מנחת שי/איוב/לא

מנחת שי ‏ איוב לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ונחלת שדי. בס"ס הוא"ו בגעיא:

מחרמים. במקצת ספרים כ"י חסר וא"ו וכ"נ ממסורת איוב ט"ז:

ד

וכל צעדי. הוא"ו בגעיא:

ה

ותחש. בספרים שלנו התי"ו פתוחה ובפי' איוב כ"י מצאתי לשון הזה ומלת ותחש מצאנו ספרים התי"ו קמץ שהוא מנחי העי"ן והוא ע"מ ותצד שרשו חוש ומקצת ספרים התי"ו פתוחה ויהיה מנחי הלמ"ד ע"כ. ובמכלול דף קל"ט הובא שעם נחי העי"ן וכתב וכלם קמוצים האותיות הנוספות אבל ותחש על מרמה רגלי פתח אולי הוא מנחי הלמ"ד אע"פ שאין הענין (כוונת המחבר הוא שכפי הוראות הענין יהיה מנחי העי"ן שמורה על ענין מהירות או חשש כמו שפירשו המפרשים בזה הפסוק ותחש על מרמה. ומצאנו לו דמיון מזה השורש מי יחוש חוץ ממני (קהלת ב כה). אבל השרשים שמצאנו בנחי הלמ"ד הוראתם לשון שתיקה הוא כמו לא אחשה (ישעיה ס"ב). ובוודאי הפסוק ותחש על מרמה לא נוכל לפרש על זה הענין לכן צ"ל שהם שני שרשים בענין אחד כמו לעיל בשרש יבש. עכ"ל המפרש במכלול. מורה עליו יהיה שני שרשים בענין אחד ובדף ר"ג כתב התי"ו פתוחה ומשפטה להיות קמוצה:

ז

דבק מאום. האל"ף כתובה ולא קריא וכבר הארכתי בענין זה במלכים ב' ה':

ח

וצאצאי. הוא"ו בגעיא בס"ס:

י

אחרין. לית נו"ן אריך ובמסורת חשיב ליה באלפ"א בית"א נו"ן אריכא בסוף תיבותא:

יא

כי הוא זמה. היא קרי:

והיא. והוא קרי:

עון פלילים. בספרים שכתוב בהם פלילי משובשים ויש להפלא מאד מהם כי לא מצאנו כן רק גם הוא עון פלילי שלמטה בפרשה ונמסר עליו לית ולענין מילוי וחיסור היודי"ן ראיתי בלבול במסרות כי בפרשת משפטים נמסר על זה שהוא חסר דחסר ואין מסרה ההיא שוה עם שום א' מהמסרות שכתבתי בפרשת האזינו בשם הרמ"ה ז"ל ובספרים מדוייקים פלילים זה מלא דמלא וזהו ג"כ דעת רד"ק וסיעתו שכתב והקבוץ בנפול יו"ד היחס והוא עון פלילים כלומר שמשפטו היה פליליים בשני יודי"ן בתר למ"ד תניינא א' ליחס וא' לסימן הרבים כמו עבריים מצריים ודמיהם וכאן נפל יו"ד היחס ונשארה יו"ד הריבוי:

יד

כי יקו. מלרע:

טו

הלא בבטן. בס"ס הה"א בגעיא:

ויכוננו. נו"ן ראשנוה רפה והשניה דגושה והוא כנוי ליחיד נסתר על משקל ישורנו יצודנו והתימה מהרלב"ג שפי' ויכונן אנחנו כ"כ בעל מכלול יופי ונראה שלמד זה מהמכלול שכתב בדף קמ"ה ישום. ישומנו. יצודנו למדחפות (תהילים קמ יב). ויכוננו ברחם אחד ועד שאתמה על רלב"ג יש לתמוה על עצמו שלא רלב"ג בלבד פי' כן אלא אף התרגום ורש"י ושאר מפרשים פירשוהו לשון רבים למדברים בעדם כי הדגש שבנו"ן השניה מורה על חסרון נו"ן אחרת שהראוי ויכונננו בג' נוני"ן ודוגמתו תרננה שפתי כמ"ש הראב"ע שם וכן בגמרת א"י פ' אעפ"י רבי יוחנן מכל מה דהוה אכיל יהיב לעבדיה והוה קרי עליה הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו ברחם אחד. שוב מצאתי אחר זמן בס' הרקמה מהחכם רבי יונה המדקדק שכתב כלשון הזה ויכוננו ברחם אחד עיקרו ויכונננו השתי נוני"ן הראשונות מהעיקר כמו אלהים יכוננה עד עולם סלה ונבלעה הנו"ן הכפולה בנו"ן אשר היא כינוי הרבים המדברים בעדם עכ"ל מסכים למה שאמרנו:

ברחם אחד. בראב"ע פי' ויכוננו ברחם אל אחד וכן פירש רש"י הכיננו יוצר אחד ואין פשט זה על סדר הטעמים אבל קמצות הבי"ת מוכיח כמותם שאם היתה מלת אחד סמוכה למלת תשבר היתה ראויה לינקד הבי"ת בשוא:

כ

חלצו. חלציו קרי:

כב

משכמה. הה"א נחה ומשפטה במפיק מסורת ומכלול דל"ב ושרשים ולכן תי"ו תשבר רפויה:

כו

ויפת בסתר לבי. בשני גלגלים במדוייקים:

ויפת בסתר. בס"א מדוייק מצאתי ב' בסתר רפויה ורד"ק כתב במכלול דף ק"נ שנמצא בספרים מדוייקים בי"ת בסתר דגושה וכן וילדת בן שופטים י"ג בי"ת בן דגושה וכן וישב ממנו שבי בפסיק ואם כן אינו נקשר ויפת עם בסתר ולא ילדת עם בן ולא וישב עם ממנו אלא נקרא בעצמו ויפת בשני השוואים נחים וכן וילדת וכן וישב כמו יפת שאם היו נקשרים ויפת. וילדת היה בי"ת בסתר ובי"ת בן רפים וכן וישב ממנו שיש פסיק בין וישב ובין ממנו אם היה נקשר לא היה בו פסק א"כ אינם נקשרים כלם שהם בסוף המלה אלא נקראים בעצמן בשני השואים נחים כמו שהם בכל מלות ההפסק ועיין עוד מ"ש בפרשת נח אצל וישת מן היין:

ל

לשאל באלה נפשו. ג' מטעין בהון מסורת הושע ד':

לג

אם כסיתי כאדם פשעי. בדפוס ויניציאה שנת רע"ח כתוב פשעי ואין לכסות פשע זה מלפני הטעמים כי בכל הספרים כתוב פשעי:

לד

לא אצא פתח. כ"כ לא בלא וא"ו בתחלת המלה:

לה

הן תוי. המסורת ה' הן בסגול וסימן נמסר הכא במ"ג ובדוכתי אחריני ודין חד מינייהו בלא פלוגתא ברם בסיפרא עתיקא מדקדוקא אשכחנא הך מסרה בלישנא אחרינא הן ה' פתח וסימן הן עם לבדד ישכן. הן עם כלביא יקום. הן הוא משוש דרכו (לעיל ח יט). הן אני כפיך (להלן לג יב). הן זאת לא צדקת אענך (שם). וחד פלוגתא הן תוי שדי יענני מד עטן. ובמסרה דילן הן אני כפיך ליתיה בהאי מניינא דהוא בצירי:

תוי. לית מלרע:

לז

אקרבנו. יש ספרים בפתח הקו"ף וברוב בקמץ:

לט

אם כחה אכלתי בלי כסף. כן כתוב והבי"ת רפויה:

מ

באשה. שם בפלס מחרת והתי"ו מקום ה"א עצמה חכמה שהוא ממשקלם ומפני החי"ת שהיא גרונית הוסב הקמץ חטוף תחתיה וזה העי"ן שלו גרונית ולא הוסב הקמץ תחתיה והאל"ף נחה בשוא מכלול דף רט"ז ושרשים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.