מראה הפנים/ביצה/ד/ג

מראה הפנים ביצה ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ונפחת נוטל ממקום הפחת. פירשתי בפנים כדברי רש"י ז"ל דמדמוקמינן דמתני' באוירא דליבני איירי א"כ ליכא איסורא דאורייתא ובמוקצה דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. והתוס' בד"ה ונפחת וכו' הקשו על זה דהא מוכח מכמה מקומות דאף במוקצה דרבנן אמרינן מיגו דאיתקצאי וכו' כדאמרי' גבי סל לפני האפרוחים וכו' ומה שתירצו בשם ה"ר משה דלא אמרו אלא כשאין המוקצה מסתלק מן העולם כגון מעות שעל גבי הכר וכו' ומחלק בין אם המוקצה בין השמשות היתה מחמת חסרון מלאכה דאורייתא דבזה אמרינן מיגו אעפ"י שהמוקצה מסתלק מן העולם כבר הקשו שם על זה ובעיקר הקושיא על רש"י תירצו דאתיא האי סתמא דמתני' כר"ש דלית ליה מוקצה וכו' ותירוץ זה אתיא דלא כהלכתא דהא אנן קיי"ל כרב נחמן דריש מכלתין דהלכה כר' יהודה במוקצה בי"ט וכמבואר הכל שם. והרמב"ן ז"ל מביאו הר"ן ז"ל תירץ בענין אחר דשאני הכא שאעפ"י שאסור לפחות מ"מ אין הפירות מוקצין מחמת איסור סתירה דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא בשהאיסור בגופן או שנעשה בסיס לדבר האסור כגון דומיא דנר אבל הכא הפירות ראוין הן ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול ליהנות מהן ואינו אלא כאילו היו פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם עכ"ל ולפי תירוץ הזה אין אנו מוכרחין לומר דלהת"ק דמתני' ג"כ באוירא דליבני מיירי וכדעת רש"י שפי' כן אלא דהאי אוקמתא דשמואל אינו אלא אליבא דר"מ בלחוד דפריך עליה והא קא סתר אהלא ואליביה הוא דמשני באוירא דליבני אבל להת"ק דנפחת מאליו דווקא הוא דמתיר ליטול הפירות לא צריכין להאי אוקמתא אלא אע"ג דבנין גמור הוי מ"מ כשנפחת לא אמרינן מיגו מטעמא דהפירות גופן לאו מוקצה נינהו. וזהו טעמיה דהרמב"ם ז"ל לא העתיק כלל האי אוקמתא דשמואל אלא סתם וכתב בפ"ב מהל' יו"ט הל' ט' בית שהוא מלא פירות מוכנין ונפחת נוטל ממקום הפחת. ומשום דלהת"ק דהלכתא כוותיה לא איצטריך לן לאוקמתא דאוירא דליבני אלא שהפירות יהיו מוכנין ולית בהו משום מוקצה ולאפוקי גרוגרות וצימוקין שלא נתייבשו כל צרכן וכיוצא בהן וזה פשוט:

רב אמר מסיקין בכלים וכו'. וכן הלכה וכדמוקי לה בבבלי פרקין דף ל"ב דאתיא כר' יהודה וכן פסקו הפוסקים:

רב הוה יתיב קומי ר"ח רבה והוה אכיל וכו'. האי עובדא איתמר בבבלי שבת דף כ"ט וכהאי דר' אימי דהכא דכנגדו בי"ט אסור אמר ליה והכי הוה המסקנא כר' יהודה מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן:

הלכה כמי שהוא אומר מבקעין בקרדום. למאי דפרישית בפנים לא פליגא על סתמא דמתני' אלא דאתיא כלישנא קמא משמיה דרב שם דף ל"א ע"ב דאקרדום איתמר לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר ולא קיימא הכי אלא כאיכא דמתני לה אסיפא דאקופיץ איתמר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מי"ט בהל' י' וכפי טעמו שם דלמה אין מבקעין בקרדום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. וצד הנקבות של הקופיץ דומיא דסתם קרדום הוא ודרך מעשה חול הוא:

מאן דאמר מפספסין בבריא וכו'. כבר כתבתי בנזיר שם דלא מחלק בבבלי הכי משום דסתמא תנן במתני' נזיר חופף ומפספס וטעמא דלא אמרינן דהוי כפסיק רישא אלא בדבר שהוא משיר את השיער בודאי כמו הסורק והחף באדמה וכך היא לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות בהל' י"ד דפסק כר' ישמעאל לא יחוף באדמה מפני שמשיר את השער ודאי. וכן הא דמחלק לעיל מינה לענין מגל דהכא בין מגל יד ובין מגל קציר דמגל יד מבקעין בו זה לא מצינו בבבלי ומשום דסתמא ולא במגל תנן והרי זה ג"כ כפי טעם הרמב"ם שהוזכר הוא דבמגל יד נמי דרך עובדא דחול הוא משא"כ בקופיץ בצד הקצר שלו. וכן נמי הא דמחלק הכא בענין מוללין בין לחין לבין יבשים לא מחלק הכי בבבלי מכלתין דף יב ע"ב אלא סתמא קאמר רבא שם מוללין מלילות וכו' ופסקו הפוסקים כרבא וכן בעצי בשמים מייתי התם בפרקין דף לג ע"ב מטלטלין עצי בשמים להריח בהן וכו' ומוללו ומריח בו אלא דבענין לקוטמו להריח בו בעי לחלק שם בין לחין לבין יבשים אבל לא קאי למסקנא אלא אפי' קשים ויבשים מותר לקטמן להריח בהן כדפסק הרמב"ם בפ' י"א מהל' שבת בהל' ח':

מאן דאמר ממתקין בשנתנו ע"ג הגחלת וכו'. בבבלי שבת דף קלד ע"ב ת"ר אין מסננין את החרדל ואין ממתקין אותו בגחלת והתניא ממתקין אותו בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכות כאן בגחלת של עץ א"כ אין חילוק בין אם נתנו ע"ג הגחלת ובין אם נתן הגחלת עליו בשל עץ אסור דהוי כיבוי ובשל מתכות מותר דלא שייך ביה כיבוי ומ"מ לכאורה קשיא דנהי דבשל מתכות לית ביה כיבוי מדאורייתא מדרבנן מיהת אסור כדמשמע בפ' כירה דף מ"ב גבי מכבין גחלת של מתכת בר"ה דהואיל דאין איסורו אלא מדרבנן משום רבים הוא דמותר. וא"כ אמאי מותר כאן לכתחלה וצ"ל דאף דאסור מדרבנן לצורך י"ט התירו וכמו דבר"ה התירו משום שלא יוזקו בו רבים ה"נ הכא לצורך י"ט ובגחלת של עץ לא התירו ואע"פ דשאר מלאכות לצורך אוכל נפש מותר בי"ט משום שיכול לתקן זה בגחלת של מתכות וכיוצא בה בגוונא דלא שייך ביה כיבוי:

מאן דאמר שפין בשנתנו מערב י"ט וכו'. גם בהא לא מחלק בבבלי כלום בהאי ברייתא דמייתי פרק במה טומנין דף נ' בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקין:

והא תני מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע וכו'. עיין לעיל פ' ואלו קשרים מה שנתבאר מענין זה בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף