מראה הפנים/יבמות/ט/ד

מראה הפנים יבמות ט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(במתני') ולא פירות. מה שאכל כן פי' רש"י ז"ל וכן משמע מהש"ס דהכא לקמן והתוס' בפ' איזהו נשך דף ס"ז הקשו דמאי קמ"ל בפירות הא אפי' קרן אם אכלו אין לה כדתנן ולא בלאות ופירשו דאין לה תקנת פירות כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ומה שרצה התיו"ט לתרץ הקושיין דמשום סיפא אלמנה לכ"ג כו' נקטה דהוה רבותא אפי' פירות שאכל יש לה אכתי איכא למידק דהיכי שייך למינקט רבותא ממה דלא קתני בהדיא במתני' דהא לא קתני בסיפא אלא יש לה כתובה ואם דקושטא הוא דיש לה ג"כ תנאי כתובה וכדקתני בהדיא בתוספתא דמכלתין פ"ב מ"מ לא שייך לומר דנקט רבותא בכה"ג במתני' ונראה לתרץ אליבא דשיטה דהאי תלמודא דמשום סיפא ולא בלאות נקטיה ולאשמעינן דדוקא בלאות שבלו אין לה דומיא דפירות שאכל אבל בלאותיה הקיימין יש לה כדפרישית בפנים אלא דלשיטח רש"י ז"ל דהכא ודפרק א"נ א"א לתרץ כן דמשמע אפי' בלאותיה קיימין אין לה:

ולא מזונות. מה דפרישית בפנים בלותה ואכלה זהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שפסק בפכ"ד מהלכות אישות דבאלמנה לכ"ג יש לה מזונות בלותה ואכלה אבל לשיטת התוס' ומסקנת הפוסקים ליכא לאוקמי בלותה ואכלה דלדידהו בכה"ג אפי' אלמנה לכה"ג נמי לית לה אלא דלאחר מיתה איירי דס"ד דיש לה כמו אלמנה כ"כ התוס' פרק איזהו נשך שם:

שנייה ליבם כו'. ובבבלי דלא בעי אלא הבעיא הראשונה משמע דפשיטא ליה דהיכא דמותרת לבעל אית לה כתובה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וז"ל ואלו שניה ליבם ולא שניה לבעל לא מיבעיא כלל דודאי מבעל אית לה כתובה דהא לא אתעבדא בה איסורא כלל ואע"ג דבעיא היא בירושלמי ולא איפשיטא אנן אגמרא דילן סמכינן דלא אסתפקא לן כלל עכ"ל. וכתב הה"מ ז"ל בפ"ב מהלכות יבום שזהו ג"כ דעת רבינו שכתב למעלה כל יבמה שאמרנו שדינה שתחלוץ ולא תתייבם הרי זו נוטלת כתובתה ושניה ליבם ולא לבעל מן החולצות ולא מחייבמות היא עכ"ל ומזה אין מוכרח כ"כ דא"כ אלמנה לכ"ג כו' נמי יש לה כתובה לעולם דהן נמי מהחולצות ולא מתייבמות ואנן קי"ל בלא הכיר בה דאין לה כתובה ואי אמרת דאתעבדא בה איסורא מן האירוסין מאי איכא למימר ושמא דאפ"ה אתעבדא בה איסורא בקידושין הויא אבל בריש פירקין דלקמן משמע דלא אמרינן בקידושין אתעבדא בה איסורא גבי האשה שהלך בעלה ונתקדשה ויש לחלק דהתם קידושין בטעות היו אצלה אבל הכא היא עבדא איסורא:

וזכאי במציאתה. בתוספתא פרק שני דמכלתין איתא בהדיא כרבי ירמיה בהא דאין זכאי במציאתה ולא במעשיה ולא בהפרת נדריה. וכן מסיים התם יורשה ומטמא לה ואפשר לפרש הכא נמי הא דלקמן בניחותא וה"ק ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה ואינו מטמא באשתו פסולה והך לאו פסולה מן התורה היא ולא שייך בהא דמד"ס צריכין חיזוק:

ואין ד"ת צריכין חיזוק. ואע"ג דתנן נמי חלוצה במתניתין וחלוצה מד"ס היא כדאמרינן פרק כיצד דקרא ואשה אסמכתא בעלמא הוא אשגרת לישנא הוא במתני' שכן דרך בכ"מ לשנות חלוצה בהדי גרושה ולא משום דדינם שוה לענין זה כ"כ התו' בריש פרק ואלו הן הלוקין ועיין לעיל פרק ה' הלכה ד' במראה ד"ה בלא כך:

אומר לה הוציא ואת אומר הכין. מדלא משני ליה בלותה ואכלה עסקינן ש"מ אפילו בכה"ג אין לה וכן מסיק בבבלי דדוקא לאחר מיתה יש לה וכדפרישית במתני' כל טהור בביתך יאכלנו. לאו דרשא גמורה היא דגזירה מדרבנן היא הא דאין ארוסה אוכלת אלא אסמכתא בעלמא כדאמר פרק אע"פ הלכה ד' וסמכו להן מן המקרא כו':

הדרן עלך יש מותרות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף