מראה הפנים/יבמות/יא/א

מראה הפנים יבמות יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשכח תני עוד היא מחלוקת. ולפי שיטת הבבלי דהתם דאמר ע"כ לא אמר ריב"ן הכא אלא דשמות מחולקין הן דמיקריא חמותו ואם חמותו כו' אבל גבי אותו ואת בנו דלאו שמות מחולקין הן דכולהו אותו ואת בנו מיקריין לא. משמע דסיפא נמי לאו שמות מחולקין הן דהתם מייתי מסיפא וקא מדחי לה הכי ואפשר לומר דהתם נמי אההיא תוספתא סמיך דחלוק סומכוס אף בראשונה וע"כ לאו טעמא דשמות מחולקין הן. א"נ רבא דמדחי לה התם אליבא דריב"ן הוא דלא ס"ל האי סברא לחלק בין רישא לסיפא דמ"ש בנו ואותו או אותו ואת בנו כלהון משום אותו ואת בנו הן והכא קאמר ר"י בן פזי אליבא דסומכוס דאם מודה בראשונה ע"כ דס"ל הכי דאי לאו הכי מאי טעמיה לחלק בין רישא לסיפא ולפ"ז לא קאי ר"י בן פזי אדברי ר' לעזר כדפרישית בפנים אלא מילתא באפי נפשה היא:

וכר"מ דר"מ אומר ג"ש כמקום שבאת. ובפ' הערל שם גריס כמקום שכתוב והיינו הך אלא דמשם משמע דר"מ דון מינה ומינה אית ליה כמפורש שם וע"כ ליכא לפרושי התם בענין אחר לכך נראה דה"נ צריך לפרש כן דר"מ אומר דון מינה ומינה וזהו ממקום שבאת ללמוד ממנו נלמד הכל ורבנן אמרי ג"ש כאמור בה היינו אחר שנלמוד אוקי כאמור בה עצמה דדון מינה ואוקי באתרה ס"ל אלא דלפ"ז צריך להפוך הגי' וכר"מ דור ג' שלמעלן מנין שהיא בשרפה וכרבנן דור ג' שלמעלן מנין שהיא בל"ת:

לא כל שכן על בתו. ואפ"ה צריכין נמי לג"ש זימה זימה וכדאמר לעיל לעשות דורות למעלן כלמטן ולמטן כלמעלן לילף דבשרפה לשיטת ר"ע ולר' ישמעאל הנה מאתהן וכ"כ התוס' פ' הנשרפין דף ע"ו ד"ה אמר לאביי שם דיליף נמי בתו מאנוסתו מק"ו דאית ליה נמי ג"ש לכדאמרינן לעיל אלא דקאמר הכא לא צריך ומה שכתבו שם ומיהו קשה מפ"ק דכריתות דף ה' דקאמר אביי לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה משמע דאביי לא יליף בתו מאנוסתו אלא מג"ש עכ"ל ולכאורה קושיא עצומה היא אבל אחר העיון יש ליישב קושיית' וזה דהרי מצינו ג' מחלוקת בדבר בענין אין עונשין מן הדין דלאביי היכא דגלויי מילתא בעלמא הוא כדהכא בבתו וכן לעיל שם דף נ"ד גבי אביו מאחי אביו דבא מחמת קורבא דאביו אית ליה עונשין מן הדין ולרבא אפילו בכה"ג ס"ל אין עונשין מן הדין כדאמר הכא וכן לעיל שם דקאמר בפשיטות וקא מיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא מר סבר עונשין ומר סבר אין עונשין ולר' יצחק אפי' לאו גלויי מילתא היא אלא דין גמור ס"ל דעונשין מן הדין כדאמר פ"ק דכריתות דף ג' דמייתי לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו מק"ו מאחותו מן האם או מן האב גרידא והא לאו מכח קורבה דהאי אתייא כדפי' רש"י שם ד"ה גלויי מילתא ומצינו נמי לר' יצחק דלא פליג אלא בעונשין אבל באזהרה ס"ל דאין מזהירין מן הדין כדאמרינן במכות דף י"ז אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין והיינו לר' יצחק כדפירשו התו' שם לעיל דף י"ד ד"ה ואידך דהא דאמר ר' יצחק בכל דוכתי עונשין מן הדין היינו היכא שאין צריך לענין אזהרה. ולפ"ז כמו דאמרינן לר' יצחק כן נמי לאביי דאפי' היכא דגלויי מילתא היא ועונשין מן הדין אפ"ה אין מזהירין מן הדין דהרי אין עונשין אלא היכא שאין צריך לענין אזהרה לרבי יצחק בדאית ליה ולאביי בדאית ליה דבהא לא פליגי וזה מוכרח מדחזינן דבכל דוכתי דמזכיר בגמרא הא דרבא סתמא קאמר אתיי' הנה הנה אתייא זימה זימה ובכריתות בהא דאביי קאמר אתייא הנה הנה לאיסורא אתייא זימה זימה לשריפה וזה מטעמא דע"כ אביי מודה בזה דלענין אזהרה צריך לג"ש דהנה הנה לבתו מאנוסתו דלא פליג אלא בעונש דלא צריך ג"ש אלא בק"ו אתיא והא דמסיים התם אתייא זימה זימה לשריפה דברי רבא הוא דנקט דלמד ממנו ג"ש זו ומכל מקום לא ס"ל כוותיה. אלא בג"ש דהנה הנה. א"נ משום דעל כרחך צריכין נמי לג"ש דזימה זימה לבת בתו גופה דלא מפורש בה שריפה וכדלעיל מש"ה נקט לה נמי התם וכמפרש דברי רבא הוא דהא דאמר הנה הנה לאיסורא הוא דמה התם כתיב בתו דכתיב ערות אשה ובתה אף כאן נמי באנוס' עשה בתו כבת בתו וכדפי' רש"י שם וזה לאפוקי מדאבוה דר' אבין שם דלית ליה הג"ש אלא לענין בת בתו ובת בנו ובתו מאנוסחו יליף מדרשא אחריתא וכדלקמן והילכך קאמר דבהא מודה לרבא דילפינן בתו ג"כ לאזהרה מהאי ג"ש כמו בת בתו ובת בנו והיינו נמי דסיים שם רש"י ז"ל בלשונו וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין. הרי דנשמר בזה לומר דבהא אביי מודה לענין אזהרה ולאיסורא הוא דקאמר התם בתו מאנוסתו מגופי תורה ובג"ש למדה אבל לענין עונש ודאי מקל וחומר אתייא כדאמר הכא זן והיינו דלא צריך הג"ש לענין עונש קאמר כדכתבו התוס' בתחילת הדיבור דלעיל ולאשמעינן דעונשין מן הדין בכה"ג זהו הנלע"ד בענין יישוב קושיית התוס' בזה:

ובת כהן כי תחל לזנות. וכתני אבוה דרבי אבין שם והתו' כתבו שם מדבעי קרא משמע דלית ליה ג"ש דהנה הנה זימה זימה ותימא א"כ בת בתו ובת בנו מנ"ל דבשריפה. ונראה ליישב דודאי אית ליה הג"ש אלא דס"ל דלא אתיא אלא לבת בתו ובת בנו דצריך נמי להנה הנה וכדפי' רש"י שם לעיל בהא דרבא גבי הא דאמרי' והא בשאר דידיה לא כתיבא ביה זימה אמר רבא אתיא כו' דהיינו דמעיקרא אתייא בהנה הנה מה הנה דשאר אשתו זימה עמו אף הנה דשארו זימה עמו ובחר דאייתינן זימה לשאר דידיה ילפינן שרפה בזימה זימה. אלא דלרבא ילפינן נמי בתו מהאיי ג"ש גופה כדלעיל ולאבוה דרבי אבין ולחזקיה הכא לא ילפינן אלא בת בתו ובת בנו וק"ו לית להו דאין מזהירין ואין עונשין מן הדין והילכך איצטריך להו להאי דרשא דבת כהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף