מראה הפנים/כתובות/א/ב

מראה הפנים כתובות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מטבע יוצא. הוא כסף מדינה שהיא באותן הימים וכן דעת הרמב"ם ז"ל בעשירי מהלכות אישות הלכה ח' וכמ"ד כתובה דרבנן ודעת ר"ת כמ"ד כתובה דאורייתא וכתבו התוס' דף ס"ז ד"ה אמר אביי דאפי' למ"ד כתובה דרבנן הוו מאתים זוז צוריים כמו למ"ד דאורייתא וכו' ע"ש וכן דעת הרא"ש ז"ל וכתכ דאסמכוה רבנן אקרא כמוהר הבתולות ועיין בשלהי מכילתין:

לא רבי חייא דאמר בשם שמואל בשקל הקודש. כדפרישית בפנים דמיירי שהיתה כתובתה מאתים אלא לפי הזוזים שכתוב בכתובה כפי מטבע מאותו המקום היו פחותין ממאתים צוריים והיינו דקאמר לא רבי חייא וכו' ושדה יהושע פירש וכי לא רבי חייא הוא דאמר בשקל הקודש וכיון דאמר בשקל הקודש סבר שהיא מדאורייתא וכיון שהיא מדאורייתא כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ודבר תימא הוא דאנן קי"ל כדבר שבממון אפי' על מה שכתוב בתורה תנאו קיים וכן פי' שם לשיטתו לקמן כמה מהדוחקים וע"י כך כתב שם נמי ויש לתמוה דאדפריך מרבי חייא לפרוך ממתני' דפ' אע"פ דאמר ר"מ כל הפוחת לבתולה ממאתים וכו' ואסיקו בגמרא דטעמא דר"מ דסבר כתובה דאורייתא ואין אדם מתנה על מ"ש בתורה וכו' וכך היה לו לומר דהא קי"ל כר"מ בגזרותיו ולא מטעמא דמתנה על מה שכתוב בתורה. וגם מפני כך נכנס שם לפירצה דחוקה ותירץ דניחא ליה לפרוך מדשמואל שהוא בר פלוגתיה דרב ורב תבא הוא ופליג וכו' והאריך שם הרבה בדברים ללא צורך ואפי' כהך קושיא דקי"ל כר"מ בגזרותיו ליתא וכי אנו מקשין ממסקנת הבבלי אדהכא והאי תלמודא לא מסיק לה לקמן כר"מ וכן פי' שם בהא דלעיל חולין אמרין וכו' כמה מהדוחק ודברים תמוהים:

אין לה עליו מזונות ולא כתובה. וכן בפיקח שנשא חרשת אין לה כתובה מן הסתם כדמוכח ממסקנא דהכא וכדפרישית והכי מסקי' בבבלי פרק חרש דף קי"ג דמן הסתם אין לה כתובה אלא דוקא בדכתב לה וכדמדייק התם טעמא דרצה וכו':

ואם מתה הוא יורשה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכות אישות הלכה ד' דחרש שנשא פקחת ומתה יירשנה שהרי היא בת דעת ולדעתה נשאת וזיכתה לו ממונה והראב"ד ז"ל השיג עליו שם וכתב הה"מ לא מצאתי זה מבואר אבל דברי טעם הן ובלי ספק שנעלם מהם הברייתא דהכא:

שמא אין לה קנס. לפי גירסת הספר היה נראה לפרש דודאי יש לה קנס וכן פי' בשדה יהושע ולפ"ז צריך לדחוק ולומר וכל שאין לה כו' אבל כל שיש לה קנס יש לה כתובה כדפי' שם והעיקר חסר מן הספר ועוד דלדבריו רבי יוסי פליג אהא דקאמר לעיל דחרשת אין לה כתובה ולא משמע כן לפי סוגית הש"ס דהכא דבכל מקום ששנה לא אמר כן לאו אעיקר דדינא פליג אלא אטעמא לחודא והנכון לגרוס שמא יש לה קנס וכדפרישית בפנים וכן הוא בתוספתא פ"ג דמכילתין בהדיא הבא על החרשת ועל השוטה ועל בוגרת ועל מוכת עץ אין להן קנס וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נערה הלכה ט' והראב"ד ז"ל השיג עליו מההיא דבבלי פרק אלו נערות דף ל"ו דמשמע דלרבנן יש לה קנס והכ"מ כתב שם לתרץ זה דטעמיה משום דקי"ל כר"ג התם דאין להן טענת בתולים וממיל' ידעינן דאין להם קנס וע"ש ולדידי קשה דנהי ודאי מילתא בטעמא היא וכן נראה מדעת כמה מהפוסקים (ועיין בספר המאור בכתובות שם ובתוס' שם ורבו בזה החולקים והטור בסימן קע"ז הביא כל הדעות ע"ש) אבל לדעת הרמב"ם ז"ל ע"כ דלאו טעמיה משום הכי הוא דהרי בהדיא כתב פי"א מהלכות אישות הלכה ד' בתולה שהיא בוגרת או סומא או איילונית כתובתה מאתים ולקמן שם הלכה ח' כתב על בתולה שכתובתה מאתים יש לה טענת בתולים ובהל' נערה שם קחשיב ואלו שאין להן קנס הבוגרת והממאנת והאיילונית וכו' הרי דהך כללא כל שאין להן טענת בתולים אין להן קנס לאו כללא הוא אליביה דהרמב"ם דאין הדבר תלוי לא בטענת בתולים ולא בכתובה כדקאמר הכא ויש לדחוק ולומר דה"ק כל שאין להן טענת בתולים אין להן קנס אבל יש דיש להן טענת בתולים ואפ"ה אין להן קנס אבל לא משמע כן מדבריו דלקמן. והעיקר דפסקו של הרמב"ם אזלא כשיטתא דהכא לפי גירסא הנזכרת ולכ"ע החרשת אין לה קנס דמשיט' הבבלי שם אינו מוכרח לכל הפירושים אשר רבו בשיטה זו וכן מבואר הוא בהתוספתא הנזכרת ומה שכתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דתוספתא זו אינה משנה שאלמלא כן לא שתקו בגמרא מלהקשות מקנס לקנס וע"ש והדבר ידוע שאין מזה טענה על הרמב"ם ז"ל דאינו סומך בשום מקום להכריע להלכה משקליא וטריא של הש"ס כמ"ש בתשובתו לחכמי לוניל הביאה הה"מ ז"ל פרק ט"ו מהלכות א"ב:

הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס. והרמב"ם ז"ל בהלכות נערה שם פסק דאין לה קנס והכ"מ כתב דלמד מדאין להן טענת בתולים דכל שיש לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בתולה ויש לה קנס וכל שאין לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בעולה ואין לה קנס עכ"ל וכבר כתבתי דהאי כללא לאו דוקא ועכ"פ רישא ודאי ליתא לדעת הרמב"ם ז"ל אבל עיקר טעמו של הרמב"ם בזה הואיל וכבעול' חשבינן לה לענין חיוב סקילה כדדריש בבלי מכלתין דף מ"ח מקרא ומבואר ג"כ בדבריו פ"ג מהלכות א"ב וכן לענין קנס כבעולה היא ומ"ש עוד הכ"מ שם על הא דפסק הרמב"ם הלכה י' הגיורת וכו' יש לה קנס וכו' וכתב זה נלמד מדתנן בפ"ק הגיורת וכו' יש לה טענת בתולים וכו' ודבר תימא הוא דלמאי איצטריך ליה למיתני טעמא בבתולים הרי משנה ערוכה היא ריש פ"ג הגיורת וכו' פחותות מבנות ג' יש להן קנס וכו':

למה זו דומה לעושה גומא וכו'. נראה דפליגי בהא דגרסינן בבבלי נדה דף מ"ה איבעיא להו הני בתולים בתוך ג' מיזל אזלי ואתו או דילמא דלא מיתצדי עד לאחר ג' ונפקא מינה כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו האי דם דבתוך ג' דם בתולין הוא אלא אי אמרת דלא מיתצדי עד לאחר ג' האי דם נדה הוא. והשתא לרבי יוסי דמדמי לה הכא לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא והיינו דלא נחסר בה כלום מעולם וכן הבתולים לא מיתצדי כלל בתוך ג' והאי דם נדה הוא אבל לרבי חייא דמדמי לה לעוכר את העין דכמו שהעין מדמעת וחוזרת ומדמעת כן הבתולים מיזל אזלי ואתו והאי דם בתולין הוא וכן פשט לה התם ממתני' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות א"ב ושדה יהושע לא פי' כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף