מנחת קנאות/סוטה/לח/א
|
|
מנחת קנאות
סוטה לח א
במשנה ר"י אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. כתב בתוספות יום טוב וז"ל נ"ל דלא ר"י אמרה דאי הכי לדידיה בגבולין נמי ניבעי נשיאת כפים למעלה מראשיהן ולא אשכחן דפליג אלא ארישא מהדר נשיאת כפים מנלן שנאמר וישא עכ"ל והדבר דחוק מאוד ואולי יש לומר דר"י קאמר ליה כיון דכתיב וישא סתם נשיאת כפים היא למעלה מראשו, מזה מוכח דגם כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ והא דלא פליג אהא דבגבולין יש לומר כמ"ש השבות יעקב (ח"ב ס"א) להוכיח מדברי רמב"ם דהא דנשיאת כפים מעכבת היינו במקדש דוקא אבל בגבולין מותר לכהן לברך אף בלי נשיאת כפים כשאי אפשר לו לישא כפיו יעו"ש ולכך כיון דבגבולין אין נשיאת כפים מעכבת לכך שפיר סגי בגבולין כנגד כתפותיהם אף לר"י יעו"ש ועי' בנודע ביהודה חאו"ח סי' ה' שחולק על השות יעקב דגם בגבולין מעכב ואם אי אפשר לו לישא כפיו לא יברך יעו"ש. ויש להביא ראיה להנוב"י מהתוס' יבמות דף ז' ד"ה שנאמר בסוה"ד שם וז"ל ועוד דוקא לא ישא את כפיו לפי שהורגו בידו ואין קטיגור יעשה סנגור יעו"ש ואמאי יברך בלי נשיאת כפים כמו שכשר לעבודה ובגמ' וכל הפוסקים מוכח דכהן שהרג את הנפש אינו עולה לדוכן כלל אפילו בגבולין וע"כ דנשיאת כפים מעכבת.
ובגוף הדבר דס"ל לרבנן דכהן גדול אין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ופירש"י מפני שהשם כתוב עליו, יש להעיר דא"כ גם בתפילין בראשו נימא דאסור להגביה ידיו למעלה וכדאמרינן ביומא דף ז' דאסור להסיח דעת בתפילין ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת כו' יעו"ש והאי ק"ו שייך נמי לעענין הגבהת ידיו ועי' בתוס' יומא שם דהא דאסור להסיח דעת מתפילין היא רק מדרבנן דציץ שאני שהשם בגלוי יעו"ש. ועיין בפנים יפות על התורה פ' בהעלותך שכתב בהא דכתב רש"י שם מכאן אמרו רבותינו שמעלה היתה לפני המנורה שעליו הכהן עומד ומטיב והקשה הפנים יפות דהא הכא בהדלקה מיירי ולא בהטבתה ותירץ שודאי כהן הדיוט לא היה צריך מעלה רק להטבה שלהדלקה היה אפשר להגביה ידיו למעלה מראשו ולהדליק אבל להטבה שהיו צריך לנקות השמן והאפר אפילו משהו כדכתיב על מנורה הטהורה על טהרה של מנורה היה צריך עיון היטב והיו מוכרח להיות מעלה כדי שיעמוד על גבה ויראה אבל כאן באהרן שהיה כהן גדול והוצרך להדליק בשמנה בגדים א"כ גם להדלקה הוצאך מעלה דהא אי אפשר להדליק למעלה מראשו דהא אסור להגביה ידיו למעלה מן הציץ יעו"ש ודפח"ח.
אמנם מ"ש דכהן גדול היה צריך להדליק בשמנה בגדים, תמהני דביומא דף כ"ד מבואר דהדקה לאו עבודה היא יעו"ש א"כ לא בעינן בגדי כהונה בהדלקה.
ובמה שהעירותי לעיל דליתסר שהגביה ידו למעלה מתפילין מצאתי כעת בראב"ד בפירושו לתמיד פ' בתרא שהעיר בזה וז"ל מכל כהן הדיוט שהיה מגביה על גבי ראשון דהיינו למעלה מתפילין לא חיישו דזהו תימה לומר שמגביה למעלה מראשו ולעולם למטה מתפילין של ראש. ואם יש לפרש כך יש לומר שהיה צריך לעשות תפילה של ראש גבוה כדי שיהיו הידים למטה. גם יש לתמוה האיך אדם נושא תפילין של יד הלא הראש הוא למעלה. ושמא י"ל דכיון דאיכא תפלין של ראש שהן למעלה מינכרא מלתא עכ"ל. הרי שהראב"ד נסתפק בזה אם שייך ד"ז ג"כ בתפילין ומ"ש הראב"ד דמה"א נושא אדם תפילין של יד כיון דאיכא תפילין של ראש שהן למעלה, תמוה לי דהא מקודם הוא לובש תפילה של יד ואח"כ של ראש ועוד דהא אמרינן בגמ' מנחות ל' והכי קיי"ל בשולחן ערוך או"ח סי' כ"ו דאם אין לו רק תפילה אחת כגון של יד או של ראש מניחה והאיך מותר להניח תפילה של יד לחודא הא הרא"ש למעלה ול"ש תירוצו של הראב"ד דהא אין מניח תפילה של ראש. ושוב הראוני בס' ב"ש שהעיר ג"כ בזה ולא הביא דברי הראב"ד: