מראה הפנים/עירובין/ג/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
גליוני הש"ס




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב. סוגיא זו מהבבלי ושמעתתא דכלכלה דבתרה עמוקה הרבה ביארתי בביאור רחב והיטב הדק בחידושי שיטות שבת ועירובין שלי וכאן לא אביא אלא הצריך והשייך לחיבור זה ומה דאפשר לבאר בקצרה. בענין אוקימתא דרישא דמתני' שוין הסוגיות דהכא ודהתם דבאילן העומד ברשות הרבים עסקינן ויש בקורתו ארבעה וכו' כמבואר הכל בפנים. וכל זה אם דוקא רחב ארבעה בעי' למקום הנחת עירוב וכרבי יהודה דברייתא דמייתי התם בדף ל"ג או לא יתבאר לקמן. ובענין ברייתא דכלכלה דמייתי הכא נשתנית הנוסחא כאן מהגירסא דתוספתא ומהאי דהתם וביארתי בהסוגיא כמה שהיא לפנינו ובענין הסברא דקאמר הכא הואיל וראוי הוא להפכה ולבטל רה"י שבה. ולפי סברא זו יש לחדש בהאי שמעתתא דכלכלה דהתם ולא נאריך כאן בזה כ"א מה שצריך ביאור לענין דינא ובאיזה תירוצים מהקושיות בהסוגיא דהתם. ובענין אוקימתא דסיפא נתנו בבור מוקי התם בעומד בכרמלית ונתכוין לשבות למעלה וכו' כדפרישית במתני' אבל הכא מוקי באומר שביתתי תתתיו והיינו למטה בבור וכדפרישית. דהבור קאי בר"ה ודומיא דאילן דרישא הוא ול"ק פשיטא וכו' כדמקשי התם דף ל"ד די"ל דהכא בבור רחב הרבה מיירי דמהו דתימא דלא אמרי' ביה מטפס ועולה מטפס ויורד. וכדאשכחן לעיל בפ"ב גבי פסי ביראות דבבור רחב הרבה אמרי' בדף כ"א דאפי' לאדם נמי ופרש"י שאינו יכול לטפס מותר לי למלאות ולשתות והשתא סד"א דלחומרא נמי אמרי' הכי דמכיון שאינו נוח לו לטפס לא מצי מטי לגבי עירובו ולמישקליה לגביה נמי לא מצי שהרי עומד למעלה בר"ה ואיהו הא קני ליה שביתה למטה הלכך קמ"ל דהואיל ומ"מ אפשר לו לירד ע"י איזה תחבולה ולהגיע אצל עירובו הוי הוא ועירובו במקום אחד וסוגיית הבבלי פשיטא ליה דאפי' בכה"ג לא צריכא דאיך שיהיה מכיון דמצי מטי לגבי עירובו מאי קמ"ל הרי הוא ועירובו במקום אחד הוא הלכך מוקי לה בשנתכוין לשבות למעלה בכרמלית וקמ"ל כדרבי וזהו דאיכא בינייהו דהני תרתי סוגיות דהכא ודהתם בענין אוקימתא דהסיפא. ואי קשיא הא קשיא לפי סוגיית הש"ס הבבלי דמוקי לאילן דרישא דקאי בר"ה ורבי היא ולבור דסיפא דקאי בכרמלית ורבי היא והני תרתי אליבא דרבי למה לי הא מכיון דשמעינן מרישא דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות תו לא איצטריך להך דהסיפא וכ"ת דבעי למינקט גוונא דבכ"מ שנתנו לעירובו הוי עירוב כדקתני אפי' עמוק מאה אמה א"כ ליפלוג וליתני באילן גופיה בד"א בעומד בר"ה אבל בעומד בכרמלית אפי' נתנו למעלה מעשרה עירובו עירוב דעירובו ברה"י דסתם אילן רתב ד' והוא נתכוין לשבות למטה בכרמלית ואין כאן אלא שבות. וקושיא זו הניח התיו"ט בקושיא. ועוד קשיא לי למאי דמוקי דהאילן קאי בר"ה ונתכוין לשבות למטה א"כ יש כאן עוד שבות אחד בנתנו למטה מי' דקא מייתי מכרמלית לר"ה מלבד האי שבות דמשתמש באילן וכדכתב רש"י דה"ה דהוי מצי למיפרך והא קמייתי מכרמלית לר"ה אלא כיון דהא שבות והא שבות חדא מינייהו נקט. והשתא לבתר דמשני ואוקי לה כרבי שמעי' דאפילו בתרתי שבות כגוונא דהכא לא גזרו עליו בין השמשות שהרי משתמש באילן הוא ומייתי מכרמלית לר"ה וא"כ לכאורה קשה מהאי דלקמן במתני' גבי נתנו במגדל ואבד המפתח דאביי ורבא מוקמי התם לפלוגתייהו דר"א ורבנן דבמנעול קטור במיתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה וכו' ור"א ס"ל כר' נחמיה וכו' וכדפרישית שם דסברא דר"א אפי' אליבא דרבי אתיא ומשום דמכיון דאיכא תרתי טלטול הסכין ומיפסקיה להחבל גזרו עליו בין השמשות וכך הוא עולה אליבא דפרש"י ע"ש. ונהי דהא ל"ק מאי אירי' דמוקי להת"ק דס"ל כר' יוסי הא אפי' הוה ס"ל כר' נחמיה נמי מצינו לפרש פלוגתייהו דת"ק ס"ל דאפי' היכא דאיכא תרתי שבות וכגוונא דמתני' דידן לא גזרו עליו בין השמשות ור"א ס"ל דבכה"ג שפיר גזרו. דהא ליתא דאיכא למימר הואיל והלכתא כוותיה דר' יוסי בעי לאוקמי מילתא דת"ק אליבא דהלכתא. אלא דהא קשיא לפי פי' רש"י בההיא פלוגתא דמגדל דאי הכי ליפלג ר"א גם ברישא דמתני' דהכא ולימא דמכיון דאיכא תרתי דמשתמש באילן וקא מייתי מכרמלית לר"ה אפי' למטה מי' אינו עירוב. ועל כרחך כדי לתרץ הך קושיא לפרש"י צריך שתאמר דשאני ההיא דמגדל מההיא דהכא דהתם תרתי עובדי הוא דעביד בהני תרתי דשבות טלטול הסכין ומפסקיה להחבל וכל חד וחד מעשה בפ"ע הוא ובכה"ג דוקא הוא דס"ל לר"א דגזרו עליו אף בין השמשות אבל הכא בחדא עובדא דעבד עביד להני תרתי דשבות דבהדי דשקיל לעירובו וממטי לגביה משתמש באילן הוא וקא מייתי מכרמלית לר"ה וא"כ מה לי שבות אחד או יותר דאהאי מעשה חדא דקעבד להני שבות בבת אחת לא גזרו עליו בין השמשות. וחילוק זה נכון הוא מצד הסברא ומוכרח הוא לפי פרש"י בההיא דמגדל וכדאמרן. ויש דוגמא לזה בהאי דאמרינן לקמן במכלתין דף ס"ח גבי ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לבין שבות דלית ביה מעשה וה"נ דכוותיה דשאני בין שבות דאית ביה תרתי מעשה לבין שבות דלית ביה אלא חדא מעשה והתם לא הוי ביה מעשה כלל אלא אמירה לנכרי. ומיהו בהאי סברא דאמרן דחדא שבות מהני תרתי דגוונא דמתני' ממילא הוא דאתיא בלא מעשה באפי נפשיה דמיא להאי דאמרו גבי ההוא ינוקא ושאני מהאי דמגדל היא וכד אתינן להך סברא היינו יכולין ליישב ממילא להך קושיא דלעיל דליפלוג באילן גופיה דאי קאי בכרמלית אפי' למעלה מי' עירובו עירוב דהא ליתא דהא על כרחך בעי' לעולם לאוקמי דנתכוין לשבות למטה דאי למעלה מאי קמ"ל הוא ועירובו במקום אחד הוא. וא"כ בנתכוין לשבות למטה שפיר איכא הכא תרתי עובדי בהני תרתי שבות חדא דבעי לעלות באילן ולמשקליה לעירובו והדר כי ממטי ליה למטה קא מטלטל מרה"י לכרמלית הוא ובהאי גוונא לא הוה מודה בה ר"א דדמיא לההיא דמגדל הלכך מוקי לה לסתמא דמתני' ככ"ע דקאי בר"ה דהשתא לא איצטריך ליה לעלות באילן גופיה אלא דקאי למטה ושקיל ליה לעירובו שהוא למטה מעשרה וממטי ליה לגביה דלית כאן אלא מעשה חדא בהני שבות וכדאמרן. אמנם לחזק בתירוץ קושיא זו אביא עוד סברת הריטב"א ז"ל במ"ש בהלכה זו וז"ל ואיכא דקשיא ליה משום דהניח עירובו באילן מאי שימוש באילן איכא דהא לא אסרו חכמים אלא שלא ישתמש גופו באילן וכדתנן ולא עולין ע"ג אילן אבל ליטול ממנו משא אין בזה איסור דהא דכוותה תנן ואין רוכבין ע"ג בהמה ואפ"ה מותר ליטול משא שעליה כדתנן בפ' מי שהחשיך הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים וכו' וכ"ש שאין לאסור מפני שנהנה באילן להיות עירובו עומד שם שאין זה בכלל גזירה דלא עולין באילן. ובהדיא אמרי' בפ' כירה דף מ"ה מניתין נר ע"ג דקל בשבת. והנכון בעיני דהכא איסורא משום דזימנין דכי שקיל ליה נותן גופו על האילן והוא משתמש בו ונכון הטעם שאסרו להניח נר ע"ג הדקל ביו"ט שמא ישתמש באילן כשיטלנו משם. והא דפרכינן בהדיא והא קא משתמש באילן משום דחזיא ליה לתנא דלא חייש כלל ואע"ג דזמנין דאפי' למטה מעשרה אפשר דמשתמש באילן ולא עוד אלא דאפילו למעלה מעשרה לא אסר אלא מפני שהוא ברה"י ואין עירובו עמו במקום אחד אבל לשמא יעלה באילן כדי ליטלו לא חייש כלל להכי פריך והא קא משתמש באילן עכ"ל הריטב"א. למדנו מדבריו דמיהת חמירא לן האי איסורא לעלות באילן גופיה וליטול ממנו העירוב כשהוא למעלה בראשו מכשנוטלו כשהוא למטה מעשרה דאין החשש אלא דזימנין דכי שקיל ליה נותן גופו על האילן. ולפ"ז אף אנן נאמר דמהאי טעמא גופיה מוקמינן באילן העומד בר"ה ולמטה מעשרה הוא דעירובו עירוב משום דשבות כי האי הוא דלא גזרו ביה בין השמשות דאינו אלא משום חששא בעלמא דזימנין כו' אבל אי הוה בעי לאוקמי דקאי בכרמלית ולאשמועינן דאפי' למעלה מעשרה ליהוי עירוב הוה קשיא לן דאימא איסורא כי האי דבעי למיעל באילן גופיה ולמישקליה אימא לך אפי' לרבי אסור הוא אף בין השמשות וה"ז דומה למ"ש התוס' בדף ל"ג בד"ה והא אי בעי מייתיה ליה דרך עליו כו' דבמקום שבקל יכול לבוא לידי איסור דאורייתא אפי' רבי מודה דגזרו עליו בין השמשות וכ"כ הרא"ש ז"ל. ואע"ג דהכא ליכא לבוא לידי איסורא דאורייתא דאין כאן אלא שמא יתלוש מיהו בעולה באילן גופיה איכא האי חששא גופיה טפי מכשנוטלו מלמטה מי'. דכשעולה באילן עצמו יותר בקל הוא לבוא לידי תלישה ואיכא חיוב חטאת. ואפשר דאה"נ דאפי' לרבי גזרו אף בין השמשות בעולה באילן גופיה והלכך לא מצי לאוקמי דקאי בכרמלית. והכי דייק לישנא דהש"ס דקאמר לעולם דקאי בר"ה ונתכוין לשבות למטה ורבי הוא ולמה ליה לאהדורי בהאי לישנא לעולם וכו' הא השתא בדקאי בר"ה הוא דקיימינן ולא הוי ליה למימר אלא הא מני רבי היא אלא לאשמועינן כדאמרן דדוקא בהכי הוא דעסקינן אפי' לרבי ולאפוקי בעומד בכרמלית דאי למטה מעשרה פשיטא מכרמלית לכרמלית הוא ומאי קמ"ל. ואי בשנתנו למעלה מעשרה אפשר דמכיון דצריך לעלות באילן גופיה אסור הוא אפי' לרבי ותנא דבא להשמיענו דבכרמלית עירובו עירוב וכרבי ע"כ לא אפשר בענין אחר אלא כדתני בסיפא נתנו בבור ודקאי בכרמלית ונתכוין לשבות למעלה. זהו העולה לנו לתרץ קושיית התיו"ט מהסברא שזכרנו למעלה וכן מתוך סברת הריטב"א ובהצטרפות ב' סברות אלו יתבאר לך יותר ואין להאריך. ובענין אם בעינן רחב ד' למקום הנחת עירוב כבר כ' הרא"ש בשם הר"מ ז"ל שפסק כרבנן דהתוספתא דקתני נתנו ע"ג קורה שהיא גבוה עשרה טפחים עירובו עירוב וכן לא זכר הרי"ף ז"ל שצריך שיהא רחב ד' וכן הרמב"ם ז"ל לא זכר מזה כלום שיהא הנחת העירוב על מקום ד'. ומתני' דאיירי באילן רחב ד' משום דסתם אילן הוא כן ולא דבעי' דוקא על מקום ד'. ובענין הא דקאמר רבא ל"ש אלא באילן שחוץ לעבורה של העיר וכו' ולא זכר מזה הרי"ף והתרעם עליו בעל המאור ז"ל וכן לא זכר הרמב"ם מזה כלום וצריך ביאור. ושלא להאריך במקום אחד יתבאר מזה בהלכה דלקמן בס"ד:

הדא דתימר במגדל של אבן וכו'. ובבבלי דף ל"ה תרי אוקימתות חדא במגדל של לבנים וחדא אוקימתא במגדל של עץ וכל זה לפרש פלוגתייהו דתנאי במתני' אבל לענין דינא כל שאין כאן מלאכה בנטילת העירוב הוי עירוב. וזהו שסתם הרמב"ם דבריו וכתב דרך כלל בפ"ו מהלכות עירובין בהלכה י' נתנו במגדל ואבד המפתח אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה ה"ז עירוב שאין אסור לעשות בין השמשות במקום מצוה אלא מלאכה. ולפי שאין מערבין אלא לדבר מצוה. ובענין דקאמר הכא בפשיטות נעשה כשובר את החבית וכו' ומשמע דבכל ענין מותר כל היכא דלא נתכוין לעשות כלי וכ"כ התוס' שם ד"ה ואמאי הוא במקום א' וכו' שמביאין להא דהכא. ומיהו בירושלמי קאמר ממתני' וכו' משמע דבלא מוסתקי נמי שרי בכלי עץ. וכן דעת הרמב"ם בדין שובר את החבית בפכ"ג מהני שבת בהלכה ב' שסתם דבריו ולא כתב אלא כלשון המשנה וטעמו דסובר דהא דקאמר רב אשי בפ' המביא דף ל"ג כי תניא ההיא במוסתקי והיינו חבית שבורה זרעועה לאו לאוקימתא לקושטא דמילתא קאמר אלא הואיל ופריך התם ולית ליה לר"א הא דתנן שובר אדם את החבית וכו' ומשני רב אשי דלר"א מוקמינן האי מתני' במוסתקי אבל לדינא כל שלא נתכוין לעשות כלי שרי וכפשטות הסוגיא דהכא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף