מנחת חינוך/תקנח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תקנח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שנמנע האונס לגרש אנוסתו לעולם וע"ז נאמר תחת וכו' לא יוכל שלחה כל ימיו וכו'. מבואר בר"מ בהלכות א"ב פ"א ופ"ב ויש בדברי הרהמ"ח ט"ס שמביא לא יוכל לשלחה ובאמת גבי מש"ר כתיב לשלחה וכאן כתיב שלחה בלא למ"ד ונ"מ כתבתי כ"פ בח"ז דלכ"ע אם מתרין משום לאו אחר אין התראה כלום דסבר דאחוכי ביה אם כן אם התרו בו שלא לגרש מפסוק לא יוכל לשלחה אין לוקין כי פסוק זה לא נאמר באונס רק במש"ר וכן במוציא ש"ר אם התרו משום פסוק זה דאונס ג"כ אינו כלום וכבר כתבתי בח"ז כ"פ והדברים ברורים. והדינים בקיצור כ"ה בס"ד וכבר כתבתי דיני קנס לעיל במפתה בפ' משפטים ע"ש ותלמד לכאן וכאן אפרש דברי הרהמ"ח. המאנס בתולה מבת ג' שנים וי"א ואילך עד שתבגר חייב בקנס הכתוב בתורה חוץ בושת ופגם וצער ככל החובל בחבירו וחל עליו העשה דלו תהיה וכו' והל"ת דלא יוכל שלחה וכו' ונותן הקנס והג' דברים מיד והכניסה לו תליא ברצונה וברצון אביה אם ממאנים בו הרשות בידם אך אם הם רוצים שותה בעציצו וכופין אותו לכנוס ואינו מגרשה לעולם מרצונו רק מרצונם ונותן הקנס וא"ח בכתובה ומבואר בגמרא כתובות דף מ"ם ובר"מ ובהרב המחבר הטעם דל"ש קלה בעיניו וכו' ועיי' בתוס' שם שהקשו אי אמרינן כתובת בתולה מן התורה וכאן אעפ"י שהיא בעולה מכל מקום משכחת לה שתהיה בתולה גם כן כגון שאנס אותה שלא כדרכה כמו דהוי בתולה לענין קנס דקיימא לן באו עליה עשרה בני אדם כולם משלמים קנס ה"ל בתולה לענין כתובה אם כן אמאי אין כתובה בכה"ג והניחו בקושיא. ועיין בספ"י שמביא מכילתא דהוא גזה"כ דקנס זה יצא ידי כתובה המגיע לה מן התורה אך אם נותן תיכף הכתובה אסור להשהות עמה מדרבנן בלא כתובה לר"מ והוא מטעם שלא תהא קלה וכו' וכאן ל"ש זה ומה"ת זה הקנס הוא הכתובה וגזה"כ הוא שיתן לה מיד ע"ש והר"מ בלאו הכי ס"ל כתובה דרבנן כמ"ש במצות המש"ר ע"ש. ודעת הר"מ דאין חייב קנס על שלא כדרכה וכל הראשונים חולקים עליו בזה וכן הרהמ"ח והביא ראיה מכתובות דף מ"ו שלא מצינו חילוק בכל התורה כולה בין כדרכה ובין שלא כדרכה למכות ולעונשין חוץ מש"ר ועיין בתוס' יבמות דף נ"ט שמביאין ראיה מסוגיא דשם ומקדושין דחייב קנס על שלא כדרכה וכן הר"נ בפ' א"נ מביא ראיות הללו והדברים ארוכים. ולכ"ע אם בא עליה אחד שלכ"ד חייב השני בבא עליה כדרכה רק על הבא שלכ"ד פליגי הר"מ והראשונים אם חייב קנס ועיין במנ"ל פי"ז מה' א"ב. ואם משלם קנס בהעראה בלא השרת בתולים לפי מאי דקיימא לן דהערא' היינו הכנסת עטרה יש בזה מחלוק' הראשונים עי' בתוס' יבמות דף נ"ט ועי' במנ"ל שם. ואם הערו בה הרבה ב"א אם חייב השני בירושלמי מבואר דכולם חייבים קנס ועיין במנ"ל שם וגם אם בא עליה בהטי' בלא השרת בתולים אם מחויב קנס וגם אם אח"כ בא עלי' שלא בהטי' אם הוי עדיין בתולה עי' כ"ז במנ"ל והדברים ארוכים מאוד ואין רצוני לפלפל מה שבא באריכות בראשונים ובאחרונים ובאתי רק להודיע לך ומראה מקום אני לך.

ועשרה נשים אין להם קנס:

א'. בוגרת דגזה"כ נערה ולא בוגרת.

ב'. ממאנת והיינו מן הנשואין דהיא בחזקת בעולה ועי' בכתובות דל"ו בסוגיא אבל מן האירוסין אפילו גרושה מן האירוסין חייב קנס.

ג'. מגורשת היינו מן הנשואין אף על פי שהיא עדיין בתולה עי' בכ"מ כיון דאין לה טענת בתולים וכל שאין עליה ט"ב אין לה קנס וה"ה נתאלמנה. והנה הר"מ שכתב אף על פי שהיא נערה בתולה מיירי דאין עדים אמרינן דנבעלה אבל אם יש עדים שלא נסתרה אחר הנשואין לדעת הר"מ פי"א מה' אישות ביש עדים כתובתה מאתים ויש לה ט"ב עי' באה"ע סי' ס"ז אם כן בודאי יש לה קנס. אך לשיטת התוס' דסוברים אפילו ביש עדי' שלא נסתרה אין לה רק מנה ואין עליה ט"ב וע"ש בתוס' דאינו סומך על העדים דסבר דלשבחה אומר כן ועי' בש"ע שם אם כן נראה דגבי קנס ל"ש זה כיון דעדים מעידים שלא נסתרה בודאי חייב קנס וכ"נ דעת הטור דבסי' ס"ז כתב אפילו איכא עדים שלא נסתרה וכו' וכאן בסי' קפ"ז כתב רק כלשון הר"מ דנשואה וכו' ולא כתב אפילו איכא עדים נראה דביש עדים יש לה קנס.

ד'. איילונית. כ"ה דעת הר"מ והרהמ"ח והראב"ד והטור תמהו ע"ז דלרבנן דקיימא לן כוותייהו דקטנה יש לה קנס אם כן אמאי איילונית אין לה קנס בזה ודוקא לר"מ דס"ל קטנה אין לה קנס וזו מקטנותה יצאה לבגר ע"כ אין לה קנס אבל לרבנן דקטנה יש לה קנס אם כן באיילונית ג"כ בקטנותה יש לה קנס ועי' בכ"מ מה שתירץ דגזה"כ דאיילונית אין לה קנס ע"ש. והנה כל קטנה בוודאי יש לה קנס תיכף ולא חיישינן שמא תמצא איילונית דבתר רובא אזלינן כידוע. וא"ל דלא אזלינן בממון אחר הרוב כיון דהרוב הוחזק לכל הענינים והדברים עתיקים. אך אם נולדו לה קצת סימני איילונית בקטנותה כי יש סימנים שיכולים להכיר בקטנותה עיין בר"מ פ"ב מהלכות אישות בודאי לשיטה זו אינו משלם קנס רק לאחר שיתברר אם אינה איילונית כי איתרע רובא ועי' בתוס' קידושין דף ד' ובמנ"ל בה' עבדים והדברים ארוכים ובאתי לרמוז לך. והראב"ד בהשגות כתב בזה"ל גם זה טעות שהאיילונית לדברי חכמים יש לה קנס עד שתהא בת עשרים שמקטנותה יצאה לבגר וכו'. והנה זה שסיים מקטנותה וכו' היינו דאין לה ימי נערות הוא כסברת אביי ביבמות וכן פוסק הר"מ פ"ב מה' אישות אך מ"ש דיש לה קנס עד עשרים והיינו דלא נעשית בוגרת קודם עשרים זה כשמואל ביבמות אבל רב סובר דנעשית בוגרת למפרע היינו מי"ב שנים ע"ש דף פ' אם כן אין לה קנס מי"ב שנים ואילך ע"כ הראב"ד פוסק כשמואל אף דהלכה כרב באיסורי ועי' ביש"ש שכתב דגם דעת הר"מ כשמואל אף דהלכה כרב באיסורי כתב שם מהיכן יצא להם דכאן הלכה כשמואל. ועל הטור קשה דבחוה"מ בסי' רל"ה נראה דפוסק כרב דנעשה גדול למפרע וכאן כתב כל' הראב"ד דיש לה קנס עד כ' שנה. שוב ראיתי בס' שעה"מ שעמד בזה על הטור ופלפל שם בדברי הראב"ד ע"ש באריכות ומראה מקום אני לך.

ה' חרשית. ו' שוטה. דעת הר"מ והרהמ"ח דאין להם קנס והראב"ד והטור השיגו ע"ז ועי' בכ"מ מה שתירץ ודבריו צ"ע והוא ענין ארוך ועי' במנ"ל פי"א מהלכו' אישות שהאריך בזה.

ז'. ח'. ט'. גיורת ושבויה ומשוחררת שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יותר מבת ג' שנים וי"א דהם בחזקת בעולות ואין להם טענת בתולים.

י'. אם אמרו שנים שלדידהו תבעתה לאיסורא ה"ז בחזקת בעולה כיון דהפקירה נפשה.

ודע דכל אלו שאין להם קנס דהם אינן בחזקת בתולות אם הודה הבועל שהיתה בתולה מכל מקום פטור כיון דאין הב"ד יכולים לחייבו עפ"י עדים ורק על פי הודאתו הו"ל מודה בקנס ופטור וז"פ. ולענין הג' דברי' בושת ופגם וצער עי' בר"מ. ואם באתי לכתוב כל פרטי המצוה צריך חיבור מיוחד לכל מצוה ואני כותב רק המצוה בקיצור דמיירי כאן בקנס ולישא אותה. ומה שכתב הרב המחבר וכל מי שאין לה קנס כך אין לה בושת ופגם במפותה ובנאנסה יש לה וכו' בר"מ פ"ב מבואר דאין לה בושת אפילו בנאנס' חוץ מארבעה נשים וכו' וגם דברי הר"מ צ"ע מאוד ואיני יכול להאריך כאן בדין בושת ופגם כמ"ש. ואם אין עדים שנאנסה והוא בעצמו מודה או באותן שאין משלם קנס דהם בחזקת בעולות והוא מודה שנאנסה והיתה בתולה דקנס אין כאן דמודה מכל מקום אם מודה כופין אותו לקיים מ"ע ולו תהיה וכו' דזה מצוה היא ואינו קנס כמ"ש הרהמ"ח בזמה"ז וכן בטוש"ע אהע"ז סי' קע"ז. וכן אם אינו מודה והוא יודע בעצמו חייב לקיים העשה ואם אינו מקיים ביטל עשה. וכן אם גירשה בע"כ עבר על לאו דלא יוכל וכו' דקמי שמיא גליא דזו מצוה בפ"ע ואינו תולה בקנס. ואם הוא מודה שאנס דכופין אותו לכנוס נראה אף אם חוזר בו ונותן אמתלא לדבריו ל"מ כיון דחב לה כמבואר באהע"ז סי' מ"ו באומרת נתקדשה לפלוני ל"מ אמתלא כיון שחב לו ה"נ ל"מ אמתלא דידיה וזה סברת הרא"ה. ואם הודה וכנסה ואח"כ גירש אם לוקין אם בעינן למ"ד יום שיוחזק או אפשר לענין עצמו לא בעינן למ"ד יום וגם אם מהני אמתלא לכ"ע כיון שכנסה הו"ל מעשה עי' בסי' י"ט באהע"ז ותלמד לכאן ובאתי רק לעורר. ולענין קנס כל הבתולות חוץ מאותם שחשבנו העשרה נשים חייבים בקנס אפילו ח"ל וח"כ בלא התרו בהו. וחייבי מיתות ב"ד פטורים אפילו בלא התרו דח"מ שוגגים פטורים מתשלומין ועל העשה דלו תהי' וכו' כל הפסולים אינם רשאים לכנוס ואפילו איסור דרבנן אם כן הרבה יש להם קנס ואין חייב בעשה דלו וכו' וכל שפטורים מן הקנס פטורי' ג"כ מעשה זו אך בח"כ בהתרו בו כגון אחות אשתו דפטור מן הקנס אפשר אם מתה אשתו הדר מחויב בעשה ולא נקרא פטור מקנס כיון דבאמת חייב הוא רק דהחמור פוטר והוי כהאי דאתנן אסרה תורה וכו' והדברים עתיקים. אך באמת באחות אשתו א"ח בעשה כלל כי דבר ברור אצלי דא"ח בעשה זו רק אם נתחייב בשעת ביאה אבל אם בשעת ביאה לא היתה ראויה אליו ולא נתחייב בעשה אע"ג דהדר אתחזי לא חל עליו העשה כלל אך ד"ז שכתבתי משכחת לה בבא על הנדה ואתרו בו דחייב בעשה אע"ג דפטור מקנס דזה לא מקרי פטור כמ"ש. מ"ש דאם בשעת ביאה לא חל העשה דלא היתה ראוי' אליו אף על פי דהדר איחזי אינו חל עליו העשה נתיישבתי דאין זה דבר ברור כ"כ ואפשר דזה תלוי אם יש דיחוי אצל מצות בדיחוי דמעיקרא ואין בידו אם אמרינן יש דיחוי אם כן אינו חל עליו שוב אבל אי אמרינן אין דיחוי אם כן אם הדר איחזי חל עליו ודבר זה דדיחוי להלכה יש בזה אריכות בראשונים אין כאן מקומו. וכן משכחת לה כאן נראה ונדחה כגון שלא רצתה עתה ונישאת לאיש אחר ואח"ז נתאלמנה או נתגרשה דזהו הו"ל נראה ונדחה או כגון שנעשה אח"כ פצוע דכה או כרות שפכה וחזר ונתרפא דהוי פסול החוזר להכשירו ואין בידו ובנראה ונדחה יותר סברא דאין חוזר ונראה עי' בש"ס בסוכה ובע"ז ואין להאריך. הכלל דזה תלוי בדין דחוי אצל מצות הן בדיחוי מעיקרא והן בנראה וכו' ואינו דומה ליבום כל שאין אני קורא בשעת נפילה וכו' התם משום דכתיב דרכיה דרכי נועם עיין ביבמות דף פ"ז ובתוס' שם דף ב' וכאן ל"ש זה ותבין מעצמך ובאתי רק לעורר. ועיין בס' טורי אבן בקונטרס אחרון באבני מלואים בר"ה בד"ה אלא וכו' שכתב שם דל"ש דיחוי רק אם החפץ של המצוה נדחה כגון הדס שענביו מרובים וכו' וכן בשופר של ע"ז וכו' אבל אם גברא לא חזי ל"ש דיחוי כמו חיגר ביום ראשון ונתפשט בו ביום וכו' דחייב ע"ש. אך כאן נמי החפץ של מצוה דחוי כי היא גם כן מוזהרת על א"ב כמו הוא אם כן שייך דיחוי ותלוי בדין דיחוי אצל מצות כמ"ש לעיל. וע"ש עוד שכתב דוקא במצוה הנעשה לשעה כגון חגיגה או מצה דהחיוב עליו פ"א ביום הזה אפשר דשייך דיחוי אבל היכי דהחיוב עליו נמשך כגון שבת אם הי' קטן בתחילה והגדיל באמצע דחיוב שבת בכל רגע רוכב עליו חיוב חדש ל"ש דיחוי אם כן ה"נ דהחיוב עליו כל ימיו ומקיים המ"ע אם כן ל"ש דיחוי אף שלא היה ראוי מתחלה מכל מקום בכל פעם יתחייב חיוב חדש ול"ש דיחוי ויש לחלק ובאתי רק לעורר. וצ"ע בדינים הללו.

והנה מצוה זו דקנס נוהג בכל אישי ישראל אפילו פסולים ומ"ע דלו תהיה היא בכל כשרי אישי ישראל. ונראה דאם עבד אנס בת ישראל חייב בקנס דהוא מ"ע שאין הזמן גמרא ולמה לא יתחייב ואי דאין דנשים חייבות ז"א דד"ז ל"ש בנשים אבל גבי עבד דשייך חייב כמו השחתת זקן דנשים פטורות דלית להו זקן אבל עבדים חייבי' כמבואר בר"מ פי"ב מה' עכו"ם אך במצוה דלו תהיה וכו' אינו דאין לו אישות בבת ישראל ואסורה עליו. ונ"ל דאם נשתחרר אח"כ אף אם נאמר דאין דיחוי אצל מצות ובפרט בדיחוי מעיקרא כמ"ש לעיל מכל מקום בעבד שנשתחרר לא חל עליו המצוה דעבד שנשתחרר הו"ל כקטן שנולד לענין כל כידוע אם כן א"ח במצוה זו כ"נ. והקנס דחייב היינו לאחר שנשתחרר דעבד וכו' פ"ר אלא משלם לאחר שנשתחרר. ואם ח"ע וחב"ח אנס נראה כיון דחלק הב"ח חייב בכל המצות אם כן חייב כאן במצו' זו דלו תהיה וכו' רק חלק העבדות מעכב ואינה ראויה לו אם כן תלוי ג"כ אי אמרינן יש דיחוי אף דאח"כ נשתחרר כולו מכל מקום כיון דאידחי מאיזה טעם שיהיה נדחה אבל אי אמרינן אין דיחוי אם כן עתה ראוי' לו. אך כמ"ש דכקטן שנולד דמי ובאמת בחצי ב"ח החלק של הב"ח חייב מתחלה ואינו כקטן שנולד ע"כ מחויב במצוה זו כנ"ב בס"ד היינו בנשתחרר כולו אח"כ. וח"ש וחב"ח כמו שציירנו כ"פ דהחלק ב"ח נולדה עמה או ח"ש וחב"ח שנולדה שפחה אך חציה נשתחררה פחותה מבת ג"ש ואחר ג"ש וי"א נאנסה דכולה שפחה שנשתחררה לאחר ג"ש וי"א אין להם קנס כי אין משמרת עצמה כמ"ש לעיל אך כיון דחצי היא ישראלית אם כן אפשר דמשמרת עצמה ויש לה קנס. וספק זה נסתפק בעל פרמ"ג בפתיחה הכוללת באו"ח ע"ש. לעיל כתבתי גבי נשואה אם יש עדים שלא נסתרה יש לה קנס מן התורה וחייב בעשה דלו תהיה וכו' נ"ל ג"כ גבי גיורת ושבוי' ומשוחררת אם יש עדים שלא זזה ידם מתוך ידה מתוך ג"ש עד לאחר ג"ש ונאנסה בודאי חייב קנס מן התורה וגם בעשה דלו וכו' כי למה לא יתחייב כיון דהיא בתולה ואינו דומה לכתובה כמ"ש לעיל ואפשר חכמינו זכרונם לברכה הפקיעו ולא מצאתי זה אבל מן התורה ודאי חייב קנס ובעשה ולו תהיה וכו' כנ"ל ברור בס"ד. ונ"ל פשוט דשפחה גמורה אף דהיא בתולה מכל מקום אינה בכלל ב"י ואינו חייב המאנס קנס אף דהוי כישראלית לענין מצות מכל מקום אינה בכלל זה דהוי עם הדומה וכו' אף דבתורה כאן לא כתיב בישראל להוציא וכו' מכל מקום נ"ל דפטור מטעם הנ"ל. וח"ש וחב"ח דכתבנו דיש לה קנס דמשמרת עצמה ויש לה קנס על חצי חלק הישראלית או בהי' עדים כמ"ש. אני מסופק אם אין לה אלא חצי קנס היינו על חלק הב"ח כי על צד השפחות אין לה קנס כמ"ש דומיא שור שהמית ח"ע וחב"ח דנותן חצי קנס לרבו וח"כ וכו' עי' בהשולח או דלמא דשם מחמת ההיזק אף דהוי קנס מכל מקום חצי שייך לו וחצי שייך לאדון שפיר מתחלק אבל כאן דהקנס הוא רק הנאת שכיבה דבו"פ וצער משלם בפ"ע כמבואר בגמ' תחת וכו' אם כן ל"ש חלוקה לענין הנאה וחייב על חלק הישראלית הקנס כולו והבן ובאתי רק לעורר. וח"ש וחב"ח שנאנסה ואח"כ נשתחררה לענין מצות לו תהיה וכו' תליא ביש דיחוי או לא וכו' כיון דמצד חלק הב"ח חזיא לי' ואי אין דיחוי מחויב במצוה זו וכבר כתבתי סברת בעל טורי אבן במצוה כזו דאינה בפ"א לא אמרינן יש דיחוי ה"נ דכל שעה רכיב עלי' חיוב חדש כל ימי חייו אמרינן אין דיחוי וא"צ לכפול הדברים. ועבד עברי שאנס ח"ש וחב"ח שמותרת לו מצד חלק השפחות ג"כ אם כן אפשר תיכף חל עליו מצוה זו דלו וכו' ואפשר לומר דמצות התורה דלו תהיה וכו' רק שתהא לו לאשה כדת שתהיה חייבת מיתה כדין אבל כאן דהקידושין אינם רק לענין אשם ומלקות אין אני קורא בה ולו תהיה לאשה דאין זה אישות גמור כיון דאינה חייב מיתה משום א"א וצ"ע. וקטן מבן ט' ולמעלה שאנס לענין קנס פטור כמו כל קטן דלאו בר עונשין הוא אך לענין המצוה דלו תהיה וכו' הו"ל ככל מ"ע ונהי דאין כופין אותו בקטנותו כי לאו בר כפי' הוא מכל מקום כשנתגדל חייב במצוה זו כמ"ש דמצוה זו עליו כ"ש ונמשכת והו"ל כגדול שהגדיל באמצע שבת חייב לשמור שבת בגדלות כי בכל שעה רוכב עליו חיוב חדש ה"נ כאן ומכל מקום צ"ע ובאתי רק לעורר. ואם מ"ע יש לה קנס מדברי הר"מ והרהמ"ח דלא חשבה בכלל הנשים דאין להם קנס נראה דס"ל דיש לה קנס אך הר"י בתוס' בכתובות סובר דאין קנס למ"ע ועי' בטור שמביא דיעות אלו. ודע דמצוה זו דלו תהיה וכו' כאן אין הפי' שיקדש אותה ובזה מקיים המצוה דמה שותה בעציצו יש בזה דיקדש אותה והוא יקח אשה אחרת והיא תתעגן מאי טובה לפני' ודרכי' דרכי נועם כתיב אלא הפי' שיכנוס אותה וחייב בשאר כסות ועונה וזה הוי שותה וכו' וכ"כ הרהמ"ח בשרשי המצוה אף על פי דתהיה האמור בכ"מ משמע ל' הויה היינו קידושין מכל מקום כאן נראה דהמצוה הוא כן כמ"ש הרהמ"ח אף על פי שכתבנו כ"פ דאין טעם למצוה ומטעם המצוה אין אנו יכולים ללמוד דין מכל מקום מל' המשנה שותה וכו' נראה דלפניו הוא רעה ולפני' הוא טובה ואם מקדש אותה בלחוד אדרבא הוא להיפך ע"כ צ"ל דחז"ל קבלו כך דצריך לכנוס אותה ככל הנשים וצריך ליתן לה שאר כסות ועונה וה"ה במש"ר אך שם בלאו הכי היא נשואה לו מכבר אך כאן גם כן הדין כן כנ"ב בס"ד. ואנדרוגינוס שאנס לפי מאי דקיימא לן אנדרוגינוס נושא וכו' עי' בר"מ פ"א מהא"ב אם כן מספק חייב לקיים מצוה דלו וכו' אם היא רוצית אך פטור גם מספק דלדעת הר"מ הוא ספק כמ"ש כ"פ בח"ז ולדעת הסוברים דהוא זכר ודאי מחויב לקיים בודאי. ובטומטום ל"ש זה דאינו בן ביאה כלל וקנס אנדרוגינוס לשיטה שסוברים דהוא ספק דמספק אין לה דס"מ לקולא. ומבואר בירושלמי ומובא בר"נ דאם באו עליה עשרה ב"א שלא כדרכה למי שתרצה לישא מחייב האיש הזה שישא אותה דבדידה תליא מילתא ע"ש ומסיי' בירושלמי בוררת וחוזרת אם כן מבואר דאע"פ שאינה רוצית יש בידה לחזור ותרצה והדר החיוב עליו אם כן אפילו אם עתה אינה רוצית ולאחר כמה שנים אם רוצית מחויב לכנסה אך אם נישאת בנתים ואח"ז נתגרשה כבר כתבתי דתלוי בדיחוי וזה הוי נראה ונדחה או אפשר דל"ש דיחוי כיון דחייב כל ימיו עיין לעיל וא"צ לכפול והנה מבואר בר"מ דכופין אותו לכנוס ועי' בס' אבני מילואים סי' מ' שפלפל לשיטה דסוברים דתלוי' וקידש לא הוי קידושין מן התורה ואיך כופין ע"ש ומראה מקום אני לך.

והנה כשם שצריך ליתן קנס מיד כך צריך לקיים המצוה ולו תהיה לאשה תיכף אם יש לה אב מקדש אותה ע"י האב תיכף ויכנוס כיון דהיא ראויה לנשואין מבת ג"ש וי"א אך באין לה אב אם כן אין קידושין תופסין בקטנותה בלא האב אין חל עליו המצוה עד שתגדיל וז"פ. וחרשית ושוטת לשיטות הסוברים דיש לה קנס כמ"ש לעיל מצות לו תהיה ג"כ חל אך ביש לה אב ועדיין היא קטנה או נערה דמתקדשת ע"י אבי' מן התורה אבל אם אין לה אב או שנעשית בוגרת קודם שקדשה דיצאה מרשות האב א"צ לכנסה כי אין להם קידושין כלל כמבוא' באהע"ז רק בנשתפה אח"כ חזר עלי' המ"ע כמ"ש וז"פ. ואם אנס שתי אחיות בזאח"ז ושתיהם רוצית לינשא לו ושתיהם אינו יכול לכנוס דהם שתי אחיות נר' דהראשונה ישא דחל עליו המצוה קודם וכיון דחייב לישא הראשונה לא חל עליו מצות נשואת השנית כלל ואם אנס אחת משתי אחיות וא"י איזה מספק יכנוס אחת כדי לקיים מספק המ"ע ואיזה שירצה יכנוס ולזה הערני חכם אחד. אך אם קידש ונשא האחרונה מה שעשה עשוי ועובר אם מגרש אותה בלאו דלא יוכל וכו' כי הראשונה אסורה עליו אפילו לאחר גירושי השניה משום אחות גרושתו אך אם מתה או שנשא הראשונה ומתה זה תליא בדיחוי כמ"ש לעיל. והנה אם נשא אנוסתו ואח"כ אומר שמצא בה דבר ערוה אף על פי שהבעל נאמן בכ"מ דשוויא אנפשיה חד"א מכל מקום כאן אינו נאמן כמו האשה שאמרה טמאה אני אינה נאמנת מן התורה וכתבו הראשונים הטעם דמשועבדת לו אבל הבעל אינו משועבד דיכול לגרשה שלא מרצונה אבל כאן גם הוא משועבד לה דא"י לגרשה אם כן לאו כל כמיניה להפקיע עצמו ממנה וכן כתבו האחרונים. וכתב הרהמ"ח ונוהגת מצוה זו לענין הכרח פרעון הקנס וכו' בזמן הבית שיש כח בידינו לדון ד"ק וכו' וכבר כתבתי כ"פ דבזמן הבית ל"ד רק בזמן הסמוכים אפילו האידנא אם יש סמוכים ואין צריך לכפול. ומ"ש לענין הכרח פרעון משמע דאין בידינו לכופו אבל הוא בעצמו אם ירצה לצאת י"ש יתן הקנס ועיין בכתובות דף נ"ג ע"ב בתוספות בד"ה לאו וכו' שכתבו דבקנס ל"ש לצי"ש כיון דאין הב"ד מחייבים פטור מקנס וא"צ לצי"ש ע"ש והדברים עתיקים. עוד כתב הרהמ"ח דמצוה שישאנה אף בזמן הזה דהוא מצוה וכו' לכאורה נראה דע"ז כופין דקאי אדסליק מיני' דשם כתב לענין הכרח אין דנין וכו' נראה דכאן כופין על המצוה אפילו האידנא. אך נראה דהאידנא דאין סמוכים אין כופין על שום מ"ע כמבואר בתוס' בסנהדרין דף ב' ע"ב בד"ה ליבעי וכו' ועי' בס' קצה"ח סי' ג' ע"כ כוונתו רק דמצוה עליו בלא כפי' ולעיל ל' הכרח אינו מדוקדק כי בוודאי דעתו ג"כ כדעת התוס' ודברי התוס' הם ירושלמי עי' בקצה"ח סי' א' אם כן מקנס פטור לגמרי והנשואין הוא מצוה אבל אין כופין. ונ"ל הא דכתבו התוס' דכפי' צריכה ב"ד מומחה היינו דוקא במצות עשה כגון סוכה איני וכו' דהוא מ"ע ורוצה לעבור בשוא"ת אבל בלאו אם רוצה לעבור ואפילו בשוא"ת דלאו חמור יותר מצוה על כל ישראל לכוף אותו שלא לעבור או אם עבר ויכול לתקן כגון לאו הנל"ע כופין אותו כל ישראל שלא יעבור הלאו או יתקן וכמו מ"ע שמתן שכרה כתוב בצדה שאין ב"ד של מטה מוזהרים ואין כופין מכל מקום היכי דאיכא לאו כגון בצדקה וכו' כופין ה"נ בלאו א"צ ב"ד מומחים וגם היום כופין. ובזה מיושב לי היטב ד' המחבר בסימן קע"ז סעיף ג' אשר בעמדי בזה העיר לי חכם אחד שכ' האונס וכו' חייב לישא אותה ואינו רשאי להוציא וכו' ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה עכ"ל ולמה לא כ' המחבר תיכף כופין אותו לכונסה וכו' אלא הוא הדבר אשר דברתי דהמחבר מיירי בזה"ז כמבואר אם כן אין כופין לכנוס כיון שאין לנו ב"ד סמוכים אבל לכופו להחזיר דעבר על לאו ובחזירתו יתקן הלאו כידוע בלאו הנל"ע כופין האידנא גם כן ע"כ דקדק המחבר בלשונו הזהב ודברי' ברורים הם בס"ד לדינא דהאידנא אין כופין לכנוס ואם כנס כופין אותו שלא להוציא שלא לעבור על הלאו וכן אם עבר והוציא כופין אותו להחזירה לתקן הלאו כנ"ב בס"ד. מ"ש דעניני כפי' במצות בעינן סמוכים ומכל מקום כופין האידנא ג"כ דשליחותי' דקמאי עבדינן כמו הודאות והלואות כמו שמבואר בגיטין בפ' המגרש אך בדברים השכיחים אבל אונס דלא שכיח ואין דנין האידנא כידוע אם כן אין כופין על המצוה ג"כ כיון דבעינן סמוכים ובלא שכיח לא עבדינן שליחותי' דקמאי. והנה לגרש אסור בלאו ואם עבר על הלאו נל"ע ויחזיר ואם לא קיים העשה לוקין דפוסק קיימו ולא קיימו והדברים ארוכים בענינים אלו. והנה אף לרבא דס"ל כל מלתא דא"ר וכו' ל"מ מכל מקום הגירושין הוי גירושין ואינה א"א עוד ועי' בתוס' תמורה דף ה' הטעם דאיתקש גירושין למיתה עי' בתוס' ע"א בד"ה מיתיבי וכו' וע"ש בתוס' דף ו' ע"א בד"ה והשתא וכו' ואין כאן מקומו לפלפל באריכות כי הוא ענין ארוך ועמוק. ואם לא קיים העשה או שנתקדשה או אשת כהן דא"י לקיים העשה לוקה ואם נשאה משום ספק כמ"ש אסור לגרשה ואין לוקין ופשוט ובדין (פו"מ) [בו"פ] לא דברנו במצוה זו ולהאריך בכל פרטי הדינים צריך חיבור מיוחד לכל מצוה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון