מראה הפנים/דמאי/א/ד

מראה הפנים דמאי א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומברכין עליו. הרשב"א ז"ל בחידושיו ריש פרק שלשה שאכלו הביא ראיה מכאן לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ברכות בהלכה י"ט שאין מברכין על האוכל דבר אסור אפי' אכל טבל של דבריהם דמדקתני הכא דמאי מברכין עליו הא טבל אין מברכין עליו ודוחק לומר דמברכין כדי נקטיה ואגב גררא דמזמנין עכ"ל והביאו הכ"מ שם ומיהו עיקר דין זה בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי לקמן בסוף פ"ק דחלה תליא ויתבאר מזה במקומו בהגיעי לשם בס"ד:

שאינו טעוו ברכה. הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מעשר בהלכה ד' נתן טעם שאין מברכין לפי שהוא ספק וזהו כדאביי בפ' במה מדליקין דספק דדבריהם לא בעי ברכה ויו"ט שני דמברכין טעמא הוא דלא ליזלזלו ביה ורבא קאמר התם טעמא דאין מברכין על הדמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וכבר כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו בשבת שם דלדברי רב האי גאון ורב אלפס ז"ל שפסקו גבי נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ואינו מברך עליו וא"כ ליכא למימר דלרבא מברכין בספק דבריהם בשיש לו עיקר מדאורייתא והיינו טעמא דיו"ט שני לדידיה ולפיכך קאמר לטעמא דדמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וליכא ספיקא כלל וכדפי' רש"י ז"ל שם דאי לאו הכי היו מברכין עליו משום דעיקרו שהוא ודאי דאורייתא הוא דאי הכי קשיא מילה דעיקרה דאורייתא ואמאי אין מברכין על תינוק שנולד מהול אלא דצ"ל דרבא לא פליג אדאביי ופירוקא אחרינא הוא דמפרק בדמאי ולעולם ביו"ט שני טעמא כדי שלא יזלזלו בו כדאביי עכ"ד וזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל ג"כ וכתב טעמא דאביי להשמיענו זה דעל כל ספק דבריהם לא מברכינן ואע"פ שיש לו עיקר מן התורה בלבד יו"ט שני דאית ביה טעמא אחרינא ורבא מודה נמי להא:

אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד בהלכה ג' וכתב שם ואם חללן על פירות אחרות או שחלל מעות על הפירות מברך על חילול מע"ש. והשיג הראב"ד ז"ל על מה שכתב פירות על פירות דפליג אעיקרא דדינא וסובר דאין מחללין פירות הראשונים של מעשר שני אלא על הכסף ויתבאר מזה במקומו בפ"ד דמע"ש בס"ד:

מותר להקדים שני לראשון בדמאי. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מעשר בהלכה ו' כר' יוחנן דאפי' לכתחילה מותר להפריש מעשר שני קודם להראשון בדמאי ולכאורה קשה דהא ריב"ל פליג עליה וקיי"ל כותיה לגבי דר' יוחנן ועוד דדיוקא דמתני' מסייע ליה וכדדייק הש"ס אם הקדים בשעבר הא בתחלה לא ונראה דלמד הוא ז"ל ממסקנת הסוגיא בדין דמותר לקבוע להשני קודם הראשון אפי' בודאי כדפשיט ליה לקמן מהאי עובדא דר' יוסי בן שאול ובמע"ש של ודאי איירי כדאמר אייתי ליה אריסיה פירי וזהו מפירותיו של יוסי בן שאול וא"ל צא וקבע וכו' והשתא מדשרי בודאי לקבוע להשני קודם הראשון ואף דלהפרישו קודם אסור לכתחילה ובל"ת הוא כדתנן בפ"ג דתרומות א"כ ש"מ דבדמאי ס"ל לסתמא דתלמודא דמותר אף להפריש להשני קודם הראשון דאי לא תימא הכי מה בין ודאי לדמאי אי אמרינן דבשניהן אסור להפריש לכתחלה ולקבוע מותר והא במתני' קחשיב לקילו של דמאי שהקילו בו מבודאי אלא ודאי הא דקתני אם הקדים לאו דוקא הוא וה"ה לכתחילה מותר להפריש להשני קודם לראשון ועיין בדיבור דלקמן:

מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה שני ופודה וכו' והכי קאי המסקנא כדמשני לה ר' מנא דשאני הכא מההיא דשתי כלכלות של טבל מפני דהתם מתקן הוא כסדרן בתחלה להראשונה ואח"כ להשניה וכמבואר בפנים וא"כ לדידיה דברי ר' יוחנן מתפרשין כפשטן דמביא סאה אחת וכו' ואף שעדיין לא הפריש הראשון דבהכי מיירי ומשום דיכול הוא לקבוע להשני קודם הראשון ואע"ג דלהפרישו מקודם אסור הוא לכתחילה וכדלעיל ואע"ג דלשנוייא דר' חנניא נראה דהוא מפרש להא דר' יוחנן דמיירי אחר שהפריש למעשר הראשון ועושה אותה בתרומת מעשר דקאמר בדוקא הוא משינויא דר' מנא לא משמע הכי וכמבואר ממה דפרישית בפנים והיינו דאיכא בין הני שינויי והשתא לר' מנא תרומת מעשר דנקט לאו דוקא הוא אלא ה"ה שיכול לעשות אותו לראשון ואורחא דמילתא נקט כדפרישית בפנים לדברי ר' יוחנן וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מעשר בהלכה ב' שכתב ויש לאדם לקבוע מע"ש ופודהו ועושהו מעשר ראשון על הפירות או תרומת מעשר למקום אחר וזהו כר' מנא וזכרתי כמה פעמים בחבוריי שלמדתי מדבריו דדרכו לפסוק על הרוב כר' מנא דהוא מבתראי דהאי תלמודא ושמעינן ממילא נמי דלקבוע למעשר שני קודם להראשון מותר לכתחילה אף בודאי ובדמאי אף להפריש מקודם מותר וזהו ההפרש שיש ביניהם כמבואר בדיבור דלעיל. ובמ"ש שם הראב"ד ז"ל דבתרומה לא יכול לעשות כן נראה שגם דעת הרמב"ם ז"ל כן ובדין דשתי כלכלות של טבל נראה מהתוספתא דאיירי בטבל גמור שלא נתרמה תרומה גדולה ג"כ כדקתני נוטל מן השניה שני תאנים והרמב"ם בדין זה בפרק הנזכר כתב בהלכה י"א מי שהיו לפניו שתי כלכלות של טבל שנטלה תרומתן וכו' ויתבאר מזה במקומו לקמן בפ"ז בהלכה ו' בס"ד:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף