מראה הפנים/מגילה/ב/ה

מראה הפנים מגילה ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רב מתנה דר' יוסי היא. האי סוגיא דגרסינן לה בברכות שם ובארתי בה קצת בחבורי על סדר זרעים ויעדתי מקום הביאור היטב כאן בהגיעי למקומו והנה בעזרת האל וברוב חסדו שזיכני לזה אבאר מה דשייך לדינא ומהיוצא מבין סוגיא דהכא וסוגית הבבלי בפרקין דף יט ע"ב ועיקרה בברכות דף ט"ו ובקצרה בכל האפשרי. התם נמי קאמר מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה ר' יוסי היא וכו'. והמעיין היטב הדק בכלל הסוגיות האלה דהכא ודהתם ויתבונן בהם יתבאר לו העולה ממסקנת הסוגיות הללו אליבא דהני תנאי וההפרש מהסברות וחלוקי הדיעות אליבייהו לפי האוקמתות ויראה וימצא דזהו ההפרש בין סוגיא דהכא לבין סוגית הבבלי. לפי סוגית הבבלי עולה המסקנא דבין לר' יהודה בין לר' יוסי לא מחלקינן בין מידי דאורייתא למידי דרבנן ופליגי בהא בלחוד דלר' יוסי בשתיהן אפי' בדיעבד נמי לא יצא ולר' יהודה בשתיהן לכתחלה הוא דלא הא בדיעבד שפיר דמי. והעולה לפי סוגיא דהכא כך הוא דלר' יוסי הוא דמחלקינן בין מצות דאורייתא לבין מצות דרבנן וכמה דגריס הכא בברכות שם ומלבד במצות מקרא מגילה דדמיא לדידיה למידי דאורייתא בהאי דינא ואמינא בה טעמא לר' יוסי דשאני מצות קריאת מגלה מברכות שאר מצות חוץ מברכת המזון דלית להו רמז מהכתוב בתורה וכך הוא לברכת הנהנין כדמסקי' בריש פ' כיצד מברכין דסברא בעלמא היא ואסמכוה אקרא מדברי קבלה לה' הארץ ומלואה וכו' אבל מגלה הואיל ואית לה רמז באורייתא כדדרשינן מכתוב זאת וגו' בספר זו מקרא מגלה החמירו בה כשאר מצות דאורייתא דדריש הכא מוהאזנת למצותיו ישמעו אזניך וכו' וע"כ לומר כן כדמוכרח מהסוגיא וכל זה הוא דוקא לר' יוסי אבל לר' יהודה לא מחלקינן בין מידי דאורייתא לבין מידי דרבנן אלא דבשניהם אפי' לכתחלה א"צ להשמיעו לאזניו וזה מוכרח הוא מסוגיא דהאי תלמודא בברכות מדאוקי שם רישא דהמתני' בק"ש כר"מ דהתוספתא ולא כר' יהודה ומתני' דהכא במגלה משבש לה רב חסדא ואמר לית כאן חרש ומוקי לה כר' יהודה דלדידיה חרש אפי' לכתחלה מותר ומתני' דתרומות מוקי לה כר' יוסי דוקא ולא כר' יהודה ומשום דלר' יהודה אפי' לכתחלה תורם הוא וא"כ לא שאני ליה לר' יהודה בין מידי דאורייתא למידי דרבנן ואפי' במידי דאורייתא כגון ק"ש לא צריך להשמיע לאזנו ואפי' לכתחלה והלכך ע"כ רישא דמתני' דברכות בק"ש כר"מ דהתוספתא הוא דאתיא ולא כר' יהודה וכן ברייתא דבהמ"ז לפי סוגיא דהכא ע"כ דכר"מ הוא דמוקמי' לה ולכתחלה לא וקרא דוהאזנת למצותיו צ"ל לר' יהודה דלא דריש לה כר' יוסי אלא אליבא דר' יהודה י"ל לדרשא אחריתא הוא דאתיא וכדדריש לה ר"א המודעי במכילתא פרשת בשלח והאזנת למצותיו זו הלכה ושמרת כל חקיו זו פרשת עריות ומשום דבעריות שייך לשון שמירה וכדדרשי' ביבמות מושמרתם עשו משמרת למשמרת ובדבר הלכה שייך האזנה שתהא קרובה אליך להאזין ולהבחין בה ומיהת דרשא אחריתא הוא ומעתה נלך ונראה לבאר בעיקרי דינים האלה ובטעמם ובמה שיש לפלפל מתוך הסוגיות הללו. דהתם בברכות גרסי' לבתר הכי א"ר יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה לא יצא דכתיב הסכת ושמע ישראל מיתיבי לא יברך בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה יצא והכתיב הסכת ושמע ישראל ההוא בדברי תורה כתיב. והנראה מדברי רב יוסף דעל כל מחלוקת דהני תנאי דלעיל הוא קאי דכ"ע לא פליגי דבשאר מצות יצא בדיעבד. וא"כ מתני' דתרומות וכן ברייתא דבהמ"ז בין לר' יהודה ובין לר' יוסי שפיר אתיא וכן מתני' דהכא במגלה לית לן לאוקמה כיחידאה אלא דבין לר' יהודה ובין לר' יוסי לצדדין היא מתפרשא דחרש לכתחלה לא יקרא הא דיעבד שפיר דמי ושוטה וקטן אפי' דיעבד נמי לא אלא דהך ברייתא דתני יהודה בריה דר"ש בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה ע"כ דכר"מ מוקמינן לה דלדידיה בתרומה אפי' לכתחלה מותר וכ"כ הרשב"א ז"ל בברכות שם דכך הוא אליבא דר' יוסף וכן נראה מדקאמר בשאר מצות ד"ה יצא ש"מ הא לכתחלה אפי' בשאר מצות לא בין לר' יהודה בין לר' יוסי והקשה הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דמנלן בשאר מצות לכתחלה לא הא הסכת בד"ת הוא דכתי' ותירץ דהסכת לחודיה הוא דקאמר בד"ת הוא דכתיב כלומר הסכת כדי שתקיים אותם אבל ושמע שפיר הוא דדרשינן לשמיעת אוזן לכתחלה וגבי ק"ש פליגי דר' יוסי סבר כיון דבשאר מצות נמי לכתחלה צריך שמועת אוזן מדכתיב ושמע א"כ שמע דכתיב גבי ק"ש למר לי ש"מ לעיכובא ור' יהודה סבר ושמע דכתיב בק"ש בכל לשון שאתה שומע הוא ושמיעת האוזן לכתחלה בק"ש נפקא לן משאר כל המצות דכתיב ושמע וע"ז כתב הרשב"א ולדידי קשיא לי דהא ר' יהודה משמיה דרביה דמצריך שמועת האוזן בק"ש לכתחלה משמע ישראל מפיק ליה ואפ"ה בדיעבד יצא וגדולה מזו דהא ר"מ אפי' לכתחלה שרי בלא שמיעת האוזן וכ"ש בשאר מצות ואע"ג דכתיב הסכת ושמע אלא שנצטרך עוד לומר דבהסכת ושמע גופיה פליגי דלר' יוסי ור' יהודה משמיה דרביה דרשי ושמע להשמיע לאזניך ולכתחלה ור' יהודה משמיה דנפשיה ור"מ לא דרשי ליה כלל אלא לד"ת כלומר הסכת וקבל ובשמע ישראל נמי פליגי דר' יהודה דרש מיניה שמיעת האוזן ולכתחלה ור"מ מוקי ליה לכל לשון שאתה שומע אבל השמעת האוזן ל"צ כלל דכתיב על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים עכ"ל הרשב"א ולפי דבריו היה צ"ל דהשתא דמסיק לה דר' יהודה כרביה ס"ל א"כ בשאר מצות ס"ל כרביה בדיניה וכטעמיה דהא מוקמינן להאי ברייתא דבהמ"ז נמי כר' יהודה כדכתב הוא ז"ל בעצמו לעיל ומנלן דלכתחלה לא וע"כ דדריש ושמע בשאר המצות להשמיע לאזניו לכתחלה ובק"ש דס"ל כרביה ע"כ דנאמר דכדיניה דרביה הוא דס"ל אבל לא כטעמיה דדריש משמע ישראל דהא לא איצטריך דמושמע דבשאר מצות שפיר נמי נפקא לן גם בק"ש דלכתחלה לא אלא דדריש לשמע ישראל לכל לשון כדאמר התם בריש הסוגיא ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע וא"כ זהו ממש דברי הראב"ד דהראב"ד נמי לבתר דמוקמינן דר' יהודה כרביה ס"ל כתב כן אליבא דר' יהודה מיהו הא קשיא לן דאמאי לא הביא התם דרשה דוהאזנת למצותיו לשאר המצות ולר' יהודה ללכתחלה הוא דאתא דנהי דלסוגיא תירצנו לעיל דאפשר דר' יהודה ס"ל כדרשה דהמכלתא היינו משום דלא אשכחן בהאי סוגיא דהכא בהדיא דס"ל לר' יהודה דבשאר המצות צריך שמיעת האזן לכתחלה ואדרבה כל הסוגיא דהכא מוכחת דס"ל לר' יהודה אפי' לכתחלה לא צריך לשמיעת האוזן וכמבואר לעיל ואפי' גבי ק"ש לא שמענו בסוגיא דהכא מידי לר' יהודה אלא דהתם היא דגריס בהסוגיא דדברי ת"ק דמתני' דק"ש דברי ר' יהודה הן והשתא לבתר דמסיק התם לקרא דהסכת דבד"ת הוא דכתיב אמאי לא נימא דבשאר מצות סמכו אדרשה דקרא והאזנת למצותיו המוזכרת כאן ולר' יהודה אלכתחלה ולר' יוסי נמי בשאר מצות לכתחלה ובק"ש נפקא ליה מדהדר כתב שמע ישראל לעיכובא. ושמא דלא ניחא ליה להש"ס הבבלי למידרש מהאי קרא לכך משום דוהאזנת למצותיו לשון רבים הוא מצותיו והא אברכות קאי וכדפרש"י ז"ל שאר המצות בכל הברכות ואנן לא אשכחן ברכה מן התורה ומצות עשה אלא בבהמ"ז בלבד. והש"ס דהכא ס"ל דמ"מ יש לסמוך גם למצות דרבנן בהאי קרא דהן בכלל לאו דלא תסור ושפיר סמכינן אהאי קרא דבכלל מצותיו הן הדרינן השתא להסוגיא דהתם דשמעינן מיהת מהא דרב יוסף דס"ל דבין לר' יהודה ובין לר' יוסי צריך שמיעת אוזן לכתחלה כשאר מצות ולא לעכב ומתני' דכאן במגלה שפיר אתיא כתרוייהו ומשו"ה יש לתמוה על מ"ש הכ"מ בריש הל' מגלה על נסחא אחת של הרמב"ם שהיה כתוב בה והוא שישמע וכו' לפיכך אם היה הקורא חרש קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא ותמה על זה והא מסקינן בברכות הלכה כר יהודה וא"כ לא קיי"ל כההיא מתני' דמגלה דכר' יוסי מוקמינן לה ופירש שם דאפשר לומר לנסחא זו דשאני מגלה דבעינן פרסומי ניחא וכבר העיד בעצמו שם שהוא דוחק. ובאמת קשה לומר זה דמאי איכפת משום פרסומא ניסא אם השמיעה הוא ממי שהוא שומע בעצמו או לא וביותר היה לומר משום דמגלה רמיזא באורייתא היא אלא דזה ג"כ לא קאי דמי עדיפא מק"ש הוא והיותר נכון דנסחא שאין כתוב בה חרש בדברי הרמב"ם היא עיקרית דבחרש יוצא בו בדיעבד. ומ"ש שם דדרך זה צ"ל לדעת הרי"ף והרא"ש שכתבו גבי מגלה סתם מתני' דלא יצא וגבי ק"ס פסקו דיצא. ובב"י סי' תרפ"ט כתב נמי כן ותירץ זה הדוחק בעצמו ולא היה צריך לכל זה דלא מצינו לא להרי"ף ולא להרא"ש שכתבו במגלה דלא יצא אלא העתיקו המשנה כצורתה הכל כשרים וכו' וכבר מבואר היא דלרב יוסף האי מתני' דידן ככ"ע אתיא בין לר' יהודה ובין לר' יוסי ולצדדין מתפרשא חרש לכתחלה לא ושוטה וקטן אפי' דיעבד נמי לא והא כדאיתא והא כדאיתא. ובפרקין לא הביא הרי"ף על המתני' כ"א דברי רב יוסף דברכות וכבר כתבו התוס' שם ד"ה אבל בשאר מצות יצא דרב יוסף פליג אסוגיא דלעיל. וברור הוא דנקט הרי"ף לדברי רב יוסף להלכתא ומשום דהש"ס מייתי ליה להמסקנא ומדייק בלישניה וקאמר אלא אי איתמר הכי איתמר ומה דמשמע ממלתיה דרב יוסף בענין אוקמתי דהני מתני' שהביאו בהסוגיא כבר נתבאר הכל לעיל:

דכתיב ביום אשר שברו וגו'. ניחא ליה להאי ש"ס להביא המקרא הזה משום דיליף לה נמי מהאי קרא לקמן דכל היום כשר לקריאת המגלה דודאי כל היום שברו לשלוט בהם ונהפוך הוא ששלטו בשונאיהם כל היום שהרי לא נחו עד למחר כדכתיב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף