מראה הפנים/כתובות/ב/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים


מראה הפנים TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנייה היא בהירהון. ומסקנת הבבלי דל"ש הירהנה ול"ש נחבשה כשיד ישראל תקיפה מותרת וכשיד העכו"ם תקיפה אסורה אא"כ יש לה עדים ודוקא בכה"ג שהורהנה או נחבשה שהיא מעושת בידיהם אבל נתיחדה מדעת ואינה מעושת בידיהם מותרת ואין אוסרין אותה משום יחוד בלבד וכן משמע ממסקנת הש"ס דע"ז וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שם כיון שנעשית ברשות העכו"ם נאסרה וכ"כ הה"מ בשם הרשב"א ז"ל ומשמע דאפילו לכהונה אינה נאסרת משום יחוד וע"ש בתוס' דע"ז שם ד"ה ותו לא מידי:

אשת ליסטים כליסטים. משמע דמפרש ע"י נפשות דמתני' שנתחייב' היא עצמה להריגה ור"י מוסיף דאף אשת ליסטים כליסטים וכן נראה מדברי רש"י ז"ל במתני' דמפרש ע"י נפשות שהיתה נידונה למות וכן פי' הוא ז"ל בע"ז על ידי נפשות שנתחייבה הריגה והא דפירש בגמרא על דברי רב דמפרש על ידי נפשות דמתני' כגון נשי גנבי ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהם דמשמע אפי' לא נתחייבו הן בעצמן אפשר לומר משום דפליגי עלה חזקיה ור' יוחנן אי בעינן דוקא נגמר דינן להריגה או לא ודעתו לחלק דאם נתחייב' היא עצמה אפילו לא נגמר דינה אסורה (ומחלוקת פוסקים אחרונים היא ועיין ברמ"א אה"ע סי' ז') אלא דמהכא משמע דפליגי חזקיה ור"י אפי' נתחייבה היא עצמה והרמב"ם ז"ל סתם דבריו בסוף פי"ח מהלכות א"ב. והה"מ ז"ל כתב דדעת רבינו מדלא הזכיר כלום שיש גם לנשים חשש מיתה שנתפשות מחמת בעליהן ועיין לעיל בד"ה ע"י נפשות שם הוכחתי דדעת הרמב"ם ז"ל דאפי' לא נתחייבה עצמה אלא ע"י נפשות דבעל אסורה ומשמע נמי דדעתו ז"ל כר"י דאפי' לא נגמר דינם להריגה מדסתם דבריו גם בזה וכ"כ שם הה"מ ז"ל:

היו שם מחבויים צריכה. בבבלי הבעיא אם אינה מחזקת אלא אחת מהן והסכימו כל הפוסקים לקולא דאמרי' אכל חדא וחדא היינו האי ומצלת על הכל:

ובלבד כרקום של אותה מלכות. וכן פירשו ר"ח ור"ת בתוס' ד"ה כאן דשל אותה מלכות חמירא טפי וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם והסכימו רוב המפרשים לזה מהאי דהכא:

אפילו קטן וקרוב. משמע דאפי' מתרוין להעיד קטן נאמן ואפי' הוא קרוב דהא אתון קאמר שבאו להעיד וכן דעת קצת המפרשים אבל דעת הרמב"ם ז"ל דקטן דוקא מסיח לפי תומו הוא דבאמן והר"ן ז"ל תמה עליו דהא בבבלי דף כ"ז קתני בברייתא זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה אחיה ואחותה אבל לא בנה ובתה עבדה ושפחתה ומשמע אפי' מתכוין להעיד תינוק נאמן דאי במסל"ת אפי' שפחתה נאמנת כדמוקי התם רב פפא בברייתא בתרייתא דקתני הכל נאמנין להעיד וכג' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בעצמו דשפחה שלה נאמנת במסל"ת והעלה הוא ז"ל דקטן אפי' מתכוין להעיד נאמן אלא דבנה כו' לא מהימני אלא במסל"ת והיא ובעלה אפילו במסל"ת אינו נאמנין והא דמעלין לכהונה במסל"ת שאני התם דלית ליה חזקה דפסלות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף