מראה הפנים/סנהדרין/ב/א

מראה הפנים סנהדרין ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כהן גדול דן ודנין אותו. לסוגיא דהאי ש"ס דס"ל דדיני ממונות של כ"ג בעשרים ושלשה כדאמר בגמרא איכא למימר דהא קמ"ל דנין אותו אבל לא כהדיוט דדינו בשלשה. אבל בבבלי דמסיק דדיני ממונות שלו בשלשה וכמ"ש בפ"ק וכמו דכתב הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה דסנהדרין משני לה איידי דקבעו למיתני מלך וכו' ואב"א וכו' וא"כ אשמעינן הא גופיה דבשארי דינים דלאו דנפשות כהדיוט הוא ובשלשה ואפי' בדין מלקות דלא תימא בגופו הוא ובזה ס"ל נמי להאי ש"ס הכי כדאמר בגמרא:

וימנה ליה אנטלר. וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו הב"י בחה"מ בסי' קכ"ד נראה לי שאם בא למנות אנטלר ימנה אלא לפי ששאלו ימנה אנטלר כלומר יתקנו שלא ידונו אותו מפני כבודו אלא שימנה אנטלר ולפיכך אמרו שא"א לחוש לכבודו בזה דפעמים שיצטרך לשבועה וצריך לישבע בפני ב"ד וכיון שכן לא תקנו שימנה אנטלר עכ"ל וכבר כתב הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בפ' שבועת העדות והביאו הטור שם דהסכימו רבוותא דאין ללמוד מכאן שיוכל הנתבע למנות אנטלר דהכא משום יקרא דכ"ג אמרו שלא לבזותו דכתיב וקידשתו. ואפי' בת"ח לא התירו למנות אנטלר כשהוא נשבע אלא משגר הדברים ע"י שלוחי ב"ד ועיין בסוף הוריית ובתשו' הריב"ש סי' רל"ה מחלק בין ד"מ לד"נ בענין אנטלר דבד"נ הנתבע הוא שיכול למנות אנטלר ונ"מ לענין דין מסור יע"ש:

משה אין מחזירין ליה דיהא קטל לון. ומשמע דאין מחזירין אותו לגדולתו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ' י"ז מסנהדרין כ"ג שחטא לוקה בג' ומחזירין אותו לגדולתו אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו וכו'. והכ"מ ראה בהוריות וכתוב שם מוטב ופירש פי' דחוק אבל ט"ס הוא כמו שכתבתי בפנים והראתי בכמה מקומות וכל כך היה רגיל בשבוע' זו עד שאמרו עליו כשנסתפק להם איזה דבר בבית המדרש אם היה ר' חגיי היה אומר משה כך וכך הוא כמו שנמצא בפ' ד' דדמאי כדקאמר כשנכנס לבית המדרש על ר' חגיי אמרין כדין הוא מימר משה דאנא אמר טעמא אמר משה דאנא אמר טעמא:

כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל וכו'. מהאי תוספתא הוכיחו התוס' בפ"ק דיומא דף י"ג ע"ב ד"ה היה עומד וכו' דההיא ברייתא דהתם בכ"ג מיירי. התם בברייתא גריס דר' יהודה ס"ל מניח עבודתו ויוצא ר' יוסי אומר. יגמור. ומשום זה אני תמה על מה שכתב הכ"מ בפ"ב מהלכות ביאת המקדש דרבינו ס"ל כפי' התוס' דלאיזה ענין הוא דהא להך ברייתא היה צריך לפסוק הלכה כר' יוסי דאמר יגמור דוקא והרי הוא ז"ל פסק דכ"ג אפילו לכתחילה עובד כדכתב שם בהלכה ו' אבל כ"ג עובד כשהוא אונן וזהו כת"ק דהתם בברייתא קמייתא וכסתם מתני' דהוריות בכהן הדיוט הוא דיש לעיין מ"ט לא פסק כסיפא דהתוספתא דאמרו התם אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודתו ויוצא וכדכתבו התוס' שם דבהא ליכא מאן דפליג ואפשר דגי' אחרת היה לו בהתוספתא ולא גריס ויוצא:

תני אי זו היא אנינה וכו'. ברייתא זו הובאה בזבחים דף ק' ע"ב ומסיק שם בפירושא דברייתא דפליגי בליל יום קבורה דלת"ק יום קבורה אסור מדרבנן ולא לילו ולרבי תפוס לילו עמו וגרסינן עלה אמרוהו קמיה דרבא מדקאמר ר' יום קבורה תפוס לילו מדרבנן מכלל דיום מיתה תפוס לילו מדאורייתא וסבר ר' אנינות לילה דאורייתא והתניא וכו' ר' אומר אנינות לילה אינה מד"ת אלא מדברי סופרים. והיינו דפרישית דלהך סברא בעי לאוכוחי הכא דמדקאמר ר' אנינות לילה מדבריהם היא א"כ ע"כ דמודה ביום קבורה לרבנן דאינו תופס לילו אלא אותו היום. וכן היה צריך לפרש לאותו היום בלבד דקאמר הכא דהתם קאמר לעיל בפשיטות דלא ס"ד דאית ליה לרבי דקברו אישתרי ליה דמי איכא דלית ליה ואחריתה כיום מר אלא דמסוגיא דהכא נראה בהדיא בדברי ר' כדס"ד התם מעיקרא אליביה דקאמר על דעתיה דרבי אינו אסור אלא אותה שעה בלבד ועכ"פ שמעינן מהאי סברא דלעיל דר' אבהו רצה להכריח דמודה רבי ביום הקבורה דאינו תופס לילו עמו דאלת"ה היכי מצי סבר אנינות לילה בעלמא מדבריהם. הוא. והכא מדחי לה בדחוייא בעלמא וכדפרישית אבל התם מסיק אליבא דר' לעולם סבר אנינות לילה לעולם אינה אלא מדבריהם וביום הקבורה דתופס לילו משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף