מצודת דוד/ירמיה/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת צו למנהג אשכנז וספרד פסוקים כא-לד (ממשיך בפ"ח) למנהג תימן פסוקים כא-כח (ממשיך בפ"ט)

מצודת דוד ‏ ירמיה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ואשכנה. אשכין אתכם במקום הזה ולא תגלו ממנו:

ד

אל דברי השקר. אל דבר שאין בו ממש שהם אומרים היכל ה' וכו' המה ר"ל הלא היכל ה' המה בתוכנו ולא יחריב ה' את היכלו ואמר שלשה פעמים היכל ה' על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלשה המה:

ו

לרע לכם. אשר מעבודתם תמשך לכם רעה ולא טובה:

ז

ושכנתי. כאשר כן תעשו אז אשכין אתכם במקום הזה ולא בזולת זה:

למן עולם. מעת בואכם שמה עד ימות עולם:

ח

על דברי השקר. הוא בטחון ההיכל שאין תועלת בבטחון הזה:

ט

הגנוב. וכי תגנבו ותרצחו וגו':

י

ובאתם. אחר המעשים האלה תבואו אל ההיכל להתפלל שמה ותאמרו הנה בזה נצלנו מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה:

למען עשות. למען תשובו לחטוא ולעשות שוב המעשים האלה ותהיה בית ה' סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו:

יא

המערת. האם חשבתם שהיה הבית הזה וכו' בעיניכם כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה:

גם אנכי. ר"ל כמו שיש הדבר הזה עם לבבכם לעשות התועבות על בטחון ביאת הבית גם כן אני רואה שכן הוא עם לבבכם ולא נכחד ממני:

יב

לכו נא אל מקומי. ר"ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו:

בראשונה. עד לא נבחר ירושלים:

את אשר עשיתי לו. שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו:

יג

השכם ודבר. אני משכים ומדבר ע"י הנביאים:

ואקרא אתכם. לשוב אלי בתשובה:

יד

ועשיתי. ולכן אעשה לבית וכו':

ולמקום וכו'. הוא ירושלים:

טו

והשלכתי וכו'. לארץ אחרת:

כל אחיכם. וחוזר ומפרש את כל זרע אפרים והם בני עשרת השבטים וקראם ע"ש אפרים כי ירבעם שמלך בהם ראשונה היה מזרע אפרים:

טז

ואתה. לירמיה ידבר שאל יתפלל בעדם:

ואל תשא וכו'. כפל הדבר במ"ש:

כי אינני. כי אין אני שומע אליך:

יז

האינך. וכי אין אתה רואה מה המה עושים וכו':

יח

הבנים וכו'. ר"ל כ"א מהם מסייע לעבירה:

לעשות כונים. לעשות מיני מאכלים להגיש מנחה למלכת שמים ר"ל לכוכב גדול שבשמים והוא השמש וכאלו מולך על כולם:

והסך. ולהסך אז נסכים וכו':

למען הכעיסני. ר"ל יודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני:

יט

האותי. ר"ל וכי הכעס הוא בעבורי כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה:

כ

נתכת. תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וכו':

ולא תכבה. ר"ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל:

כא

עולותיכם ספו וכו'. העולות שאתם מביאים שהמה כולם כליל הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר ר"ל הואיל ואין העולות לרצון לפני למה תפסידו הבשר:

כב

כי לא דברתי וכו'. ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה' היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים:

כג

כי אם וכו'. שמעו בקולי רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו' כמ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' (שמות י"ט:ה') א"כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה':

והייתי לכם לאלהים. ר"ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי:

למען ייטב לכם. ר"ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם:

כד

ולא שמעו. אף יוצאי מצרים לא שמעו וכו':

במועצות. בעצתם מה שהראה להם לבם הרע ר"ל מה שחמדו והתאוו:

ויהיו לאחור. הלכו לאחור ולא לפנים ר"ל בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה' ולא היו מוסיפים והולכים:

כה

למן היום וכו'. מאז ועד הנה המה פוחתים והולכים:

יום השכם ושלוח. בכל יום אני משכים ומשלח:

כו

ולא שמעו אלי. אנשי הדור הזה:

ויקשו את ערפם. הוא ענין מליצי כאלו נתקשה ערפם עד שא"א להם להחזיר הפנים מול המקום ואחז במשל מבן אדם לחבירו שאינו רוצה להחזיר הפנים מול חבירו לשמוע דבריו:

הרעו. עשו רעות עוד יותר מאבותם:

כז

ודברת. אמר ה' לירמיהו כאשר תדבר אליהם את כל הדברים האלה ידעתי אשר לא ישמעו אליך ויברחו להם ואם תקרא אליהם ידעתי אשר לא יענו לך:

כח

ואמרת אליהם. אז תאמר אליהם זה הגוי וכו' ר"ל אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבר ה' בסיני אלא כאלו אשר לא שמעו בקול ה' וכאלו לא למדו מעולם מוסר אבדה האמונה. אמונת האל אבדה מלבותם וגם נכרתה מפיהם ולא יזכרו בה:

כט

גזי נזרך. לכן תלוש שער ראשך והשלך אותם והוא דרך צער ואבלות:

שאי. הרימי קול קינה על מקומות הגבוהות להיות נשמע למרחוק:

ויטוש. עזב את הדור ששפך עליו עברתו:

ל

שמו שקוציהם. עכו"ם המתועב שמו בבה"מ לטמא אותו:

לא

במות התופת. במות של התופת אשר עמד בגיא בן הנום לשרוף על הבמות את בניהם וכו' (ולפי שהיו מקישין בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו קראו בית הבמות תופת ע"ש התופים ולהגיא קראו בן הנום ע"ש נהמת הבן):

אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות:

ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת:

לב

ולא יאמר עוד. אז לא יקרא עוד בית הבמות בשם תופת והגיא בן הנום כי אם יקרא גיא ההרגה כי שמה יפלו הרוגים רבים:

וקברו. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:

לג

והיתה נבלת העם. הנשארים אשר לא יקברו יהיה למאכל לעוף השמים וכו':

ואין מחריד. לא יהיה מי להחרידם ללכת מן הנבלות:

לד

והשבתי וכו'. ר"ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וכו' כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף