מפתח/יבמות/מח/א
אבל בעבד הנלקח מישראל. עי' משנ"ת ברד"ה אבל עבד, בענין טבילת עבדות.
עבד איש ולא עבד אישה. מוכח דמילת בניה של אישה מעכבתה מלאכול בפסח, אף שאינה מצווית למולם. מהרש"א לקמן ע"א:, ועי' רע"א בגהש"ס. ועי' שיעורי ר' דוד אות תע"ד [יעויין שם שהקשה דהא הכא עצם הערלה אינו אוסר, דהא במתו מחמת מילה אין מעכבו מלאכול בפסח, ומצד החיוב גם ליכא כיון שאינה מצווה]. ועי' שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ס"ד. ועי' רמב"ם קרבן פסח פ"ה ה"ו.
קשה מנליה להגמ' להקשות ולא עבד אשה, דשמא באמת אשה פטורה למול את עבדה. שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ס"ד. ועי' רמב"ם קרבן פסח פ"ה ה"ו.
עבד של קטן אי מעכבו לאכול בפסח. ועי' רמב"ם קרבן פסח פ"ה ה"ו [יעויין שם דאין מעכבו]. ועי' כס"מ שם. מנ"ח מצ' י"ז אות י"א. שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ס"ד.
לכדשמואל וכו'. קשה דא"כ הלכה כשמואל דאי"צ ג"ש דרבנן כוותי', ובגיטין ל"ט. קיי"ל כרב ור"י דצריך ג"ש. מנ"ח שם. ועי' רמב"ם איסו"ב פי"ד ה"ט. ושו"ע יו"ד סימן רס"ז ס"ג' [יעויין שם שפסקו כרבנן]. וע"ע רמב"ם עבדים פ"ח הי"ג שפ' דצריך ג"ש.
המפקיר עבדו וכו' ואי"צ ג"ש. וכ"ש דמהני הפקר בעבד עברי. ריטב"א גיטין ל"ח. ד"ה והא.
לפי"מ דקיי"ל כרב ור"י דמפקיר עבדו צריך ג"ש, יש להסתפק אי מהני הפקר בעבד עברי ואי"צ ג"ש, דיתכן דל"מ דלא עדיף הפקר ממכירה. ריטב"א שם. ועי' פנ"י גיטין שם, דמהתוס' מוכח דמהני הפקר בעבד עברי.
קשה איך יתכן הפקר בעבד עברי, הא הוי הפקר לעניים ולא לעשירים, כיון דרק העבד מצי לזכות בעצמו. פנ"י גיטין שם. ועי' מקנה שם י"ט., וקה"י קידושין סימן כ"ד אות ב' [יעויין שם שיישבו דהפקר לעניים ולא לעשירים ל"מ רק היכא דמשייר בהפקר, משא"כ הכא דהוא משום שהעבד קודם לזכות בעצמו].
אבל הלוקח מישראל אי"צ לקבל. י"א דכיון שאי"צ לקבל עול מצוות, אי"צ גם שלשה. רמב"ן לעיל מ"ז: בשם י"א. וכ"ה ברשב"א שם. וכ"כ ריטב"א בשם ר"י [וכ' הריטב"א דהיינו משום שכבר טבל לשם עבדות בפני ג'].
הוכחה מקידושין ס"ב: דאי"צ ג'. רמב"ן שם. רשב"א. ריטב"א.
יש חולקין דצריך שלשה. ר"י אלברצלוני הו' ברמב"ן וברשב"א. רמב"ם איסו"ב פי"ג הי"ב. ועי' תוספות הרא"ש שנסתפק בזה.
קשה לרש"י [ד"ה אבל עבד] דהחילוק אם נהג במצוות, לא הו"ל לחלק בין לוקח מישראל לעכו"ם, אלא הו"ל לתלות אם נהג במצוות ואם לא. חזון איש אה"ע סימן קל"ד אות ח'.
י"א דעבד הלוקח מישראל אם שחררו רבו אין טבילתו מעכבת לענין שאם קידש בת ישראל קידושיו קידושין, וי"ח. רמב"ן מ"ז:, רשב"א. ריטב"א. ועי' רמב"ם איסו"ב פי"ג הי"ב.
לשיטה מיושב אמאי לא הצריכוהו הטפת דם ברית, דכיון דהוא מדרבנן לא הצריכוהו לסכן עצמו. רמב"ן בשמם, [ויעויין שם ברמב"ן שדחה ד' וביאר בזה טעם אחר].
רד"ה ומותר וכו' בשעת טבילת שחרור וכו'. מבואר דרק בשעת טבילת שחרור אבל בשעת טבילת עבדות אי"צ קבלת מצות, ועי' משנ"ת בזה להלן ברד"ה אבל עבד.
רד"ה עבד איש וכו' ה"ק עבד שהוא אע"פ שהוא גדול וכו'. אין פי' זה מחוור. ריטב"א.
בא"ד אין לו כח למול בנו גדול. ק' דהא פשיטא שאין לו כח בבנו גדול. ריטב"א.
יל"פ באופ"א דאשמעי' בעבד שעדיין לא מל שאינו יכול לגיירו בתחילה שלא לשם עבדות. ריטב"א.
רד"ה אבל עבד ששהא וכו' וניהג עליו מצות וכו'. משמע דאפי' אם לא קיבל העבד בשעת טבילת עבדות רק שנהג מצות הנוהגות בבית האדון. רא"ש סימן ל"ח. וכ"כ הרמב"ן מ"ז: בשם רש"י דבטבילת עבדות, לכו"ע אי"צ קבלת מצות. וכ"כ הרשב"א שם בשמו. וכן הריטב"א כאן. וטור יו"ד סימן רס"ז. ועי' קרבן נתנאל אות ר', דכ"מ ברש"י לעיל מ"ז: ד"ה כופה, ומ"ח. ד"ה ומותר. ועי' חזון איש אה"ע סימן קל"ד אות ח'.
כן מבואר בפרקי דר"א, דאי"צ קבל"מ בטבילת עבדות. רשב"א שם. ריטב"א.
ביאור הגמ' לשיטה זו. רמב"ן שם. רשב"א שם. ריטב"א.
קשה דהא הקרא ד'כל עבד איש' מיירי בטבילת עבדות, וע"כ דנחלקו בהך טבילה נמי. מהרש"א. ועי' קרני ראם אות ב'. ועי' עוד תוספות הרא"ש [ויעויין שם בתי' השני דהיה פשיט"ל להגמ' דאי"צ קבלת מצות בטבילת עבדות, וא"כ תנהו ענין לטבילת שחרור, ועיי"ש עוד בתוספות הרא"ש פי' אחר]. וכ"כ בקר"א מ"ז:, וע"ע קרני ראם אות ת'.
עו"ק דא"כ אמאי מוקמי' רבנן להך קרא במפקיר עבדו דאי"צ ג"ש, לילף מהך קרא לטבילת עבדות. מהרש"א. ועי' קרני ראם אות ב'. ועי' עוד רשב"א, ריטב"א, תוספות הרא"ש, ועי' לעיל. וע"ע קרני ראם אות ת'.
קשה דמנליה לר"ש דבטבילת שחרור אי"צ קבל"מ, הא הקרא מיירי בטבילת עבדות. תוספות הרא"ש. קרני ראם אות ב'. ועי' קר"א מ"ז: .
עוד מו"מ בד' הרא"ש. מהרש"א. ועי' ים של שלמה סימן נ'. ועי' ועי' קרני ראם אות ב'. ועי' עוד רמב"ן. רשב"א, ריטב"א, תוספות הרא"ש.
י"א דלדעת רש"י רשב"א ורבנן נחלקו גם בטבילת עבדות. מהרש"א.
י"א דרש"י ס"ל דלדעת ר"פ דמחלק בין יפ"ת דל"ש במצות לעבד ששייך במצות, נחלקו רשב"א ורבנן בטבילת שחרור, אבל לדעת רב ששת דמשווה יפ"ת לעבד, נחלקו בתרתי. ים של שלמה סימן נ'.
אי יש לחלק [לרש"י] דרק בטבילת עבדות אי"צ קבל"מ, אבל במילת עבדות צריך, וע"כ לא העמידו רבנן להקרא במילת עבדות, כיון שהיא מדעתו של העבד. קרני ראם אות ת'. ועי' טור יו"ד סימן רס"ז דלרש"י אף אם מל בע"כ של עבד מהני. ועי' מהרש"א שג"כ כ' דאין לחלק. ועי' ישרש יעקב.
יש חולקין וס"ל דרשב"א ורבנן נחלקו גם בטבילת עבדות. רי"ף. ר"ח. רמב"ם [הו' ברמב"ן שם, רשב"א שם, ורא"ש סימן ל"ח]. ועי' רשב"א דלשיטתם סוגיית השמועה כולה מתחוורת יותר. וכ"כ הב"ח יו"ד סימן רס"ז. ועי' רמב"ן שהסכים עם רש"י. ועי' חזון איש אה"ע סימן קל"ד אות ח'.
קשה לשיטת הרי"ף, דא"כ מה ההוכחה מיפ"ת, דשמא שאני יפ"ת שלא טבלה לשם עבדות מדעתה, וע"כ בשעת שחרור צריכה לקבל, משא"כ בשאר עבדים. ב"ח יו"ד סימן רס"ח.
קשה להסוברים דהקונה עבד מהעכו"ם מטבילו בע"כ לשם עבדות, אמאי אם קדם וטבל לשם ב"ח מהני. חזון איש אה"ע סימן קל"ד אות ח'.
עוד מו"מ בפלוגתתם. חזון איש אה"ע סימן קל"ד אות ח'.
יל"פ באופ"א הא דעבד שאני מיפ"ת, דיפ"ת לא הורגלה במצוות משא"כ עבד שהורגל במצוות. ריטב"א.
תוד"ה אלא וכו' אבל מילת בניו שלא נולדו בקדושה וכו'. ובניו שנולדו בקדושה והם גדולים ואינם ורצין למול הרי הן בכרת, ואין מילתן תלויה בו לעכב עליו. תוספות הרא"ש.
בא"ד ואור"י דתקנ"ח וכו'. יש לדחות לפימש"כ הרשב"א [גיטין ל"ח] דרב ור"י ילפינן מאיש דמעוכב ג"ש אינו מעכב רבו מלאכול בפסח, ולפי"ז אין מוכרח דלמ"ד צריך ג"ש מטבילין עבד בע"כ. ערוך לנר.
תוד"ה המפקיר וכו' לימא ליה באפי בי תרי זיל וכו'. ק' דהא עבד כנעני גופו קנוי ושייך ג"כ תי' הגמ' כמו בעבד עברי. מהר"ם [ויעויין שם דהקו' היא מלוקח מן הנכרי שאין גופו קנוי]. ועי' ערוך לנר. ועי' רמב"ן לעיל מ"ו [יעויין שם בשם תוס']. ועי' מהדו"ב למהרש"א.
בא"ד אבל הפקר וכו' מועיל וכו'. אי זיל הוי לשון הפקר ואי"צ ג"ש, או דבעי' דוקא לשון הפקר גמור. מהרש"ל גיטין ל"ח:, מהרש"א. ועי' ערוך לנר. ועי' מהר"ם.
תוד"ה לא עשה, דהכי משמע פרק מצות וכו'. בישוב שי' רש"י. ערוך לנר.
בא"ד ובתשובות הגאונים שרי לגלח וכו'. ק' דממ"נ אי שרי במספרים ולא בתער א"כ מאי מייתי ראיה לסתור ממצורע וכו' ואי שרי בתער א"כ מאי פריך לרב בנזיר דאמר מיקל כל גופו בתער עיי"ש. ערוך לנר.
בא"ד. ותדע דלא משתמיט בשום דוכתא. בישוב השיטות דלא ס"ל כהגאונים. ערוך לנר.