מנחת חינוך/תסז

מנחת חינוך ‏ תסז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מצוה תסז
לא תתגודדו

א

[א] שלא להתגודד גופנו כמו שעושין עכו"ם וע"ז נאמר לא תתגודדו כו'. מצוה זו מבואר בה' עכו"ם פי"ב הל' י"ב ולהלן ודיני המצוה כן הוא בס"ד ובטור ובי"ד סי' ק"פ השורט היינו שעושה חבורה בגופו אפילו כ"ש על המת הן ביד או בכלי חייב מלקות ונכפלו הלאוין דפסוק א' כתיב בפ' קדושים ושרט לנפש לא תתנו כו' ובפ' אמור כתיב בכהנים ובבשרם לא ישרטו שרטת וכאן כתיב לא תתגודדו כו' והכל לאו אחד אף על פי דשריטה משמע ביד וגדידה משמע בכלי מכל מקום פוסקים דגדידה ושריטה הכל אחד כר"י במכות דהלכתא כוותי' ובין שהתרו בו מלאו דשריטה כו' או מלאו דלא תתגודדו חייב מלקות כי הכל אחד הן ביד והן בכלי יכול להתרות בו מאיזה לאו שירצה כי הכל אחד ע' בכ"מ.

והנה אף על פי שבכהנים מבואר לאו זה בפ"ע מכל מקום אינו נמנה בפ"ע כי בא להשלים הדינים כמו שמבואר בס' המצות לרבינו בכ"מ כגון קרחה וגילוח הזקן אף על פי שבכהנים נכפלו אינם רק לאו א' כי הם להשלים הדינים ויש הרבה כזה בסמ"ק להר"מ מי שבקי בדבריו. ומכל מקום צע"ק אם התרו בלאו דכהנים אם לוקין דסובר דמלעיגין בו כמ"ש כ"פ בח"ז בשם התוס' בשבת אם כן אפשר דסבר דהתורה הזהירה לכהנים דקדושים ביותר ואפשר כיון דהכל לאו אחד הוי התראה וצע"ק. ומבואר דלאו זה אינו דוקא על קרובו אלא על כל המתים דאינו מבואר בקרא על קרוב רק על נפש סתם והתוס' ביבמות דף נ"ג ע"ב הקשו דאמרינן בסנהדרין דף ס"ח דר"ע הי' מכה עצמו על בשרו עד שהי' דמו שותת על פטירת ר"א ותירצו שני תירוצים אחד דשריטה לחוד ומכה עצמו לחוד ולא אסרה התורה אלא שריטה ועוד דעל התורה הי' מצטער כדאמרינן הרבה מעות כו' ובסנהדרין שם כתבו התוס' רק תירוץ השני דעל התורה הי' מצטער והטור שם מביא דעת הרמב"ן כתירוץ הראשון של התוס' ומביא דהרא"ש תמה עליו דאין חילוק בין שורט למכה כיון דביד מחייב והרא"ש סובר כתירוץ השני דעל תורתו הי' מצטער.

והנה ד"ז דעל התורה שרי הוא כמו שיבואר לקמן דאיסור אינו אלא על מת ולא על ביתו שנפל או על ספינתו שטבעה בים ה"נ לא הוי על מת רק על התורה. והר"מ כאן שלא הביא חילוק בין שורט למכה נראה דלא ס"ל כן וכן הרהמ"ח דלא הוי שתקו להשמיענו זה ועובדא דר"ע סוברים כתירוץ דעל התורה כו' וזה א"צ דהוא בכלל מ"ש דא"ח על ביתו וספינתו כש"כ על התורה. ועי' ביו"ד סעיף ז' שמביא דיעות אלו דעה ראשונה דמותר במכה בשם יש מי שאומר ודיעה אחרונה ג"כ בשם יש מי שאומר ובאמת דהרבה פוסקים אוסרים ובכללם הר"מ והרהמ"ח ועי' בכללי הפוסקים בפרמ"ג יו"ד על כל פנים גם זה מוכח דכולם סוברים דאין חילוק בין קרוב לרחוק וז"פ.

והנה זה מבואר בגמרא במכות ושרט כו' יכול אפילו שרט על ביתו שנפל כו' ת"ל לנפש כו' א"ח כו' וכן כ' הר"מ כאן השורט על ביתו כו' פטור ואינו לוקה כו' ואינו מבואר אם הוא פטור אבל אסור ומל' פטור אינו מוכח דכבר כתבתי בח"ז דסוברים דכלל זה אינו אלא בשבת והב"י שם כתב על דברי הטור שכתב המשרט על צער אחר פטור וז"ל ופטור דנקיט רבינו ל"ד דאיסור נמי ליכא במלתא וכ' דמשמע כן. ואיני מבין המשמעות ואפשר כיון דלא אסרה תורה לא מצינו איסורא. ובש"ע מביא הרמ"א דברי ב"י דשרי וצ"ע שלא הביאו דברי הרהמ"ח דמבואר בדבריו להדיא דאיסור יש רק אין חיוב הלאו ע"ז והרהמ"ח הי' מגדולי הראשונים ז"ל כידוע וע"ש בש"ך שמביא בשם הב"ח שאוסר דלא כב"י ע"ש ואין הב"ח בידי וכיון דדעת הרהמ"ח דאסור ודאי אסור דלא מצינו חולק עליו. ולכאורה אם איסור יש האיך עשה ר"ע נהי דלא הוי אלא על התורה מכל מקום איסור יש. וצ"ל דדעת הרהמ"ח דעל דבר מעולם הזה יש איסור אבל על התורה שרי ואפשר לא חילק בזה ע"כ פוסק דשרי ממעשה דר"ע ומכל מקום יש להחמיר כהרב והב"ח.

השורט ה' שריטות על מת לוקה חמשה והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת כ"ה לשון הר"מ והרהמ"ח ונתבאר במשנה דמכות השורט ה' שריטות על מת אחד חייב עכאו"א ובגמ' ומנין לשורט חמשה שריטות כו' ת"ל ושרט כו' וחייב עכאו"א. והנה בגמרא קודם לזה מבואר גבי קרחה ג"כ דאם קרח ה' קרחות על מת אחד חייב ה' מלקיות ומרבינן מקרחה עי"ש ומקשו הנהו ד' וה' קריחות ה"ד אילימא בזא"ז ובה' התראות פשיטא ואי בחדא התראה מי מחייב והתנן נזיר שהי' שותה יין כ"ה אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשת' אל תשת' חייב על כל אחת ואחת ומתרץ דסך ה' אצבעותיו נשא ואותבינן בב"א וע"ש ברש"י ומיירי בחדא התראה. ועיין בתוס' אעפ"י דבכ"מ א"ח בזה ש"ה דגלי קרא ועיין בתוס' אפילו בזאח"ז ובחדא התראה ע"ש באריכות. והנה כאן בשריטה ג"כ מרבינן מקרא דחייב על ה' שריטות כו' ואמאי לא מקשה הש"ס הקושי' דלעיל אילימא בזאח"ז בה' התראות פשיטא ואי בחדא התראה מי מחייב כו' כמו נזיר וזה התירוץ שייך ג"כ בשרט ה' שריטות בב"א כי בודאי יכול בה' ציפרניו לעשות ה' חבורות או בכלי כמה חבורות בב"א ובחדא התראה ולהתוס' אפילו בזאח"ז בחדא התראה כי דין זה שוה לדין דלעיל בקרחה דדין ה' קרחות או ה' שריטות ילפינן מקרא ולמה יהי' חילוק ביניהם. וצ"ל דהש"ס סמך אדלעיל וכאן לא הביא אלא דגם כאן יש ריבוי וממילא הדין כמו גבי קרחה דלעיל. אך דברי הר"מ צ"ע דלקמן גבי קרחה כ' וז"ל הקורח ד' או ה' קרחות חייב על כל או"א והוא שהתרו בו על כל קרחה וקרחה כו' הטביל ה' אצבעותיו והניח בב"א כו' אף על פי שהי' התראה אחת לוקין ה' ומבואר בדבריו דלעיל מיירי בזאח"ז וצריך ה' התראות רק בב"א סגי בחדא התראה כדעת רש"י. על כל פנים בב"א ס"ל דבחדא התראה לוקין ה' דגלי קרא וכאן גבי שריטה כתב אם שרט ה' שריטות לוקין ה' והוא שהתרו בו על כל או"א ולא הביא כלל דין בב"א דלוקין ה' בחדא התראה כמו לקמן גבי קרחה ובאמת בזאח"ז ובה' התראות א"צ קרא כמו שמבואר בש"ס דפשיטא כמו גבי נזיר אם כן ה"נ דילפי' מקרא ע"כ בחדא התראה לוקין ה' אם הי' בב"א לשיטת רש"י או לשיטת התוס' אפילו בזאח"ז והר"מ דעתו כשיטת רש"י על כל פנים אמאי לא כתב כאן ד"ז כיון דרבי קרא חייב אף בהתראה אחת ה' מלקות אם הי' בב"א ע' בסוגיא ותבין היטב ע"כ דברי הר"מ צריך עיון גדול. שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג מצוה ס"ג שכתב להדיא כמו גבי קרחה דחייב על ה' קרחות בב"א ובחדא התראה ה' מלקיות ה"נ גבי שריטה אם שרט ה' שריטות בב"א חייב ה' מלקיות אף בהתראה אחת כמ"ש וכתב שם על הסמ"ג מה שלא כתב דין זה גבי שריטה דהוא כש"כ ואינו מספיק וצ"ע על הר"מ. שוב ראיתי בס' משנ"ח במצוה נ"ח דהעיר בזה ע' בדבריו וצ"ע.

עוד מבואר בר"מ דאם שרט שריטה אחת על ה' מתים לוקין ה' והוא מהש"ס דדרשי' מקרא דחייב על כל נפש ונפש ועיין בספר משנ"ח שצריכים להתרות בו שהוא חייב על כל מת ומת כו' וז"פ. ודין זה ודין שלפני זה מבואר כאן בש"ס דדרשינן מן ושרט ומן לנפש ופסוק הוא בפ' קדושים וראיתי ברש"י בפ' אמור דכ' ובבשרם לא ישרטו שרטת פירש"י יכול אם שרט ה' שריטות לא יהי' חייב אלא אחת ת"ל לא ישרטו שרטת דתיבת שרטת מיותר ללמד ע"ז דה' שריטות חייב עכאו"א והדרוש הזה בתורת כהנים ע' ברא"מ שמביא זה ומבואר שם יכול בכהנים דריבה כו' ת"ל שריטה שריטה לגז"ש. ולכאורה קשה למה הניח רש"י דרש שדרשינן בש"ס דידן מן ושרט האמור גבי ישראל ד"ז אך כבר כ' הרא"מ כ"פ דרש"י מנקיט הדרוש היותר פשוט וגם אפילו דנ"מ לדינא לא נקיט אליבא דהלכתא ומכש"כ דלא נ"מ לדינא נקיט דרוש של התו"כ דיותר פשוט ואין התו"כ בידי לעיין בו. עוד מבואר בר"מ דהשורט שריטה בבשר חבירו והיה חבירו מסייע בזמן שהיו שניהם מזידין שניהם לוקין א' שוגג וא' מזיד המזיד חייב והשוגג פטור. והכסף משנה הרשים דהוא בהתוספת' והוא כמו לאו דהקפת הראש המבוא' בראש הפרק ונתבאר בש"ס דילן דאחד המקיף ואחד הניקף חייב ע' בגמ' ה"נ דהוא בלשון רבים שניהם בכלל אך דהנשרט צריך לסייע דאי לא הוי לאו שאין בו מעשה כמבואר בש"ס גבי הקפה. וע' לעיל בפרשת קדושים שהבאתי גבי הקפה דמבואר בגמ' דאי מקיף לעצמו לוקה שנים אם כן ה"נ. אך הר"מ גבי הקפה אינו מביא זה וע"ש שגם המשנ"ח העיר בזה. ואפשר אם שורט בבשר העכו"ם פטור כמו בהקפה דמותר להקיף העכו"ם ע' בנזיר בסוגיא דהקפה וכן אם נשרט מן העכו"ם אפשר דחייב כמו ניקף ע' בנזיר ובשבועות בתוספות שם. ובכלל לאו זה השורט עצמו לע"ז כי כך הי' מנהגם שהיו חובלים עצמם לעכו"ם דכתי' ויתגודדו כמשפטם בחרבות. ולעכו"ם אינו חייב אלא השורט בכלי ולא ביד כך מסקנת הגמ' וכן פסקו הר"מ והרהמ"ח וכל הפוסקים ועיין בכ"מ דמיירי דאין עובדין אותה בכך דאל"ה הי' חייב סקילה אלא היו עושים כדי להתעורר לפי דעתם המשובש' וז"ב. ופשוט לענין שרט ה' שריטות או לכמה ע"ז דינו כמו שאר לאוין דעל מת מרבינן ושרט לנפש אבל בלאו זה דע"ז אין לנו ריבוי והו"ל כשאר לאוין שבתורה וז"פ. ועיין ברש"י במכות שם נראה מדבריו דהשורט לעכו"ם אף שאין דרך עבודתה בכך חייב מיתה וע"ש בתוס' ועיין בס' משנ"ח. והנה אפשר ג"כ כיון דכתיב בלשון רבים ה"ה המשרט בבשר חבירו חייבים שניהם אם היו מזידים כמו שריטה למת וכ"נ מד' הר"מ שלא חילק בזה. וכתב הר"מ עוד נכלל באזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר א' כו' לא תעשו אגודות אגודות ועי' בכ"מ דמ"מ לא הוי לאו שבכללות ועיין בס' יסל"מ דכתב דדין זה הוא רק אסמכתא מלאו ולא הוי מן התורה ע"ש.

והנה ד"ז פלוגתא דאביי ורבא דאביי סובר דב' בתי דינין בעיר א' זה עושה כך כו' עוברים בלא תתגודדו ורבא סובר דשני בתי דינין ל"ל בה ורבא סובר דוקא ב"ד א' פלג מורין כב"ש כו' אבל שני בתי דינין בעיר אחת אלו מורין כך כו' ל"ל בה והר"מ פוסק כאביי וכבר תמה הכסף משנה דהלכה כרבא לגבי אביי ועיין מה שתירץ ועיין בלח"מ. והרהמ"ח מביא דברי הר"מ וד' מורו שפוסק כרבא ועיין בס' משנ"ח באריכות מ"ש בזה ועיין במג"א באו"ח סי' תצ"ג והוא ענין ארוך אין כאן מקומו. ונוהג לאו זה דגדידה בזו"נ ובכל אישי ישראל וגדידה על ע"ז הו"ל מלאוין דע"ז כבר כתבתי כ"פ דיני הלאוין לענין תשובה ועוד ענינים וגם ב"נ מוזהר ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף