב"ש פריך כדפרישי' דהואיל דאמרת דלא למדו ממעשר אלא לקולא ולב"ה כיון דאית להו ג"ש דקדש קדש כמבואר בש"ס דילן א"כ פשוט הוא דהכל גמיר ממעשר ואינו נפדה במחובר לקרקע כמעשר כדאמרי' בתוספתא שהבאתי בפנים וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה ב' ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני. וגם בזה טען הרמב"ן בתשובה סימן קנו מההיא דפ' מרובה (דף סט) והביא לזה הכ"מ שם ופשוט הוא לדעת הרמב"ם דאזיל בתר המסקנא דקאמר לבסוף אלא לעולם כל הנלקט וע"ש. ובמה שהקשה עוד הרמב"ן שם על פסקא דהרמב"ם בהאי דצנועין יתבאר במקומו לקמן ריש פ"ה דמעשר שני בס"ד:

ודכוותיה לא תהא תרומת תודה במדבר א"ר יוסי וכו'. משמע דמסיק שקרבו תודה ולחמיה במדבר וזה דלא כר"ש בפ' התכלת (דף מה) שנתן כלל כל האמור בת"כ אין קרב במדבר אלא כר"ע וכדכתבו התוס' שם שהי' להם לחם הפנים במדבר והיו מקריבין מנחת העומר וממה שהיו מביאין להם אומות העולם כ"א שתי הלחם אותן לא הקריבו במדבר דכתיב ממושבותיכם למעוטי ח"ל ולפ"ז במנחת העומר היה קשה ועי' בריש פ' כל קרבנות הצבור ואין כאן מקומו להאריך בזה:

אבל בגבולין לא. והכי קאמר רב חסדא בבבלי פ' חלק (דף קיב) דבגבולין ד"ה פטור דממון גבוה הוא. וכמה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' בכורים הלכ' ד' דעיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ואע"ג דבעלמא קיי"ל כר"מ דאמר ממון גבוה הוא עיין בזה לקמן פ"ק דחלה הלכה ד' מה שיתבאר שם בסייעתא דשמיא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף