מראה הפנים/בבא מציעא/ב/י

מראה הפנים בבא מציעא ב י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכל אתר את אמר מצות עשה וכו'. אטומאה דאל יטמא מפני השבת אבדה לא פריך דטומאה אית בה עשה ולא תעשה ואע"ג דהשבת אבידה נמי ל"ת איכא כבר תירצו בזה בענין הסוגיא דהתם דלענין הדחייה לא חשיב הל"ת אלא העשה כדכתב הרי"ף ז"ל. ודע דיש להרמב"ן ז"ל סברא אחת בענין זה דפי' דהשבת אבידה כך דינה הרואה אבידה ואינו משיבה אינו עובר אלא אל"ת דלא תוכל להתעלם לבד ופילפלו בזה ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פי"א ובהל' י"ט ע"ש בענין טעם דאל ישמע לאביו וכו' לפי שאבדה עשה ול"ת היא והוא לכאורה קשה דהא בדף ל"ב אמרו טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו וכו' סד"א הואיל והוקש וכו' וכבר בארתי מזה בחיבורי הגדול ומכל השייך לשיטות האלו. וכן במה שהביא הנ"י כאן בענין הקושיא דהא קי"ל דבעינן בעידנא וכו' ובטומאה משום השבת אבדה בלאו הכי לא משכחת לה בעידנא אפילו אי ליכא בה אלא לאו גרידא דהא כי מטמא עבר ללאו דטומאה ועשה דאבדה לא מקיים עד דמהדר למריה. ובשם הרנב"ר תירץ דהכא נמי איכא בעידנא דהואיל ומתעסק בהשבתה ואתחילתה דמצוה היא ולא כמכשירי מצוה ודמיא למילה בצרע' דדחיא ואע"ג דקי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל אלא משום דהויא אתחלתה דמצוה ובשם הר"ר יוסף הביא שכתב דלא דמיא למילה דהתם הוי התחלה בגוף המצוה אבל גבי אבידה עיקר גוף המצוה הוי ההשבה לבית בעלים והשאר הוי כמכשירי מצוה. והכל בארתי שמה מחלוקי הדינים המסתעפים והמתבארי' משי' הש"ס ואין כאן מקום להאריך:

כדברי חכמים לא פורק ולא טוען וכו' מבואר הוא ממה שפירשתי בפנים דרבנן דס"ל דמסיימי קראי כדמפרש התם דף ל"ב ע"א בענין עיקר פלוגתייהו ופריקה לגופה לא אצערי' אלא דאי לא הוה כתיבא והוה ילפי' לגופה מטעינה לא הוה ידעינן דטעינה בשכר היא. ולפ"ז נהי דאיצטריך כדי ללמד על הטעינה מ"מ שפיר הדר ילפינן פריקה מטעינה לענין אחיך ולא תיקשי דא"כ לכתוב אחיך בפריק דקדים ונילף טעינה מינה בק"ו לענין דפטור מבהמת עכו"ם זה אינו דאי הוה כתב אחיך בפריקה ה"א דלהכי איצטריך פריקה לגלות דאפי' בפריקה דאיכא צער ב"ח אחיך דוקא ולא הוה ידעינן דטעינה בשכר. ולר"ש פשוט הוא דאחיך גבי טעינה כתיב ולדידיה בל"ה תרווייהו צריכי. וכל זה לסוגיא דהכא דחזינן דתלי האי דינא בפלוגתייהו דר"ש ורבנן. אבל משיטתא דהתם המסקנא כדאמר רבא מדברי שניהם נלמד דצער ב"ח דאורייתא. ובענין האי דינא דקאמר התם לימא מסייע ליה בהמת עכו"ם וכו' ולדיחויא קאמר דלא תסייע מהכא ועכ"פ נלמד דלרבנן דקי"ל כוותייהו ס"ל דצער ב"ח דאורייתא ובהמת עכו"ם ומשאוי לפרוק חייב משום צער ב"ח אבל לטעון תליא באם המחמר עכו"ם פטור ואם לאו חייב אף לטעון משום צער ישראל וכדברי הרמב"ם ז"ל פ' י"ג מהל' שמירת נפש ע"ש. שכתב ובבהמת ישראל והמשאוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל. וכלומר דבכאן א"צ לחלוק בין מחמר וכו' כדאמרינן דסתמא דמילתא אינש בתר חמרי' אזיל וע"ש ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף