מראה הפנים/בבא בתרא/ג/ח

מראה הפנים בבא בתרא ג ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להאריך ולהרחיב בו וכו'. הכא מקיים הש"ס פירושא דרבי יוחנן לחוד כדמייתי ראיה מסיפא דמתני' וכן מהתוס' ומשמע דלאוקימתא דר"ל לא מיתפרשא המתני' שפיר בענין החילוק בין מרזב למזחילה. והתם בדף נ"ח ע"ב ג' אוקימתות נאמרו בפירושא דמתני' שמואל מפרש לה כרבי יוחנן דהכא ורבי חנינא כעין דר"ל דהכא ורבי ירמיה בר אבא אמר לענין בנין שאם רצה לבנות תחתיו בונה תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למ"ד הנך תרתי קמייתא שפיר וכו'. וא"כ גם לרבי חנינא שפיר מיתוקמא כדפי' הרשב"ם ז"ל דהמזחילה יש לה חזקה ואין מקצרין אותה. ונראה דנ"מ איכא בין פירושא דר' חנינא דהתם ובין פירושא דר"ל דהכא דלר' חנינא דקאמר שאם היה ארוך מקצרו א"כ שפיר מיתפרשא הסיפא דלמזחילה יש לה חזקה ואין בעל החצר יכול לקצר המזחיל' אלא כפי מה שהחזיק זה בארכה החזיק אבל למאי דקאמר ר"ל הכא להאריך ולהרחיב בו ועל האי גיסא קאי והיינו במה שבעל החצר יכול לעכב עליו שלא להאריך ולהרחיב בו אלא כפי אשר עשאו בתחלה כך יניחנו וא"כ מהיכי תיתי לחלק בזה בין מרזב למזחילה דאף דיש למזחילה חזקה ודאי אין חזקתו אלא כאשר החזיק בה במדתה שלא לקצר אותה גם לא להאריך אותה ובהא מסתברא דבעל החצר מעכב עליו דאין לו אלא חזקתו בה והילכך לא מיתוקמא מתניתין אליבא דר"ל שפיר והיינו טעמא דהש"ס מכריע הכא להא דרבי יוחנן. ולמדנו מזה דאף דיש למזחילה חזקה מ"מ בעל החצר מעכב עליו שלא להאריך ולהרחיב אותה אלא יניחנה כאשר היא במדתה ועיין לקמן. ובעיקר דינא דמתני' הרי"ף ז"ל הביא כל הג' אוקימתות משמע דס"ל דכולהו הלכתא נינהו וכ"כ הנ"י והני תלתא אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הלכך קי"ל ככלהו וכ"נ דעת הרי"ף וכ"נ דעת הרמב"ם עכ"ל בשם הרנב"ר ז"ל. ובאמת דכך נראה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח משכנים הל' ה' ואף כי הה"מ רצה לפרש אליביה דהני אוקימתות פליגי ופסק כבתרא ולמד ממה שכתב ז"ל וכן אם רצה בעל החצר לבנות וכו' ושארי אוקימתות לא כתב אלא בענין בעל הגג וכו' ע"ש אבל מזה אינו מוכרח גם כי בעיקר תלונות הראב"ד ז"ל לא העלה ארוכה כי מה לו לבעל החצר אם רוצה זה לקצרו או לשנותו לצד אחר וא"כ מה צורך להשמיענו זה ואם דדעתו הוא דדוקא בצינור הדין כך הוא אבל לא במזחילה קשה למה יעכב וכו' וזהו נכלל הכל בכוונת ההשגה והנראה דודאי הני אוקימתות מפרש הרמב"ם כפשטן וכדעת המפרשים ז"ל דאבעל החצר קאי דלענין אלו השינוים הרשות ביד בעל החצר לשנות ואין בעל הגג מעכב עליו ולא פליגי. ומה דנקט הוא ז"ל בדבריו רצה בעל הגג לעקור הצנור וכו' הוא מב' טעמים חדא דרצה הוא ז"ל לכלול גם דין המזחילה בדבריו כאשר פתח בהל' זו הרוצה להוציא צינור וכו' או שעשה מזחילה על כותלו וכו' וכתב הדין דבתחילה מעכב עליו ואח"כ כתב אם החזיק והביא דרב יהודה אמר שמואל לקמן דאם בעל הגג בא לסותמו בעל החצר מעכב עליו שגם הוא החזיק שיהו מימי גגו של זה יורדין לחצירו וסיים וחילק במה שאין הבעל חצר מעכב על בעל הגג. רצה בעל הגג לעקור וכו' וכלומר דלענין זה בין ברישא במה שבעל החצר מעכב ובין בסיפא במה שאינו מעכב נכלל ג"כ דין המזחילה בזה ואם היה כותבו כפי פשיטות האוקימתות בגמרא לענין שאין בעל הגג מעכב על בעל החצר היה צריך לחלק במזחילה במה שבעל הגג יכול לעכב על בעל החצר שלא לקצר במזחילה ושלא לעקור אותה מצד זה להחזירה לצד אחר ורצה הוא ז"ל לקצר בדבריו וממילא נשמע דבמה שאין לבעל הגג פסידא הרשות ביד בעל החצר לשנותו כגון לשנות המרזב לצד אחר או לקצרו דגם בזה אין בעל הגג נפסד בכך ובעל החצר מרויח שלא יתפוס באויר חצירו הרבה מה שאין כן במזחילה באלו שתי השינויים דודאי בעל הגג מעכב ויש לו להשתמש כפי אשר החזיק בה וזה דבר הלמד מעניינו הוא דכמו שהדין הוא עם בעל החצר במה שיכול לעכב במה שמפסיד ואינו יכול לעכב במה שאינו מפסיד כך הוא הדין עם בעל הגג ואח"כ כתב דין הבנין וגם בזה השמיענו הוא ז"ל בדבריו חילוק הדין שלפעמים דין המזחילה שוה לדין המרזב שאין בעל הגג יכול לעכב ולפעמים יכול לעכב וזה כדמסיק התם בכותל בנין עסקינן דבכה"ג בעל הגג מעכב והיינו דנשמר ז"ל בדבריו וכתב וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור וכו' ולא קאי דין זה על המזחילה שהזכיר בריש דבריו או שעשה מזחילה על כותלו וכו' דבזה ודאי בעל הגג מעכב עליו מלבנות תחתיה כי היכי דלא ליתרע אשיתיה כדאמר התם והלכך לא נקט הכא אלא צנור. ומה שהביא שם ברצה בעל הגג לעקור הצנור וכו' אין הכוונה למעט המזחילה מדין זה וכמו שרצה הראב"ד ז"ל לפרשו וזה הוא עיקר כוונת השגתו שהקשה ובעל החצר למה יעכב על בעל המזחילה מלקצר וכו'. אבל באמת אין כוונת הרמב"ם כן ולמעט מזחילה מדין זה דפשיטא הוא דגם במזחילה אין לו לעכב בכך דמה איכפת ליה לבעל החצר בזה אלא דאורחא דמילתא נקט דאין מדרך בעל הגג בעצמו לעשות במזחילה שעל כל הכותל כן ולקצרה וכן לשנותה לצד אחר שהרי אפילו בבנין שתחתיה הוא מקפיד כדאמרינן ומכ"ש לשנותה בעצמה מצד זה לצד אחר וכל דבריו במזחילה של בנין מיירי כדמוכח וכמוזכר והילכך לא נקט ג"כ כאן אלא צנור שמדרך לקצר הצינור היוצא או לשנותו ממקום למקום ובזה נתבארו דבריו ז"ל ונלמד מכלל דבריו במקום שיש לחלק במזחילה ובמקום שאין לחלק ולא היה צריך לבאר זה בפירוש. ועוד אוסיף לומר דלמאי שנתבאר דנלמד מהכא דלהאריך ולהרחיב לעולם בעל החצר מעכב עליו בין בצינור בין במזחילה והכי מסתברא וא"כ יש לומר דגם דין זה השמיענו בדבריו ז"ל דכבר נתבאר הטעם במאי דנקיט בלשונו בענין רצה בעל הגג וכו'. ואגב השמיענו דגם במה שאין בעל החצר מעכב היינו במידי דלא איכפת ליה וזהו שכתב ורצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו לומר דדוקא לקצרו אינו מעכב אבל להאריך ולהרחיב ודאי מעכב עליו לעולם ובענין זה נכלל גם דין המזחילה ואורחא דמילתא נקט כמבואר זהו מה שלע"ד בדעתו ז"ל. ועיין בדרישה סי' קנ"ג שהאריך וכפי' דברי הנ"י וכל דבריו אינם מוכרחים:

אמר רבי הושעיה לא אמרו אלא בחצר וכו'. מה דפרישית בפנים הוא לפי הנראה להגי' שלפנינו דכתובה בהלכה זו ובמתני' לא הוזכר ד' אמות לענין חלון ופירשתי בה לפי הסוגיא דיבמות שהבאתי. אבל הנכון דהא דרבי הושעיא אין כאן מקומו אלא במתני' דלקמן אדין הזיז קאי ושם מקומו וכדאמרינן התם דף נט ע"ב אמר רב הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר הוא דאינו יכול למחות להשתמש בו אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות מלהוציא אפילו בזיז פחות מטפח משום היזק ראיה והיינו נמי דקאמר רבי הושעיה הכא לא אמרו אלא בחצר שאין יכול למחות לבעל החצר אבל בגגות כלומר הוא יכול למחות בבעל הגג ואפי' הוא למעלה מד' אמות יש בו משום היזק ראיה בעת שבעל הזיז רוצה להשתמש בו. וכן י"ל נמי דבגגות דקאמר דבעל הגג א' מעכב בחבירו במקום שדרכן להשתמש בגגות כגון שהן שוין והיינו הך דלדינא חדא היא ועיין לקמן בדין הזיז. ובענין הסוגיא דיבמות שהבאתי בפנים כבר בארתי שם כהאי פירושא והנה מצאתי עכשיו כך בחידושי הרמב"ן ז"ל כפי' הזה ודחה פי' אחר הנאמר בה. ועכ"פ מוכחא הסוגיא דפרקין בבבלי דף נט ע"א בפלוגתא דר' זירא ור' אילעא דבחלון המצרית איירי כפי' ר"ת וכך הוא פי' הרמב"ם ז"ל בהסוגיא דהתם דר' אימי דהתם הוא ר' אמי דבגמ' דילן והלכך בההוא דאתא לקמיה לא רצה לפסוק כר' אילעא דלטעמי' אזיל כדאמר התם כן אנן אמרין וכו' ושדריה לקמיה דרבי אבא בר ממל וכ"כ שם הרמב"ן. ובענין הדין פסק הוא ז"ל כרבי אילעא וכן פסק הרי"ף ז"ל משום דמעשה רב ובענין החזקה מה שפסק שם בדין החלונות בפ"ז משכנים הל' ו' והל' ז' כבר מבואר במפרשים שהוא שיט' רבו הר"י מיגאש ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף