מסכת סופרים/טז
|
< הקודם · הבא > |
(א) [1]ר' נהוראי אומר מניח אני את כל האומניות שבעולם ואני מלמד את בניי תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל האומניות אינן כן, שאם יכנס אדם לידי חולי או לידי זקנה או לידי מדה של ייסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו, בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו (תהלים צב טו).
(ב) אמר ר' יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק לעולם הבא והדורשה מתחרך והשומעה אינו מקבל שכר.
(ג) תני ר' חנינא בר פפא פנים בפנים דבר ה' (דברים ה ד), פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין, פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה, ר' נחמיה בשם ר' יעקב בר' ינאי כמים הפנים לפנים, בנוהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד, תלמיד רוצה ללמוד ורב אינו רוצה ללמד, ברם הכא הרב רוצה ללמד והתלמיד רוצה ללמוד מקרא משנה תלמוד ואגדות.
(ד) ר' יצחק פתח סמכוני באשישות (שיר השירים ב ה) אלו הלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן יפה כתפוחים, כי חולת אהבה אני אמר ר' יצחק לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה.
(ה) אמר ר' תנחום בר' חנילאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה עמידת רגלים למורה שיורה, שאם טימא יש מטמאין כיוצא בו, ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו, אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור, שנאמר ודגל"ו (שיר השירים ב ד), בגימטריא ארבעים ותשעה הוא, אמר לו האיך עבידת, אמר לו רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור, ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור שלא מאותו הטעם, שאם כן רבו המטמאים טמא רבו המטהרים טהור, אמרו כל אילין מניין, אלא שהיה חכם במקרא ובקי במשנה וותיק בתלמוד וסבר בהגדה.
(ו) [2] אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אחת בתורה שלא למדה, ולמד במקרא ותרגום מדרש הלכות ואגדות ומשלות, הכל למד וכן אמרו עליו שאמר אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו אינן כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבותי ולא אצלתי מחכמתן אלא כשם שהזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה, וממי קבל תורה מהלל ומשמאי.
(ז) אמרו עליו על הלל שלא עזב דברי חכמה שלא למדה, אפילו כל הלשונות, אפילו שיחת הרים וגבעות ובקעות, שיחת עצים ועשבים, שיחת חיות ובהמות, שיחת שדים ומשלות, הכל למד, כל כך למה, משום ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב כא).
(ח) אמר ר' יהושע בן לוי אנא מן יומאי לא איסתכלית גו ספר דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית ואשתכחית ביה מאה ושבעים וחמש פרשיות בתורה דיבור אמירה וציווי כנגד שנותיו של אברהם אבינו, דכתיב עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים סח יט), וכתיב האדם הגדול בענקים הוא (יהושע יד טו), הילכך קבעו מאה ושבעים וחמשה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עולת תמיד, מאה וארבעים ושבעה מזמרות שכתובים בספר תילים כנגד שנותיו של יעקב, ללמדך שכל קילוסין שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא כנגד שנותיו של יעקב אבינו, שנאמר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל (תהלים כב ד), מאה ועשרים ושלש פעמים שישראל עונים הללויה כנגד שנותיו של אהרן, הללויה הללו אל בקדשו (תהלים קנ א), לקדשו, לאהרן קדוש ה', אפילו כן הוינא מתבעית בליליא.
(ט) וקטן שאינו פורס את שמע אינו יכול לומר קדוש ביוצר ביחיד, אבל בציבור עונה עמהם, וגדול שהוא פורס את שמע יכול לומר קדוש לפי שהוא כסודר, אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לומר נעריצך ונקדישך אינו מן הדין לומרו פחות מעשרה, ואין קטן עולה מן המניין לברכו קדיש וקריאת התורה עד שיהא בן שלש עשרה שנה, ואינן נבדקין באלו.
(י) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד (קהלת יב יא), כולם נתנו מרועה אחד, רועה אחד אמרן, וכולן מצילין אותן מפני הדליקה, וספרי אגדתא אף על פי שלא נתנו ליכתב מצילין אותן מפני הדליקה, מה טעם, עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו).
- ↑ (קידושין פב. עיי"ש).
- ↑ (עי' סוכה כח.).