מראה הפנים/כלאים/ח/ג

מראה הפנים כלאים ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יוחנן אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וכו'. בב"י סי' רצ"ז הביא לזה וע"ש במה שפירש וא"צ לדחוק כלל כ"א פשוט הוא דהא דקאמר בין על דעתיה דרב וכו' דברי סתמא דהש"ס הן ולמידחי להא דר' יונה וכן קשור בשערו כדפרישית וכמבואר הכל בפנים והרמב"ם ז"ל לא הביא דין דאין קושרין וכו' בהדיא מפני שהוא בכלל דבריו במ"ש שם בהל"ז כל העושה מלאכה וכו' או המושך בהם עגלה או אבן כאחד או הנהיגו כאחד וכו' וא"כ כל שהנהיגם כשקשורין זה בזה וכן אם מסייעין זא"ז בכלל דבריו הם:

הלכה כדברי התלמיד. וכך הובא לקמן פ' במה בהמה ומשמע דאדר' יהודה דמתני' קאי מדקאמר בתרה דברי חכמים כו' וכך אמר בש"ס דילן בכתובות (דף קיא) הלכה כרבי יהודה בפרדות וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה ו' וכתב הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהם מין אחד מותר להרכיבן זה על זה ואם היו שני מינין אסור להרכיבן זה על זה ואם הרכיב לוקה וכן אם הרכיב זה היולד אפי' על מין אמו לוקה וכו' ותמה הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות על זה הביאו הכ"מ דדבריו סותרין אהדדי דמדקאמר אם היו אמותיהן משני מינין לוקה אלמא פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב והדר קאמר אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה אלמא פשיטא ליה דחוששין לזרע האב ואם היה מזכיר בשניהם אסור או לוקה מכת מרדות הוה ניחא עכ"ל הרא"ש ועפ"ז רצה הכ"מ בסוף דבריו להגיה וכתב ויותר נכון היה לגרוס בשניהם אינו לוקה והגהה זו קשה היא דאם דעתו היה דספק הוא ולפיכך בשניהם אינו לוקה א"כ מאי אפילו דקאמר הכא דאם הוה מזכיר האיסור בלבד שפיר הוה האי לישנא דאפי' וכדאמר בפ' אותו ואת בנו (דף ע"ט) דמיבעיא ליה אי מיפשט ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב או ספוקי מספקא ליה למאי נ"מ למישרי פרי עם האם דאי אמרת מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם שרי ואי אמרת ספוקי מספקא ליה פרי עם האם אסור ומסיק התה דספוקי מספקא ליה וא"כ אם היה דעת הרמב"ם להשמיענו כאן האיסור וכפי המסקנא ניחא הוה האי אפי' דאף עם אמו אסור דשמא חוששין לזרע האב אבל מכיון דלא הזכיר אלא דין מלקות ואם דאינו לוקה קאמר מה שייך כאן אפי' פשיטא דאינו לוקה אם הרכיב עלמין אמו דמטעמא דשמא חוששין לזרע האב ניחא הוא דחוששין לאיסורא ומהיכי תיתי שיהא לוקה ולומר על זה לשון אפילו לכך יראה דהגי' שלפנינו היא עקרית ובתחלה נישב דבריו בכאן ואח"כ ניישב דעתו שלא יהיה כסותר דברי עצמו שפסק בפ' י"ב מהל' שחיטה גבי אותו ואת בנו דנוהג בזכרים מספק כמסקנת הש"ס שם דספוקי מספקא לי' לר' יהודה וכאן משמע דפסק כסתמא דמתני' דפשיטא ליה דזרע האם הוא העיקר ואין חוששין לזרע האב כלל. ופי' דבריו כאן כך הם אחר שנדקדק בלשונו דכתב וכן אם הרכיב זה הנולד וכו' דמאי השמיענו בזה ולא סגי דקאמר וכן אם הרכיב אפי' וכו' אלא דתוכן הדבר מתבאר הוא למאי דגרסי' בתוספתא בריש פ"ה בענין דין זה סוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו וזה ודאי הוא דתנא דהתוספתא אליבא דחכמים דר' יהודה קתני דס"ל חוששין לזרע האב ומיהו קמ"ל ברישא דאף דאמו סוס וזה הנולד מין חמור הוא אפ"ה מותר עם אמו וכהאי דתנן בפ"ק דבכורות פרה שילדה כמין חמור מותר באכילה וכו' דלענין אכילה הולכין אחר אמו ושאני לענין בכורה דגלה לנו הכתוב פטר חמור ב"פ עד שהנולד חמור והיולד חמור ואשמעינן התנא דהתוספתא דלענין כלאים לאכילה מדמינן לה ולא לבכורה והשתא נמי מתפרשין דברי הרמב"ם כן למאי דס"ל כמ"ד דאין חוששין לזרע האב כ"א בתר האם אזלינן כדמשמע מדבריו הכא לפי גי' הספר אשר לפנינו וא"כ אם סוס ילדה כמין חמור ודאי מותר עם אמו אבל אם זו האם הסוס נולדה מן האם החמור וא"כ היא חמורה ועכשיו זה הפרד הנולד ממנה מין אמו הוא סוס אבל באמת הוא חמור שהרי אמו נולדה מן החמור ולפיכך אסור עם מין אמו והיינו עם פרד הנולד מן הסוס ממש אע"ג דסוס מין אמו הוא אסיר והיינו דקאמר וכן וכו' ומדויק זה הנולד דקאמר כלומר עכשיו הפרד זה הנולד מן הסוס והאם הלזו היא משני מינין שאמה היתה חמור אפי' להרכיב נול מין אמו והוא פרד מן האם הסוס ממש לוקה דאמו של זה סוס ואמו של זה חמור וא"פ שאמו כמין סוס היא מ"מ היא נולדה מהאם החמור וכן להיפך וכדאמרן. איברא דלפ"ז הוה קשיא דהא איהו פסק בהלכות שחיטה שם באותו ואת בנו דנוהג בנקבות ואם נודע בודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהן ביום אחד ואם שחט אינו לוקה שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג וא"כ מה שנפסק בכתובות הלכה כר"י בפרדות היינו לפי המסקנא דחולין שם דר' יהודה ספוקי מספקא ליה אם חוששין לזרע האב או לא ומ"ט פסק הכא דחוששין לזרע האם בלבד כמו שזכרנו מזה לעיל אמנם כי דייקת בגופא דדינא בכאן לדעתו ז"ל ממילא מתיישב זה דהא אמרינן התם בענין הסימנין דפרדות דאביי קאמר עבי קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא וא"ר פפא רברבן אודניה וזוטר' גנובתיה בר חמרא וכו' וזהו כדאמר נמי הכא ואלו הן הסימנין וכו' ר' מנא מפקד וכו' וכדר' אבא דהתם דא"ל לשמעיה אי מעיילת לי כודנייחא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא והקשה הרא"ש ז"ל מזה על דעת הרמב"ם שכתב בענין כלאים דהנהגה שאינו לוקה מן התורה אלא דוקא בב' מינין שא' מהן טמא וא' מהן טהור והא מפשיטות סוגיות הש"ס מוכחא דמן התורה היא דהויא דהא פשיט מיניה דס"ל סימנין דאורייתא וקושיא זו כתובה בתשובה בכלל ב' סי' ט"ז שנשאל להרשב"א ז"ל בענין זה וזכרתיה לעיל בפ"ח דברכות בהלכה ד' ד"ה ואלו הן הסימנין וכתבתי שם ליישב קושיא זו דדעת הרמב"ם היה לפרש דה"ק מדסמיך על הסימנין למישרי כלאים דהנהגה אע"פ שאינה אלא מד"ס בשניהן טמאין או טהורין מ"מ שמעינן דס"ל סימנין דאורייתא דאלת"ה היכי סמכינן על הסימנין אפי' בהנהגה הא איכא למיחש דאתי למיסמך נמי בכלאים דהרבעה ובהרבעה לכ"ע מדאורייתא היא אף בשניהן טמאין או טהורין וזהו כדאמרינן בפ' יוה"כ (דף פג) גבי הא דמאכילין אותו הקל הקל טבל ונבלה וכו' דבמעשר דגן דטבל דאורייתא הוא הכל מודים דאי שרי' ליה בעציץ שאינו נקוב דלא הוה אלא מדרבנן אתי למישרי ולמיכל בעציץ שהוא נקוב דהוי מדאוריתא וכן בכיוצא בזה בכמה דוכתי בש"ס דאי שרינן לה במידי דרבנן אתי למיסמך עלה נמי במידי דאורייתא אלא ש"מ דסימנין דאורייתא ומובהקין הן וסמכינן עלייהו אף במידי שהוא מדאורייתא וזהו מדוייק בדבריו דכאן שכתב שם לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך בשתי פרדות בודק בסימנים אזנים וזנב וקול אם דומין זה לזה בידוע שממין אחד הן ומותרין הרי שסומכין עליהם אף בהרבעה כמו שסומכין במשיכה וזה נלמד מדברי ר' אבא מדשרי לכתחילה לסמוך על אלו הסימנין בהמשכה א"כ ש"מ דלא חייש דילמא אתי למיסמך נמי בהרבעה משום דס"ל דסימנין דאורייתא ושפיר סמכינן עלייהו אף בהרבעה דאורייתא ולפענ"ד ישוב זה נכון הוא לדעת הרמב"ם בענין זה והשתא נוכל לומר דיש ליישב גם בענין הקושיא הנזכרת לעיל ממה שאנו למדין לדעתו בדברי ר' אבא דאהא דקאמר אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב פירש"י ז"ל דאי חוששין הוו כלאים בני החמורה ובני הסוסיא דכולן שוין שבכולם יש ב' צדדין ור"ל דאף דכאן אמותיהן של שניהן שוין הן וא"כ אם אמותיהן סוסיא הוא דהוה כניכר מן הסימנין אביהן של שניהן חמור הוא ואי איפכא איפכא מ"מ אי דחוששין הא איכא מיהת ב' צדדין בשתיקן מחמור ומסוס ולפ"ז נוכל לומר דר' אבא לא פליג אהאי מסקנא דלעיל אליבא דר' יהודה דספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא דהרי מה דדייק הש"ס לר' אבא לא אתיא אלא אליבא דר' יהודה דאי לרבנן פשיטא דמותרין הן כדקאמר התם לעיל דהאי בר סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא כולה חדא מינא נינהו ומהיכי תיתי דנחמיר לרבנן היכא דידעינן בודאי דאמותיהן שוות הן אלא ודאי דה"ק דלר' יהודה דהלכתא כותיה דזרע האם הוא העיקר כ"א במקום דאיכא לספוקי כגון שא"א להעמיד על הסימנין וכעין דאמר שם באלמת וגידמת או במינין אחרים דלאו פרדות הן כגון בבא מן העז ומן הרחל לענין כלאים דהרבעה או לענין אותו ואת בנו בהא אמרינן ספוקי מספקא לן דילמא חוששין ולענין איסורא אבל היכא דאיכא סימנין הניכרין בהא ס"ל לר' אבא אליבא דר' יהודה דאין חוששין כלל וטעמא דמילתא דבמקום דאין כאן סימנין הניכרין אף שידעינן בודאי שאלו אמן הן שילדו אותן בפנינו אפ"ה איכא למיחש דילמא אתי למישרי או למיסמך באותו ואת בנו היכא דאינו ידוע בודאי מאמו ואביו הוא ידוע בודאי שאין שם זכר אלא אחד בלבד ובכה"ג נמי הוא דאמרו ספק נוהג בזכרים או אינו נוהג אבל בידוע לנו מהסימנין שנוכל לעמוד עליהן מי היא האם בזה הוא דקאמר ר' אבא דאין חוששין לזרע האב כלל דליכא למיחש למידי דכשלא יהיו נכרין הסימנין נאסור מספק וכן באותו ואת בנו דלא שייכא סימנין דהאי לא שייכא אלא בפרדות לענין כלאים ג"כ הדין כן דאפי' ידוע לנו האם חוששין גם להאב הודאי דילמא אתי למישרי עם האב אף דלא ידיע ליה האם דהא ליכא סימנין למיקם עלייהו זהו הנראה לחלק לפי דעת הרמב"ם באותו ואת בנו וכאן בפרדות ולפי הגירסא בספרים שלפנינו ואם נאמר להגיה כהגהת הכ"מ צריך למחוק גם תיבת אפי' או להוסיף תיבת אסור ולגרוס אפי' על מין אמו אסור ואינו לוקה כמוזכר לעיל:

מודים חכמים לר' יהודה בסוס בן סוס בן חמור. האי מילתא לא מיתפרשא אלא כמו שבארתי בפנים וכעין התוספתא שהבאתי בדבור דלעיל וקמ"ל דלדין אכילה מדמינן לה ולא לדין בכורה דגזירת הכתוב הוא כמבואר לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף