מנחת חינוך/שעו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יטמא הנזיר במת שנאמר לאביו וכו'. דיני מצות אלו מבוארים בר"מ כאן בפ"ה עד פ"ח ונכתוב בקצרה הדינים כדרכנו בס"ד. שני הנזירים הן נזיר לזמן והן נזיר עולם מוזהרים שלא לטמא למתים ואפילו לששה קרובים שכהן הדיוט מטמא ועובר בלאוים אם מטמא כאשר יבואר חוץ מנזיר שמשון דמותר לטמאות לכל המתים ואף שאין הנזירים הללו מטמאי' למתים מכל מקום למת מצוה חייב לטמאות כאשר יבואר בעזה"י. ויש שני מיני טומאות א' שאם נטמא הנזיר צריך להמתין שלישי ושביעי להזות עליו ולטבול ואח"ז מביא קרבנות טומא' ומגלח כאשר יבואר וסותר כל הימים הקודמים ומונה מחדש כל ימי הנזירות אשר קיבל עליו ויש טומאות אשר אין מגלח עליהם ואינו מביא קרבנות טומאה ואינו סותר את הנזירות ומכל מקום ימים אלו שהוא טמא אין עולים לו ומשלים הנזירות לאחר שיטהר אותם ימים שחסרו לו בטהרה קודם הטומאה (משלים) ומכל מקום אף באותם טומאות שאינו מגלח עובר בלאוים רק דאינו מגלח ואינו מוזהר רק על ט"מ בלבד ולא על שום טומאה ואפילו ט"מ דוקא אם נטמא בטומאת שבעה אבל על טומאת ערב אינו מוזהר כלל. ויש טומאות שמטמאים באהל בין שהאהיל על הטומאה בין שהאהילה הטומאה עליו ובין שהוא והטומאה תחת אהל אחד ובאותן טומאות אם נכנס הנזיר לאהל שהטומאה שם חוץ מה שעובר על הלאוים של כל טומאה היינו לא יטמא ובל יחל ובל תאחר עובר נמי משום לאו דעל כל נפש מת לא יבא דהתורה גזרה עליו אף על ביאתו לאהל ועובר בלאו ע"ז חוץ מהלאוים הללו. ודוקא אם נכנס לאהל בשידה תיבה ומגדל ופרע עליו המעזיב' או שנכנס לאהל חי ושהה עד שמת שם וה"ל טומאה וביאה באים כאחת וחייב שתים אבל אם נכנס לאהל המת תיכף בהכנסת חוטמו או אצבע עובר משום בל יטמא ונטמא ואינו חייב משום לאו עד שיכנס כולו ואז אינו חייב כיון דנטמא הו"ל מחולל ועומד ולא מחייב לה אלא בבאים בב"א כמ"ש והוא בש"ס ובר"מ ובהרהמ"ח. והנה מה שמחייב הר"מ בנכנס בשידה וכו' ובא חבירו ופרע את הגג וכו' היינו דהוא מסייע להסיר הגג כמ"ש התוס' אבל בנכנס בשידה וכו' וחבירו פרע עליו וכו' דעת הר"מ פ"ו כאן דאפילו שהה שיעור השתחוא' אין לוקין ועיין בהראב"ד ובכ"מ ומבוא' כאן בר"מ דנכנס לבית ושהה עד שמת חייב ולא הזכיר ובנכנס בשגגה לאהל והתרו בו פוסק הר"מ כאן דאם שהה כדי השתחוא' חייב וכל אלו לא חשיבי לאו שאב"מ כיון דתחלה הי' ע"י מעש' אף שהי' בהיתר והנה פסקי הר"מ צריך ביאור רחב וע' כאן בלחם משנה ובפ"ו בראב"ד ובלחם משנה ובמנ"ל ובפ"ג מהלכ' ב"מ במנ"ל ואין רצוני להאריך מה שהאריכו הקודמי' והדברים עתיקים. ועיין בכסף משנה פ"ג מהלכ' אבל הלכה וא"ו בסוף וזה צריך הרבה אריכות לברר ואין כאן מקומו.
והנה דעת הר"מ דנזיר שנטמ' ופירש וחזר ונטמא חייב מלקות על כל טומא' וטומא' שמוסיף טומאה על טומאתו לענין חיבורין ע' בהלכ' ט"מ אבל אם נוגע במת ובעוד שנוגע במת זה השיטו לו מת אחר ונוגע או האהיל פטור דאינו מוסיף טומאה על טומאתו והרי הוא מחולל ועומד ודעת הראב"ד דבאותו יום נגע וחזר ונגע ג"כ אינו חייב רק לאחר אותו יום דמוסיף ימי טומא' ופלוגת' תלוי' בסוגי' הש"ס כאן ע' בסוגי' ברש"י ובתוס' ועיין בלח"מ. ולענין כהנים גם כן פלוגתא זו ועיין ברא"ש בהלכות קטנות והדברים ארוכים ועיין ג"כ במנ"ל פ"ג מהלכות ט"מ וע' לעיל בפ' אמור. והנה באיזה טומאות שהנזיר מגלח ועל איזה אין הנזיר מגלח ע' כאן בר"מ ובהרהמ"ח וע' לעיל פרשת אמור הארכתי גבי ט"כ ע"ש ומגמר בעתיקא קשה לי ובעזרת הש"י אקוה כי אצרף מצות הללו והיו לאחדים. ונ"ל לשיטת הר"מ דס"ל כאן דאף בטומאות שאין הנזיר מגלח מכל מקום עובר בלאו ולוקין כמ"ש כאן פ"ה הלכה ט"ז ועיין במנ"ל שתמה עליו שהרי כתב בפ"ג מהל' ט"מ שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה דאין חייבים על ביאת מקדש וכתבנו לעיל דכוונתו שאינו ד"ת דאינו מפורש בתורה ואזיל לשיטתו בס' הסמ"ק שלו וכמו כן כתב הכסף משנה בפ"ו מהלכות ט"מ הלכה ה' כל כלים הנוגעים וכו' ע"ש והדברים עתיקים על כל פנים דעת הר"מ מפורש דעובר על לאו ולוקין וע' לעיל ג"כ כתבתי אם דעת הר"מ לענין כהנים אם דוקא באותה טומאה שהנזיר מגלח כהן מוזהר כשיטות הראשונים כמבואר במסכת שמחות או דעתו כדעת ר"ת דלא סבירא ליה הך כללא עיין בתוס' עיין הכל לעיל בפרשת אמור על כל פנים נ"ל אם נזיר או כהן אם נאמ' דג"כ מוזהר אף דאין נזיר מגלח נוגעים בטומא' שאין נזיר מגלח ובחיבורין בטומאה מטמא עצמו לטומאה שהנזיר מגלח נר' דלוקין ג"כ על הטומאה השני' אף דבחיבורין מודה הר"מ דאין לוקין דמחולל ועומד ואין לוקין דאינו מוסיף טומאה היינו כששני הטומאות הם שווים אינו מוסיף טומאה כלל אבל כשהראשונה היא טומאה שאינו מגלח והשני' היא טומאה שמגלח אם כן בנזיר מוסיף טומאה דצריך לגלח ולהביא קרבנות טומאה וה"ל מוסיף טומאה ולא הוי מחולל ועומד כנגד טומאה השני' דמוסיף טומא' וכן גבי כהן אף דל"ש ט"ז דקרבן ותגלחת כיון דעל טומאה הראשונה דאין הנזיר מגלח אינו חייב על ב"מ דהו' הלכה פסוקה ובטומאה יש הוספה שחייב על ב"מ אם כן הו"ל מוסיף טומאה ולא הוי מחולל כמו עתה ולוקין ובנזיר יש שני הטעמים מחמת קרבן ומחמת ב"מ ובכהן טעם זו לחוד מכל מקום מוסיף טומאה ולוקין אף דאפשר לומר דמוסיף שמוסיף ימי טומאה כגון אחר אותו יום או בנגע ופירש מוסיף טומאה בחיבורין על אחרים אם כן הוא מוסיף או יום טומא' על עצמו או שמוסיף דיכול לטמא אחר אבל בט"ז אין נ"מ כי אין מטמא יותר מהראשונה מכל מקום נ"ל כיון דהו' יותר חמור אם לענין קרבן או לענין ב"מ הו"ל ג"כ מוסיף טומאה וחייב על הטומאה השני' החמורה אבל אם הראשונ' חמורה והשני' קלה בודאי פטור מכש"כ דשווים אך אם השני' חמור' נראה דחייב דה"ל מוסיף טומאה כנ"ל. לעיל בפ' אמור כתבתי דהראב"ד ס"ל דאף אחר אותו יום דמוסיף ימי טומאה מכל מקום אין לוקין דה"ל מחולל ועומד מכל מקום אפשר לומר דבזה מודה כיון דהראשונה היא טומאה קלה ולא הוי טמא כלל לענין ב"מ ועתה הוי טמא גמור וחייב מלקות כנלע"ד ובאתי רק לעורר. ונזיר שנטמא בטומאה שאינו מגלח נהי דאינו סותר ואינו מביא קרבנו' ואינו מגלח מכל מקום הימים שהוא טמא היינו שבעה ימים או אפילו יותר כ"ז שלא הוזה ולא טבל אינם עולים לו למנין נזירותו ומשלים נזירתו לאחר שטהר. ונר' פשוט דאף באותם טומאות שאינו מגלח אם טימא עצמו במזיד עובר ג"כ על לאו דב"ת נזירות טהרה כיון שאינם עולין לו וכן בנזיר עולם עובר על ב"ת ג"כ כי על כל פנים מאחר נזירות טהרה. וכבר הבאנו לעיל פ' אמור דברי הר"מ כאן דכ' דנזיר הנוגע בכלים הנוגעים במת אינו מזה בג' וז' אף על פי שכל אדם מזה בג' וז' כמבואר בה' ט"מ מכל מקום בנזיר אינו מזה וכ' הר"מ שד"ז מיוחד בנזיר בלבד כדי שיהיו עולים לו הימים ע' בלשונו. ויצא לו זה מהש"ס דף נ"ד ע"ב כאן דמקש' הש"ס והנוגע בכלים הנהו כלים בני הזאה נינהו ועיין בתוס' ולשיט' הר"מ בה' ט"מ דבכל הכלים חרב הרי הוא כחלל ול"ד כ"מ אם כן מוכח דנזיר הנוגע בכלים אינו בר הזאה וכן כ' הלחם משנה כאן ועיין בתוס' בסוגי' שהאריכו בזה. אכן בגוף הדבר תמוה מאוד שיהי' נזיר קל לענין טומאה מכל אדם ובפרט שהוא טומא' דאורייתא כמו שמבואר בפ"ה מה' ט"מ בכ"מ שם דהוא מן התורה רק הר"מ קורא אותו ד"ס כיון דאינו מפורש בתורה אם כן היאך יכלו חכמינו זכרונם לברכה לטהר וכבר תמה בכ"מ. ואני פרשתי יותר. וגם הטעם שכ' הר"מ דכדי שיעלו הימים לנזירות מאי נ"מ אם לא יעלו ואי דעובר על הלאווים דב"י וב"ת וכי מפני זה נטהר טומאה דאורייתא הכלל דברי' אלה אינם מובנים לי כלל. ובטומאות שאין הנזיר מגלח וטמא שבעת ימים אם הוזה עליו בג' ובז' וטבל בז' יום השביעי עולה לו לנזירות טהר' אבל אם נטמא בטומאה שמגלח אין יום הז' עולה לו עד יום הח' יום הבאת קרבנות טומא' ויבואר לקמן בדיני תגלחת בעזה"י. וע' לעיל בפ' אמור שכתבתי שם דין מת עכו"ם אם הנזיר מוזהר עליו הן באהל והן במגע ובמשא והבאתי שהמנ"ל בה' מ"א מפלפל בזה ע"ש.
ומצות אלו הותרו מכללם דמותר וחייב לטמאות למת מצוה ואיזה מכל מקום המהלך בדרך ופגע בדרך במת שאין שם מי שיקברנו הרי זה מטמא לו וקוברו וע' לעיל בפ' אמור דכתבתי דיני מכל מקום וגם בארתי שם אם אשתו הוה ליה בכלל מכל מקום או בכלל קרובים לענין כה"ג ה"ה לענין נזיר וע"ש מ"ש ותלמד לכאן. ומבואר כאן בר"מ דכהן ונזיר שפגעו במ"מ אפילו נזיר עולם יטמא נזיר ואל יטמא כהן דנזיר קדושתו קדושת שעה ואפילו נ"ע וכהן קדושתו קדושת עולם ועיין בלחם משנה ועיין בגמ' פ' כ"ג. לעיל בפרשת אמור הבאתי קושי' השעה"מ בהלכ' מ"א שהקשה לדעת הראב"ד ביומא לענין פ"נ שכ' דנבילה חמור משבת ודוחה שבת ואין מאכילין אותו נביל' אף על פי דשבת איסור סקילה ונבילה רק לאו מכל מקום לאוין הרבה דנבילה דעובר על כל כזית חמור יותר וקושי' הפר"ד בסוגי' שם ידוע והכא אמאי יטמא נזיר ולא כהן דקדושתו קד"ע מכל מקום בנזיר עובר על ד' לאוין כמ"ש לעיל בשם הר"מ אם כן ריבוי לאוין יותר חמור וק"ו מהתם ע"ש. ונר' כיון דלאוין אלו דנזיר כולם ישנם בשאלה וחד עשה דוחה לאוים הרבה ועשיים הרבה מחמת טעם זה דקילי דישנן בשאלה. ועיין בלחם משנה שפירש כן דזה קד"ע היינו דליכא בשאלה אם כן אפילו הרבה לאוין ועשין דנזיר קיל. ואינו דומה לנבילה לגבי שבת. ועיין במשנה דר"א סובר דכהן מטמא דקיל מנזיר דנזיר מביא קרבן ולכאורה ר"א דהוא מתלמידי ב"ש וב"ש סוברים במס' זו דאין שאלה בנזירות אם כן תיפוק לי' דכהן קיל דבנזיר יש הרבה לאוין ואינן בשאלה אך כבר כתבתי כאן בה"נ וכמה פעמים הבאתי בח"ז בשם בעל טורי אבן בחגיגה דהוכיח דר"א סובר דיש שאלה בנזירות אף על פי דס"ל ג"כ דאין שאלה בהקדש והדברים עתיקין ע"כ אומר מטעם קרבן כהן קיל מנזיר. וע' עוד בספר שעה"מ שכתב דהרהמ"ח מביא ד"ז בשם הר"מ דנזיר שטימא עובר על ד' לאוין נראה שאין דין זה פשוט ובאמת לאו דבל יבא ובל יטמא מבואר כאן בנזיר ולאו דבל יחל ובל תאחר מבואר בנדרים דף ד' ואין חולק וע"ש בהגהת טעם המלך שדקדק על לשון הר"מ בפ"א כאן שכתב עבר וגילח או נטמא או אכל מגפן עובר על ב' לאוים כו' וכאן כ' הר"מ דעובר על ד' לאוים וכו' ובאמת כאן כלל תגלחת ויוצא מן היין ועליהם אינו עובר אלא בב' לאוים וכלל טומאה עמהם דעכ"פ שני לאוים איכא. וכאן כ' הדין בטומאה לחוד דבאמת עובר על ד' לאוים וז"פ. ואם שני נזירים פגעו במ"מ נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים. נזיר לזמן קצוב ונזיר עולם יטמא נזיר לזמן קצוב דנ"ע חמור. ועיין במנ"ל דהר"מ השמיט דין המבואר בירושלמי נזיר נזירות ונ"ע איזה מהם חמור ואין הירושלמי בידי לע' בו. ופשוט דאם פגעו שני אנשים דאחד קל מחבירו דהדין דהקל מטמא אם החמור טימא עצמו בודאי לוקין אותו על הלאוין דלא ניתן לדחות אצלו כיון שיש כאן אחר ואינו מכל מקום כלל לגבי דידי' כמו שיש ישראל אחר דקרי כו' ה"נ כיון דהאחר מחייב לטמאות ולא רמי' עליה לא הוי מכל מקום ואם טימא עצמו לוקין וז"פ מאוד. וכבר כתבתי לעיל דיש מטמא ואינו עובר על בל יחל כגון קטן שהדירו אביו ונתגדל דאינו עובר על בל יחל כיון שהוא לא קיבל עליו בעצמו. ועיין בספר ט"א בסוגיא דב"ת דיש נזיר מטמא ואינו עובר על בל תאחר כגון נגע וחזר ונגע בו ביום דאינו מאחר ע"י טומאה השניה הנזירו' טהרה כי טמא בלאו הכי שבעה מחמת נגיעה הראשונה וברור ע"ש. ונראה פשוט אף לדעת הראב"ד דס"ל דאינו חייב על הטומאה בשום אופן אם נטמא כבר אף ביום אחר דהו"ל מחולל ועומד מכל מקום נראה דאין לוקין משום טומאה גם משום בל יחל אינו עובר כיון דשרי משום נזירו' ל"ש ב"י כמ"ש לעיל דהב"י אינו רק משום נזירות מכל מקום בב"ת ודאי עובר בנטמא אחר יום הראשון דמוסיף טומאה עוד יום ומאחר נזירות טהרה ולא גרע מאומר לא אפטור כו' הכי נמי עובר בב"ת אף להראב"ד כנ"ב ופשוט.
המטמא את הנזיר אם היה הנזיר מזיד הנזיר לוקה והמטמא עובר משום לפ"ע. ופשוט דאין לוקין הנזיר רק אם עושה קצת מעשה דלאו שאב"מ אין לוקין ואם היה הנזיר שוגג שניהם אינן לוקין ולמה לא ילקה המטמא דהוא גזה"כ דהמטמא אינו חייב. ופשוט דקטן נזיר המטמא אותו עובר משום לא תאכילום כו' דאסור להאכיל לקטן איסור בידים כידוע. ונראה דאם נזיר טמא ונזיר טהור שפגעו במ"מ ל"מ אם נזיר הטמא נטמא באותו יום נהי דעובר על כל הלאוין לשיטת הר"מ מכל מקום קיל מנזיר הטהור דנזיר הטהור עובר על ב"ת ג"כ ונזיר שנטמא באותו יום על כל פנים אינו עובר בב"ת כמ"ש אם כן בודאי יטמא נזיר הטמא ולא הטהור אלא אפילו נזיר טמא שנטמא מקודם אותו יום דעובר על ב"ת ג"כ דמוסיף יום מכל מקום כיון דנזיר שנטמא בטומאות הרבה בתוך ימי הטומאה אינו מביא קרבנות מחדש רק מחמת טומאה ראשונה נתחייב בקרבן ודי לו בקרבנות פ"א כמבואר כאן בר"מ פ"ו אם כן הנזיר הטמא אינו גורם עוד לקרבן והנזיר הטהור גורם שצריך להביא קרבנות וע"כ לא פליגי חכמים על ר"א לענין כהן ונזיר דר"א סובר דנזיר חמור דמביא קרבן וחכמים סוברים דכהן חמור שקדושתו קד"ע אבל כאן דשתי הקדושות הם שוים בודאי אותו שחייב קרבן חדש חמור יותר ע"כ מטמא הנזיר הטמא אף שיש לחלק מכל מקום הסברא נותנת כן דזה קדושתו חמורה ועדיף מנ"ע שקדושתו חמורה מנזיר לזמן או נזיר לזמן מרובה דקדושתו חמורה מנזיר לזמן מיעוט אף שאין חילוק ביניהם מכש"כ דכאן יש חילוק ביניהם בודאי קדושתו חמורה יותר ומטמא הטמא ולא הטהור. ועוד נ"ל יותר מזה אם נזיר טמא שאינו מגלח כגון בנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח או נזיר מוחלט או בימי ספורו דאינו מגלח ואם נטמא מחדש צריך ג"כ להביא קרבן מכל מקום דכיון דהנזיר עומד באותם הימים שאין עולים לו למנין הנזירות והנזיר הטהור הם ימי הנזירות שלו הוא חמור יותר מנזיר שעומד באותם הימים שאינם עולים ומטמא הנזיר הטמא והוא כש"כ מנזיר עולם לזמן קצוב או נדר לזמן מרובה מנזיר לזמן מועט כנ"ל ברור והר"מ לא ביאר זה דהוא פשוט ואטו כי רוכלא כו'. וג"כ לענין תגלחת בימים שאין עולים דעת הר"מ דאינו בעשה דקדוש כו' חזינן דימים הללו קילי ע"כ יטמא הוא ולא הטהור כנ"פ וברור. וג"כ פשוט דנזיר בימי חלוטו שטימא עצמו למת אף שהשבעה ימים שיהיה ט"מ יהיו נבלעים אפילו אם יתרפא תיכף מכל מקום יהיה בימי ספורו ויכול לטהר קודם מכל מקום עובר על ב"ת דנזירות טהרה כי ע"י טומאה זו יהיה סותר הימים הקודמים ויהי' צריך להתחיל מחדש למנות הימים הראשונים ג"כ ובטומאה זו של מצורע לא יסתור ימים הקודמים רק ישלים לימי' הראשונים אם כן הו"ל מאחר הנזירות טהרה מקצת הנזירות הקודמת כנ"פ. ונתיישבתי בדבר דלא שייך ב"ת כיון דהימים מובלעים ואינו מאחר כלל ואי דימנה מחדש יותר ימים היינו ימים הקודמים מאי איכפת לן כיון דהימים הקודמים ג"כ קדושים מאי נ"מ אם ימנה ימים יתירים ואי דמאחר קרבנות טהרה זה צריך שלשה רגלים עי' בנדרים וב"ת תגלחת אינו מביא הר"מ כלל כמ"ש לעיל. ואפשר בנזירות ארוך דיסתור עד שיעברו ג' רגלים אם כן עובר ב"ת דהבאת קרבנות אך הר"מ אינו מביא רק ב"ת דנזירות טהרה ולא ב"ת דקרבנות וגם ב"ת דקרבנות אפשר דיש חילוק בין איש לאשה להסוברים דאשה אינ' בב"ת דרגלים ע' בסוגיא דב"ת ובר"מ פי"ג מה' מעה"ק ואין כאן מקומו. ובדרך אפשר אני אומר דקטן שהדירו אביו לשיטות הסוברים דלא נתבטל הנזירות בגדלותו וכבר כתבנו דאפשר אינו עובר על בל יחל כיון שהוא לא נדר ואפשר לומר ג"כ שאינו עובר על ב"ת אם טמא עצמו דבסוגיא דב"ת הוא אבעיא בש"ס אם יורש עובר על ב"ת כי ידור נדר א"ר והא לא נדר א"ד כו' ואיפשט מעמך פרט ליורש ויוכל להיות דמהאי טעמא מיעט רחמנא דהוא לא נדר אם כן בנזירות אביו אפשר דאינו עובר על ב"ת. והנה לעיל כתבתי דדעת התוי"ט בדעת הר"מ דסובר דנתבטל הנזירות בגדלותו ובאמת אין הדבר מוכרח בדעת הר"מ ואפשר סבירא לי' כשיטת רש"י דאין נתבטל הנזירות בגדלותו. ובזה מיושב קושי' בעל שעה"מ בהלכות מ"א שם על הא דבמכו' אמרינן יש חורש כו' ונזיר וכהן בבה"ק וקא חשיב שמנה לאוים חד לאו בנזירות הא איכא עוד שני לאוים בנזיר ב"י וב"ת אם כן הו"ל עשרה לאוים. ולפמ"ש נוכל ליישב דהבעל ש"א ושער המלך הקשו האיך מחייב על כהן ונזיר האיך חל איסור נזיר על כהן הא אין אחע"א ותי' דנדר במופלא סמוך לאיש למ"ד שהוא מדאורייתא ובאים כאחד וע"ש בסי' מ"א והקשה האיך מתיישב המשנ' למ"ד מופלא לאו דאורייתא ולא נוכל לאוקמיה שהדירו אביו דנתבטל הנזירות כשהגדיל. ולפמ"ש אפשר דדעת הר"מ דאינו מתבטל אם כן איירי כה"ג אם כן אין כאן רק לאו אחד דנזירות כי בל יחל אינו עובר כמ"ש וכן ב"ת אינו עובר כיון שהוא לא נדר ע"כ אינו רק שמונה לאוים. ואל יקשה לך לדעת הר"מ דסובר מופל' הוא מן התורה אם כן כיון דרוצה שם לחשוב לאוי' הרבה לחשוב במופלא וחייב יותר אפשר לומר כיון דנדר בקטנות הו"ל ג"כ כמו שלא נדר הוא ואינו עובר ג"כ על ב"ת וכ"ז כתבתי בדרך אפשר ובאתי רק לעורר. וע' לעיל בפ' אמור כתבתי ותלמד לכאן היכי דהיה כהן ונזיר וטמא לקרוביו דמחמת הכהונה אינו מוזהר על קרוב לכאורה אין לוקין רק משום לאו דנזיר. אך באמת להסוברים דטומאת כהן בקרובים הוא רק דחוי' אם כן כאן על כל פנים אסור לטמאות מחמת נזירות אם כן לא נדחה הכהונה ג"כ כיון דאסור מאיזה טעם שיהיה אם כן לוקין משום לאו דכהונה ג"כ עי' לעיל בפ' אמור שכתבתי רבותא יותר. ולענין ס' טומאה ברה"י ורה"ר לענין תגלחת יתבאר בעזה"י במצוה דלקמן. ולענין אם עובר על הלאוין נתבאר לעיל בפ' אמור ע' שם הרבה ענינים ותלמד לכאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |