מראה הפנים/בבא מציעא/ו/א

מראה הפנים בבא מציעא ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השוכר את האומנין. היך אתון עבדין מן חמש רבן. רבן מלשון רב וגדול בשויו כ"כ ודוגמתו תמצא בכריתות דף כ"ו ע"א דהוה ליה חיל רובן קרן וחומשו ומלה ירושלמית היא. ובחנם הוגה שם בתיו"ט דזבן. וכל ענין הפירוש דהטעו דקאמר הכא לענין הדין כולה מלתא חדא היא עם מה שמפורש בבבלי קצת בענין הזה דהכל לכלל בענין הטעו. ושם האומן כולל בין בשכירות יום בין בקבלנות כדכתבו התוס' בריש פרקין. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי בשם שיטה אחת שהיתה הגירסא לפניהם רובן ועל דרך זה פי' שהיו סומכין על שאמר שרובם של הפועלים נשכרין בכך ומצאו שכך הוא. ונשאר לו שם הדין והענין מגומגם וגם הפי' מגומגם ביותר. ולפי אשר לפנינו ולמאי דפירשתי בפנים ניחא בס"ד וסוגיא דכריתות מסתייעא לן. ובענין הזה הוזכר בב"י סי' של"ב בשם תלמידי הרשב"א ופילפלו האחרונים בהדין ועיין בש"כ שרצה להביא ראיה מכאן באם אמר להם שרובן נשכרים בה' וכו' שאין להם אלא ה' וכו' וזהו מה שהזכרתי לעיל בשם השיטה שהרשב"א בעצמי הניח הדבר והפי' בספק. ובאמת אין ללמוד מכאן זה הדין שהרי לא נאמר אלא בפי' הטעו בענין שיווי המלאכה ובענין הריוח והטורח כמו שאמרתי ואין להאריך:

אנא חייה מסרית לכון. זה הוא כלישנא קמא דאמר התם דף ע"ו ע"ב אלא ששנויה בנסחא אחרת אמר לו חביבי אמר אילו אנא הואי לא הוה יהבנא להון אלא כפועל בטל דכפועל בטל מיהת אית להו מדינא. ומקשי שם מאידך לישנא דאמר לא הוה יהבנא ליה כלל ל"ק הא דסיירא לארעא וכו'. ועיין פירש"י והרמב"ם מפרש ביתר בה"ב מלאכתו וכו' דמה בידו לעשות וכן הוקבע בש"ע בסי' של"ג:

ואם שקל נותן לו שקל. הכי הוא בתוספתא. והתם גריס גם בדברי ר' דוסא ואם סלע נותן לו סלע ובגמרא שם לקמן פשיטא ל"צ דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא ולסוף זל עבידתא וכו' ואפ"ה נותן להם סלע שהרי עשו חצי מלאכה וכפי חשבון התנאי. ויש כאן עוד רבותא איפכא דאם הוזלה המלאכה ויכול לגומרה בשקל לא יוכלו הפועלים לומר תן לנו עכשיו ששה דינרין שהרי בשני דינרין אתה גומרה וזהו כפי התנאי דאפ"ה אינו צריך ליתן להם אלא סלע כפי שכר חצי המלאכה שעשו אלא מדקתני ואם סלע וכו' משמע דעל מה שעתיד לעשות קאי דבדברי ר' דוסא קיימינן הלכך איצטריך לאוקמי בכה"ג הרבותא דקמ"ל אע"ג דאוזילו אינהו מעיקרא אבל באמת היכי דזל עבידתא וקמה על שקל אינו נותן להם אלא סלע ומכל מקום סלע צריך ליתן דדי בזה שאני אומרין ידן על התחתונה לענין שא"צ ליתן ששה דינרין והיה ג"כ כפי חשבון התנאי דמכיון שהן חזרו אין להן אלא שכר חצי המלאכה לפי התנאי. וברישא דנתייקרה המלאכה ומה שעתיד לעשות הוא יפה ששה דינרין נותן להן שקל כי היכי דלא ליהוו פסידא לבה"ב כללא דמלתא לר' דוסא דידן על התתתונה דהן חזרו מיבעי לן למיחזי דלא ליהוי פסידא לבעה"ב ומיהו היכא דלית ליה פסידא בעי לשלומי להו שכר מלאכתן שעשו עמו אלא דלית להו רווחא אפילו במקום דגם לבה"ב לית ליה פסידא כגון בגוונא דאמרן דמה שעתיד לעשות אינו שוה אלא שקל ומשום דידן על התחתונה. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות הלכה ד'. ואם היה הנשאר יפה שני דינרין אינו נותן להן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה ור"ל שלא יהיה להן ריוח אע"פ שאין הפסד לבה"ב ומ"מ סלע הוא דנותן להם ומטעמא דאמרן וכ"פ הטור בסי' הנזכר והראב"ד ז"ל בהשגות שם א"א אלא סלע יפה שני דינרין. הוא ז"ל רצה להשוות גי' התוספתא ודהכא להתם וכוונתו דהואיל דידן על התחתונה לגמרי אמרינן ידן על התחתונה ואפי' דהשתא ירויח בעה"ב. וטעם הרמב"ם ז"ל והפוסקים נלע"ד דאי הכי משוינן פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר' דוסא. ועוד דאי דינא הכי הוה ליה להש"ס דילן למיגרס הכי בדר' דוסא ולאשמעינן רבותא טפי אלא דהש"ס לא בעי למיגמר מהאי תוספתא מטעם הנז' וסתם סלע הוא ד' דינרין ולא מיתפרשא בשום מקום על היפה ב' דינרין והש"כ שם הניח זה בצ"ע ולפענ"ד נתבאר דעת הפוסקים ז"ל בטעם נכון:

הלכה כר' דוסא. וכן אמר רב התם וכהמסקנא דבקבלן החוזר בו ידו על התחתונה וכדמתני' דלקמן כדאמר התם ואב"א כל החוזר לאתויי לכדתניא וכו' ומשום דללי' קמא דרבי דוסא תרתי קאמר והיינו כדמתני' דלאתויי פועל הוא וא"כ רב דפליג עלי' דר' דוסא בפועל הוה פליג נמי אמתני' ובכל מקום לא משנינן רב תנא ופליג כ"א היכא דליכא שינויא אחרינא ועיין בהלכה דלקמן ד"ה רב אמר ומכאן נמי ראיה דלא אמרי' ידו על התחתונה לענין למיהוי ליה רווחא לבה"ב כ"א דלא ליהוי ליה פסידא דאלת"ה א"כ מאי דוחקיה לאשכוחי גוונא לאתויי מאי לימא לעולם בקבלן ולאתויי דלעולם ידו על התחתונה ואפילו בכה"ג דהא לא הוה שמעינן מרישא דמתני' ואתיא סיפא וכל החוזר לאתויי הא אלא כדאמרן ועיין בדיבור דלעיל:

עד כדון ובלבד עד כדי שכר אותו היום. מבואר מהכא למאי דפרישית בפנים וכפי הנראה דאתיא כפירש"י ז"ל בההיא דאמר רב נחמן התם דף ע"ח ע"א ג"כ עד כדי שכרן אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קבלו כלום וכפי מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים ויגמרו והרא"ש ז"ל כתב ע"ז וי"מ בכפל שכרן וכן משמע בירושלמי דקאמר סלע פסקתי לך באו וטול שנים או נוטל מזה ונותן לזה ולפרש"י אם כבר פרע להם לא יטול מהם מה שעשו עכ"ל ולכאורה הוא דלא כר' אילא דמפרש להתוספתא כפי פי' רש"י ורישא דהתוספתא הוא הפי' של מטען וסיפא ה"ק נוטל מה שמגיע לזה ונותן לזה. ויש עוד נ"מ לדינא בין אלו הב' פירושים למאי דכתב הרא"ש לעיל בשם הראב"ד ז"ל דדקדק מהמתני' דקאמר בדבר האבד שוכר עליהן ומטען אפילו לא התחילו במלאכה דאוקימנא למתני' בשלא הלכו ע"כ וזהו כפי' הי"מ בעד כדי שכרן דאלו רש"י צריך שיהא חייב להן ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה כדעת הר"מ שהרי כתב שם כיצד שוכר עליהן שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד וכל שיוסיף לאלי הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים וכו' דהה"מ הביא שם לפרש"י ומבואר להדיא דדעתו כהי"מ שהרי על מה שפסק וכו' קאמר ולמאי דבארתי הנ"מ לדין דהראב"ד הנזכר צריך לפרש ג"כ דהא דכתב בד"א בדבר שאינו אבוד וכו' אדלעיל קאי בשלא התחילו במלאכה דמחלק בין ביקר בעל הבית וכו לענין השכר ובהתחילו במלאכה בין פועל לקבלן לענין החזרה ודינו ועלה קאמר בד"א דמחלקינן בכה"ג בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד לעולם אינו יכול לחזור אחד פועל ואחד קבלן ואפי' לא התחילו במלאכה אלא א"כ וכו'. ולפי דעתם הגדולה והרחבה ז"ל צ"ל דר' אילא מפרש להתוספתא כפשטה שוכר עליהו עד כדי שכרו וכדברי הרמב"ם והי"מ ז"ל עד כדון וכו' הוא סתמא דהש"ס ולשון בעיא היא אם עד כדון אמרינן דהאי עד כדי שכרן של אותו היום ואותו השעה שעשו עמו קאמר או עד כדי שכרן ממש וכיון דמספקא ליה להש"ס ולא איפשיטא פסקו כפשטה דהתוספתא וכפי הנראה מגמ' דילן כדמוכח מהאי דהכריח הראב"ד לדינו דלעיל והא בהא תליא כמבואר כנ"ל:

במה דברים אמורים בשאינו מוצא לשכור פועלים. כדפרישית והוא פי' רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כתב ופי' רש"י בלא תוספת אבל אם יש לשכור כדי שכרן אומר לו צא ושכור. וקשה לי פשיטא כיון שמוצא לשכור בלא תוספת למה יעשה מעותיו אנפרות ונ"ל דקאי אמטען דאם מצא אחרים לשכור א"ל צא ושכור ואם הטען צריך ליתן להם התוס' וכו' עכ"ל ודברי הרמב"ם שם כפרש"י ז"ל שכתב בד"א שאין שם פועלין לשכור בשכרן וכו' אבל יש פועלין לשכור בשכרן וכו' ונראה דלדידהו ל"ק להו מה שהקשה הרא"ש ז"ל דעיקר הרבותא להשמיענו דאין בה"ב יכול לומר אין רצוני להטריח עצמי בהשכרת פועלים אחרים וכבר שכרתי לכם ואני חפץ בכם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף