מנחת חינוך/שעד

מנחת חינוך ‏ שעד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מצוה שעד
שיגדל הנזיר שער ראשו

א

[א] שנצטוה הנזיר וכו' לגדל שער ראשו וכו' שנאמר גדל פרע שער ראשו וכו'. כבר ביארתי קצת במצוה הקודמת וכאן ביאר הרהמ"ח דין סתירה וזה מבואר בר"מ כאן פ"ו נזיר שגלח מיעוט ראשו אעפ"י שעובר על לאו אינו סותר כלל והימים הללו עולין למנין הנזירות. נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו ליסטים באונס ה"ז סותר למ"ד יום עד שיגדל פרע ואח"כ מתחיל למנות כיצד כגון שנזר מאה יום ואחר כ' יום למנין נתגלח רוב ראשו ממתין שלשים יום עד שיגדל שער ראשו ואח"כ משלים ומונה ס' יום להשלים המאה יום ושלשים יום ששהה כל דין נזירות עליו רק שאין עולין לו מן המנין וצריך למנות אח"כ להשלים הנזירות והשלשי' של גידול פרע אין עולים לו כך הוא דעת הר"מ ומבואר בדבריו דאינו סותר אלא בתער וכעין תער ובהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו כבר כתבנו דדעת הר"מ דפטור מפני שאינו כעין תער עיין בפ"ה שכ' כן ע"כ בהניח לכוף ראשו אינו סותר. ולפי שיטתו בסך נשא היינו בסם דפוסק בפ"ה דאין לוקין דלא הוי כעין תער ג"כ אינו סותר דצריך דוקא תער או כעין תער לסתירה וכ"מ שאינו סותר מונה כדרכו ואח"ז מביא קרבנותיו אף דאין לו שער לגלח אין התגלחת מעכב והו"ל כמו נזיר ממורט דא"צ להעביר תער כמ"ש לקמן בפ"ט ויצא לו זה דרב חסדא סובר בדף מ' ואמר ללקות בא' וכו' ולסתור ברוב ראשו ובתער וכו' ומסיק כעין תער ע"ש. וסובר דתער דאמר ר' חסדא קאי על סתירה ג"כ ואם אינו כעין תער אינו סותר כלל והתוס' חולקין על זה וכתבו דכעין תער דאמרי' אליבא דר"ח קאי ארישא וכו' אבל לענין סתירה אם לא הניח כדי לכוף אעפ"י שאינו כעין (והתוס' לשיטתם דס"ל דאף בלא הניח כדי לכוף אין זה כעין תער) תער מכל מקום סותר. ולכאורה אין נ"מ לדינא באם הניח כדי לכוף כ"ע סוברי' דאינו סותר ובלא הניח כדי לכוף כ"ע סוברים דסותר רק לדעת הר"מ הו"ל כעין תער וסותר ולהתוס' לא הוי כעין תער מכל מקום א"צ כעין תער לסתירה. אך נ"מ לדינא ביניהם בסך נשא דלהר"מ אפילו נשרו השער מעיקרא ע"י נשא מכל מקום הוא סובר דלא הוי כעין תער כמ"ש אם כן אינו סותר לדידי' דס"ל דוקא כעין תער בעינן ולשיטת התוס' בודאי לוקין בין אם סוברים כדעת הר"מ דסך נשא לא הוי כעין תער מכל מקום לוקין דס"ל לסתירה א"צ כעין תער ומכש"כ אם נאמר דדעת התוס' דסך נשא הוי כעין תער כמו שהבאתי לעיל בשם הלחם משנה בודאי סותר. אך להר"מ בסך נשא אין סותר דלא הוי כעין תער לשיטתו לעיל והוא סובר דגם לסתירה בעינן כעין תער. ודבר זה הר"מ והתו' שוים אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר. ועיין בלחם משנה מה שתמה ע"ז הא בסוגיא שם קודם לזה אבעיא אי מזיא מתחת רבי וכו' ונ"מ אם שייר לכוף ראשו לעיקרו מכל מקום סותר דנזירות הא שקלי' ומסקינן דמתחת רבי והא דתניא בברייתא דאם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר היינו כגון שגלחוהו אחר מלאת ור"א הוא ע"ש. על כל פנים כ"ע סוברים דקודם מלאת סותר אפילו הניח ראשו לעיקרו והאיך פסקו הר"מ והתוס' דבהניח ראשו לעיקרו אינו סותר אפילו תוך מלאת וע"ש שתירץ לדעת הר"מ דלשיטתו דר"ח סובר בתער קאי על סתירה ג"כ והוא סובר דבהניח כדי לכוף אין זה כעין תער אם כן ר"ח פליג על סוגיא דלעיל ופסק רבינו כר"ח. אך על התוס' קשה מאוד וגם כ' דהתירוץ על הר"מ ג"כ הוא דוחק ע"ש. והנה הסוגיא עמוקה ובעזהש"י עוד חזון למועד.

עוד יש חילוק בין הר"מ להתוס' דהר"מ ס"ל כאן דתגלחת טהרה הותרה ל' יום בכל ענין אף שיש בל"ז בין תגלחת זה לתגלחת טהרה ל' יום כמ"ש אם נדר מאה יום וגילח בסוף כ' יום מונה שלשים יום ואין עולה למנין וכשישלים ל' יום ויהי' לו פרע מתחיל אז למנות. ולדעת התוס' בסוגי' אינו כן דכל עיקר הסתירה בשביל שיהיה לו תגלחת טהרה כדינ' אם כן בכה"ג למה יסתור הא יכול למנות הנזירות ועולים לו הימים הללו ג"כ והוא יהיה לו תגלחת כדינא כי יהיה לו פרע וכל עיקר הסתירה שלשים יום כגון ביום מלאת הקו"ף אינו יכול לגלח למחר וצריך להמתין שלשים יום עד הגילוח אבל אם יש בלאו הכי שלשים אינו סותר כלל ומונה כדרכו וכן בנזירות מועט כגון נזיר סתם דהוא למ"ד יום וגילח דרך משל ביום הג' מונה מעתה ל' יום ומונה ס"ה ל"ג ימים כדי שיוכל לגלח אבל אלו ימים שמגדל ג"כ עולה למנין ועיין בלחם משנה דביאר שני השיטות. והנה לדעת הר"מ דאין ימי גידול פרע עולים לו אם כן בתוך השלשים יום אין בו עשה דקדוש וכו' כמו שכ' גבי מצורע כיון שאין עולי' בטל העשה רק נשאר הלאו אם כן יכול לסוך בסם תוך שלשים יום לשיטת הר"מ דסך נשא אינו אלא בעשה ובימי' שאין עולים ל"ש עשה לדעתו. ע"כ מותר לסוך נשא והסיכה אינו מבטל כלל דאינו כעין תער לדעת הר"מ אם כן לאחר השלשים ימנה כדרכו וז"פ.

וקשה לי לפי מאי דמבואר בנדרים דף ד' דעל נזירות עוברים בבל תאחר ג"כ ומוקי לה הש"ס כגון אם טימא עצמו עובר בב"ת דנזירות טהרה ור"א אמר נזיר שטימא עצמו לוקה משום ב"ת דנזירות טהרה וכן מבואר בר"מ והבאנו לעיל. והנה הטעם כיון דימי טומאה אין עולין לימי נזירות עובר בב"ת דמאחר מנין הנזירות כמו שנתבאר קודם גבי לא אפטור מן העולם וכו' דאסור לאחר מנין הנזירות אם כן בגילח רוב ראשו לדעת הר"מ דהשלשי' יום אינם עולים וצריך למנות אח"כ להשלים אם כן מאחר מנין הנזירות שצריך לספור ובודאי עובר על ב"ת ג"כ כי אין שום חילוק וכן איכא שם מ"ד דעובר משום ב"ת תגלחת ושני דברים עיין בר"נ שם דעובר תיכף וא"צ ג' רגלים. וכן נראה דעת הר"מ בפ"ה דא"צ ג' רגלים רק לוקין תיכף משום איסור נזירות טהרה וה"ה משום ב"ת תגלחת וחדא מינייהו נקט דאינו לוקה משום ב"ת רק מלקות אחת דהוא שם אחד אם כן בגילח רוב ראשו גם כן מאחר מנין הנזירות וגם מאחר התגלחת אם כן בודאי לוקין בגילח רוב ראשו משום ב"ת ג"כ. והנה על הגמרא דנדרים לא קשיא אמאי לא מוקי לה בגילח דחדא נקיט טימא וכו'. אבל על הר"מ קשה דכתב דנזיר שטימא לוקה משום ב"ת וכ' שהרי איחר נזירות טהרה ודבר ברור דהפשט הוא דמאחר מנין הנזירו' דימי הטומאה אין עולין וסותרים וצריך למנות אח"כ. אם כן בודאי גבי גילוח ג"כ דמאחר מנין הנזירות וגם מאחר התגלחת אם כן בודאי לוקין משום ב"ת והיה צריך הר"מ שהוא פוסק לפרש דבריו ולכתוב. גם ד"ז דאם במזיד גילח רוב ראשו לוקה ג' משום לאו המיוחד ומשום בל יחל כמ"ש בפ"ד ומשום ב"ת ולשיטת התוס' דימי' הללו עולים לו אם כן אינו עובר על מאחר הנזירות רק מכל מקום עובר בנזירו' מיעוט על ב"ת תגלחת ועל ב"ת קרבנות אפשר דתלוי בג"ר ואין לוקין עיין בספר ט"א בר"ה בסוגיא דבל תאחר. על כל פנים לדעת הר"מ דלוקין אם טימא ה"ה בגילח בודאי דמאחר נזרו וגם התגלחת ואיך לא כ' זה גבי גילח רוב ראשו דחייב משום ב"ת וצריך עיון גדול על הר"מ ונ"כ שלא עמדו בזה. ואין לחלק ולומר כיון דהר"מ מביא רק הלאו דב"ת נזירות טהרה ולא משום ב"ת תגלחת ובודאי יש לו טעם ע"ז. אם כן אפשר אינו עובר על מאחר דנזירות טהרה רק אם מאחר כל הנזירות כגון נזיר שטימא דסותר כל הקודם וצריך להתחיל מחדש והימים שמנה קודם אינם עולים למנין וכן נזיר בבית הקברות דאין עולין לו כאשר יבואר לקמן בעזהש"י. אם כן מאחר כל הנזירות עובר בב"ת אבל בגילח דהימים ראשונים שמנה עולין לו רק דימים אלו אין עולין וצריך להשלים לימים הקודמים. אם כן אינו מאחר כל הנזירות רק מקצת נזירות אינו עובר על ב"ת. חדא דלא מסתבר לחלק כן מ"ל כל הנזירות או מקצת. ועוד הרי הר"מ כתב בפ"ה דנזיר לוקין על הטומאה אף בטומאה שאין מגלח עליהם ובפרק ז' הלכה ז' כתב דנזיר שטימא בטומאה שאין מגלח עליהם אעפ"י שאין סותר הקודמים מכל מקום אין ימי הטומאה עולין לו ע"ש. אם כן בכה"ג אין צריך רק להשלים אם כן אם נטמא אינו עובר על ב"ת לסברא זו והאיך סתם בפה וכ' דנזיר שטימא לוקין אף משום ב"ת והו"ל לפרש דדוקא בטומאה שהנזיר מגלח דסותר אבל בטומא' שאין הנזיר מגלח דלוקין על הטומא' לשיטתו הו"ל לכתוב באין הנזיר מגלח אין לוקין רק על טומא' ולא משום ב"ת כיון דא"צ אלא להשלים אלא ע"כ דאין חילוק ובכ"ע עוברים על ב"ת אף במקצת נזירו' אם כן בודאי גם בתגלחת הדין כן. ולמה לא כ' הר"מ דגם בתגלחת רוב ראשו הדין כן דעובר על ב"ת ג"כ וצ"ע ובאתי רק לעורר. גילח אחר מלאת נזרו היינו ביום שמביא קרבנותיו קודם הבאת קרבנותיו וקודם הגילוח אינו סותר כלל ומביא הקרבנות דתגלחת אינה מעכבת והנזירות נשלמה כן מבואר בר"מ והכסף משנה לא הרשים מקומו ועיין בלחם משנה דיצא מסוגי' זו דף ל"ט וכרבנן וכפי פירוש התוס' בפירוש בתרא ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח דכנויי נזירות וידות נזירות כנזירות מבואר בר"מ פ"א ושאר דינים שכתב הרהמ"ח בעזהש"י בארתי לעיל במצוה ראשונה מנזירות ע"ש.

לעיל במצוה הקודמת הבאתי דברי הר"מ דהעביר על ראשו סם המשיר את השער אינו לוקה רק ביטל מצות עשה. והלחם משנה תמה עליו כיון דמרבינן כל המעבירין אם כן סם נמי. עתה ראיתי בס' אסיפת זקני' בדף ס"א שם דמביא בשם הרא"ש וז"ל וקשה לי דמסתבר דאפילו נזיר טהור מצי לאעבורי שער בנשא רק שישייר שתי שערות לקיים מצות גילוח וכו' אתה רואה שהרא"ש סובר בפשיטות דמותר בנשא ויותר מזה דאין עובר אף בעשה ומותר לכתחילה. ע"כ נלענ"ד כיון דבסוגי' כאן דנזיר דמרבינן כל המעבירין היינו דוקא כעין תער וע"ש בתוס' דף ל"ט ע"ב שהקשו מאי הקשה הש"ס תער ל"ל וכו' הא צריכי ללמוד דבעינן תער ע"ש שהניחו בתימ'. על כל פנים הדין אמת דדוק' כעין תער כמבואר בסוגי' וכן בר"מ ובפרק החובל מבואר שם דף פ"ו כגון דגלחו ומקשינן הא מיהדר הדר ומתרץ בסך נשא דלא הדר ע"ש אם כן סך נשא לא הוי כעין תער דבתער מיהדר הדר וצמח ובנשא לא מנ"ל אם אינו משחית מעיקרו דלשיטת התוס' לא הוי כעין תער. ולשיטת הר"מ אם הניח לא הוי כעין תער בלכוף ראשו וכו' ומנ"ל שמשחית לגמרי דאינו הדר וצומח על כל פנים לא הוי כעין תער וגזה"כ דצריך להיות כמו תער. ע"כ פסק הר"מ שפיר בסך נשא אין לוקין דלא הוי כעין תער רק המ"ע ס"ל דעובר והרא"ש ס"ל דאפילו על עשה אינו עובר וזה תלוי בסוגי' הש"ס כאן דף ל"ט ודף מ' על כל פנים לא הוי כעין תער ונכון פסק הר"מ. וזה ג"כ מבואר בדברי הרא"ש שכ' על קושיתו הא מצי לאעבורי וצ"ל דתרי גווני נשא יש נשא שהשיער צומח אח"כ עכ"ל. והיינו בקושיתו הי' סבר דנשא אינו חוזר וצומח אם כן לא הוי כעין תער ומותר. ותירץ דצ"ל דיש נשא דצומח אח"כ וע"ז עובר דהוי כעין תער אך הר"מ סובר דכל סם משיר את השער ואינו צומח ולא ה"ל כעין תער ע"כ אינו לוקה. ומה שהקשה הלחם משנה אם כן למה אמרינן בסוגי' וכי מאחר שסופנו לרבות כ"ד מה ת"ל תער ונימא דתער צריך למעוטי סם זה הוא בעצמו קושי' התוס' בד"ה ומאחר שהקשו לימא דתער ממעט שלא כעין תער וכו' וכל קושי' יש לה תירוץ והר"מ אין דרכו לחדש דינים מכח קושי' כידוע דרכו צ"ל ע"כ דבגמ' מבואר בפי' דנשא לא הדר וצומח וכאן בסוגי' מבואר דכעין תער בעינן ע"כ פוסק שפיר דאין לוקין ותלי"ת כוונתי האמת בדעת הר"מ והרא"ש סובר כוותי' מה"ט ואע"פ שלא כ' נשא בפי' רק סם ויש סמים דחוזר וצומח ע"כ ידוע הי' להר"מ דסמים המשחיתים אינו חוזר וצומח וקושית הלחם משנה ל"ק כמ"ש והרא"ש ס"ל כן בפשיטו' כנלענ"ד ברור. ועיין בתוס' ד"ה נשא בדף מ' נראה מדבריהם דנשא הוי כעין תער י"ל ג"כ דנשא הצומח הוי כעין תער כדברי הרא"ש ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח אם עלה לא"י נוהג נזירות מחדש ובח"ל חל עליו כל דין נזירו' וכופין לעלות לא"י הכל מבואר בר"מ פ"ב והטעם משום טומאת ארץ העמים אינם עולים וכ"ש דהוא עובר ומטמא עצמו ע"כ צריך לעלות לא"י והכל הוא מדרבנן ע' בש"ס ובראב"ד ובכ"מ שם ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף