מראה הפנים/בבא בתרא/ח/א

מראה הפנים בבא בתרא ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש נוחלין\. תני רבי ישמעאל שנה הכתוב נחלה זאת וכו'. לאו לדרשה גמורה קאמר לה אלא לרמז בעלמא כדרשב"י התם דף קי"ו כתיב התם יום עברה וכו'. ועיקר דרשה דדדשינן מוהעברתם להקדים אב לאחין הוא דאתא כדדריש ר' ישמעאל בר' יוסי התם וכן ס"ל לסוגית הש"ס דהכא כדמוכרח מלקמן ועיין בדיבור הסמוך:

חכמי העכו"ם אומרים בן ובת שוין כאחת. אשמעינן האי ש"ס דרשה שלהם כדי לידע מה להשיב לאפיקורסין כמה שהשיבו להן הכא ואין לך תשובה נצחת יותר מזו וכדאמרינן בעלמא שטיא שפיל לסיפיה דקרא. ובאמת צריך לעיין אמאי לא מייתי לה בש"ס דילן לתשובה זו וכן מ"ט לא קאמר הכא כדאמר התם דהקושיא כדרשת חכמי העכו"ם הקשה ליה רב פפא לאביי בדף ק"י ע"א אימא אי איכא בן וכו' איכא בן ובת כי הדדי לירתו א"ל אביי ואיצטריך קרא לאשמועינן היכא דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי וכו' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא וכדפי' הרשב"ם ז"ל דא"כ הכי איבעי ליה למיכתב איש כי ימות וזרע אין לו ונתתם את נחלתו לאחיו. ונראה דנ"מ לדינא איכא בין הני דרשות דתשובות דהכא ודהתם וזה אם אמרינן ירושת הבעל דאורייתא או דרבנן כדלקמן והשס" דהכא לשיטתיה אזיל וכן הש"ס דהתם לשיטתיה הוא דמקיים לתשובת אביי אבל לא כטעמיה וכאשר יתבאר. וזה למאי דאמרינן התם בריש פרקין שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחין וכו' והא קראי לאו הכי כתיבי דכתיב ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו וגו' קראי שלא כסדרן כתיבי והאי תניא מייתי לה מהכא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום האחין וכו' ולמאן דנפקא ליה מוהעברתם האי שארו מאי עביד ליה לכדתניא שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו. והתוס' בסוגיא דדף ק"י ד"ה טעמא וכו' כתבו שני פירושים לתשובת אביי הנזכר. דהרשב"א פי' דאביי ס"ל כמ"ד שלא כסדרן כתיבי קראי דאל"כ היכי קאמר לישתוק מקרא דוהעברתם הא איצטריך למידרש במקום בת אתה מעביר וכו' ואי אתה מעביר מן האב במקום האחין. והר"י פי' דאפי' למ"ד כסדרן כתיבי אתא ואביו הכי דריש מדלא כתיב איש כי ימות והעברתם את נחלתו לבנו דהוה מצי למידרש במקום הבן אתה מעביר נחלה מן האב וכו'. ולכאורה אליבא דאביי גופיה מוכרח הוא כפירו' הר"י דהא איהו הוא דס"ל לקמן דף קי"א ע"ב כהאי תנא דדריש שארו זו אשתו כדמתרץ אליביה וא"כ היכי מצי למיסבר כהאי מ"ד שלא כסדרן כתיבי ודריש שארו זה האב אבל הא ליתא דלא תיקשי מהכא לפי' הרשב"א דאביי לא קאמר התם אלא לפרש אליביה דהאי תנא דדריש שארו זו אשתו אבל איהו גופיה לא ס"ל כהאי דרשא אלא דדריש ירושת הבעל כרבי ישמעאל התם מולא תסוב נחלה וגו' וכדאשכחן בהדיא לאביי דאמר הכי בדף קנ"ט ע"ב נאמר סיבה בבן ונאמר סיבה בבעל וכו' אלמא דנפקא ליה לירושת הבעל מהכא והשתא איפכא הוי דמוכרח הוא כפי' הרשב"א דלא ס"ל לאביי למידרש שארו זו אשתו דלא איצטריך אליביה להאי דרשא אלא דדריש שארו זה האב וכמ"ד שלא כסדרן כתיבי. ושמעינן מיהת דלאביי ס"ל ירושת הבעל דבר תורה. והשתא איכא למימר דסתמא דהש"ס דהתם דמסיק לה כאביי וקאמר אלא מחוורתא וכו' מדלא קאמר אלא מחוורתא כדאביי היינו טעמא משום דלאביי שמעי' בהדיא דס"ל ירושת הבעל ד"ת ודריש ליה מקרא דלא תסוב והילכך ס"ל כמאן דדריש שארו זה האב ומהאי טעמא הוא דמצי למישני ליה לרב פפא ואיצטריך קרא לאשמעינן וכו' כפי אשר נתבאר. אבל סתמא דהש"ס לא ס"ל בעיקר טעמיה דאביי כוותיה אלא דס"ל ירושת הבעל דרבנן כדדחו ליה התם לדרשת דלא תסוב דילמא בסיבת הבן לחודיה ולעבור עליו בשני לאוין ועשה וכו' וכדאיתא התם בהסוגיא לכל הני דחיות דדחי לקמן. כ"א בהא ס"ל להש"ס כאביי דדרשינן שארו זה האב וקראי שלא כסדרן כתיבי והלכך מצינן למישני כדאביי וכדדרשיה אבל לא כטעמיה והיינו דקאמר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ולא קאמר כדאביי ושמעינן השתא דסתמא דהש"ס דהתם ס"ל דקראי שלא כסדרן כתיבי וס"ל נמי דירושת הבעל דרבנן. אבל סתמא דהאי ש"ס ס"ל כמ"ד ירושת הבעל דבר תורה כדאמר בכתובות בפרק האשה הלכה ה' דפלוגתא דר"י ור"ל היא התם ובפ' הכותב הלכה א' מסיק לה בהדיא כמ"ד ד"ת דקאמר התם גבי טענה דראשי האבות לפני משה רבינו אדרבה אתא מימר לך אפי' בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות ירושת התורה אינה חוזרת וע"ש. ואף דאכתי מצינן למימר ההיא דרשה ותשובה דאביי דהתם כדאמר איהו גופיה וס"ל ירושת הבעל ד"ת כדלעיל מ"מ לא ניחא ליה להש"ס דהכא בענין תשובת האפיקורסין להשיב כעין זה דקראי שלא כסדרן כתיבי דעל כרחך האי מילתא דשלא כסדרן בעינן למימר לפי התשובה דהתם וכפי אשר הכריח הרשב"א בתוס' וכבר הכרחנו לעיל כפירושו ודבר כזה לא נתקבל להם והלכך קאמר האי תשובה נצחת שאין להשיב עליה. והש"ס דהתם לא בעי למימר כדהכא שאע"פ שהתשובה נצחת היא מ"מ לאשמעינן אתא דס"ל כהאי מ"ד דירושת הבעל דרבנן היא וגם לאשמעינן כהאי מ"ד דקראי שלא כסדרן כתיבי וכאשר נתבאר. ויצא לנו מזה דמסוגיא דהתם סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל והסוברים כוותיה דירושת הבעל מדרבנן כדכתב בפט"ו מהלכות אישות הלכה ג' ובפ"א מהל' נחלות הל' ח' ובמה שנתבאר מתיישב השגת הראב"ד ז"ל במה שטען עליו שם משמעתא בתרא דפרק מי שמת דהתם אביי קאמר לה וסתמא דהש"ס בהאי סוגיא בפרקין לא ס"ל כוותיה דאביי בהא ועיין לקמן ד"ה לא הוא האיש יורש:

אם אמרתם בבת הבן שאינה באה אלא מכח האחין. כדפרישית וכתשובת רבן יוחנן בן זכאי להצדוקין בדף קי"ו ע"א:

נמצאת הבת למידה מן הכתוב והבן מק"ו. והתם בדף קי"א ע"א מיפרך הק"ו דאמרי' דיו וכסברת רבי זכריה ומסיק לה מהיקשא דמטות כדהשיבו ליה לרבי יודן נשיאה לקמן. והתם בהאי עובדא לא גריס ליה לתשובת רבי יודה נשיאה על ההיקש כדאמר הכא או חילוף וכו'. ונראה דגם בהאי מילתא לשיטתייהו אזלי הסוגיות דהכא ודהתם דהא למאי שנתבאר לעיל בדיבור חכמי העכו"ם לטעמא דדריש התם דבן קודם לבת בנכסי האב מדכתיב האי קרא ובן אין לו וגו' ולפ"ז לא מצי למיפרך התם או חילוף דנקיש מטה האב למטה האם דתיקשי ליה א"כ לא ליכתוב לא ה"א ולא וי"ו דלא לקרא ובן אין לו והעברתם וגו' ולא להיקישא דמטות איצטריך וממילא ידעינן דבן ובת שוין בכל מקום והלכך פריך ליה התם פירכא אחריתא אי מה מטה האב בכור נוטל פי שנים וכו'. אבל לפי דרשא דנפקא לן הכא דבן קודם לבת בנכסי האב דמדמי ליה להאי קרא דבתריה ואם אין לו בת כדהשיבו לעיל לחכמי העכו"ם א"כ שפיר מצי למיפרך או חילוף וכו' אימא דגלי לן קרא בהיקישא דמטות דשאני האי קרא מקרא דבתריה ולא מדמינן והיינו טעמא דכעס ר' יוחנן ואמר לית אהן גברא בעי למישמע מילה דאורייתא דאין לנו לפלפל בזה אחר שכבר קבלנו מחכמינו ז"ל לסתור דרשת דחכמי העכו"ם:

לא הוא האיש יורש את אמו והאיש יורש את אשתו. מה דפרישית בפנים לפי הנראה לכאורה דמציין הש"ס על הרישא וכן היה נראה מדלקמיה דהשתא שייכא שפיר הא דסיים ואמר הדא הלכתא תנייתה וכו' דמדלא אשכח טעמא לדינא דירושת הבעל ומשום דלא ס"ל כהך דרשא דדריש לה התם מקרא דלא תסוב וכדדחי ליה נמי התם לחד מ"ד וכן לא ס"ל לדרשא דשארו ואמר להן ברייתא זו דדרשין מלשארו כפשטו הקרוב קרוב קודם. אבל הנכון הוא דלא על הרישא קאי אלא על הסיפא האשה את בנה והאשה את בעלה ופירכא הוא דפריך הש"ס ולא הוא האיש את אמו וכו' וכדפריך התם דף קי"ד ע"ב הא תו למה לי הא תנא ליה רישא האיש את אמו והאיש את אשתו וקאמר רבי יצחק בעי מימר פנסטה הסיפא ומלה לעז היא. סוף הענין. וכלומר דרצה לפרש הא דאיצטריך הסיפא ולא אשכח תירוצא ואמר הדא הלכתא תנייתא והניח הקושיא בהלכה הראשונה דבאמת משנה יתירה היא הסיפא כדאמרינן בעלמא ושנה להן הלכה השניה דבתרה סדר נחלות כך הוא ופירש להן כדתנינן בברייתא בן אין לי וכו' וזה פשוט והתם משני לה הא קמ"ל דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה האשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר וגו' ושמא רבי יצחק דהכא לא פשיטא ליה האי מילתא דבעיא היא בסוף פ' מי שמת אם הבן יורש את אמו בקבר והלכך לא אשכח שינויא למשנה יתירה דהסיפא. ודע דבענין ירושת הבעל כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נחלות הלכה ט' מי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין הבעל יורשה וכתב עליו הראב"ד ז"ל מה שאמרו במס' גיטין בירושלמי נראה שהוא חולק עליו וכו' ועיין במ"ש הה"מ שם בענין זה ובמה שרצה לפרש מילתיה דר' זעירא דהתם. אבל האמת יורה דרכו והפירוש הנכון כבר בארתי בחבורי שם בפרק מי שאחזו בהלכה ד' דהאי מילתא לא קאי אדלעיל כלל במה דאיתמר התם ממתני' דהזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דקאמר התם אתיא דב"ש כרבנן וב"ה כר' יוסי בר' יהודא. והכא סליק ענינא. ליידא מילה אמתני' קא מהדר דמה היא באותן הימים רבי יהודה אומר כאשת איש לכל דבר ועלה מפרש לאיזה ענין קאמר הרי היא וכו' ומאי אתא לרבות בכל דבר וקאמר ר' לעזר ליורשה כהאי דתנינן בכתובות ובתוספתא דהתם מפרש לה בהדיא דהבעל זכאי במציאתה וכו' ובירושתה ועלה קאמר ר' זעירא זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר וסיומא דמילחא היא ולא פליג אר' לעזר כלום אלא כלומר לזאת אמר רבי יהודה לכל דבר. והשתא בפה מלא נוכל לומר דמשם ראיה לפסק הרמב"ם. ומשם למד הוא ז"ל לומר כן דהא לא איתמר כל כי האי מילתא אלא לפרש דברי ר' יהודה וא"כ ר' יוסי דפליג עליה במתני' והלכתא כוותיה וס"ל דמגורשת ואינה מגורשת ואינה כאשתו ואם מתה היא אין הבעל יורשה וזה ברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף