מנחת חינוך/תקצו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נמנע הבהמה מלאכול ממה שתעבוד וכו'. מבואר בר"מ פי"ג מה' שכירות ובטוש"ע חוה"מ סי' של"ח והדינים כ"ה. העושה מלאכה בבהמה אחד בהמה טהורה או טמאה או חי' ומבואר בש"ס דב"ק דף נ"ד דה"ה עוף ועיין בב"מ דף צ"א ע"ב דש באווזין ותרנגולים כו' ועיין בתוס' אסור למנוע לאכול בשעת מלאכת' מן המלאכה שהם עושים (והתוס') [והמונע] אותה שלא לאכול לוקין משום לאו הזה לא תחסום שור בדישו ול"ד שור דילפינן משבת דכל בהמות וחיות ועופות בכלל לאו הזה וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח והטור והש"ע דהשמיטו עוף דברור הוא דבעוף עובר גם כן ע' בב"ק וכאן בב"מ גבי דש באווזין וכו' לפי פסק הלכה כת"ק גם עוף בכלל זה ע' בתוס' ועי' בסוגיא דב"ק שם מבואר דחי' הים אינו בד"ז ודוקא גבי כלאים מרבינן ע"ש בתו' בד"ה אתי' וכו'. ואין הלאו דוקא על החוסם בשעת מלאכה אלא אפילו חסמה קודם ופשוט דה"ה אפילו אחר חסמה והוא עשה בה מלאכה העושה חייב דהלאו הוא לא תדוש בחסימה והעושה מלאכה בנחסם עובר על לאו הזה ולוקין כן מבואר בש"ס ופוסקים. ואין חילוק בין הבהמה שלו או אפילו הבהמה של עכו"ם ושכר אותה עובר על לאו הזה אם דש בחסימה ופשוט דאין חילוק בין שכר או גזל בהמה או בהמת הפקר בכ"ע אם חסם לוקה ואין הלאו הזה רק אם עושה בגידולי קרקע אבל בדבר שאינו גדולי קרקע מותר לחסמה ובגדולי קרקע אסור לחסום הן שהיא עושה במחובר או בתלוש וילפינן בגמ' זה ודישו ל"ד. המעיין בגמ' כאן בב"מ בסוגיא דף צ"א נראה דמקשינן חוסם לנחסם ונחסם לחוסם וכמה דברים ילפינן מדישו דכתיב כאן לדין פועל אם כן כאן הדין כמו פועל שכתבנו לעיל דבמחובר אינו עובר רק בשעת גמר מלאכה ובתלוש דוקא קודם שנגמר למעשר ולחלה ועי' ברש"י ובתוס' גבי פרות המרכסות שפרש"י דמותר לחסום דנגמרה מלאכתו למעשר והרמ"א מביא ד"ז בש"ע אף דהר"מ יש לו פי' אחר בד"ז דפרות המרכסות כמבואר לקמן בס"ד אך בדבר הזה לא נוכל לחלק דמבואר בש"ס דדמי לפועל ואדרבא פועל ילפינן מכאן מדישו אם כן הן במחובר הן בתלוש אין עובר בחסימה רק כמו פועל במחובר בשעת גמר ובתלוש קודם שנגמר למעשר ולחלה כמו שביארתי הדינים גבי פועל ע' לעיל וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח והש"ע שסתמו ד"ז ולא כתבו בפי' אבל האמת כ"ה. ופשוט היכי דל"ש מעשר כגון מאכל בהמה אוכלת בתלוש תמיד דל"ש נגמר מלאכתו למעשר ולחלה. ואמרינן כאן בב"מ דף צ"א ע"ב דאי אמרינן גבי פועל דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר שור במחובר היכי אוכל ופרש"י הא דמרבינן שור במחובר הא א"א לאכול בגפן זה שהוא עושה (כמ"ש לעיל דדמי לפועל דמותר למנעו מגפן אחר). ועי' ברש"י הטעם ומתרצינן בשרכא היינו זמורה ארוכה דיכול לאכול ממה שהוא עושה ועיין בתוס' שפירשו הקושיא היינו דדש במחובר וכל קלח הוי בפ"ע והאיך אוכל בקלח אחר ומתרצינן בשרכא היינו שיכול לאכול אותן השיבולות שהוא דש והר"מ בפ' י"ב כאן פוסק גבי פועל דלא יאכל בגפן אחר עי' בלחם משנה אם כן איך סתם כאן דשור אוכל במחובר ולא כ' בשרכא וגם גוף הדין לא כ' דאינו אוכל בגפן אחר גבי שור ג"כ וצ"ל דסמך אדלעיל דאין השור אוכל רק כמו הפועל וא"צ לפרש. ומכל מקום דבגוף הדין דאינו אוכל רק כמו פועל סתם מאד כמ"ש לעיל. והנה לעיל גבי פועל דאינו אוכל בגפן אחר סוברים הרבה דהוא אבעיא דלא איפשטא אם כן אסור הפועל לאכול אך אם אכל ל"מ מיניה. ע' בטור וש"ע ודברי הלחם משנה שם צ"ע דכ' כיון דמפקינן לעולם נראה דס"ל להר"מ דאינו אוכל דכך איפשטא ואח"ז מקשה למה לא כ' הר"מ דאי אכל ל"מ מיניה הא לדבריו ס"ל להר"מ דאיפשטא ומפקינן מיניה וצריך עיון גדול. על כל פנים הפועל אסור לאכול דהו"ל ספק גזל וגם הבע"ב אסור למנוע אותו כי הוא ג"כ ספק תורה אצלו אך כאן מספק אסור לחסום אותה דהו"ל סד"א ואם שכר בהמה אסור לחסום משום ספק אך אם חסמה אינו משלם ד"ק לפרה דיבואר לקמן בס"ד כי ספק ממון לקולא וז"פ.
ומבואר בש"ס דמעילה ובר"מ פ"ח מה' מעילה דפרה החורשת בכרשיני הקדש חוסם את פיה ובגמרא אמרינן דכתיב לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא של הקדש אם כן ל"ד הקדש אלא אפילו דש בתבואה שגזל אינו עובר על הלאו הזה דאינו שלו ומ"ל גזל הקדש או גזל הדיוט והר"מ שם כ' דישו דיש הראוי לו ונראה דהוא הוא כיון דאינו שלו אם כן ה"ה בגזל כ"נ. והדשות בתרומה דאורייתא מבואר בש"ס דאינה אוכלת ומותר לחסום ועיין ברש"י והתוס' כתבו דכתיב דישו ובעינן דיש הראוי לו ופרה של ישראל אסורה בתרומה אפילו שכרה כהן וגם פרה של כהן אסורה בתבואה רק בכרשינין. והר"מ כתב פרה של ישראל שהיה הכהן דש בה נראה דכהן עובד בפרתו בתבואה אף בחטים וכדומה דאינן כרשינין אך הר"מ אינו מביא ד"ז דבהמת כהן לא יאכילנה תרומה תבואה ע' בפ"ו מה' תרומות נראה דמותר להאכילה תבואה ג"כ ע"ש במנ"ל שמביא דד"ז הוא בת"כ והאיך יחלוק הר"מ על הת"כ ואין כאן מקומו. ועיין בר"מ פ"ג מה' מעשר דטבל מותר להאכיל לבהמה עראי אם כן אפשר אסור לחסום בעושה בטבל ואפשר דהוי זה אכילת קבע וצ"ע. וכן הדשות במעשר שני אינם אוכלים דאינו ראוי ומבואר בר"מ מהש"ס דגדולי תרומה וכן מע"ש ות"מ של דמאי עובר משום בל תחסום ועיין ברש"י כיון דלאו תרומה דאורייתא הוא וכו' נראה דלאו דוקא אלו שחשבם הר"מ ה"ה בנזרע בעציץ שאינו נקוב או תרומת ירק לדעת הר"מ או לדעת התוס' כל שהוא חוץ דגן תו"י והרבה דברים שהם מדרבנן אם כן היה יכול הגמרא לתרץ כאן בתרומה דאורייתא כאן בתרומה דרבנן. ונ"ל דוקא בדמאי שהוא איסור קל דרבנן דרוב ע"ה מעשרין וגדולי תרומה דאין בו רק איסור לזרים ונאכל בידים טמאות וטבו"י אוכל עיין בר"מ פי"א מה' תרומות עוברים משום ב"ת אבל שאר תרומות ומעשרות שהן מדרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב ואפילו ירקות מכל מקום כל דתקון רבנן וכו' וכיון דמדרבנן הוי תרומה או מעשר הו"ל דיש שאינו ראוי לו והרבה מצינו כיון דמדרבנן לא חזי אינו עובר מן התורה דעל ידי דרבנן נפקע ד"ת ועיין במנ"ל פ"ז מהלכות תרומות והדברים ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר. ומבואר בגמרא דהדשות בתרומה ובמעשרות דאינה אוכלת וחוסמין אותה אבל מפני מראית עין מביא ביל מאותו המין (ביל היינו כמלוא אגרוף) ותולה לה בטרסקל שבפיה רשב"י אומר מביא כרשינין ותולה לה שהכרשינין יפות לה מן הכל. אח"ז אבעיא בגמ' אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה והא לא מעלי דחזיא ומצטערה או דלמא וכו' והא נמי חזיא ומצטערה אמר ר"ש תניתוה רשב"י אומר מביא כרשינין ותולה בה וכו' ש"מ דמעלי לה הוא ש"מ. וראיתי בס' ש"מ שכ' בשם הראשונים דשמעינין מהכא שכל שתלה בבהמה שיעור אכילתה היינו ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור ליכא משום לא תחסום ומש"ה סגי לה באגרוף משום מראית עין וכו' והיינו דקשיא להו מאי מהני שתולה לה טרסקל דעי"ז אינה אוכלת מה שעושית אכתי איכא מ"ע ע"כ שכל שתולה לה שיעור אכילתה אף על פי שעי"ז נחסמת ונמנעת לאכול ממה שהיא עושה לית לן בה אך בתו"מ דמן הדין אינה אוכלת רק משום מ"ע נותן לו רק כמלוא אגרוף ובין רב למעט ליכא משום מ"ע. והנה הת"ק סובר דמאותו המין דוקא דצריכה לאכול ממין שהוא ורשב"י סובר דנותן לה כרשינין וכו' היינו דסובר דמה"ת אם נותן לה ממה דמעלה ש"ד אם כן תולה לה ג"כ אגרוף כרשינין אבל במקום שאוכלת מן הדין לת"ק תולה לה מאותו המין שיעור אכילתה ולא הוי חסימה ולרשב"י תולה לה כרשינין ופשוט דלרשב"י אם תולה לה מאותו המין ג"כ אינו עובר רק סובר דכרשינין ג"כ תולה אף שאינו מאותו המין כיון דמעלה והתורה הקפידה על דמעלה לה. והנה באבעיא דאוכלת ומזיק לה פשטינן מרשב"י דהוא סובר דתולה כרשינין ולא הוי מ"ע ע"כ בתולה לה כרשינין כשיעור ש"ד מן התורה אף דאינו מאותו המין דהתורה הקפידה על דבר שמעלה לה. אך קשה היכי פשטינן מרשב"י הא הת"ק פליג וסובר דוקא מאותו המין ע"כ משום דחזיא ומצטערה והש"מ הקשה קושיא זו ותירץ דרשב"י לא פליג דלפרושי דברי הת"ק קאתי אף דמין אחר לא יתלה מכל מקום כרשינין תולין משום דמעלה והת"ק ג"כ ס"ל כן וכ"כ התוס' דרבנן לא פליגי ארשב"י ע"ש. והנה הר"מ אינו מביא ד"ז דאם תולה לה שיעור אכילתה מאותו המין דאינו עובר על ב"ת אך ממילא מוכרח דס"ל כן כי כ' גבי הדשות בתו"מ מביא מעט מאותו המין ותולה וכו' והא מכל מקום נחסמת ואיכא מ"ע וע"כ אם תולה טרסקל מאותו המין שיעור אכילה לית בה משום חסימה. אך זה צ"ע דכתב מאותו המין ולא כתב או כרשינין נראה דס"ל דת"ק ורשב"י פליגי דת"ק ס"ל דוקא מאותו המין ולפי זה פסק דאם אוכלת ומזיק לה מותר למנעה שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה וכו' היינו כמו דאיפשטא האבעיא מרשב"י והאיך נפשוט מרשב"י כיון דהלכתא כת"ק אם כן אדרבה משום דחזיא וכו' וצ"ע כעת. ומבואר בר"מ דפרות המרכסות היינו עוברים על התבואה כדי לקצר דרכם למקום אחר אינו עובר משום ב"ת והראב"ד פי' כפרש"י תבואה שנשרה וכו' ומובא בש"ע שני הפירושים והר"מ סותם אבל מפני מ"ע אם היו דשות בתו"מ מביא מעט וכו' מבואר דפרות המרכסות א"צ לתלות דלית בזה משום מ"ע. ועיין במנ"ל שכ' דמיירי דדשות בתבואה זו ג"כ אלא שאין כוונתו לדוש דאי מהלכת לחוד זה פשוט דאינה אוכלת וכו' ולדבריו למה לא יתלה משום מ"ע. שוב ראיתי בש"מ שפי' בפשיטות דאינן דשות ע"כ אינה אוכלת דאינה עושה לא כהמנ"ל ע' בסמ"ע. ובעיקר הדין אם אין מתכוין לדוש תלוי בדין דבר שא"מ ופ"ר ודינו ככל איסורי תורה וז"פ. עוד ראיתי בש"מ בשם הריטב"א הא דמבואר בגמרא דבדמאי ובגדולי תרומ' עוברים על ב"ת מכל מקום אסור להניחה לאכול אפילו בדברים הללו שהם מדרבנן רק צריך לתלות בהם טרסקל כדי שיעור אכילה כדי ד"ק או ג' והחילוק בתרומה דאורייתא אינו עובר כלל רק משום מ"ע סגי בביל אבל כאן דעובר צריך להאכילה כמו אם דשה בחולין ד"ק כו' אבל אסור להניחה לאכול רק יתלה לה כשיעור וממילא אינו חסימה כנ"ל. ומדברי הר"מ לא משמע כן. עוד מביא בש"מ שיטת בעל הערוך דלא תחסום שור בדישו דוקא דיש עובר בלאו אבל במחובר ושאר דברים בתלוש אינו בלאו רק ילפינן מפועל דמקשינן חוסם לנחסם ונחסם לחוסם ועובר בעשה אם אינו מניחה לאכול כמו פועל אבל בלאו אינו עובר רק בדיש בלבד ואין ספר הערוך בידי לעיין בו. ומבואר בר"מ וש"ע דאוכלת ממשאוי שעל גבה וכו' ועיין בהה"מ שמביא דנראה מהר"מ שהוא מן התורה ויש סוברים שהוא רק מדרבנן ע"ש:
ב[עריכה]
והשוכר בהמה וחסמה ודש בה צריך לשלם ד"ק לפרה וג' קבין לחמור היינו לכל יום ע' בש"ע ואף דחייב מלקות ואין לוקה ומשלם דאינן באין כאחד דמשעת משיכה נתחייב במזונותיה ומלקות הוא בשעת מלאכה כן מבואר בגמ' ובר"מ. ועל הלאו הזה לוקין ואפילו חסמה בקול לוקין וכבר הקשו הראשונים הא פסקינן דעקימת שפתיו לא הוי מעשה דאין לוקין בדיבור רק בנשבע ומימר ומקלל ותירצו דה"נ בדיבורו איתעבד מעשה כמו מימר והרב המגיד תירץ כיון שישנה במעשה אף בלא מעשה לוקין ועיין בתוס' בסוגיא זו והדברים ארוכים ועתיקים בראשונים ובאחרונים ואין כאן מקומו להאריך. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ככל הלאוים שבתורה ואפשר בעשה ג"כ כמו פועל דאיתקש חוסם כו'. ישב לה קוץ בפיה או שהיתה צמאה או רבץ ארי מחוץ כ"ה הוא אבעיא דלא איפשטא ואסור ואין לוקין עיין בר"מ ובש"ע. ואם פועל עושה מלאכה לא יטול בידו ויאכילנה רק היא תאכל ואסור למונעה אבל הוא לא יאכילנה בידו כן מבואר בש"ס ובר"מ. ונראה כמו בפועל אם שכר אותו ולא הודיעו שפועל עמו בדבר שאסור לאכול פודה ומאכיל דמחזי כמקח טעות ה"נ אם לא הודיעו למשכיר ועשה בה מלאכה בדבר שאינו ראוי לאכילה כמו תו"מ דצריך לשלם לבעל הבהמה ד"ק לפרה וג' לחמור וז"פ. ומבואר בגמ' דאין בעל הבהמה יכול לקצוץ שלא תאכל הבהמה שאין לה דעת ועיין בר"מ גבי פועל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |