מפתחי חכמת אמת/נב
|
< הקודם · הבא > |
הנה כבר ביארנו לעיל בסי' ל"ו, שראשית התאצלות המדות דאצילות כמו שנאצלו מתחילה, אצילותן היא בלתי הארת מוחין מבחי' חכמה ובינה, רק קצת הארת השכל מאירה בהן ונקראות "מדות במוחין דיניקה". וענין העיבור הוא, שפועל הולדת "מוחין דגדלות" בז"א. וכשהמדות הז"א הן בבחינת עיבור הרי הן בקטנות יתירה, ואח"כ בההולדה נמשך להן מבחי' או"א מוחין דגדלות, וזאת נקראת "לידת הז"א".
גם בהיות ששת המדות הז"א בבחי' עיבור, נקראות: "תלת כלילן גו תלת[א], ופירושו שג' הספירות חג"ת נכללות ונדבקות עם ג' האחרות נה"י. עד"מ מהאדם, דהנה דרש ר' שמלאי[ב]: למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל, ומונח ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכבותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו עיי"ש.
וכמו עד"מ בולד גשמי כשהוא במעי אמו ראשו מונח לו בין ברכיו, וכשמקופל כך נמצא כי שתי זרועותיו וגופו, נכללין ומקורבין עם ב' השוקין ואוב"ק[ג]. כן הוא בספירות העליונות - ז"א, כשהן בבחי' עיבור, אשר ספירות חג"ת הנרמזות בב' זרועות וגופא, נכללות ונדבקות עם ג' האחרות נה"י הנרמזות בב' שוקין ואוב"ק.
ונ"ל שזהו ג"כ ענין המבואר כמה פעמים בספרים: "עיבור יניקה ומוחין", כי בעת העיבור אין להמדות רק יניקה מהמוחין - וזהו "עיבור יניקה", ואח"כ בהלידה נמשך להן מוחין שלימים הנקראים "מוחין" דגדלות.