מראה הפנים/סוכה/ד/א

מראה הפנים סוכה ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לולב וערבה ששה ושבעה. אף במקדש אמרו כן גם בלולב וכדפרישית בפנים לפי המסקנא דהתם. ומה שהקשה בעל המאור על הא דכתב הרי"ף ז"ל במגלה בפ"ק גרסינן במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביום טוב ראשון והלא מצותו מן התורה ואפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. וכתב בעל המאור ע"ז ודברים אלו הם כשגגה שלא נאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגלה אלא לענין גזרה דרבה אבל לענין ספיקא דקביעא דירחא אין בזה טעם לשופר ולמגלה שהרי אפי' במקוה שלא היו להם שום ספק בקביעא דירחא לא דחי את השבת כדתנן גבי שופר במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ומגילה מעולם לא דחתה את השבת בשום מקום וספיקא דקביעא דירחא לא הוזכר בגמרא אלא לענין לולב בלבד והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות תירץ בענין שופר שאפי' כשהיה בית המקדש קיים לא היו יודעין בקביעי של חודש בגבולין וכו' ואני הרחבתי בזה בחיבורי פני המנורה בנר הרביעי במוצק הד'. ובענין חמשה תירוצים שנאמרו בקושית התוס' ריש פ"ד דר"ה דמ"ש שופר בזמן המקדש ומ"ש לולב וכן לאחר החורבן וכו וכל התירוצים אית בהו פירכא מלבד תירוץ אחד שמצאתי המקצת בחידושי הרשב"א והוספתי בו והוא העיקר דבכל מקום שראו חכמים שאם נחוש לגזרה תתבטל המצוה לגמרי בשנה זו לא גזרו ובמקום שלא תתבטל המצוה לגמרי בשנה זו הוא דגזרו וכגון שופר דבזמן המקדש איכא מצות שופר במקדש אף בשבת והלכך בגבולין לא דחי שבת אבל לולב אף דאיכא בשאר יומי מ"מ היה דוחה שבת בראשון אף בגבולין בזמן המקדש וזה למדנו להטעם מהאי תלמודא דדריש הכי בפ' דלעיל בהלכה י"א מדכתיב ולקחתם לכם וגו' ולא כתיב כאן לפני ה' אלהיכם ללמד ולקחתם וגו' מכל מקום שאף בגבולין דוחה שבת בראשון וזהו דוקא בזמן המקדש דדייקינן מדכתיב גבי ושמחתם לפני ה' אלהיכם וגבי ולקחתם וגו' סתם דמכל מקום ולקחתם ביום הראשון בין במקדש ובין בגבולין ואף בשבת אבל בזמן הזה דליכא מקדש כל המקומות שוין ואינו דוחה שבת אף בראשון וכן בשופר בזמן הזה מהאי טעמא גופיה דליכא מקדש וכל המקומות שוין. א"כ בדין הוא דליתקן דבמקום ב"ד יהא דוחה שבת דאי לאו הכי תדחה מצות שופר לגמרי בשנה זו דבמקום דלא נהגו אלא ביום אחד גם בר"ה לאחר תקנת ריב"ז וכו' ושם מבואר הכל בענין פלוגתא דרברבתא בענין זה והרוצה לעמוד על הכל יעיין שם. ובענין קושית בעל המאור בהא דקאמר הרי"ף בסיום דבריו והיינו טעמא דמגלה והלא מגלה לעולם מדרבנן היא והיאך תליא בספיקא דקביעא דירחא תירץ הרמב"ן שם שכלפי שאמר והלא מצותו מן התורה ואפי' בגבולין ואמר משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ולא דחי שבתא אלא ודאי דד"ת לפיכך אמר והיינו טעמא דמגלה כלומר שאינה דבר תורה. והר"ן ז"ל דקדק על זה שאינו עולה יפה בלשונו וכו' לפיכך נ"ל דמכיון דמסקינן משום דלא ידעינן בקביעא דירחא אפי' מידי דאורייתא כלולב ושופר לא דחי משום הכי אמר והיינו טעמא דמגלה שהרי מעתה טעמו של שופר ולולב מספיק במגלה ואינה צריכה לטעמא אחרינא ואלו היה בה טעם מפני שהיא של סופרים היה קשה א"כ שופר ולולב דאורייתא לידחי עכ"ל וזה קרוב לתירוץ הרמב"ן לענין הכוונה. ודע דחילוק זה לפי הסברא שכתבתי בענין דצריכין אנחנו לחוש שלא תתבטל המצוה לגמרי בשנה זו נלמד מהא דר' סימון מפקיד לאילין כו' הכתוב בסוף הלכה בגמרא כאן דקאמר ואין אדחקתון עבדין תקיעתא ולא תעבדיין ערבתא וכדפרישית והביאו לזה התוס' בפרקין והרשב"א והר"ן ז"ל ויש לפלפל עוד בענין זה עם מה שנתבאר למעלה ובחבורי הנזכר בארתי הכל שם:

ערבה הלכה למשה מסיני. בבבלי דף מ"ד קאמר נמי ר' יוחנן ושקיל וטרי התם ומסיק אליבא דר' יוחנן במקדש הל"מ ובגבולין יסוד נביאים. והארכתי ג"כ בענין זה בחבורי פני מנורה שם ובענין פי' הסוגיא דהתם ובענין שכתב התוס' שם ד"ה והאמר ר' יוחנן דילכון אמרי וכו' ולגי' ר"ח דילכון אמר וכו' וע"ש. ומה שציינו התוס' להא בפ' אין מעמידין בירושלמי ט"ס הוא דליתא התם כ"א כאן ובפ"ד דע"ז בהלכה א':

רבי סימון מפקיד לאילין דמחשבין וכו'. עיין לעיל ריש פרקין במה שהוזכר מזה ובמה שציינתי בחיבורי פני המנורה ושם הבאתי דברי הרמב"ן בחידושיו וכך הביא הר"ן ז"ל שכתב על זה ומנהגינו על פי הירושלמי זה דלפום גמרא דילן הא אסיקנא דכי אתא דבין וכל נחותי ימא אמרי איקלע ולא דחי ומסקינן טעמא דכיון דאנן לא דחי אינהו נמי לא דחי אבל מי שתיקן לנו הקביעות והוא רבינו הלל האחרון בנו של ר' יהודה נשיאה ראה דברי הירושלמי בכך עכ"ל. והתוס' בדף מ"ג ע"ב ד"ה לא איקלע וכו' הביאו להא דר' סימון דהכא והקשו אמאי חייש טפי בערבה משופר ולולב וכו' וכפי התירוץ הב' שתירצו כך פירשתי בפנים ובחבורי הנזכר סתרתי לתירוץ הא' וע"ש. ובענין דאמרי התם דכיון דאנן לא דחי וכו' פירש"י ז"ל שלא לעשות לישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת וראיתי למי שהקשה דאי הכי גם בב' יו"ט של גליות נמי ליחוש הכי דאינהו לא עבדי אלא יום אחד ומאן דמותיב הא לא חייש לקמחיה דאטו מדינא עבדינן תרי יומי הא לא הוי אלא מנהגא כדשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם וכו' ולא שייך לטעמא דלא ליהוי כשתי תורות אלא בכה"ג דאיתמר לענין דחיית שבת דלא לימרו הכי לאדחי שבת והתם דחייא אבל במה שאנו עושין ב' ימים ליכא משום דחיית איזה דבר ולא משום הוספה שאינו אלא מנהג ומשום חשש גזרות המלכות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף