מראה הפנים/פאה/ז/ב

מראה הפנים פאה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיני מתניתא של שני מלבנים ושכחו כדפרישית דר"א מדייק לפרש מלבנים על האילנות שבשורות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"ה שם הל' כ"ה זית העומד באמצע השורות לבדו וג' שורות של זיתים מקיפין אותו מג' רוחותיו ע"פ שאין בכל שורה מהם אלא שני זיתים שכח את האמצעי אינו שכחה שהרי השורות הסתירוהו. והרי זה שחזר בו מפירושו בענין המלבנות וכן ממ"ש שם ששכח אילן באמצע השורה השלישית וכמו שהבאתי בפי' המשנה שא"כ ה"ז מוקף מארבע רוחותיו אבל בחיבורו כתב ממש דברי ר' אלעזר בפי' המלבנים דמתני' ולפיכך לא הזכיר כלום ממלבנות שבין השורות וכתב שני זיתים בכל שורה. והאמצעי. היינו שבשורה האמצעית או הראשון או השני. ומה שתפס דברי ר' אלעזר לעיקר נגד ר' יוחנן דפליג עליה משום דנוסחת המשנה בכל הספרים שנמצא עומד מסייעא לר"א ומתני' היא עקרית נגד התוספתא דאתיא כר' יוחנן והלכך פסק כר"א וכטעמיה ע"י שורה ע"י שורות שהשורות הסתירוהו ובזה דברי הרמב"ם מבוארין וכן הסוגיא מבוארת בפנים. ומשום זה יש לתמוה על הר"ש ז"ל בפירושו בזה וסיים ולא מסתבר כלל לפרש טעמא לפי שהשורות מכסות את הזית וכו' ובפירושו מוגה בספרים שלפנינו דהוי כדבר מסוים והם דברי הרא"ש ז"ל והא הש"ס מדחי לה בפשיטות אם משום דבר מסוים וכו' ולפי דברי הרמב"ם בחיבורו המשנה מבוארת כמו דפרישית כאן בפנים:

לא על הדא איתאמרת וכו'. מבואר להדיא הוא דהש"ס קאמר גם על האי בבא זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה דלא קאי על הדא דאיירינן הכא ברישא מסתם זיתים אלא דקאי על זית נטופה דמתני' דלעיל וכן האי בד"א וכו' על מתני' דלעיל על כרחך הוא לפי זה וכמבואר בפנים. וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל מה שפסק כן בזה שם בהלכה כב והלכה שאחר זה דבשאר אילנות אפילו יש בהן כמה סאין הוו שכחה כדין שכתה בשנים ובזית המפורסם הוא דיש חילוק דאם לא התחיל בו לעולם אינו שכחה ואם התחיל בו דהוי שכחה דוקא שלא נשאר בו סאתים וכו' והראב"ד ז"ל השיג עליו בכל זה וכתב אינו מחוור כלל וכלל ומן המשנה נראה שאינו כן וטעמו דהאי בבא זית שיש בו סאתים הוא קודם מהאי בד"א אלמא דעליה קאי א"כ בכל הזיתים סאתים אינו שכחה ובזית נטופה נמי אין בו הפרש כ"א בלא התחיל בו כלל כסתמא דמתני' דלעיל. והרמב"ם דרך בשיטת הש"ס הזה דאף דלכאורה אינו נראה כן מסידור המשנה הא ל"ק דכמה פעמים אומר הש"ס הכי תנינא להמתני' איפוך או חסורי מיחסרא או כל כיוצא בזה ועל הש"ס הוא דסמכינן וכן התוספתא מסייעא ליה כמבואר בפנים:

פתר לה תרין פתרין. למאי שבארתי הני תרי פתרין היטב בפנים ולפי הגי' הנכונה שבפתרא חורן תראה דהני פתרי לא פליגי במידי לדינא ותרווייהו קושטא נינהו כ"א להאי פתרא קמא דייקינן הא קודם לכן אע"פ שאין לו תחתיו יש לי בראשו ולפתרא חורן דייקינן אע"פ שאין לו בראשו יש לו תחתיו ופירושא דהך בבא דמתני' לתרוייהו חדא הוא דהויא דכל זמן שיש לו תחתיו מסתמא יש לו בראשו ולהני דיוקי מסיק דאצטריך כמבואר הכל בפנים ודוק מינה לתרוייהו דקושטא הן לדינא והיינו דקאמר תפתר לה בתרין פתרין ובזה תראה מבוארים דברי הרמב"ם ז"ל היטב הדק בדין הזה ובפירושו כמ"ש בפ"א ממ"ע בהלכה י"ב דחלוקה הראשונה כל זמן שיש לעני ליטול שכחת הזיתים המונחים בארץ תחת האילנות נוטל ואע"פ שכבר הותר כל אדם בשכחה שבראש האילן זה נלמד מדיוקא דמתני' כהאי דפתרא חורן וחלוקה השניה וכל זמן שיש לו ליטול שכחה שבראש האילן נוטל ואע"פ שעדיין אין לו שכחה תחתיו זה נלמד מדיוקא דהאי פתרא קמא וכמבואר בפנים במילתא בטעמא ופירוש דהני רבותא דתרוייהו וכן בדין שלפניו בדבריו ז"ל דמחלקינן בין שכחה שבראש האילן ובין מה שתחתיו לענין הזמן זה נלמד מהאי ברייתא על מתני' דריש פ' דלקמן כמו שהבאתי בפנים והכ"מ הביא הגירסא בהאי פתר חורן כמה שהוא בספרי הדפוס ופירש מה שפירש וכן בהאי פתר קמא ואין מן הצורך להאריך בסתירת דברים אלו ומה שפי' הראב"ד ז"ל בזה בהשגה ודאי יש לו פנים אבל הוא לפי שיטתו ז"ל בפ"ה בהאי פירושא דזית שיש לו סאתים והאי בד"א דבתרה כמו שהובא בדבור דלעיל וכן לא העתיק כ"א פתר קמא וכמדומה דאף לפי שיטתו אינו סובל ענין פירושו לפי פתר חורן ולא ביאר כלום בזה ולשיטת הרמב"ם בהאי בבא זית שיש בו סאתים וכו' כבר נתבאר לעיל דמוכרח הוא מסוגיא דהכא בהא דקאמר לא על הדא איתאמרת וכו' ובמה שפי' הראב"ד להא דלקמן אמר ר' אבהו וכו' נראה דגי' אחרת היתה לו בכמה תיבות או שהוא טעות סופר ואין נפקא מינה לדינא דהא אליבא דרבי מאיר מפרש לה הש"ס והלכה כת"ק וגם בפי' הרמב"ם במשנה כתוב בדברי ת"ק דכל זמן שיש לו וכו' ארשות העני קאי כמו שהעתקתי בפי' הב' במשנה ובדברי ר"מ כתוב שם בהיפוך מדמשמע הכא עיי"ש. וכן מה שהביא הראב"ד ז"ל מההיא דגיטין אינו כתוב בספרים שלנו כן אלא הדא דתימר בדארעא אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו וכדפרישית שם דלא פליגי ר' יוסי ורבנן התם אם הוא גזל גמור או מפני דרכי שלום אלא באלו פירות המונחין על הארץ ממה שהעני נוקף בראש הזית אבל אם כבר לקחן העני בידו שלקטן מע"ג הקרקע זכתה לו ידו ודכ"ע דהוי גזל גמור ואין זה ענין כלל למאי דקמן וכבר מבוארת כל הסוגיא דהכא במה שלפנינו בס"ד. והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהלכה יח והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהא נראה מהסוגיא שחזרו מזה ואמרו והן שיהו כולן נוגעות בטבלא. ועיין בכ"מ שם ופשוט הוא וכעין שפירשתי בפנים דלאו חזרה הוא אלא בירור הדבר ולעולם כדאמר מעיקרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף