מפתח/יבמות/מה/א

מפתח יבמות מה א

מק"ו מאלמנה וכו'. האי ק"ו ע"כ אסמכתא הוא ופגומה מדרבנן, כיון דמיפריך הוא, דמה לעכו"ם דבנו אינו פוסל אשתו ובניו [לשי' רש"י, עי' להלן רד"ה שבנה, משנ"ת פלוגתא בזה] דהא אין חלל אלא מאיסורי כהונה, וא"כ גם הבת אינה פגומה, דאין חללה אלא מאיסורי כהונה. ים של שלמה יבמות סימן ל"ח ובתשו' סימן י"ז. וכעי"ז בבית מאיר אה"ע סימן ד' ה'. וכעי"ז בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קכ"ד. עי' להלן.

האי ק"ו אסמכתא הוא, כיון דאיכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג שלוקה עליה שתים, א' משום אלמנה ב' משום חללה, משא"כ הכא שאין לוקה לא משום זונה. שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קכ"ד.

יש מחלקין דעבד הבא על בת ישראל הולד פגום מה"ת, ועכו"ם שבא על בת ישראל מדרבנן, דהא ליכא איסור מה"ת ליבעל לנכרי [עי' תוס' לעיל ט"ז: ד"ה קסבר], וא"כ ליכא ק"ו מאלמנה. שו"ת רע"א מהדו"ק סימן צ"א ד"ה וביותר. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סימן קכ"ה ד"ה ובזה. ועי' בית שמואל סימן ו' סקל"א, ועי' בתוד"ה יצאו.

קשה דגר עמוני שבא על בת ישראל דבתו כשירה לכהונה, יוכיח דאע"פ שאיסורו שוה בכל בתו כשירה. תוס' לקמן ע"ז. ד"ה ר"ל. רשב"א. ועי' ערוך לנר. ועי' בית שמואל אה"ע סימן ד' סק"ד.

מנין לעכו"ם ועבד וכו' שפסלוה וכו'. האיך הדין במומר שבא על בת ישראל, אי פסלה כיון דחשיב כעריות או"ד כיון דיש לו גירושין לא פסלה. אבנ"מ סימן ז' סקי"ג [עפי"ד ד' המרדכי אות ק"ח, דיבמה שנפלה לפני מומר פטורה כיון דקיי"ל דקנאין פוגעין בו חשיב כערוה, ויעויין שם באבנ"מ דמסיק דלא פסלה]. ועי' תרוה"ד סימן רכ"ג. וע"ע שו"ע אה"ע סימן מ"ד ס"ט לענין מומר שקידש. וע"ע רשב"א לקמן מ"ז:

מורים בה להיתרא. נראה דמכשירין אפי' לכהונה, [דאל"כ היאך שלח רבא את בן העכו"ם למקום שאין מכירין אותו דאפשר לבוא לקלקול שכהן ישא את בתו, רמב"ן]. רמב"ן. ריטב"א כאן וקידושין ס"ח: ד"ה ופלוגתא. ועי' רשב"א ומאירי, דראיה זו היא רק להרמב"ן לשיטתו דהבן גם פגום, אבל להסוברים דרק הבת פגומה ליכא ראיה. ועי' חת"ס. ובעיקר הנידון אי הבן ג"כ פגום, עי' להלן ד"ה רד"ה שבנה. וכן עי' להלן בד"ה זיל איטמר.

הולד כשר לכהונה [אע"פ דיש ק"ו מאלמנה] כיון דביאת העכו"ם כבהמה והולד נגרר אחר האם. ריטב"א עיי"ש היטב. וכעי"ז ברמב"ן. ועי' רמב"ן עה"ת ויקרא כ"ד י', לענין ולד מהעכו"ם הבא על ב"י, לענין דגלים. ועי' חי' הגרי"ז [הו' בשיעורי הגר"ד אות שס"ב].

היאך הדין לענין הלכה [אי כרבין או כרב דימי]. רמב"ן. ריטב"א קידושין ס"ח: ד"ה ומסקנא. ועי' משנה למלך איסו"ב פי"ז ה"ז. שו"ע אה"ע סימן ד'. חלקת מחוקק שם סק"ג. בית שמואל שם סק"ב.

אי להסוברים דהולד כשר, היינו דהוא מתייחס אחר האב והוי כעכו"ם וצריך גירות או דהוי ישראל כשר, מו"מ בזה. תוס' לעיל ט"ז: ד"ה אמוראי ובקידושין ע"ה: ד"ה ור' ישמעאל. תוס' ישנים. פסקי תוס' קידושין שם אות קמ"ב. מהרש"א שם ובקידושין שם. מהרש"ל לעיל ט"ז: [יעויין שם שביאר בדעת התוס', דאם הולד מתנהג כעכו"ם כמעט שאין עליו דיני ישראל ודווקא אם מתגייר הוא כשר, ועי' במהרש"א לעיל ט"ז: שתמה על דבריו, ועי' להלן מה שהובא בשם האמרי משה]. ועי' רש"י קידושין ע"ו. ד"ה ופרכינן איסורא, ושם ס"ח: ד"ה לימא, ועה"ת ויקרא כ"ד י'. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' רמב"ן עה"ת שם. ועי' או"ש. אמרי משה סימן כ"ז סק"י – י"ב. ועי' שו"ע אה"ע סימן ד' ס"ה. רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"ד.

יש מחלקין, דעבד שבא על ב"י לכו"ע אינו עבד ואי"צ גירות משום דל"ש לרבו זכות בו כיון שנולד מב"י, משא"כ בעכו"ם הבא על ב"י. או"ש בדעת רש"י שם. ועי' אמרי משה סימן כ"ז סקי"ב, מה שהקשה ע"ז.

סתירה בד' רש"י בזה. מהרש"א קידושין שם, ועי' ברש"י בקידושין ע"ו. ודף ס"ח:, ועי' או"ש [הנ"ל]. ועי' אמרי משה שם.

להסוברים דצריך גירות, אמאי מחייבי' [בכורות מ"ו.] ולד כהנת מעכו"ם בבכורה. שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' אמרי משה סימן כ"ז אות א' – ג'. ואחיעזר סימן ב' סק"ו.

י"ל דאחר שנתגייר פקוע יחוסו לאביו, ומי שאין מתייחס לאביו חוזר ומתייחס לאמו, מו"מ בזה. שו"ת חמד"ש אה"ע ס"ב בשם ר"י מליסא.

י"ל דאף להסוברים דבעי גירות, אינו גוי אלא ישראל, ורק שיש לו פסול עכו"ם לקהל משום הלך אחר הפגום [ועי' תוס' יבמות ט"ז: דאין מטמא דם נידותה, וצ"ב]. זכר יצחק סימן ו' ד"ה והנראה. ועי' חי' הגרש"ר יבמות סימן י"ב סק"ה ד"ה והמוכרח, לדקדק כן מהלש' מזהמין, ועע"ש מש"כ, וכן עע"ש מה שציין לנועם ירושלמי ב"ב ריש פ"ג.

י"ל דאף אם הוא גוי, מ"מ ההוא מהאומה הישראלית, אלא שאין לו קדושת ישראל לחיוב מצוות. חי' הגרנ"ט יבמות סימן י"א.

להסוברים דצריך גירות, אין כוונתם שהוא כעכו"ם גמור, אלא שיש בו צד עכו"ם. אמרי משה שם. קר"א לעיל ט"ז: אחיעזר שם. ועי' מהרש"ל [לעיל ט"ז:, הו' לעיל].

קשה להסוברים דצריך גירות, אמאי בעי למילף מאלמנה דפסול לכהונה, תיפו"ל דהויא גיורת. אמרי משה שם.

ביאור אמאי להסוברים דבעי גירות, הולד מתייחס אחר אמו ול"ח כקטן שנולד. אחיעזר שם, עפי"ד רש"י בסנהדרין נ"ח. ד"ה שהורתו.

אי ולד של גוי מב"י, דוחה מילתו שבת. שו"ת רע"א ח"ו ס"ב לדקדק משו"ע יו"ד סימן ס"ו סי"ב דאין דוחה, ויעויין שם ביאור בזה. וע"ע בהגהותיו לשו"ע שם.

אי להסוברים דהוי גוי, טעמא דמילתא משום דמתייחס אחר האב בין בישראל בין באומות, או דהוא מדיין הלך אחר הפגום. שו"ת חמד"ש שם בשם הר"י מליסא דהוא מדין הלך אחר הזכר. ועי' קר"א יבמות ט"ז: בתוד"ה עכו"ם כהצד הב'. ועי' חי' ר' ראובן יבמות סימן כ"ב. ועי' זכר יצחק סימן ו', הו' לעיל.

נ"מ בנידון זה, לגבי ולד של עבד, דמדין הלך אחר האב ל"ש דעבד אין לו חייס. חי' הגר"ר שם. ועי' שו"ת הרב מליסא שם, באמת לחלק בין ולד של גוי לשל עבד. אולם עי' אמרי משה סימן כ"ז סקי"א להוכיח מתוס' יבמות ט"ז: ד"ה בשלמא, לא כן. ועיי"ש בשו"ת הרב מליסא וכן או"ש איסו"ב פט"ו ה"ג בד' רש"י לחלק בין גוי לשל עבד. ועי' חזון איש סימן ו' סק"ד שי' ג', דלשי' תוס' אינו עבד אלא גוי. וכ"כ בחי' הגר"ר שם, ויעויין שם להוכיח זה. ועי' אבנ"ז אה"ע סימן ט"ז בהגהה.

זיל איטמר וכו'. מוכח דהבא לישא אשה, אי"צ לחשוש לנתינה וממזרת, דאל"כ מה מהני ליה מה שיסתתר, [ולרבנן דסברי כל המשפחות בחזקת כשרות הן, אי"צ אפי' ע"א להכשיר בתו לכהונה]. תוס' כ"ד. ד"ה אבל אינו. וע"ע משנ"ת לעיל בד"ה מורים בה להיתרא.

י"א דלהשיאו אשה מיוחסת שתהיה בתו כשירה לכהונה בעינן ב' עדים, אך להשיאו אשה שאינה מיוחסת ומשום חשש ממזרות ונתינות סגי בע"א שנאמן באיסורין וכ"ש שרוב העולם כשרים. פנ"י כתובות שם בדעת רש"י. ועי' חת"ס כתובות שם, ובתשו' קובץ תשובות סימן ס' ד"ה נמצא תקנת, ויעויין שם מש"כ הרמ"ה [הו' בטור אה"ע סימן ב']. ועי' מגיד משנה איסו"ב פי"ג ה"י, ופ"כ ה"ה.

אי שרי להטעות ולא לומר שהיא בת עכו"ם. חת"ס שם. שו"ת אמרי יושר ח"ב סימן קי"ד.

רד"ה חייבי וכו' עם הדומה לחמור וכו'. קשה דהא הך קרא מיירי קודם מתן תורה, דאז ל"ה דין קידושין כלל. פנ"י קידושין ס"ח: .

בא"ד ועכו"ם נמי ליתי' בכלל קידושין דכתיב וכו'. עי' רש"י לקמן ס"ח: דילפינן דלעכו"ם אין קידושין, מדכתיב אשת רעהו ולא אשת עכו"ם. ועי' רמב"ן, [יעויין שם שהקשה דאכתי דלמא בנכרית אין לו קידושין, אבל שמא בבת ישראל יש לו].

י"א דהמקור דלעכו"ם אין קידושין, מדכתיב ואח"כ תבא אליה ובעלתה, ומאשת רעהו פרט לאשת אחרים, ילפינן דלעכו"ם אין קידושין בישראלית. רמב"ן בשם שאילתות [ויעויין שם שהקשה דלא נהירא].

קשה לפימש"כ רש"י בקידושין י"ט. שכ' דמאשר ינאף את אשת רעהו, ילפינן דאע"פ שקטן קונה יבמתו מ"מ אין בה חיוב מיתה, וא"כ דלמא אשת נכרי אינה במיתה אבל מ"מ תפסי בה קידושין. עמק שאלה, שאילתה כ"ה אות ג'.

בא"ד לא תתחתן בם לא לך בהם חיתון וכו'. קשה דהא הך קרא לא מיירי בעכו"ם, כמבואר לקמן ע"ו. דהקרא מיירי בגירותן. תוס' קידושין ס"ח: ד"ה א"ק, ועיי"ש מה שתי' בשם ר"ת.

בא"ד ובשאר אומות כתיב ואח"כ וגו' וכו'. י"א דאף שאר אומות נכללים ולוקין משום לא תתחתן בם. רמב"ם איסו"ב פי"ב ה"א. ועי' טור אה"ע סימן ט"ז, והו' בכס"מ איסו"ב שם.

רד"ה שבנה וכו' אלא משום בתה נקט וכו'. משמע דשיטתו דאם הולד זכר אינו נפסל. ריטב"א וכ"ה שיטת הרי"ף. [הו' ברא"ש סימן ל']. וכ"פ הים של שלמה יבמות סימן ל"ח, ובתשו' סימן י"ז. ובביאור הגר"א סימן ז' אות נ"ז ויעויין שם דכ"מ מלש' השו"ע שם סעי' י"ז. [ויעויין שם בריטב"א בשם הרמב"ן שנחלק ע"ז]. ועי' מאירי סוף מ"ד: .

יש מוכיחין מרש"י לעיל מ"ד: ד"ה שהולד פגום, דאם ילדה בן, בת הבן כשירה לכהונה. שו"ת אבנ"ז אה"ע סימן ט"ז.

קשה לרש"י דכיון דילפינן מק"ו מאלמנה לכה"ג, נפסול בת הבן וכמו באלמנה לכה"ג שבנה חלל ובתו פסולה. שו"ת אבנ"ז שם. קוה"ע סימן מ"ד אות ז'.

יש לחלק דפסול כהונה שייך בזכר וע"כ בת הבן ג"כ פסולה, משא"כ בפסול זונה דזה ל"ש בזכר כלל. קוה"ע שם. ועי' שיעורי ר' דוד בגדר פסול חללות. ועי' חי' הגרש"ר סימן י' אות ה'.

י"א דאה"נ דגם לרש"י בת הבן פסולה, כיון דילפינן מק"ו מאלמנה לכה"ג שבת בנה פסולה. רמב"ן ד"ה וכולהו. והו' ברשב"א [ויעויין שם שנחלק על הרמב"ן, דא"א לפרש כן ברש"י, עיי"ש במו"מ בזה], ריטב"א ד"ה והא, ומאירי ד"ה וגוי. רא"ה [הו' בריטב"א קידושין ס"ח:]. מהרש"א ד"ה א"ל. תשו' משכנות יעקב אה"ע סימן ב'. ועי' בשו"ת אבנ"ז שם, [יעויין שם דדעת הרמב"ן היא דעת יחיד, ושכ"כ בעצי ארזים].

אי לדעת הרמב"ן [הנ"ל] פוסל גם אשתו בביאתו, [או"ד אין חללים אלא מפסולי כהונה]. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סימן קכ"ה ד"ה ועתה נחזה. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סימן ז' סקנ"ו.

תוד"ה יצאו וכו' לר"י וכו' הולד ממזר וכו'. אליבא דאמת נראה דלר"י הולד כשר, דקיי"ל דר"י ס"ל כסתם משנה, וסתם משנה בקידושין ס"ו: דהולד כשר, ולהסוברים דהוי ממזר היינו כר"ע. תוס' ט"ז: ד"ה קסבר.

בא"ד ושם פי' אמאי הוי ממזר וכו'. יעויין שם דכיון דלא תפסי קידושין הוי ממזר, עוד כ' די"ל דבעבד הוי ממזר משום הלאו אבל בעכו"ם הוי ממזר מדרבנן, ובכ"מ נקטי' עכו"ם אגב עבד.

בא"ד כיון דביאת היתר היא מדאו'. קשה הלשון מדאורייתא, דהא בע"ז שם הגמ' קרי להגזירת ב"ד, 'דאורייתא'. ערוך לנר לעיל ט"ז: .

תוד"ה זיל וכו' וא"ת וכו'. י"ל דהתם מיירי דנפק עליה קלא דפסול. תוספות הרא"ש בתי' הב'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף