מצודת דוד/שמואל ב/ג

מצודת דוד ‏ שמואל ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ארוכה. זמן ארוך:

הולך וחזק. בכל עת התחזק יותר:

ודלים. שפלים וחלשים:

ג

בן מעכה. יפת תואר היתה, ולקחה במלחמה:

ה

אשת דוד. חוזר על כולן, לומר: כל אחת היתה אשת דוד, ולא פילגש:

ו

בבית שאול. להעמיד המלוכה ביד איש בושת בנו:

ז

ויאמר. סתם ולא פירש מי האומר, ומעצמו יובן שהאומר היה איש בושת, שנאמר: אל פילגש אבי:

מדוע באתה וכו'. כי אלמנותו של מלך אסורה להדיוט (סנהדרין יח א):

ח

הראש כלב וגו'. רצה לומר: מדוע בזיתני, וכי אינני שר וממונה על אנשי מלכותך וכי אני ראש וממונה על הכלבים במלכות יהודה אנשי מלחמתך אשר שנאת, כאומר לא יאות לבזות כי אם לשונא ושפל אנשים, ולא לאיש כמוני שאין בי אחת מהם:

היום אעשה חסד. רצה לומר: האם מהיום ראוי לי שאעשה חסד וכו':

ולא המציתיך. רצה לומר: אחר שעד הנה לא המציתיך ביד דוד, ואתה גמלתני הרע כי תפקוד עלי עון הפילגש:

ט

כה יעשה. הוא ענין שבועה, וכהנה הרבה במקרא:

כאשר נשבע ה'. להמליכו על כל ישראל:

אעשה לו. לדוד, לסייעו על דבר המלוכה:

יא

ולא יכול. על איש בושת יאמר:

יב

תחתיו לאמר. רצה לומר: שלח מלאכים ממקומו, שיאמרו בשבועה 'למי ארץ', רצה לומר: נשבעים אנו במי שהארץ שלו, כי לה' הארץ, ודבר השבועה היתה אשר בלב ידבר לאמר: כרתה ברית עמי, להיות לי לאוהב, ויהיה כח ידי עמך וכו':

יג

כי אם לפני. רצה לומר: רק קודם כל דבר, יהיה הביאך את מיכל וכו' בעת בואך אלי:

יד

וישלח דוד. על כי היה עתה בטוח אשר אבנר ימלא את דברו:

במאה ערלות. ולקדושין תחשב או רצה לומר: הלא מאז שמתי עצמי בסכנה בעבורה, וכאומר שגם עתה יוסיף ידו להלחם בעבורה (אף שנתן מאתים ערלות, מכל מקום התנאי לא היה כי אם על מאה):

טו

מעם איש. וחוזר ומפרש שהוא פלטיאל, והוא פלטי האמור למעלה (שמואל א כה מד):

טז

וילך. ללותה:

יז

ודבר אבנר. רצה לומר: וכה היה דבר אבנר עם זקני ישראל, שאמר להם: הלא מאז הייתם אתם מבקשים את דוד שימלוך הוא, אך אני לבדי הייתי מתחזק בבית שאול:

יח

ועתה עשו. רצה לומר: הואיל ובת שאול נשואה לו, גם הוא נחשב מבית שאול, לזאת עשו כאשר בקשתם מאז, כי ה' אמר וכו', ולזאת גם ידי עמו, וחפץ אני בו מבין כל בית שאול:

יט

גם אבנר וגו'. כמו וידבר אבנר גם באזני בנימן, עם שהיו מבני שבטו של איש בושת:

את כל אשר טוב. אשר ישר הדבר בעיני כולם, שימלוך הוא:

כא

ויכרתו. להיות לך לעבדים:

בכל אשר וגו'. רצה לומר: תהיה שליט ומושל בכל דבד:

כב

מהגדוד. אשר נלחם בהם:

כג

וכל הצבא. ולא נפקד מהם איש, ובא לומר שבעבור זה ובעבור רוב השלל שהביא, מלאו לבו לסכל מעשה המלך, וכאשר יאמר:

כה

ידעת. הלא ידעת את אבנר אשר הוא שונא לך, ולא בא כי אם לפתותך אחר דעתו:

ולדעת וגו'. ובכדי לדעת את כל מוצאך, רצה לומר: מה אתה עושה בעניני המלחמות, ומה אתה עושה בבית:

כו

וישלח. לקראו בשם המלך, כאלו שכח מה בדברו עמו:

מבור הסרה. מן הבור העומד במקום הסירים, כי שם מצאוהו מלאכי יואב:

כז

ויטהו. הטה אותו מן הדרך אל תוך חלל השער:

בשלי. בדבר השכחה אשר שכח המלך לדבר עמו:

ויכהו שם. בעת דברו עמו ולא היה נזהר, אז הכהו בתוך השער ההוא:

החומש. אל דופן החמישית, מקום שכבד ומרה תלוין (סנהדרין מט א):

בדם עשהאל. בעבור ששפך דם עשהאל אחיו:

כח

נקי אנכי. רצה לומר: לא מדעתי נעשתה, ואהיה נקי מהעונש, הן עונש בגוף, הן בדבר המלכות:

כט

יחולו. עונשי דמי אבנר יחולו על ראש יואב:

אל כל וגו'. הואיל ובעצתם נעשתה:

ואל יכרת. רצה לומר: לא יופסק להיות חדל:

ומחזיק בפלך. אוחז במשענת, מחמת חולי הרגלים:

ל

ואבישי. לפי שנכנס עם יואב לתוך השער להיות לו לעזר, מעלה עליו הכתוב כאלו גם הוא הרגו:

במלחמה. כאלו יאמר: הנה לא כן עשו, כי אבנר הרג את עשהאל במלחמה, והם הרגו לאבנר בשלום:

לא

אל יואב. להיות גם הוא כדואג על מיתתו, ומתחרט על מה שהרגו:

הולך. היה הולך אחר המטה, למען דעת הכל שלא נעשתה בעצתו:

לג

הכמות נבל. וכי מה ראוי הוא שימות אבנר בחרב בזולת מלחמה, כמות איש נבל:

לד

ידיך לא אסורות. היות רבות פעמים יקרה, יקחו בשבי שר וגדול ויאסרו ידיו ורגליו ויהרגוהו בסוף בחרב בזולת מלחמה, לזה אמר הלא ידיך לא היו אסורות וכו', כי לא נלקחת בשבי, ומדוע אם כן הרגוך בחרב בזולת מלחמה:

כנפול וגו'. כאומר עם היות כי מעולם לא נעשתה כדבר הזה להמית שר וגדול בחרב זולת מלחמה, הנה לפעמים נעשתה על ידי בני עולה, וכמו כן נפלת גם אתה, כאשר יפול הנופל לפני בני עולה, כי גם בני צוריה לבני עולה יחשבו:

לה

בעוד היום. כשהיה עוד יום:

כה יעשה וגו'. הוא ענין שבועה, ורבים כמוהו ימצא במקרא:

כי אם לפני וגו'. כאשר אם לפני בוא השמש אטעם לחם וכו', אז יחול השבועה להתקיים בי:

לו

הכירו. שלא מדעת דוד נעשתה:

ככל אשך עשה. הוטב בעיניהם כל אשר עשה, והם: ההליכה אחר המטה, והבכי, והקינה:

לח

הלא תדעו. כי דוד חשב אשר עבדיו יתפלאו על גודל האבל, עם שלא הרג אותו, לזה אמר: הלא מעצמכם תדעו כי שר וגדול נפל וכו', ומהראוי אם כן להרבות האבל:

לט

ואנכי היום. רצה לומר: ואם תתמהו מה זה לא לקחתי נקם, הנה אנכי אף היום שנמשחתי למלך על כל ישראל ומלכותי בכל משלה, עם כל זה אני רך הלבב מול בני צרויה, כי המה קשים ממני ולא אוכל להתגרות עמהם, ולפי שמן הדין אין ליואב משפט מות, שלא היו שם עדים והתראה, אולם ניתן רשות למלך לענוש לצורך השעה ביכלתו המוחלט, ולזה שמט ידו ממנו, כי לא היה יכול להם, ומסר דינו לשמים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף