מעשה רקח/זכיה ומתנה/י

מעשה רקח ‏ זכיה ומתנה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק י מהלכות זכיה ומתנה

א

ש"מ שאמר תנו וכו' יתנו לאחר מיתה וכו'. המשנה למלך ז"ל נסתפק, במי שהיו לו צרורות של כסף ואמר תנו צרור של ק' לפלוני ונמצאו כל הצרורות של ק"כ, מי חיישינן למנה קבור או לא, וצידד לדמותו לההיא דתנו לפלוני ביתא דמחזיק מאה גולפי ואשתכח דמחזיק ק"כ, ולא היה לו בית אחר, ואסיקנא דנותן בעין יפה הוא נותן, ופסקה רבינו לקמן פרק י"א הל' כ"ב. ולענ"ד נראה שאני התם שלא נמצא בית אחר בהכרח דלזה נתכוון, דלמנה קבור לא חיישינן כלל, משא"כ הכא שיש לו כמה צרורות ולו יהי אלא ספק המוציא מחבירו עליו הראיה, והיורשים הם מוחזקין ולא יתנו אלא מאה.

ב

וכן אם אמר תנו שטר פלוני לפלוני וכו'. בדברי הרב המגיד ז"ל נפלו כמה טעיות, אך הענין מובן מצד עצמו. ועל מה שכתב רבינו, וכן אם אמר תנו שטר פלוני לפלוני וכו', ראיתי להמשנה למלך ז"ל שהקשה דלדברי הרשב"א שהביא הרב המגיד ז"ל, דהשכיב מרע צריך שיאמר הוא וכל שעבודיה, קשה דבפרק מי שמת אמרינן, אמר נכסי לפלוני שטרות איקרו נכסי כדתניא וכו', והוא בדף ק"נ [ע"ב] משמע דקנה השטרות אע"ג דלא אמר איהו וכל שעבודיה וכו', ונראה לי דשאני אומר נכסי דכיון דשטרות איקרו נכסי דעת הנותן לא על גוף השטר לחוד הוא אלא על עיקר החוב והיינו השעבוד וכו', אבל באומר תנו שטר פלוני איכא למימר דעל גוף השטר אמר לצור עפ"י צלוחיתו, וכן ראיתי להנימוקי יוסף ז"ל וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה דאעיקרא דדינא תקשה להרשב"א ז"ל ההיא דנכסי לפלוני היכי קני השטרות, וצריך לומר דהרשב"א יפרש בדפירש נכסי ושעבודייהו ואפילו הכי הוה אפשר דשטרות אינן בכלל דשעבודייהו אשאר מילי קאי, ולכך איצטריכו בגמרא לאשמועינן דגם שטרות בכלל, ועוד יש לומר דאפשר דהרשב"א יפרשה גם לההיא דאם לא פירש השעבוד לצור עפ"י צלוחיתו קאמר כי הכא, מכל מקום דברי הרב ז"ל נכונים. ולענין הלכה כבר פסק הרב בית יוסף חו"מ סי' רמ"ח, דבשכיב מרע אין צריך לפרש וכדברי הר"ן שהביא הכסף משנה ז"ל, אבל בבריא אף שאמר נכסי אין השטרות בכלל אלא א"כ אמר אינהו ושעבודייהו. ואכתי איכא למידק בהך דהרשב"א ז"ל, בההוא עובדא דאימיה דרב עמרם דאמרה מלוגמא דשטרי ליהוו לעמרם וכו', דמה נפשך אמרה אינהו ושעבודייהו או לא אמרה, אי אמרה א"כ כי אתו אחוה קמיה דרב ותבעוה מאי אהנו הא בדידהו ליכא אינהו ושעבודייהו, ואי לא אמרה אינהו ושעבודייהו אמאי אתו לקמיה דרב הא רב עמרם לא קנה ולא מידי ואפילו משך, ויש לומר דמתורת ירושה הוא דקא תבעי, ובירושה אין שייך זה דהן הן הבעלים עצמן.

ג

שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אם אמר תנו נותנין וכו'. הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' רנ"ה כתב וז"ל: אפילו אמר בלשון זה תדע איך יש לפלוני בידי מנה אין נותנין לו, מהר"ם אלשיך סי' ו', אבל המבי"ט ז"ל סי' ש"ח כתב דאין כאן טענת השבעה ונותנים לו, עכ"ל. הנה הרב אלשיך סי' ו' נשאל על מי שאמר לשותפו בפני עדים תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך וכך, ואז השיב השותף מי הוא זה הבחור לוי והשיב בהן, ופלפל הרב ז"ל דמלשון רבינו בהודאה כל שהוא סגי, ולשון תדע משמע דרך הודאה, ושוב הביא דברי הפוסקים ז"ל דבעינן תבעוהו תחילה, ומכח זה הסכים דכיון דלא אמר תנו ולא מודה אני אין נותנין עיי"ש, אמנם המבי"ט ז"ל ח"א סי' ש"ח על שאלה זו עצמה כתב דכיון דלא תבעוהו תחילה ליכא טענת השטאה, ודקדק מדברי רבינו והרי"ף ז"ל דדוקא במערים לא אמר כלום אבל דרך הודאה דבריו קיימין, ועוד דלשון תדע הו"ל כאומר אתם עדי, ועוד דכיון שהתובע בפניו אינו יכול לטעון שלא להשביע וכו', ושם בסי' שכ"ב הכריח מלשון יש לו בנכסי דקאמר דהוי לשון מתנה דלא גרע מלשון יטול או יחזיק או זכה או יקנה דהוו לשון מתנה, והכריח עוד דמחייב עצמו אפילו לא אמר אתם עדי חייב, וכל שכן בשכיב מרע דדבריו ככתובין וכמסורין, ועוד כתב דבנכסי אם אינו ראוי ליורשו הוי לשון מתנה ודבריו קיימין, עיי"ש. גם מהרשד"ם ז"ל בתשובה סי' שכ"ח בלשון [לע"ז, דיקלארו קי] אין טודה מי אזיינדה טייני מי אירמאני לה מיטאד, שפירושו, בכל נכסי יש לו לאחי החצי וכו', השיב ז"ל דלשון זה הוי לשון מתנה דלא גרע מהרי היא שלו דקיימא לן דהוי לשון מתנה וכו', עיי"ש. נמצא דמהרשד"ם והמבי"ט בשיטה אחת קיימי דלשון יש לו בנכסי משמעותו לשון מתנה וקנה, וקרוב לשמוע דאם היה עולה בדעת הרב אלשיך ז"ל דבר זה היה מודה דלשון יש לו בנכסי הוי לשון מתנה, ואיך שיהיה קצת תימה על הרב כנסת הגדולה שהביא דבר זה במחלוקת שקול בין הרב אלשיך והמבי"ט, ולא זכר דלפי מה שכתב המבי"ט בסי' שכ"ב הרי המבי"ט והרשד"ם פליגי עליה.

ד

לפיכך אם אמר זה דרך הודאה ולא הי' שם חשש וכו'. המבי"ט ז"ל ח"א סי' ש"ח הקשה על מה שכתב רבינו פ"ו דטוען ונטען הל' ז', וכן אחד היו אומרים עליו שהוא בעל ממון בשעת מיתתו אמר אילו היה לי ממון לא הייתי פורע לפלוני ופלוני, ואחר מיתתו באו פלוני ופלוני לתבוע ואמרו חכמים אין להם כלום שהאדם עשוי להראות עצמו שאינו בעל ממון וכו', ותירץ ז"ל דיש לחלק בינו ליורשו וכו', עיי"ש. ולענ"ד איני רואה תחילת קושיא דכאן ביאר רבינו, לפיכך אם זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמה וכו', משמע דבאיכא חשש הערמה אין נותנין, ואילו התם אין לך חשש הערמה גדולה מזו שהיו אומרים עליו שהיה בעל ממון, וכדי להסיר מעליו שם זה אמר כך והדבר ברור.

ה

כיוצא בו ראו את אביהם שהטמין וכו'. חלוקא זו היא מסודרת בפרק זה בורר דף ל' [ע"א] אחר החלוקא דאני ראיתי את אביהם וכו', ורבינו הקדים המאוחר נראה מפני שרבינו עסיק במדבר עם יורשיו דהיינו אומר תנו וכו', ולכך סמך לה זאת, ועוד יש לומר טעם אחר מפני שבזו שראו את אביהם וכו', יש לחלק בין כמוסר דבריו למערים דומיא לדרך הודאה או מערים שכתב תחילה, משא"כ באני ראיתי את אביהם וכו', דהתם אין הדבר תלוי בין דרך הודאה לדרך הערמה אלא בין יכול ליטלן ללא, ועוד דדרך הודאה להערמה לא שייך אלא במטמין בביתו, דהיינו שידה תיבה ומגדל שכתב רבינו, משא"כ מטמין בשדה במקום הפקר דודאי דבריו קיימין ואין שייך הערמה, דאין אדם עשוי להטמין ממונו בשדה מכל שכן לפני בני אדם, ועיין להרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' רנ"ה בהגהת הטור אות י"ד, והנראה לענ"ד כתבתי.

ז

הרי שהיה מצטער וכו' ואמרו לו בחלום וכו'. הקדמה זו ליתא בגמרא התם, ונראה שרבינו הוסיפה לאשמועינן דכח הדמיון פועל, ולכך אמרו דברי חלומות אין מעלין ואין מורידים, גם חלוקא דשל פלוני הם אינה שם בברייתא, ורבינו אפשר דהוה גריס לה, וע"ע להכנסת הגדולה שם אות י"ב.

ח

ואמרו יתומים וכו' נאמנין ונשבעין וכו'. בגמרא אמרו דנאמנים משום דלא פסק למלתא, ונראה דרבינו מפרשה שלא אמר לשון המועיל כגון תנו וכיוצא.

ט

אמר תנו וכו' ואמר לנו אבינו פרעתיו וכו'. אף דלענין אמירת המוריש היינו דרך הודאה באין שם חשש הערמה כמו שכתב רבינו לעיל הל' ג' וד', מכל מקום לענין פרעתי יש חילוק משום דהוי ליה למידק טפי, והיינו מה שאיתא בגמרא, אם איתא דפרעה לא הוה אמר תנו.

י

אמר מנה לפלוני וכו' אין נאמנין שהרי לא אמר וכו'. כבר נתבאר הדין והטעם, וידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו מכח הגירסא שהיתה לפניו, וביאור אדרבא איפכא מסתברא שאמרו שם, וכבר האריכו המפרשים ז"ל בזה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---