מראה הפנים/כלאים/ז/ב

מראה הפנים כלאים ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המבריך ג' גפנים ועקריהן נראין. הפי' שהבאתי בפנים הוא פי' הרמב"ם ז"ל בהמשנה וכן בחיבורו בפ"ו בהלכה ט' דההצטרפות הוא עם שאר הגפנים העומדות להיות נחשב כרם והראב"ד ז"ל כתב בהשגה שם לא פירש לו רבו כהוגן כי מצטרפות שאמרו חכמים אפי אין שם יותר הן מצטרפות להיות כרם שהן נידונות כשש גפנים שהעיקר כגפן אחת וראש הבריכה היוצא ממנה כגפן אחרת וכן פי' בר"ש ז"ל ואחריו נמשך הרב ולפי' הזה היה צ"ל דשלשה לאו דוקא קתני כמ"ש הר"ש דהא בהברכה שתים מן השלש סגי דאיכא שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב והוי כרם והרשב"ם ז"ל שפי' ג"כ כפירושם בפ"ה דב"ב (דף פ"ג) וכתב דאינו יכול למצוא חמש גפנים בפחות משלש דשתי גפנים מוברכות לא הוו אלא ד' לפום ריהטא כתב כן דאין אנו צריכין כ"א שתים מוברכות והגפן השלישית הנשארת עומדת היא היוצאת זנב ולא נאריך בזה דאי משום הא דקתני שלש אפשר לדחות דלשון קצרה קאמר כמ"ש הרא"ש ז"ל שהעתיק ג"כ פי' הר"ש אבל מה נעשה במה דקשיא טובא על פי' הזה חדא דמאי הא דקתני ואם לאו אינן מצטרפות אטו הנוטע חמש גפנים בתחלה לא צריך ג"כ שיהיה ביניהן לא פחות מד"א ולא יותר על שמונה כמו ששנינו כמה פעמים בפרקים הקודמים ומאי קמ"ל להא הכא בדין דהברכה וקושיא זו הרגיש הרא"ש ז"ל והנית בקושיא וז"ל ולאנידענא למה הוצרך לשנות ואם לאו אינן מצטרפות פשיטא וכי עדיפי ממטע ה' גפנים בתחלה עכ"ל והו"ל למידק עוד דגה ברישא מאי קמ"ל וכי לא שנינו הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב דהוי כרם ולמה הוצרך לשנות כל הדין הזה בהברכה דמאי שנא ולא בשיעורא ולא בדין כמה גפנים כרם הוא לא הו"ל למיתני אחר ששנינו זה בפרקים הקודמים ועוד מאי דקשיא לן טפי מכל הדקדוקים שיזכרו זאת היא דאם אנחנו מפרשים להמתני' דבהברכת זמורה איירי הכא והגפנים בעצמן נשארו עומדות כדמוכרח לפי פירושה א"כ מאי האי דתני עלה בברייתא והובאה בסוף הלכה דלעיל בד"א לענין הכרם אבל לענין עבודה נותן ו"ט לכאן וכו' וכי איצטריך לאשמעינן הכא דעבודת גפן יחידית ו"ט וכי עד כאן לא שמענו זה ואם לפירושם כל ההיא ברייתא בחנם היא נשנית ולא הרישא ולא הסיפא צריכא הכא וכבר כתבתי זה בדבור דלעיל דמכל הלין שמעינן דעל כרחך האי מתניתין לא איירי אלא בהברכת הגפנים עצמו ולא בהברכת הזמורות והשתא טובא קמ"ל במתני' ואם לאו וכו' והיינו על עקריהם ראין ועל פחות מג' גפנים מיתפרשא כדפרישית בפנים וטובא קמ"ל גם בברייתא דאף שהגפנים בעצמן מוברכין הן בארץ אפ"ה מצטרפות עם שאר הגפנים העומדות להיות כרם הואיל ועיקריהם נראין ובסיפא לענין עבודה נמי קמ"ל דלא אמרינן דבטל מהן דין גפן יתידות מכיון שהן מוברכות בארץ אלא הואיל ועיקר הם נראין צריך להרחיק מהן כדי עבודה ומעתה אין לזוז מפי' הרמב"ם ז"ל:

אמר ר' אלעזר דר"מ הוא. מדברי ר' אלעזר משמע דכמו דפליגי רבנן עליה דר"מ בצמר גפן ה"נ פליגי בגפן שיבשה והיינו דלרבנן אפי' לכתחילה מותר לזרוע בצידיהן והכי קאמר בהדיא לעיל בפ"ב בהלכה ד' דגריס התם מהו לזרוע בצד גפנים יבשות נשמעינה מן הדא גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת ואר"א דר"מ היא דר"מ אמר אפי' גפן הצמר אסור ואינו מקדש הדא אמרה שמותר לזרוע בצד גפנים יבשות כלומר לרבנן דפליגי על ר"מ ומותר אפי' לכתחילה. ולעיל שם הקשיתי דלפ"ז תרתי פסקי דהרמב"ם סתרן אהדדי דבפ"ה בהלכה ט"ז פסק דגפן שיבשה אסור לכתחלה לזרוע בצדה ובהלכה י"ט פסק בצמר גפן דלא כר"מ ולכאורה קושיא היא לדברי ר' אלעזר דהכא אמנם כי דייקינן שפיר ניחא דהא טפי איכא למידק בהסוגיא גופה בהא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' דהא כמאן אתיא אי לר"מ אליבא דר"א ואוקימתיה קשיא מהיכי תיתי לחלת בין סיתוא לקייטא דמהדר אחר טעמא וכדמשני אית אתרין וכו' הא עיקר טעמא דר"מ ע"כ משום מראית העין הוא וזה מוכרח מדמשוה ר"א דין גפן שיבשה לבין צמר גפן משום דהאילן דומה לגפן ואית ביה משום מראית העין דמאן דחזי סבור דזורע בצד הגפן וה"ה בגפן שיבשה ולפ"ז אפילו הגפן יבשה לגמרי אית בה משום מראית העין דמי גרע מגפן הצמר ולדידיה דמיין אהדדי וא"כ מ"ש בסיפא ומ"ש בקייטא הרי אף שיבשה לגמרי ע"כ הוא דאסור לכתחילה לר"מ ואי כרבנן פשיטא דקשיא דהא אליבא דר"א פשטינן לעיל דאפילו לכתחילה מותר לזרוע בגד גפנים יבשות וא"כ לדידהו לא גזרינן משום מראית העין ומכיון שיבשה לגמרי לא חיישינן למידי והשתא מאי האי דקאמר ניחא בסיתוא וכו' ואי תפרש דלהתירא קאמר ולרבנן קשיא אדרבה בסיתוא איכא סברא טפי לאסור דשמא לא יבשה לגמרי אלא מחמת הקור נראית כיבשה ובקיץ כשיבשה מסתמא יבשה לגמרי כללא דמילתא כל היכי דתפרש אין מקום כלל להעמיד הא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' לפי אוקימתא דר"א דמוקי לדין גפן שיבשה אליבא דר"מ דוקא ולרבנן מותר אפילו לכתחילה דלפ"ז לא מיתוקמא האי מילתא לא לענין איסורא אליבא דר"מ ולא לענין התירא אליבא דרבנן אם לא שנאמר דהאי ניחא בסיתוא וכו' סתמא דהש"ס קאמר לה ופליגא אאוקימתא דר"א דלא מדמינן גפן שיבשה לצמר גפן דהתם ליכא איסורא אלא מפני מראית העין ורבנן פליגי אדר"מ דלית להו הכא משום מראית העין אבל גפן שיבשה דקתני במתני' לאו שיבשה לגמרי אלא נראית כיבשה והשתא שפיר הוא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' ואאיסורא דלכתחלה קאי וכדפרישית בפנים וזהו בפי' הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו שם וכן פי' הראב"ד ז"ל שם בהשגה ע"ש ותבין דעיקר השגתו הוא כדמסיים שם מכל זה שמעינן שאם יבשה לגמרי אינו אסור כלל והכוונה דלפ"ז היה לו להרמב"ם לבאר זה בהדיא ולומר אבל אם יבשה לגמרי אינו אוסר ולדעת הרמב"ם יש לומר דהיינו נמי שרמז בדבריו שיבשו העלין שלה ונפלו כדרך שתתיבש הגפן בימי הקור וכלומר שלא יבשו כ"א העלין כמו שדרך הוא כן בימי הקור וכך לפעמים אירע אף בימי הקיץ והיינו הא דהכא וממילא אם יבשה לגמרי ודאי אינו אוסר כלל ולהכי דייק בלישני' שיבשו העלין וכו' וכן לא קאמר כגון בימי הקור אלא כדרך וכו' א"כ כוונתו אף בימי הקיץ כדרך וכו' ולאפוקי אם יבשה לגמרי וזה ברור ועיין בתי"ט שרצה להסב לדברי הרמב"ם בחיבורו ולומר שחזר בו מפירושו בהמשנה ושפירש להא דהכא כפ' הר"ת והרואה יראה שדוחק גדול לפרש דבריו בחיבורו לפי פי' הזה בהסוגיא ולדעתי פשוט הוא ומוכרח מכל מה שבארנו דבהא פליגי ר"א וסתמא דהש"ס אליבא דרבנן ולר"א הוא דאיכא טעמא לר"מ משום מראית עין ולרבנן ליכא ולפיכך משום דין גפן שיבשה לצמר גפן לר"מ אבל סתמא דהש"ס לא ס'ל כלל כר'א אליבא דרבנן כדאמרן ופסק הרמב"ם כסתמא דהש"ס דלרבנן נמי אסיר לכתחילה בגפן שיבשה ולא לגמרי ובצמר גפן טעמא אחרינא איכא אליביה דפיסקא דהרמב"ם דלא פירש לצמר גפן דהחשש הוא משום האילן דדמי לגפן דהא ליתא דלמראית עין דכולי האי לא חיישינן תדע דהא גפן שיבשה לגמרי טפי מראית עין מיהת איכא מאילן דצמר הגפן אלא דלא חיישינן כלל להאילן כי אם הצמר בעצמו ממיני ירקות הוא והוי כלאים עם הגפן ממש ואוסיף עוד לומר דהרואה בהסוגיא דלעיל בפ"ב יראה דגריס התם דר"מ אמר אפי' גפן הצמר אסור וכו' ולא כנוסחת המשנה צמר גפן וא"כ י"ל דר' אלעזר הוא דשנה כך גפן הצמר ופירש הטעם לר"מ משום מראית העין אזרעים בצדו קאי משום דדמי האילן לגפן וזה מוכרח הוא עכ"פ דהא מדמי גפן שיבשה לגפן הצמר ולרבנן לדידיה בתרווייהו ליכא איסורא כלל וכן הוא האמת בגפן שיבשה לגמרי ובגפן הצמר לענין לזרוע בצדו דהא מיני ירקות חשבינן ליה ומותר לזרוע ירקות בצדו דלא אשכחן דכה"ג ליהוו כלאים אלא דצמר גפן עם הגפן אסור משום כלאים בכרם וסתמא דהש"ס אזלא לפי נוסחת המשנה שלפנינו צמר גפן ולר"מ איכא למימר דס"ל דלאו מין ירק הוא ואוסר ואינו מקדש בכרם ורבנן פליגי עליה דס"ל דהוי מין ירק ובזה נתברר לנו הכל טעמו ופירושו דכל חד למאי דאית ליה ונתברר פסקא דהרמב"ם ז"ל:

לאויר עשרה היא מתניתא. כדפרישי' דבמעביר עציץ נקוב נמי הדין כן במתני' אליבא דר"א בר' צדוק ולהך מ"ד אוסר ואינו מקדש ועיין לקמן בסוף פרקין ד"ה לאויר עשרה היא מתני' מה שיתבאר מזה בס"ד:

מותר פיסקי עריס. כתב הר"ש וה"ה עריס עצמו ופסקי עריס דנקט לרבותא דאף שיש עריס מכאן ומכאן אינו מקדש המותר ואחריו נמשך הר"ב וזה אחד מהני מילי דתמיהי שכתב ופסק בסדר הזה שהרי זה דעת ר"ל בפ' דלעיל בסוף הל"ה אבל ר' יוחנן דהלכתא כותיה קאמר התה דעריס עצמו אסור ומקדש וכך הוא דעת הרמב"ם שפסק כר' יוחנן כמו שמבואר במקומו בפ' דלעיל ועיין במה שציינתי שם:

בינתים מהו ר' יוחנן אמר אסור ומקדש. מוכרח הוא דאדין מותר אפיפירות קאי ואמתני' דפרק דלעיל דאידי בהאי דינא ואסיפא אם הלך עליו החדש כמבואר הכל בפנים במאי דפליגי ר"י ור"ל ופירושא דהאי מתני' לתרוייהו לכל חד כדאית ליה ולר"י אסור אפי' הזרע שנזרע כבר מקודם שהלך עליו החדש והיינו בינתיים כדפרישית והלכה כר' יוחנן ולפיכך פסק הרמב"ם בפ"ו בהל' י"ג בדין זה שהצריך לנוקור הזרע עיי"ש ועיין עוד במה שנתבאר מזה בכ' דלעיל בהל"ב ד"ה ה"ז אוסר ד"א בשדה:

הדא אמרה כרם גדול שנטעו על שמונה שמונה אין לו מחול. משמע להדיא כאן דמיהת דין כרם יש לו דאל"כ מאי אין לו מחול דקאמר הא לא הוה ליה כרם כלל אלא ודאי דדין כרם יש לו ולענין מאי הא בין השורות מותר לזרוע אפי' לכתחילה כדאיפסק הלכתא כר"מ ור"ש לעיל בסוף פ"ד וע"כ דלענין חוצה לו דמיהת משורה החיצונה צריך להרחיק ד"א ולענין זה הוא נקרא כרם ומכאן הוא דלמד הרמב"ם לומר כן כדפסק בפ"ז בהל' ד' והראב"ד כתב על זה שלא מצא עוקר בירושלמי והרי העיקר מכאן הוא דנלמד וכבר כתבתי מזה לעיל בפ"ד בהל' ג' ד"ה ואיזהו כרם קטן וע"ש ותמצא מבואר כל הפרק הנזכר דהרמב"ם במה שצריך ביאור והתוספתא שהביא הכ"מ לא כך פירושה ותמצא פירושה האמיתית בפ"ד בהלכה ב' סוף ד"ה לא סוף דבר גדר וכו' ובדיבורים השייכים לכך כמו שציינתי שם ותראה הכל מבואר הוא בס"ד:

אמר ר' יוסי אין לוקין אלא על עיקר הכרם. למאי דקיי"ל כר' יאשיה דאין לוקין משום כלאי הכרם אלא בזורע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן שני מיני ירקות או מין ירק ומין תבואה ענם החרצן וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' חמישי א"כ דברי ר' יוסי נכללין הן בזה ואף דפשטות דבריו מתפרשין על המקום ולאפוקי בזורע בד"א של העבודה וכה"ג וכדפרישית בפנים ועיין מפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן לקמן בריש פ"ח ומה שיתבאר מענין זה בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף