מנחת חינוך/תקלב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תקלב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שנצטוינו באשת יפת תואר לעשות לה כמשפ' הכתוב בפרשה שנאמר וראית בשביה אשת יפ"ת כו'. מבואר בר"מ פ"ח מהלכות מלכים והדינים כ"ה. ואכתוב דעת הר"מ ואחרי כן שיטות רש"י והרמב"ן. חלוצי צבא כשיכנסו בגבול עכו"ם מותרים לאכול מאכ"א כמ"ש לעיל וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו כי לא דברה תורה אלא כנגד היצר. והנה הר"מ לא חילק בין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה היינו ז' אומות ועמלק נראה דבכל ענין התירה התורה יפ"ת לדעתו דאי מחלק הו"ל לכתוב בפירוש דד"ז במלחמת הרשות ואל יקשה לך הא כתב הר"מ בפ"ה ובפ"ו כאן דאלו אומות הם בכלל לא תחיה כו' אינו קושיא כמו בשאר אומות דהתירה התורה אף שאסור מן התורה כמבואר לקמן ומכל מקום התירה התורה כנגד היצר ה"נ אף במלחמת מצוה הדין כן ויפ"ת התירה התורה ושאר שבוי' בכלל לא תחי' כו' וגם הרהמ"ח לא כתב כאן דמיירי במלחמת הרשות כמ"ש במצוה תקכ"ז ע"ש. וכמו שכתב הר"מ דין חלוצי צבא לענין קדלי דחזירי וזה במלחמת מצוה ג"כ ואדרבא דהרמב"ן חולק דאינו אלא במלחמת מצוה אבל הר"מ לא חילק והכל בכלל אם כן ה"נ והכל בכלל. ובאמת בספרי כאן מבוא' כי תצא וגו' במלחמת הרשות וגו' אבל אין מוכרח דהר"מ יסבור כספרי דהו"ל לפרש ולעיל גבי קריאת שלום מבוא' ג"כ דבמלחמת רשות מיירי עיין בספרי מכל מקום הר"מ פוסק דבמלחמת מצוה ג"כ הדין כך ואף שהרמב"ן יישב הברייתא לדעת רבינו אינו מוכרח עיין לעיל ועיין בספרי ג"כ גבי קציצת אילנות מבוא' דהפרשה מיירי במלחמת הרשות והר"מ אינו מחלק ובודאי גם במלחמת מצוה נוהג דין קציצת אילנות וגם הרמב"ן על התורה אינו מביא זה דמיירי במלחמת הרשות ונראה דנוהג גם במ"מ כמו דהתירה התורה הרבה איסורים כמבוא' לקמן בס"ד התירה התורה יפ"ת מזיי"ן עממין ומעמלק ג"כ. אך הסוגיא בסוטה דף ל"ה ע"ש דמקשה על הא דשבית שבי' לרבות כנעניות שבתוכה כמאן כר"ש דלר"י אסור ביפ"ת אף מן הכנענים שבתוך עיר אחרת ע"ש בסוגיא והתוס' הקשו דלמא ר"י מודה ביפ"ת ע"ש מה שמפלפלו על כל פנים נראה דאומות שהם בכלל לא תחי' כו' לא הותרה יפ"ת ע"ש וצ"ע על הר"מ שסתם הדברים וכן על הרהמ"ח צ"ע וגם אינו מבואר מה סובר הר"מ בכנעניים שבתוכה ולא הביא בפ"ז ג"כ ועיין בלחם משנה לעיל שעמד בזה. והנה הר"מ וכן ר"ת בתוס' קידושין דף כ"ב דעתם דביאה ראשונה מות' במלחמה בעודה בגיותה. והנה מה זה איסור בגיותה שהצריך התורה להתיר דכל שאינו דרך חתנות אינו רק איסו' דרבנן כמבוא' בע"ז וכן מבוא' בר"מ פי"ב מהל' א"ב עי"ש. אך התוס' בסוטה כתבו אף דקנאים פוגעין כו' והיינו אפילו בפרהסיא. אך הר"מ כתב כאן שלא ילחצנה במלחמה אלא מכניסה כו' ועיין ברא"מ שעמד בזה ועיין בלחם משנה כיון דלוקחה לעיני הכל כו' הו"ל פרהסיא ע"ש. אף דקנאין פוגעין לא שייך בזה עיין בר"מ שם מכל מקום איסור תורה יש כנ"ל. והנה האומות שאינן בכלל לא תחי' כו' מכל מקום יש אומות שאסורות לבא בקהל אחר גירות כגון מצרי ואדומי והנה בגיותן אין חילוק בין האומות דהוא רק איסור גויות אך כאן לאחר ביאה ראשונ' וגיירה כמבוא' לקמן אם מות' להחזיקה אחר גירות דאפשר רק ביאה ראשונ' דדברה תורה כנגד יצה"ר יבואר לקמן אצל דין כהן בס"ד ועיין במקנה בסוגיא שם שהתעורר בזה. ואין יפ"ת מותרת אלא בתוקפו יצרו כ"מ בהר"מ מהש"ס דלא דברה תורה כו' ומותרת בין בתולה בין בעולה אפילו אשת איש דאין אישות לעכו"ם ודעת התוס' דעובר בעשה ודבק וגו' והתורה התירה ועיין במקנ' שכתב אף לדברי התוס' היינו קודם שנתגיירה אבל אם נתגיירה נפקע האישות ואין ישראל עובר בעשה אף דהיא א"א ודבריו ברורים. ומותרת אפילו היא כעורה ולא יבעול שתים ולא יקח לבנו או לאביו אף על פי שבר"מ מבוא' דלא יקח אחת לו ואחת לאביו ל"ד ה"ה אחת לאביו ולבנו אסור כ"כ התוס' בקידושין והרמב"ן וגם דעת הר"מ כך ע' בלח"מ. ולא ילחצנה במלחמה רק מכניסה למקום מוצנע ואינה מותרת אלא בשעת השבי' ועיין ברש"י בקידושין שפירש אם לקחה לשפחה או למכרה ואח"כ נתן עיניו בה אסו' והרשב"א פי' אם נתן עיניו בה קודם המלחמה אסורה לו והר"מ סתם כל' הגמרא. וראיתי בתוס' רי"ד שמביא בשם ספר יריאים שלא ילחצנה כו' היינו דאסו' לבוא עליה בע"כ עי"ש. והנה אף כהן מות' בביאה ראשונה והר"מ פוסק שם בפי"ב דכהן הבא על העכו"ם לוקה משום זונה ודעת התוס' דאינו לוקה רק אם זינתה בגיותה ואין כאן מקומו אך כאן התירה התורה בכל גוונא דלא דברה התורה כו'. ול' הר"מ בהלכ' ב' וכן בועל כו' אבל לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתה כו' נרא' מדבריו דמצוה עליו להכניס' כו' ובאמת כל הטצדקאות שציותה התורה להכניסה ולעשות ככתוב בפרשה כדי שתתגנה עליו ולא ירצה בה כמבואר בספרי וכ"כ הר"מ בהלכ' ה' ומגלחה כו' כדי שתתגנה עליו אם כן אם תיכף אינו רוצה בה למה יהי' חיוב עליו להכניסה דאחר הכנסה תיכף אם תתגנה עליו אין חיוב עליו כלל ומכש"כ קודם הכנסה ועיקר המצוה בפרש' זו אם רוצה לישא אותה לאשה אסור ומחויב לעשות כמ"ש בפ' ואח"ז יקח אותה אבל אם אינו רוצה בה תיכף מן התורה יהי' עליו חיוב שתתגנה כיון שתיכף נתגנה והדברי' ברורים ע"כ לא זכיתי להבין דברי רבינו הר"מ.

וכיצד דין יפ"ת אם רוצה לישא אותה אם קיבל' עלי' תיכף ליכנס תחת כנפי השכינ' וזה הוא מרצונ' כי אין כופה אותה מטבילה לשם גירות מיד והרי היא כבת ישראל ולשון הגמרא ביבמות דף מ"ז ע"ב מטבילה ומותר בה מיד והר"מ השמיט ומותר כו' וכתב הכסף משנה דלא הי' בגירסתו ואף לפי גרסתינו אין פי' הברייתא שמותר מיד דהא בעינן להמתין ג' חדשים כו' ובאמת כיון דמבוא' מותר מיד האיך מפרש דצריך להמתין אך באמת ל"ק דבבריית' מבוא' דבתורת יפ"ת מותר מיד וא"צ לעשות כל המעשים ובתורת הבחנה יש כמה דרכים שא"צ הבחנה עיין בר"מ פי"א מהלכות גירושין ובהה"מ שם דיפ"ת שלא הית' נשואה בגיותה א"צ הבחנה. ומ"ש הר"מ כאן אח"ז שימתין ג"ח היינו בנשואה וסמך כאן על מש"ל ע"ש וכן פסקינן בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף ה'. ועיין בח"מ דנראה דעתו דאף קטנה וזקינה א"צ להמתין בגיורת שלא גזרו כמו בישראל ועיין בהגהות מ"ש שם ועי' בב"י סי' י"ג. ואם לא רצתה להתגייר מיד ורוצה בה תשב בביתו למ"ד יום ובוכה כו' ומגלחת כו' כדי שתתגנה עליו ותהי' עמו בבית כו' ומגלגל עמה כדי שתקבל אם קבלה ורצה בה ה"ז מתגיירת וטובלה ככל הגרים וממתין עוד שני חדשים ס"ה ג"ח של הבחנה. ונושאה בכתוב' וקידושין כו' ויבואר לקמן בס"ד. לא רצתה להתגייר מגלגלין עמה שנים עשר חודש עד שתתגייר ונושאה לא רצתה מקבלת ז' מצות בני נח ומשלחה לנפשה כו' ואסור לנושאה כיון שלא נתגיירה ואם לא רצתה לקבל ז' מצות אחר יב"ח הורגין אותה כו' כ"ה לשון הר"מ ומבואר דעתו דאין כופין על הגירות רק ברצונה תליא מילת' ונראה דאם תוך החודש של בכי קבלה עלי' ורצת' להתגייר מטבילין אותה מיד דלא גרע מקודם אם קבלה עלי' מטבילה מיד וה"ה אף שהתחיל החודש של בכי דמ"ש אף שיש לחלק קצת דקודם נראה שנתגיירה ברצונה אבל (קודם) [לאחר] שהתחילה לעשות המעשים הכתובה בפרש' אפש' אין הגירות מרצונ' וצריכ' להשלים כל החודש במעשים הללו. ובפרט שהתורה רצתה כדי שתתגנה עליו מכל מקום מנ"ל כיון דקיבלה עלי' גירות לשיטתי' דבע"כ א"י לכופה אם כן הוא מרצונ' אין חילוק בין קודם ובין לאחר שהתחילה במעשים הללו כ"נ ומכל מקום צ"ע. וא"כ לפמ"ש הדין כ"ה אם מקבלת עלי' טובלת מיד אך אם רוצה בה והיא אינה רוצה לקבל הגירות מגלגל עמה אך ע"כ שחודש א' יעשה לה המעשים הכתובים בתור' ואם מתרצית תוך חודש מטבילה ג"כ מיד אך כ"ז שאינ' רוצית צריך לעשות לה כל המעשים הכתובים בתור' עד חודש ימים ואח"כ נרא' דאסו' להחזיקה בביתו בגיותה כמו שלמד רבינו מדין עבד ע' בפ"ח מה' עבדים אך משלחה וכופה שתקבל ז' מצות כמו שמבוא' בר"מ. ובמשך הזמן הזה אם אינה רוצית לקבל הגירות והוא אינו רוצה בה משלח' לנפש' ובודאי א"צ גט כי היא גוי' גמורה והלאוין של מכיר' ועימור נוהג ומבואר לקמן. ועיין ברמב"ן מביא הספרי ושלחתה לנפשה ולא לבית אבי' ומסופק בפירושו ע"ש ומובא בלחם משנה כאן ובספרי אשר בידינו הגירס' ושלחתה לנפשה ולא לבית אלהיה כו' והר"מ סתם וממילא משמע דמשלחה לרצונ' ותעשה מה שתחפוץ כי מה הוא לה. ואם במשך הזמן הנ"ל נתגיירה נושאה בכתובה וקידושין והיא לו לאשה. והרמב"ן מביא הספרי ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעיל' בלבד וכונתם שאין קדושי כסף ושטר תופסין בה והר"מ סתם דנושאה בקדושין נראה דכל הקדושין תופסין בה ועיין בלחם משנה שהקשה על רבינו מהספרי ובקדושין מבואר ולקחת קדושין יש לך בה נרא' דכל הקדושין תופסין בה ע"כ פסק רבינו כך. ונרא' לשיטה זו דדין יפ"ת דמות' בביא' בגיותה והתורה מיירי בכה"ג אם כן ד"ז דהתור' גזרה דנעשה לה כל המעשים זה דוקא בבא עלי' ביאה ראשונ' בגיותה גזה"כ אם רוצה בה יעשה המעשים הנ"ל אבל אם לקח בשבי' גויה ולא בא עלי' כלל רק רוצה אם תתגייר ישא אות' א"צ כלל לעשות המעשים הללו כי ד"ז לאו בכלל יפ"ת דכתיב בקרא והוי כמו שרוצ' לישא גוי' בגרותה ורוצה להתגלגל עמה שתגייר וישא אותה בודאי דא"צ לעשות כל המעשים האלו ה"נ כיון דהתורה לא גילת' דתעש' המעשים רק ביפ"ת אם כן כמו שכתוב ולקחת ומיני' דרשינן שתיכף מותר בה וע"ז אמרה תור' והבאת כו' וגילח' אבל לא בא עלי' אינה בכלל זה וכן נרא' לשון הר"מ בהלכ' ה' שכתב וכיצד דין ישראל ביפ"ת אחר שיבעלנה כו' ואם לא קבל' כו' נרא' דוק' אחר הבעילה ראשונה אבל בלא בעל א"צ כלל לדינים הללו כנ"ל ברור בס"ד. ונרא' דהמצו' של הבא' ויעשה לה המעשים הוא תיכף בבואו לביתו ואין סבר' שיתגלגל עמה קודם זמן ואח"כ יעשה ירח ימים המעשים הכתובי' בתור' כי ראינו שהתור' הקפידה שתתגנ' בעיניו אם כן סברא שתיכף יעשה לה המעשים דאפשר אם לא יעשה תיכף לא תתגנה אח"כ כנ"ל. ונרא' דאם הית' קטנה דביא' ראשונ' מותר ואין חילוק ומביאה לתוך ביתו אף אם קבלה עלי' גרות כיון דאין מעשה קטנ' כלום לא הוי גרות וצריך לעשות כל המעשים הנ"ל כדי שתתגנה עליו. אך אם רוצה בה וקיבלה גרות לאחר עשיית המעשים ועדיין היא קטנה מכל מקום נ"ל דאסור לבוא עלי' אח"כ כיון דנתגיירה בקטנותה היינו ע"ד ב"ד כמו שקי"ל גר קטן מטבילין כו' מכל מקום כיון דקיימא לן אם הגדילו יכולים למחות כמו שפסק הר"מ כאן בפ"י אם כן האיך יבעול אותה בקטנותה פן תמח' משתגדיל ונעקר הגירות למפרע ונמצא שבא על עכו"ם עיין בכתובות בסוגיא שם דף י"ג אם כן אסור לבוא עלי' ביאה שני' עד אחר שתגדיל כנ"פ. ויותר נראה דבקטנות' אין עושה כל המעשים הן בקבל' עלי' או לא כיון דאינה ב"ד ובקבלה עלי' לא הקפידה התורה שתתגנה בעיניו והיא עכשיו אינה ב"ד אולי תקבל עליה גרות מרצונה משתגדיל ע"כ ימתין עד שתגדיל ועתה אסור לבוא עלי' בכ"ע כמ"ש דלמא תמחה אם כן אין צריך לעשות המעשים עד שתגדיל כנ"ל ומכל מקום צ"ע. לעיל הבאתי דברי הרה"מ בפי"א מה"ג דסובר דבגיורת א"צ להמתין ימי הבחנה רק בהיא נשואה ולא אמרינן לא פלוג וכן כתב הבעל מגי' דקטנה וזקנה כו' לא גזרו והח"מ באהע"ז נסתפק בזה. ולפענ"ד ראי' ברורה דא"צ להמתין ולא אמרינן לא פלוג מדברי הר"מ כאן דכתב דצריך להמתין ג"ח חודש של בכי ושני חדשים אחריו ובאמת נעשית גיורת לאחר חודש של בכי אם כן למה מצטרף החודש של בכי הלא צריכה להמתין ג"ח משנתגיירה אלא ע"כ דאין צריך להמתין רק מטעם חשש שמא מעוברת וכ"ה דלא שייך החששא א"צ להמתין ע"כ כאן בחודש של בכי כיון דלא נבעלה מצטרף אם כן בכל הגיורות אם אין חשש שנתעברה מקודם א"צ להמתין אבל אי אמרינן לא פלוג וצריכה להמתין בכל ענין אחר גירות אם כן הית' צריכה להמתין ג"ח של הבחנה לאחר גירותה ולא להצטרף חודש של בכי שהיתה עדיין גוי' והוא ראי' ברורה בס"ד ואין כאן מקומו לעיין היטב. ונראה בחרשת ושוטה עושה המעשים הללו ומטביל' ומותר בה דהיא גיורת ול"ש דלמא תמחה דלא אתיא לכלל דעת ולא מהני מחאתם והוי זכות והו"ל גיורת רק לדעת הר"מ דנושאה בקידושין ואלו אינן בני קדושין מן התורה אם כן עובר על לאו לא יהי' קדש לשיטתו בביאת פנוי' אך לאחר שתקנו רבנן קדושין לחרשת מותר בה אבל לשיטה דלא תקנו נשואין ואסור בה מן התורה אם כן א"צ להביאה אל ביתו ולעשות כל המעשים כיון דלא ישא אותה כמו בכהן. וקטן וחרש ושוטה שלקחו יפ"ת במלחמה קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווי' להפרישו אך בקטן שלקח ואח"כ הגדיל ורוצה בה נראה דצריכה אז בגדלותו לנהוג החודש של בכי ול"מ אם נוהגת בקטנותו כיון דלא הי' ב"ד ולא הי' לו דעת שתתגנה עליו כ"נ. ונראה כ"ז שלא נתגיירה אסור ביחוד עמה אעפ"י שנבעל' מכל מקום הוי כמו כל איסורים של"מ נבעלה רק באשתו נדה כיון שיש לה היתר אבל כאן אפשר שלא תרצה להתגייר כלל ואסור בה לשיטת הר"מ כ"נ. וטומטום לאו בן ביאה כלל לא כאיש ולא כאשה אך אנדרוגינוס עיין באהע"ז אם כן הן שהוא אנדרוגינוס או האשה אנדרוגינוס כיון דהוי ספק אפשר יעשה המעשים הללו מס' ואח"כ מותרים הם לאחר גירות אך יש פוסקים דהוי זכר ודאי ועיין בסוגיא דיבמות דאנדרוגינוס נושא כו' ותלמד לכאן ובאתי רק להזכיר.

וכהן מותר רק בביאה ראשונה דלא דברה תורה רק נגד היצר ואח"ז אין עושה לה שום דבר כי אינו ראוי לישא אותה בגרותה דכהן אסור בגיורת כן פוסק הר"מ כלישנא בתרא בסוגי' שם בקידושין ועיין בקדושין שם בל"ק דרב סובר אפילו בביאה שני' שרי כיון דאשתרי אשתרי כו' אם כן אמאי נאדי ל"ב מסברא ואוסר לרב ולא אמרינן הואיל כו' אך ל"ב סובר דל"ש כיון דאשתרי כיון דלא הותר ביאה ראשונה דלא דברה תור' כו' והו"ל רק דחוי' ל"ש הואיל ואשתרי ועיין באהע"ז בסי' ט"ו בב"ש ס"ק י"ח (ע' בהשמטות שכתבתי דבחידושי הרשב"א מבואר כדברינו). והנה הר"מ כ' בכהן דביאה שני' אסור נראה בישראל במצרית ואדומית מותרת דכך גזה"כ ושאני כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות כמבואר שם בגמרא והתירה התורה אף פסולי קהל ומותר ליקח אותה לאחר גירותה ועיין במקנה בסוגי' זו וצ"ע. והנה אם אמר דבמצרית ואדומית אף ביאה שני' הותר אף דלא שייך דברה תורה יש לספק אם גרשה או מת אם מותר לישראל אחר לישא אותה אפשר כיון דהותרה הותרה צ"ע. כ"ז כתבתי לשיטת הר"מ כמו שנלפענ"ד. וע"כ של ישראל שהי' במלחמ' ודאי מותר בב"ר ואפש' דע"כ בגוי' משרי שרי כמ"ש התוס' בסוף ע"ז בד"ה אידכר כו' ובנדה דף מ"ז בד"ה מסר כו' אך אפשר בפרהסיא אסור דהתוס' כתבו שם דלא גזרו עליו משום נשג"ז עיין שם והכא הוי פרהסי' ואין כאן מקומו ע"כ יותר בב"ר ולא עדיף מישראל גמור אך לאחר שנתגיירה אסורה עליו לשיטת פוסקים דסוברים דהוא מן התורה ועבר משום לא יהיה קדש מכל מקום אפשר דכאן מותרת כמו מצרית ואדומית כמ"ש לעיל ושניהם מוזהרים או לא שייך כאן דהתורה התירה לו לאשה דדרשינן מלקחתה וכו' לקוחין ולאחר גירותה אין קדושי עבד תופסין בגיורת אם כן אסור לו ליקח אותה בגירותה וצ"ע. וכן ח"ע וחב"ח דיהי' ג"כ ספק קידושין ואפשר אין כאן קידושין ל"ש לקוחין וכו' והבן. ושיטת רש"י בקדושין כפי מה שפרשו בו התוס' שם דסובר דאף ביאה ראשונה אסור עד אחר כל המעשים וזה פלוגתא בירושלמי ופוסק רש"י כמ"ד דסובר דאסור בב"ר עד אחר כל המעשים וכן נוטה דעת הרמב"ן בפי' התורה והתוס' בקידושין ובסנהדרין הרבו עליו קושיות ומביאין דדעת ר"ת כשיטה שכתבנו לעיל היינו דעת הר"מ והנה לפלפל בזה הוא אריכות גדול ואין כאן מקומו בח"ז ואכתוב שיטתם כפי שלמדתי מדברי הרמב"ן בפי' התורה וכ"ה. אם רואה יפ"ת ורוצה בה צריך ליקח אותה לביתו ואם רוצית לקבל גירות מרצונה מותר בה היינו לאחר הבחנה הכלל היא גיורת גמורה וא"צ לעשות שום דבר כמ"ש לעיל לשיטת הר"מ וזה מוסכם אך אם אינה רוצית והוא רוצה בה יעשה בה המעשים המבוארים בתורה ואח"ז אעפ"י שאינה רוצית להתגייר מטבילה ומגיירה בע"כ ואחר הבחנה או במקום שא"צ הבחנה כמ"ש לעיל ונדבר כאן רק מד"ז ולא מדין הבחנה כי ד"ז הוא מהתורה מותר לבוא עליה ביאה ראשונה ואעפ"י שנתגיירה בע"כ ואין גירות בע"כ והרי היא כעכומ"ז לכל דברי' מכל מקום מותר בה בב"ר דלא דברה תורה וכו' ורש"י בסנהדרין דף כ"א דמבואר שם דתמר בת יפ"ת הוי והיתה מותרת לאמנון כי לא היתה בת דוד פירש"י בד"ה תמר וכו' קודם שנתגיירה אמו מעכה בלב שלם ילדה לדוד את תמר וכו' ואח"ז פרש"י עדיין לא נתגיירה אמו וכו' והולד נכרית כמותה ולא הי' לה עמו קרבות אב וכו' ונראה מדבריו הראשונים שנתגיירה אך לא בלב שלם ולשיטתו אזיל דאסור בב"ר עד אחר גירות בע"כ היינו לאחר כל המעשים אם כן בא דוד עליה בגירותה ומכל מקום לא היתה בתו של דוד כי וולד נכרית כמותה היינו כיון שהיה בע"כ והוי נכרית גמורה רק ב"ר התירה התורה בכה"ג. ואיני מבין דעת הרא"מ שכ' דגם דעת רש"י בקידושין דב"ר מותר בגיותה קודם כל המעשים. ומ"ש רש"י שלא ילחצנה במלחמה לבוא עלי' היינו שיביאה במקום מוצנע כמ"ש הר"מ וכ"כ הב"ש בסי' ט"ו ס"ק י"ח בכוונת רש"י ובאמת רש"י כאן בסנהדרין דבריו מפורשים דאסור בב"ר עד אחר כל המעשים דכ' דמעכה ילדה את תמר קודם שנתגיירה בלב שלם ולא כ' דבא עלי' בגיותה אך באמת סובר דאסורה בגיותה אף ביאה ראשונה וצ"ל דהי' אחר המעשים ונתגיירה בע"כ ודברי הרא"מ וב"ש צ"ע. ואני איני מבין דעת רש"י וגם התוס' שהקשו על דבריו אם הוא לאחר כל המעשים הו"ל גיורת ואמאי קרי לה נכרית וכן הקשו דהיתה תמר בת דוד ויישבו בדוחק מנ"ל לרבותינו ד"ז דאפשר מאן דס"ל דגם ב"ר צריך להיות אחר כל המעשים מכל מקום יכול להיות דהתורה התירה אף שלא נתגיירה כלל כיון דהיו כל המעשים וגלחה וכו' ואפשר דאין חילוק רק דזה סובר דמותר קודם המעשים וזה סובר דאסור עד לאחר כל המעשים אבל טבילה וגירות אינו מוזכר בתורה אפשר דהתורה התירה אף בגיותה כיון דביאה זו לשיטתם היא כנגד היצר אף דהי' לה החודש של בכי אם כן אפשר מותר אף בלא נתגיירה כלל כי מ"ל אם נתגיירה בע"כ דהוי עכומ"ז עוד והבן ממנה הוי עכו"ם ומכל מקום התירה התורה אם כן אפשר בלא נתגיירה כלל ג"כ הדין כך אך כיון דהביאו בשם הירושלמי ואין הירושלמי בידי אולי מצאו במק"א א"י לפלפל בזה. והנה רש"י בקידושין כ' בד"ה ליקוחין יש וכו' קידושין תופסין אעפ"י שהיא נכרית שהרי אינה מתגיירת מדעתה וכו' מבואר ג"כ דעת רש"י דלאחר גירותה היא נכרית כמו שפירש בסנהדרין. ואיני מבין קושיתם עליו מתמר כיון דלשיטת רש"י הית' נכרית גמורה. והנה לד"ה לא התירה התורה לישא עכומ"ז כמ"ש הר"מ וצריך לגיירה רק בביאה ראשונה דברה תורה כנגד היצר לשיטה זו ג"כ אחר הב"ר בודאי אסור לישא אותה עד שמגיירה ברצונה כיון דאין הגירות הראשון נחשב גירות. שוב ראיתי בס' אבני מילואים סי' ד' שמביא דברי הריטב"א על קושית התוס' על רש"י מתמר דהי' אחר גירות ותירץ דרש"י ס"ל כיון דהוי בע"כ דין עכומ"ז יש לה כמ"ש לעיל וכתב דר"י דס"ל לאחר כל המעשים אחר הגירות פליג על הברייתא ליקוחין יש לה היינו דקידושין תופסין דבאמת אין קידושין תופסין בה ע"ש. אם כן לפ"ז נראה דאחר ביאה ראשונה אסורה לו עד שמתגיירת בלב שלם. והנה לפי' זה נראה מ"ש בתורה ובעלתה והיתה לך לאשה ובעלתה היינו ביאה ראשונה אחר גירות בע"כ והיתה וכו' אם תרצה להתגייר ויכול לגלגל עמה שתתגייר מרצונה ומחזיקה לאשה ומקדש אותה קדושין אחרים כדמו"י כמו שהפירוש בפסוק לדעת הר"מ דהוא רשות דמגלגל עמה עד שתרצה ונושאה בכתובה ובקידושין והיה הפרשה זו רשות וברצונה תלוי ה"נ לשיטה זו ואח"כ וכו' היינו לאחר כל המעשים לאחר גירות בע"כ והיתה וכו' אם מתגיירת מרצונה ועיין בא"מ שם שכ' דרש"י ס"ל דקידושין תופסין מגזה"כ אף דהיא עכומ"ז לפרש"י ע"ש. ולפמ"ש ג"כ ניחא מה שמבואר הפלוגתא בכהן היינו בב"ר שלאחר המעשים דלא דברה תורה וכו' ובביאה שניה שנתגיירה מרצונה לכ"ע אסור בכהן דהו"ל גיורת ולשון שאמר שמואל כ"ה דלא קרינן והבאתה וכו' אף דביאה ראשונה היא אחרי הבאה עיין בריטב"א שפי' דקרינן והבאתה וכו' היינו דתהיה לו לאשה גמורה אח"כ. והרמב"ן מביא בשם הספרי ובעלתה אין לך אלא מצות בעילה והיינו דאין קדושי כסף ושטר תופסין בה וגם הבעילה אינו לשם קידושין שדינה עדיין כעכומ"ז אלא שהתיר לו בעילתה וכו' היינו ג"כ כמ"ש למעלה דב"ר זו לאחר המעשים כיון דהוי גירות בע"כ הוי עכומ"ז ואין קידושין תופסין בה. וכ' עוד הרמב"ן דבספרי מבואר והיתה לך לאשה כמ"ש שארה וכו' ובש"ס דילן מבואר ליקוחין יש לו בה ונראה דאם זינתה היא בחנק אם כן היא אשתו לגמרי כי התורה הקנתה אותה לו וכו' מבואר בדבריו דהגירות בע"כ אף דהיא עכומ"ז מכל מקום מותר לישב עמה ואם זינתה היא בחנק כדין א"א דכך גזה"כ אם כן ביאה השניה ג"כ חידוש הוא כראשונה דעדיין עכומ"ז היא אם כן מאי איבעיא בגמ' בכהן למה גרע מישראל דהתורה התירה ואפשר דב"ר כיון דהיא נגד היצר ג"כ מותר ואח"ז הי' פשוט להגמ' כיון דרבי בם הכתוב מצות יתירות אסור אח"כ.

עוד כ' הרמב"ן ושלחתה לנפשה מבואר בספרי לא לבית אביה וכו' ומסופק אם הפשט שלא יסייע ידי עוברי עבירה אפשר תשאר בדת יהודית או אפשר אין מניחין אותה לעזוב דת יהודית וכו' ע"ש וקודם לזה כ' ושלחתה לנפשה שתעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת משה וישראל כי המתגיירת ברצון כו' מבואר דאין כופין כלל לשמור דמו"י כיון דאינה גיורת וצ"ע בדבריו שנראה דסתרי אהדדי. עוד כ' הרמב"ן שם אם אינו חפץ וכו' ושלחתה לנפשה א"צ ממנו גט וכל זמן שהיא עמו עשה אותה הכתוב א"א אבל אם אינו רוצה משלחה בלא גט ע"ש היינו כמ"ש לעיל דקידושין אין תופסין בה דהיא כעכומ"ז ומכל מקום מותר לישב עמה והיא כאשתו ואם משלחה א"צ גט רק בהיותה עמו דינה כא"א דכך גזה"כ. עוד כ' הרמב"ן והכל תלוי בבעילה זאת כי אם אחר בעילתה תעמוד עמו ימים ויבא עלי' וישנא אותה וכו' כבר נעשית אשתו וצריכה ממנו גט עכ"ל ונ"ל דמיירי שנתגיירה אח"כ מרצונה אבל אם לא נתגיירה מרצונה כיון דהיא עכומ"ז גמורה והתירה התורה כמ"ש למה תצטרך גט אלא ודאי דמיירי בכה"ג וקיצר בלשונו כ"נ ברור. הכלל בקיצור נראה לי שיטת רש"י והרמב"ן כ"ה דתיכף שרוצה בה במלחמה אסורה לו ככל עכומ"ז רק מביאה אל ביתו ואם מקבלה גירות ברצון א"צ כלום ומותרת לו וכ"ה שצריכה הבחנה כמ"ש לעיל צריכה להמתין ג"ח. ואם אינה רוצית להתגייר עושה לה המעשים הכתובים בפרשה ומטבילה אח"כ אפילו בע"כ ואף שאין גירות בע"כ ויש לה דין נכרית עדיין מכל מקום גזה"כ שמותר לבוא עליה וזו היא הביאה ראשונה ואח"כ מחזיקה לו לאשה אף שהיא נכרית שלא נתגיירה מרצונה דכך הוא גזה"כ וא"צ קידושין כי אין תופסין בה שהיא נכרית וגם הבעילות אינם לשם קידושין רק בלא קידושין היא אשתו ואם זינתה כ"ז שהיא עמו ה"ה ובועלה בחנק. וחייב בשאר כסות ועונה ומכל מקום אימת שאינו רוצה בה משלחה לנפשה וא"צ גט כיון דהיא נכרית וכל הנ"ל גזה"כ. ונראה פשוט אם רוצית להתגייר אח"כ צריכה טבילה חדשה כי עתה נעשית גיורת גמורה וכ"ז שהיא בביתו בודאי כופה אותה שתשמור דת משה וישראל ובחודש של הבכי אינו כופה כן מבואר ברמב"ן שם ואח"ז אם משלחה אפילו לאחר הטבילה כיון דהיא נכרית אין כופין אותה ג"כ לשמור דמו"י אף על פי שהרמב"ן מסופק בדבר מכל מקום קודם לזה בעצמו כתב הרמב"ן דאין כופין אותה ואם יש לו ממנה בנים כ"ז היותה עמו בגירות בע"כ ולא נתגיירה מרצונה הוי הבנים עכומ"ז ככל (נכרי ועבד הבא על ב"י) [ב"י הבא על הנכרית] דהולד עכו"ם כמבואר ברש"י בסנהדרין ועיין בספר א"מ סימן ד' מביא בשם הריטב"א גם כן דהבנים עכומ"ז כיון דנתגיירה בעל כרחה ע"ש. וכמו שביארנו לשיטה זו מתורצים הרבה קושיות התוספות על רש"י ולפי שיטה זו אין צריך הבחנה כלל כ"ז שאינה מתגיירת מרצונה כי כ"ז שאינה מתגיירת מרצונה הבנים עכומ"ז ול"צ הבחנה וז"פ. וכהן מותר ג"כ אחר המעשים הנ"ל כישראל אך בביאה ראשונה דלא דברה תורה אלא כנגד היצר ולשיטה זו ביאה ראשונה לאחר המעשים זה הוא כנגד היצר ואח"כ אסור בה אפילו נתגיירת מרצונה כי היא גיורת ואסורה לכהן ומצרית וכו' לישראל כבר כתבתי לעיל ה"נ לשיטה זו. ואם היתה קטנה ג"כ כנ"ל ועושה לה כתורה הזאת ומטבילה ובועלה מכש"כ מטבילה בע"כ ואפילו אם תגדל ותמחה לא גרע מבע"כ וז"פ. ואם משלחה בלא גט מותר לאחר לישא אותה דאפילו אם תתרצה בגירותה משתגדיל מכל מקום קדושין לא הוי דקטנה אינה מתקדשת בלא אב וזו אין לה אב דגר שנתגייר כו'. ונראה דכ"ז שהיא עמו חייב הבועל חנק [ואף] דזה לא הוי בתורת קדושין דגדולה המתגיירת בע"כ דהיא כעכומ"ז כמ"ש וא"צ גט מכל מקום כ"ז שהיא עמו חייב חנק דהתורה הקנתה לו כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן ה"נ מצינו למימר קטנה רק בתורת קדושין אינו בקטנה וז"פ. ועיין במקנה דדעתו דלשיטת רש"י דלאחר כל המעשים כופה אותה להתגייר והתורה התירה לו גירות בע"כ זה דוקא אם לא בא עליה במלחמה אבל אם עבר ובא עליה במלחמה אינו יכול לכופה אח"כ ואף אם נתגיירה בע"כ אינה גיורת כי התורה לא התירה ד"ז אלא בלא בא עליה במלחמה אבל אם בא עליה במלחמה אינה גיורת בע"כ ע"ש ומכל מקום אני לך. ועיין ביבמות דף מ"ז ע"ב מבואר ובכתה וכו' בד"א שלא קיבלה עליה אבל אם קיבלה עליה (היינו גירות) מטבילה ומותר בה מיד ר' שמעון ב"א אומר אעפ"י שלא קיבלה עליה כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומותר בה מיד וכו' דסובר דבע"כ הוא ע"ש ועבש"ע יו"ד סי' רס"ז דפסקינן דאינו יכול להטביל בע"כ לשם עבדות ועיין ביו"ד סי' קצ"ד דדעת הרבה פוסקים דיכול להטביל לשם עבדות בע"כ ואין כאן מקומו. על כל פנים לרשב"א דיכול להטביל לעבדות בע"כ ולשחררה בע"כ היא ישראלית גמורה ע"כ מותר בה מיד וא"צ לעשות המעשים הכתובים בתורה כמו לרבנן בקיבלה עליה מרצונה עיין בסוגיא. ואיני מבין דעת רשב"א מה זה שמוסכם בכל הש"ס דלא התירה תורה אלא נגד היצר או דב"ר הותרה אף דהיא נכרית או אחר כל המעשים דהוי גירות בע"כ והיא נכרית דלכ"ע גירות בע"כ לא שמי' גירות מאי סבר אי סובר דב"ר הותרה וזה הוא החידוש ואח"ז עושה המעשים וא"כ האיך קאמר אם רוצה שיהיה מותר מיד בלא המעשים כופה ומטבילה לשם שפחות הא אסור להחזיקה בשפחה אחר בעילה ועובר בל"ת לא תתעמר בה כמבואר בר"מ כאן וע"כ סובר דב"ר אסור עד אחר כל המעשים וכו' אם כן למה דברה תורה כנגד היצה"ר דגירות בע"כ הוי עכומ"ז ולמה לא יטבול אותה לשם שפחות והיא ישראלית גמורה ולמה התירה התורה איסור נכרית ול"ש כנגד היצר כי יכול לישא אותה בהיתר. ואפשר דסובר דב"ר הותרה בגיותה ומה שמטבילה לשם שפחות אין קפידא דהאיסור רק להשתמש ובאמת לא ישתמש בה ואיסור שיחול עליה שם שפחה ל"מ ואין איסור בדבר אך קשה דלמה כתבה התורה כל המעשים כיון דבדידיה תליא ויכול לעשות אותה ישראלית בל"ז ואפשר דסובר כשיטת הר"מ אם כן מצוה שיגלגל עמה שתתגייר ברצונה הטוב אף דאין איסור בדרך כפיה מכל מקום אם רוצה שתהי' גיורת לגמרי מרצונה יעשה כל המעשים ואם נדחוק דסובר כמ"ד דאחר כל המעשים מכל מקום התירה התורה גירות בע"כ אף שהוא דוחק גדול דלמה התירה התורה כיון דיכול לעשות בהיתר ונסבול דוחק זה מכל מקום קשה למה לא עשה דוד בהיתר והי' טובל אם תמר לשם שפחתו ולשחררה והיא ישראלית גמורה והבנים בניו ולמה עשה לה גירות בע"כ ולא היתה תמר בתו כמבואר בסנהדרין והלא על ידי זה הפסיד שהבנים אינם בניו כמבואר בר"מ פי"ב מהלכות אישות והי' יכול לעשות בהיתר לכופה להטבילה לשם שפחות ולשחררה ע"כ סובר דב"ר הותרה לו במלחמה ונתעברה מדוד במלחמה ואז היתה עכומ"ז ולא היתה בתו ולומר דתמר היתה מאחר זה דוחק עיין בסוגיא ובתוס' ועוד יש לדבר במצוה זו אך כי יודע אני שלא ירדתי כעת לעומק מצוה זו להבין אותה על בורי' אקוה להשי"ת שאשנה פ"ז ואברר כיד ד' הטובה עלי:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון