מראה הפנים/סנהדרין/י/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עיר לא כפר עיר לא כרך. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' עובדי כוכבים הלכ' ב' וסיים שם וכל פחות ממאה כפר קטן ורובו של שבט כרך גדול וזהו למאי דפסק שם כר' יהודה דהכא דקאמר ממאה ועד רובו של שבט וכדאמר בבבלי בפ"ק דף ט"ו ע"ב בדר' יונתן שם דס"ל הני וטעמא משום דרובו של שבט הוו ציבור ובציבור לא כתיב סייף וכל אחד נידון בעצמו ובסקילה כדפירש רש"י ז"ל שם:

שנים שהדיחו את שנים וכו'. בתוספתא פי' י"ד קתני לעולם מדיח בסקילה ומיבעיא ליה הכא אם לעולם דקאמר אפי' הדיחו אלו השנים לשנים בלבד וכלומר דגם השאר הודחו מאחרים עד שיהא רובה של עיר דאל"כ לא שייך הכא תורת נידחין כלל או דילמא לעולם דקאמר בין שהודח רובה בין שהודח כולה על ידן ולאפוקי אם לא הדיחו אלא שנים אין עליהן תורת מדיחין אלא תורת הנידחין והרמב"ם ז"ל כתב שם בהל' ו' ובין שהודח' כולה בין שהודח' רובה סוקלין את מדיחיה וצ"ל דלאו דוקא רובה קאמר לענין סקילת המדיחין שהרי בפ"ה גבי מסית כתב בין שהיה המוסת יחיד או יחידים מיתתו בסקילה וכמה שנתבאר מזה לעיל פ"ז הלכה י"ב ואין חילוק בזה לבין מסית לבין מדיח אלא לענין תורת הנידחין קאמר:

היו שם גרים ותושבים וכו'. בתוספתא שם קתני יכול אפילו נתכנסו לתוכה גרים ועבדים משוחררין תהא נעשית עיר הנדחת ת"ל את יושבי עירם אחר יושבי עירם הדבר מהלך. ומיבעיא ליה הכא אם הגרים משלימין להתושבים לרוב והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלל:

היו שם ביברים וכו' עוף שטס וכו'. בת ספתא שם במחובר לקרקע בין כך ובין כך מותר שנאמר תקבוץ פרט למחוברין. ומכאן למד הרמב"ם ז"ל מ"ש שם הל' י"ג פירות המחוברין שבתוכה מותרין שנאמר תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה לשריפה וכו' וה"ה לשיער הראש. ור"ל דשיער הראש במחובר הוזכר בהדיא בגמ' התם דף קי"ב ע"א דמותר ג"כ מהאי טעמא כדאמר רבא שם. והבעיא היא הכא בביברים של חיה ושל עופות ודגים אם ג"כ כעין מחוברין חשיבי מפני שהן מחוסרין צידה וכן בעוף הטס והרמב"ם לא הזכיר מזה משום דמשמע דבתוספתא מחוברין דוקא קאמר אבל אלו כאינן מחוסרין אלא קבוצה הוי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף