מראה הפנים/גיטין/ט/ז

מראה הפנים גיטין ט ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד יווני ועד אחד עברי. ובנוסחת הבבלי עד א' עברי ועד א' יווני עד אחד עברי ועד אחד יווני וזהו לפי גי' רש"י ז"ל וגריס נמי בשניהם באין מתחת זה כו' ולפי פירושו שיש לו דרך אחרת בסיפא דמתני' ופי' שלא חתמו בשיטה אחת כו' ומה שפירשתי בפנים הוא על פי' הרמב"ם ז"ל במשנה וכן פי' הר"ב וכן הר"ן ז"ל ולפי זה מתיישב נמי הגי' שלפנינו בכאן וכמבואר. ומה שכתב התוס' י"ט ע"פ הרב והרמב"ם ולא הבינותי זה שאם הוא כדרך שכותבים הגוים ללשונות' בארצות' שבסביבותינו אשכנז צרפת ספרד אטליא אם כן היאך אפשר לומר דשמא אחרונים הפכו כתבם לסדר שכתבו העדים הראשונים ע"כ. ולא הבינותי מה דקשי' ליה שבודאי כתבם אי אפשר להפוך אלא חתימת שמם כפי הנקרא מכתב' הוא שהפכו לסדר הראשונים שכן כתב הרמב"ם שם וכשיהיה כתוב לפי זאת הצורה אין ספק ששני העדים העברים על הגט הראשון חתמו וכמו כן גט גט השני עדים יוונים על הראשון חתמו ואי ראובן בן אברהם עד אפשר להם כפי הנראה לפנינו שם עד היווני שמעון בן יעקב עד שיחתמו אלא כמו שציירנו ע"כ ר"ל שבודאי הוא יעקב בן דן כפי כתבם ולשונם ועל הגט השני הוא מעיד אלא שאנחנו חוששין שמא הפך חתימתו כמו העברי שלפניו ושמו דן בן יעקב וחתם מן הימין אל השמאל שמו מתחילה תחת הראשון ואחר כך בן ואחר כך שם אביו כדרך העברי ולהעיד על גט הראשון נתכוין אף על פי שנראה לפנינו שכדרכו חתם לפי שאי אפשר לו להפוך חתימתו בענין אחר דודאי אינו יכול להתחיל לחתום שמו תחת הראשון ולחתום מן השמאל אל הימין כדרכם שהרי העדים צריכין להתחיל לחתום בראש השיטה וחתימתו צריך שתהיה תחת עד העברי. וגם מתיבת עד ודאי לק"מ שאם כן היה לו לכתוב עד מצד השמאלי כדרך העברי הא ליתא חדא שיש לומר זה עד היוני רוצה שתהא חתימתו נקראת כדרכם ולא להתחיל מתיבת עד ועוד דבלאו הכי אין לדקדק מתיבת עד דלא כתב הרמב"ם לצייר שם בתיבת עד אלא להורות לנו אילו היה כתוב כך היה דרך להכשיר שני הגיטין כפי המובן מריש דבריו שם והרי בגמרא מסיק דלא כתב עד ואפי' לתירוץ השני שם דקאמר ואב"א דכתוב עד ודידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב היא זה לאו קאי אלא על חתימת העברים ואהא דפריך ליתכשר בשנים הראשונים אבל בחתימת היונים השניים הרי יש לנו ספק אם יעקב שמו או דן שמו ולא שייך האי תירוצא אלא ודאי כמה שאמרנו וכן עד היוני השני יש חשש שמא לא גד שמו אלא נתן שמו והוא בן גד וחתם כדרך העברי ונמצאו ארבעתן על גט הראשון חתמו וכך מתפרשין המה דברי הר"ב דחיישינן כו' כשבאו ב' היונים לחתום תחתיהן הלכו גם הם מן הימין אל השמאלי כסדר כתיבת העברי. ר"ל על סדר החתימה כמו שכתבתי. (וכך י"ל דברי רש"י ז"ל שהבאתי בפנים שמה שכתב שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון כו' ר"ל כפי שאנו קורין חתימתן מן הימין אל השמאל שהרי הוא ז"ל כתב שחתמו בלשון יונית כו' ואין שמו יוסף אלא שמעון כפי שקורין וכותבין מן השמאל אל הימין אבל אנחנו חוששין שמא הפכו ונמצא שמו יוסף וחתם בדרך העברי). ועולין דברי הר"ב והרמב"ם כאחד וכהוגן בלי שום פיקפוק. ומ"ש הר"ב ה"ג עד אחד עברי עד אחד יוני עד א' עברי עד אחד יוני באין מתחת זה כו' זהו לאפוקי מגי' רש"י דגריס עד א' עברי ועד אחד יוני באין מתחת כו' ועד אחד עברי ואחד יוני באין מתחת כו' כמבואר בדבריו וכבר כתבתי דלפי פי' הר"ב והרמב"ם אפשר לפרש גם לפי הגי' דהכא במה שנשתנית כמבואר וכמה דפרישית בפנים. ולפי שיטתא דהאי תלמודא גי' דהכא מדיוקת היא דמשמע מסוגית הגמרא דטעם הפסול הוא משום הרחקת עדים מן הכתב בענין אחר וכאשר יתבאר בדיבור דלקמן:

ועברי גבי יוני לא בענין אחר הוא. אבל בבבלי קאמר דהאי טעמא ליתא דלא יהא אלא מלאהו בקרובי' דכשר והטעם הוא דחיישינן שמא גונדלית חתמו כדפרישית במתני' וכמה שנתבאר לעיל. ואיכא למידק לשיטתא דהאי תלמודא דמשמע דלא חייש לגונדלית אלא דטעמא משום הרחק ב' שיטין א"כ מ"ט לא דייק מרישא דגט השני פסול ומשום הרחק בענין אחר הוא ולמאי דפרישית בפנים בלשון האח' דכל שהוא דקאמר אפילו הענין אחר אינו ממלא כל הב' שיטין אלא בשיט' אחת הוא לק"מ דכי הא לא מצי לדייק אלא מסיפא וכלומר דאע"ג דהב' יונים חתומין זה אחר זה והיה לנו להכשיר גט השני שמעידין היונים עליו אפ"ה פסול משום דהעברי שלפניהם מפסיק בין הכתב לחתימתן והיינו מ"ש דגיר' דהכא במתני' מדיוקת לפי שיטתא דהאי ש"ס:

רבי דוסתי ברבי ינאי אומר מלא חתימת העדים. וכן הוא בתוספתא כאן ובשלהי ב"ב ומשמע דפליגי אברייתא דלעיל והתוס' בפר' גט פשוט דף קס"ב ד"ה פחות מכאן כשר כתבו ע"ז ונראה לר"מ ולר"ת דמן הצד מיירי כלומר בגליון שלפני חתימתן ולרבי צריך שיהא בשוה עם כתב השטר שלא יהיה שום חלק לפני החתימה ועיין בהרא"ש שם:

צריך להזכיר ענינו של גט עמו. נראה דרבי זעירא ורבי בא פליגי אליבא דרב במה שכתב הרא"ש שם שאם לא החזיר ענינו של שטר בשטה האחרונה פסול שלא נעשה כתיקון חכמים ולרבי בא אפילו לא החזיר כשר אלא שאין למדין משיטה האחרונה כדעת רוב הפוסקים כדמוכת מסוגית הש"ס שם:

אני אומר אפילו בעד אחד ודיין אחד מקוים. וזהו כרב יהודה אמר שמואל בבבלי כתובות דף כ"א עד אחד ודיין אחד מצטרפין ולא קיימא המסקנא הכי דמאי דקא מסהיד האי לא מסהיד האי ואין מצטרפין:

ואנו איחרנו את זמנו. וכן אמר בבבלי שם דף קע"א ומטעמא דפרישי' ואפילו במקום דליכא חששא זו כגון שהוזכר זמן השטר וסכום המעות בשובר אפילו הכי צריך לכתוב כן אם לא כתב בשטר דאיקני מחשש שיטרוף הלקוחות שקנו מהלוה קרקע שקנה בין ההלואה לזמן הכתיבה שלא כדין כדמוכח מסוגית הש"ס פ' מי שמת דף קנ"ז וכמבואר בטחה"מ סי' מ"ג:

צריכין הדייני' מכירין את הנדונין. זה הדין נלמד ממתני' דגט פשוט כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהא מכירן וה"ה בשאר שטרות וכך הם דברי הרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות מלוה הלכה ג' אחד השטרות הנכתבין לא' שלא בפני חבירו וא' השטרות שאין כותבין אלא מדעת שניהם כו' כלן צריכין שיהו העדים מכירין השמות שבשטר שזהו פ' בן פ' וזהו פ' בן פ' שמא יבאו שנים ויעשו קנוני' וישנו שמותיהן בשמות אחרים ויודו זה לזה ע"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף