מראה הפנים/בבא בתרא/ה/א

מראה הפנים בבא בתרא ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המוכר את הספינה\. אבל לא מכר וכו'. כתב הר"ב וכל הני דחשיב הכא דבמכר לא מכר אם נתן והקדיש את הספינה לא הוו הנך בכלל המתנה וההקדש ולא דמו לבור ודות וגת דפרקין דלעיל דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי לגבי שדה הקדש לענין הקדש ומתנה אבל הנך לא בטילי כלל. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שהשוה דין הקדש ומתנה בכל הדינים דכמו דנותן בעין יפה נותן כך המקדיש בעין יפה מקדיש והיינו בדברים השייכין להמכר כגון בשדה דברים המחוברין וקבועים בה וכמ"ש בפכ"ו ממכירה בהל' ה' והל' ו' כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה וכו' והמקדיש את השדה הקדיש כולן. ובזה דין הקדש ומתנה שוין הן וחלוקין הן מדין מכר אבל לענין מטלטלין דין הקדש ומתנה שוין הן לדין המכר דלא שייך לומר בעין יפה הוא נותן או מקדיש אלא בדברים השייכין לה ומחוברין בשדה אבל במטלטלין כל שבמכר לא קנה גם בהקדש ומתנה לא הוי בכלל. וזהו דוקא במטלטלין ממש דבהו דין מתנה והקדש שוין בהן למכר אבל יש לך דבר דבהקדש הקדיש ובמכר ומתנה לא הוי בכלל וזהו דין המוזכר במתני' מכר בור מכר מימיו וכבר מבואר הוא דבגמרא אמרו מתני' יחידאה היא כדפרישית כדפסק הרמב"ם בפכ"ו שם הלכה י' המוכר את הבור לא מכר מימיו ואפ"ה בהקדיש בור הקדיש גם מימיו ומועלין בהן כדתנן בפ"ג דמעילה וכדמפרש בבבלי פרקין דף ע"ט ע"ב בבור ושובך מליאין במאי פליגי שהקדיש בור סתם ור"א ברבי שמעון סבר לה כאבוה וכו' וא"כ למאי דקי"ל כרבנן דר' שמעון בסוף פרק דלעיל אין דנין דין גבוה מדין הדיוט בזה ובירא אקדיש ומיא אקדיש הואיל ומלא היה בשעת הקדישו ואין זה דומה לשאר מטלטלין והיינו דפסק הרמב"ם בריש פ"ה מהלכות מעילה כהאי מתני' דמעילה דכתב שם אחד המקדיש לבדק הבית וכו' אפילו הקדיש אשפה מליאה זבל וכו' ור"ל דזה אינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית ומכ"ש בור מלא מים שראוין המים בדק הבית דמועלין בהן וכמבואר מהסוגיא דפרקין הנזכרת. ומזה תבין דמה שתמה התיו"ט בדברי הרמב"ם בדין המכר ודין הקדיש בור עם מימיו וזהו מפני שראה בנ"י שכתב ומים מטלטלי נינהו. וסיים שם ומסתברא שהרמב"ם מחמיר בהקדש יותר מבמתנה. ולדעתו ממה שלמד מהנ"י דדין המים כשאר מטלטלין הן וא"כ בהקדש לעולם חמור היא ממתנה לענין מטלטלין. ולענ"ד נראה דאין דעת הרמב"ם כדעת הנ"י אלא דס"ל דבכל מטלטלין שוין הן מתנה והקדש ולא הוו בכלל ואינו מדמה הוא ז"ל מים לשאר מטלטלין ומלבד דבכמה מקומות מצינו דקאמר בש"ס מים כארעא סמיכתא נינהו אבל אין אנו צריכין לזה אלא דמבואר הוא טעמו של הרמב"ם בהקדיש בור מלא מים כדאיתא בהסוגיא כדלעיל אבל אין דעתו ז"ל בהקדש בשאר מטלטלין כן אלא כמו דביאר בהל' מכירה הנזכר וכ"כ עוד בהל' ערכין פ"ד הל' ט"ו היתה מליאה אילנות אע"פ שלא פירש הרי הקדיש גם האילנות שכל המקדיש בעין יפה הוא מקדיש. הרי דדוקא בדבר המחובר נתן זה הטעם ודין הקדש כדין המתנה בכל המטלטלין וכאשר נתבאר:

סומכוס אומר מכר דוגית. התם בריש פירקין לא מייתי לדברי ת"ק מהתוספתא אלא דברי ר' נתן דאמר מכר את הבוצית ודברי סומכוס דאמר מכר אח הדוגית וקאמר רבא בוצית היינו דוגית כו'. והרמב"ם ז"ל בריש פרק כ"ז מהל' מכירה כתב לא מכר את הבוצית ולא את הדוגית. וזה כדברי הת"ק ומשמע ליה מדקאמר סומכוס בתוספתא אדברי ת"ק מכר את הדוגית ש"מ דשמיע ליה מהת"ק דאף הדוגית לא מכר וא"כ בוצית ודוגית לאו חדא נינהו ורבא דאמר חדא נינהו היינו לפרש דר' נתן וסומכוס אמרו דבר אחד ומה דקרי סומכוס דוגית קרי ליה ר' נתן בוצית. אבל לא לפרש בוצית דקאמר הת"ק ופסק הוא ז"ל כת"ק דהתוספתא כך נ"ל ועיין בכ"מ שם:

בשם ר' יהושע בן לוי ארבעה. בבבלי פ' מרובה דף פ"א חשיב להו לעשרה תנאים שהתנה יהושע וכדמפרש לה התם. ובמקצת מהטעמים והדינים נשתנית סוגיא דהכא לקמן ונשתנית על פי התוספתא דב"ק פ"ח ופריך שם ותו ליכא וכו' ובמסקנא קאמר מאן תנא עשרה תנאים רבי יהושע בן לוי היא ופירש רש"י ז"ל ור' יוחנן פליג עליה. דאמר אילן הנוטה וכו' נמי מתנאי יהושע הוא וכבר כתבתי בפ' הגוזל בתרא הלכה ב' דהרמב"ם דקחשיב העשרה תנאים בפ"ה מהלכות נזקי ממון ואפ"ה פסק בפ"ב מהל' ביכורים כהאי דר' יוחנן וסיים בהדיא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ. משום דס"ל דהני עשרה לענין נזקין איתמר אבל בעלמא טפי איכא. ומ"מ צריך טעם הא לא משני הכי בגמרא שם ומשמעות הסוגיא דר' יוחנן פליג עליה דריב"ל כפרש"י וא"כ מ"ט פסק דלא כריב"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יוחנן כדאי' בהרבה מקומות. ובברכות דף ד' ע"ב נתנו התוס' טעם דפסקו כר' יוחנן לגביה דריב"ל משום דברייתא מסייע ליה וכן במכילתין דף צ"ו ע"א משום דדרומאי ורבא בפרק בתרא דע"ז קאי כוותיה וכמה שכתב הכ"מ בפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד. ואפשר דטעמו הואיל ומשמע דסתמא דהש"ס בסוף פ' לא יחפור נקט למילתיה דר' יוחנן להלכתא פסיקתא כדאיתא התם:

משמנה ועד שש עשרה וכו'. והתם בפרק דלקמן דף ק' ע"א קאמר דמהאי טעמא בדרך מעיר לעיר בח' אמות סגי ואם הוא דרך הרבים י"ו אמה וי"ל דה"נ קאמר פעמים ח' ופעמים שש עשרה והיינו משמנה ועד י"ו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף