מראה הפנים/בבא בתרא/ב/ג

מראה הפנים בבא בתרא ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עבר רבי אחא ולא מחא. לכאורה שמעינן מהאי עובדא דמפרש לה מתניתי' דלא קתני אלא לא יפתח לכתחילה ולא קתני בזה דיכול למחות כדתנן בסיפא ולפיכך לא מיחה רבי אחא וכעס עליו על שהיה בדעתו דגם בדין זה מוחין אלא דלפ"ז הוה קשה מאי דעתיה דרבי אבדומי וי"ל דהכא הוה שלא החזיק זה החליטר והיה רבי אבדומי סובר דכיון דלא החזיק עדיין יכולין למחות בידו ולפיכך אמר רבנין עברין ולא מחוי ורבי אחא שכעס על זה משום דס"ל דכיון שראה ושתק בתחילה מחל ושוב אין למחות בידו דלא בעינן חזקה להרחקת נזקין אלו והשתא אין זה המעשה סותר להא דר' יעקב בר אחא דלעיל דשם מיירי שמיחו בידו מיד ולפ"ז מהכא סייעתא לדעת הסוברים דבהרחקת נזקין הוי מחילה לאלתר דמהאי עובדא מוכח דדברי רבי אחא להלכה איתמר ובפ"ג בהלכה ט' יתבאר בס"ד:

תני לשכינו יכול לחזור בו. ברייתא שהבאתי בפנים מהתוספתא יש שנויה כיוצא בה התם דף כ"א ע"ב ולשכינו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכינו כופהו ושם נשנית ומתפרשת לדין אחר ואינו ענין לכאן אלא בדין דבני מבוי אם כופין זה לזה מלירד לאומנותו. והתוספתא שהבאתי מוכרחת דמיירי מדינא דלעיל באם קדם הרפת והחצר כדאיתא התם. וברייתא אחרת היא השנויה שם והיא בת ספתא דב"מ פ' י"א ומפורש שם לדין הנזכר בבני מבוי. וברייתא זו דמייתי הכא עכ"פ מהאי דינא מיירי כדפרישית וכן מביא הרמב"ן ז"ל בחידושיו מקצת מהאי דינא וענינא על האי דאיתמר התם אין חזקה לנזקין והבאתי לעיל. וכתב שם והדבר ידוע שאין הלכה כר"מ במומין וכ"ש בנזקין ומכל מקום יש ללמוד מן הירושלמי הזה שהיזק ריבוי הדרך של אומן בחצר היזק גדול הוא שאין אדם עשוי למחול בו וכקוטרא ובית הכסא דמי וכ"כ הרב ר משה הספרדי ז"ל בשם הגאונים ז"ל עכ"ל וזהו מ"ש שם הרמב"ם בפרק י"א בהל' ה' וכן בני המבוי או בני חצר שנעשה א' מהן אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו ולא החזיק בדבר זה וכו' שזה היזק קבוע כמו העשן והאבק וכזה הורו הגאונים. וזהו דלא כת"ק דהכא וכן משמע מדבריו ז"ל דאף משקיבל עליו יכול הוא לחזור בו ולכאורה כרשב"ג דהכא הוא אלא דכבר נרמז ג"כ מזה בדברי הרמב"ן ז"ל דעד כאן אנו למדים מכאן אלא לענין זה דטענת ריבוי הדרך בחנות ובאומן טענה היא דהוי היזק גדול כמו העשן והאבק דאין השתיקה וקבלה שקיבלו עליהם ולא מיחו בו כלום ולא מהניא חזקה לכה"ג. ועוד דבלאו הכי ע"כ דלא פסק כהאי דהכא שהרי כאן מדמה לה קדם החנות לקדם הרפת וכדתני בתוספתא ומחלק הכא בין הוא לשכינו ואפילו לדברי רשב"ג דוקא לשכנו יכול הוא לומר כן אבל לדידיה מודה הוא דצריך לקבלו מכיון שקדמו. והוא ז"ל לא פסק כן אלא ברפת כמ"ש בפ"ט הל' י"ב וטעמו דלא נשנית האי ברייתא התם בדף כ' ע"ב אלא ברפת בלבד אבל לא בחנות ואומן מכיון שהיזק גדול הוא (וסברא זו היא דשמעינן מהכא). דומה לעשן ובית הכסא דלא מהני חזקה כדפסק בפי"א שהבאתי בהלכה דלעיל. והיינו שכתב בפ"ט שם ואם הוחזקה החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו וכו' אינו יכול למחות בידו דדוקא בכגון אלו וזהו מוסכם עם מה דאיתמר הכא לעיל בהלכה ב' אין הוה כגון קיני או כנפח מתחילה מותר וכמ"ש שם אבל בחנות אומן לא וכדתנן חנות שבחצר יכול למחות בידו וזהו כפירושו דאפילו החזיק בחנות כזה בדין דרישא יכולין לעכב ובדין דסיפא אינו יכולין לעכב אם החזיק כדכתב בפ"ו הל' י"ב וכמה שהבאתי לעיל להדיא דקול הנכנסין והיוצאין בחנות אומן הוא דהוי היזק גדול והאי מילתא לחודה הוא דלמדנו מסוגיא זו. והארכתי בזה קצת לפי שיצטרך לנו ביאור זה לקמן בפ"ג אי"ה עיין בהל' ט' שם:

שורא דחמץ. בבבלי ריש פרקין דף י"ט ע"א מוקי נברכת הכובסין דמתני' דהתם במחמצן אבל דניידן הרחקת ארבע אמות בעי וצ"ל דהאי ש"ס ס"ל דנברכת הכובסין ששנינו בריש פרקין דבג' טפחים סגי היינו במקום ששורין הבגדים במים בלבד וכדאיתא בתוספתא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע מכותל של חבירו ג' טפחים ושורא דחמץ דקאמר הכא ומפליג בקילקול החומה הרבה דס"ל מקום שמחמצין שם מכין הבגדים עד שיתלבנו וכעין דפי' הרמב"ם לההיא דנדיין דהתם בפ"ט הלכה ה' ומפני שהיזקו מרובה צריך להרחיק מן החומה ביותר וכדמוכח דנקט בתר האי דמכושתיה דהרחק ד' אמות בעי. ואין בין האי ש"ס לדהתם אלא כינוי השם בלבד. וכל זה לפי מה שכתוב לפנינו ואני מטריח א"ע בכל מקום ליישב הגי' אפי' בתיבה ואות א' בכל האפשרי ובלבד שלא יהא נגד הדין והשכל אבל נראה שט"ס הוא וצ"ל שורא דתמן ואדלעיל קאי בענין הרחק מרישתיה דקאמר רבי יוסי ברבי בון דקשה ומזיק הרבה להכותל שאפילו עמודים שבתוך הבית והבית נשען עליהם נעשין רכין ותלושים והכותל חומה בעצמה שהיא עומדת שם נעשת כל כך חלושה דממש מן קול גורי פרסיי' נפל ולפיכך צריך להרחיק זה מן הכותל ארבע אמות. והיותר נראה דגי' חמץ על מקום ששמו כך הוא כדאשכחן בריש פ"ו דדמאי וכן בסוף פ"ק דע"ז רבי חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה וכו' וכלומר חומה של בתי עיר חמץ חלושה היא הרבה מן קל גורי פרסייא נפל וצריך הרחקה ד' אמות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף