מעשה רקח/כלים/ב
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבד כלל וכו'. הכא משמע דאפילו בלא עבוד אם עשה ממנו כלי חשוב כלי לקבל טומאה וקשה קצת דלענין טומאת נגעים פסק פי"ג דטומאת צרעת דהעור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים וכו' ע"כ משמע דגולם דקאמר היינו שהוא מעובד אלא שעדיין לא עשאו כלי מכלל דבאינו מעובד אף שעשאו כלי לא חשיב וכאן כתב שאף שלא נתעבד כלל אם עשאו כלי מטמא ויש ליישב:
שתינוק חרש שוטה וקטן. השגרת לישן הוא דהיינו תינוק היינו קטן. ופי"ד דטומאת אוכלין הל' ב' כתב שיש להן מעשה דין תורה ובמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מועיל מדבריהם והיינו להחמיר אבל לא להקל וכן משמע לרבינו פ"א דפסולי המוקדשין הל' ו':
ב[עריכה]
ומקל שיש בו בית קבול מזוזה וכו'. בפ"ב דטומאת אוכלין הל' כ"ב פסק רבינו דמקל שהיא מלאה משקין טמאין והטביל מקצתה במקוה לא טהרו המים שעל מקצתה עד שיטבול את כולה ע"כ ולפי מ"ש כאן דמקל שיש בו בית קבול מקבל טומאה למה לי טעמא התם משום המים תיפו"ל משום המקל שנטמא דודאי אינו טהור עד שיטבול כולו ואולי י"ל דרבותא אשמועינן ודו"ק:
ג[עריכה]
ותוקעין בו הסדן. הראב"ד ז"ל השיג דלשון המשנה תחתית וכו' ומרן ז"ל הבין דכוונת השגתו על שנוי הלשון. ולענ"ד נראה עם מ"ש הר"ש והרא"ש ז"ל שם דתחתית הוא שם כלי ועל שם שמשימין אותו תחתיהם נקרא תחתית וזו נראית כוונת הראב"ד ז"ל דהו"ל לרבינו לאשמועינן רבותא דאף אם הוא כלי כיון שאינו עשוי למלאת טהור ולרבינו י"ל שהוא מפרש פי' אחר ואין כאן השגה. שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בתשובה סי' קצ"ה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל שהקשה על רבינו מדין חצים נקבות שאף הם עשויין למלאת ומכח זה חלק על רבינו וכתב דסולם שירכותיו נקובות לקבל ראשי השליבות מקבל טומאה מדאורייתא וסולם דממעט בתורת כהנים (שהביאו רבינו בפ"ד) היינו שאין להם בית קיבול אלא ששליבותיו קבועות, ומתני' דתחתית הצורפין הנ"ל פירש כפי' הר"ש והרא"ש הנ"ל עיי"ש, ועפי"ז הנה מקום להשגת הראב"ד ז"ל דנראה שהבין כסברת הרשב"א ז"ל ולרבינו י"ל דההיא דחצים נקבות אינה עשויה למלאת בקביעות אלא לעת הצורך והו"ל דומיא דפקעת של צורפין. אכן לשונו דפ"ה דהלכות סוכה הל' ה' הוא מגומגם הרבה שכתב סיככה בחצים נקבות פסולה שאע"פ שהוא עשוי להתמלאות בברזל בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול ע"כ, ואולי י"ל שסמך על מ"ש כאן שהוא עיקר מקומו וכוונתו שהיא כעין פקעת צורפי כסף, ולשיטת הרשב"א ז"ל קשה מדין חמור שתחת המלבן וספסלים שתחת הרגלים שאע"פ שחקוקים ומקבלים טהורים כדאיתא בתוספתא שהביא מרן ז"ל לקמן בסמוך:
ה[עריכה]
שפופרת שחתכה וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ומרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל התם מיירי שאינה ראויה לקבל שום דבר כי אם לשים בו מזוזה ע"כ מדכתב שאינה ראויה ולא כתב שאינה עשויה משמע דאין לה שום בית קיבול וא"כ הן הן דברי הראב"ד ז"ל וצ"ל שאינה ראויה לאו דוקא, ואיך שיהיה דברי הראב"ד ז"ל נראין יותר ועוד דלעיל הל' ב' פסק רבינו דמקל שיש בו בית קיבול מזוזה טמא ומ"ש בספרי רבינו
אם קבעה בכותל וכו' מוסיף ואח"כ נתן בה את המזוזה אם קבלתה ה"ז וכו':
ז[עריכה]
סנדל של בהמה וכו'. אף דלעיל הל' ג' פסק דבית קיבול העשוי למלאות טהור כבר פי' הרע"ב דדרך אנשי החיל במלחמה לשתות בו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |