מנחת חינוך/שעג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזרו שנא' תער לא יעבור וכו'. מבואר בר"מ כאן בפ"ו ולאו זה נוהג בכל הנזירים. והדינים כ"ה נזיר שגלח שערה אחת מראשו בין בתער בין בזוג בין תלשה בידו ולא הניח בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו זה הוי כעין תער ולוקה משום לאו דתער לא יעבור וכו' וגם עובר בעשה דקדוש יהיה גדל פרע וכו' ואם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו לוקה שאין זה כעין תער כן מבואר בר"מ. ונראה ג"כ אם הניח כדי לכוף וכו' אף בעשה דקדוש אינו עובר וכן כ' הלחם משנה בדעת הר"מ ולכאו' קשה מנ"ל להר"ם דפחות מלכוף ראשו לעיקרו הוי כעין תער דמסברא נראה דתער וכעין [תער] היינו שקוצץ מעיקרו והניח קצת לא הוי כעין תער כמו שכתבו התוס' בסוגיא זו ויבואר לפנינו בס"ד. וצ"ל דהר"מ מדמי לי' כמו לענין סתירה דמבואר במשנה דהשיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ומבואר בברייתא ע"ש והניח פחות מזה סותר אם כן בזה השיעור נקרא עדיין שער ה"ה לענין חיוב גילוח ובפחות מזה דלא נקראו שער לענין סתירה ולענין תגלחת טהרה לא הוי ג"כ שער כאן והו"ל מגלח וחייב משום גילוח דדמי להדדי. ולכאו' אפשר לחלק עיין בר"מ בפ"ב מה' אישות דס"ל גבי שתי שערות דלכוף ראשן לעיקרן הוא השיעור הגדול שבכולם ולמטה יש עוד שיעור לקרוץ בצפורן ולהנטל בפי הזוג ונקטינן כדברי כולם ולהחמיר ע"ש בש"ס דנדה. אם כן ניהו לענין סתירה אנו מחמירין כשיעור היותר דכל דאין בו שיעור הגדול לא הוי שער וסותר וצריך להמתין דהוא חומרא אבל לענין ללקות דספק מלקות להקל אם כן אפשר בשיעור קטן מזה דכדי לכוף הו"ל שער ואין כאן גילוח. אך באמת אין למדין משם כלל כי שם מבואר שני שערות האמורות בכל מקום וכו' בענינים המבוארים שני שערות אבל כאן לענין נזיר הוא קבלה לענין סתירה דכדי לכוף וסובר הר"מ דלענין גילוח ג"כ אם לא נשאר כדי לכוף לא הוי שער ונקרא גילוח וכ"ז הוא דעת הר"מ. אבל דעת התוס' בסוגי' זו דף ל"ט ודף מ"ם דוקא אם תולש השער מעיקר הוי כעין תער וחייבים מלקות אבל אם שייר כ"ש אפילו אינו כדי לכוף ראשו וכו'. וגם נראה אפילו שיעור הקטן שבמס' נדה שלא נשאר מכל מקום כיון שלא קצץ מעיקרו לא הוי כעין תער ואין לוקין. וגם דעת התוס' אם לא הוי כעין תער דאין חייבים מלקות מכל מקום עובר בעשה דקדוש יהי' גדל וכו' ואפילו קצץ קצת. הכלל אף דהניח הרבה דאינו עובר בלאו מכל מקום בעשה בכ"ע עבר והר"מ לא ס"ל כן כמ"ש דאם נשאר כדי לכוף לדעתו דאינו כעין תער א"ע בעשה ג"כ. ולענין סתירה מודים התוס' דאם לא נשאר כדי לכוף סותר ויבואר לקמן בס"ד. ואם העביר על ראשו סם המשיר את השער אינו לוקה אלא עבר על מ"ע דקדוש יהי' וכו' ועיין בלחם משנה שתמה על הר"מ מנין יצא לו זה כיון דמרבינן כל המעבירין אם כן סם נמי והניח בצ"ע ע"ש. ונראה אף דהר"מ כ' דאין לוקין היינו משום לאו המיוחד בנזיר תער וכו' אבל משום לאו דבל יחל נ"ל דעובר כיון דאסור לעשות כן מחמת עשה אם כן עובר על קדושת נזיר ושייך ב"י דברו ואם לא היה לאוים בנזיר רק איסור על כל פנים לאו זה דבל יחל עובר ה"נ ולא חש הר"מ לכתבו כי הוא פשוט כנ"ב ופשוט. ובמקום שעובר על לאו דגילוח כ' הר"מ להדיא דעובר משום בל יחל ג"כ והבאנו לעיל. אך זה ג"כ ברור אף דא"ע רק בעשה מכל מקום משום לאו זה עובר ופשוט. וכמו שהנזיר המגלח עובר בלאו ולוקה ה"ה אחר המגלח את הנזיר חייב מלקות דילפינן מן תער לא יעבור קרי בי' וכו' ולשון הר"מ כאן נזיר וכו' א' המגלח וא' המתגלח וכו' שנא' וכו'. נראה מדבריו דאם אחר גילח לנזיר חייבים שניהם הא' חייב משום מגלח והוא חייב משום מתגלח וכן מבואר בתוס' נזיר דף מ"ד ד"ה שלא וכו' ועי' בר"מ פי"ב מהלכות ע"ז פוסק שם גבי הקפה דחייבים אם גילח לחבירו המגלח והמתגלח ואין המתגלח לוקה אלא אם כן סייע למגלח וכו' והוא מהש"ס דמכות דאי לא סיוע הו"ל לאו שאב"מ. וע"ש בהראב"ד ובכ"מ אם כן בודאי כאן נמי אין המתגלח חייב אלא אם כן סייע והר"מ לא הזכיר זה כאן וסמך על מ"ש שם. ומכל מקום קצ"ע דה"ל לפרש ומכל מקום הדין דין אמת דלאו שאב"מ אין לוקין כמ"ש שם ע"כ צריך קצת מעשה. וע"ש בס' משנת חכמים שמביא בשם הפר"ח שכתב דהמקיף לעצמו עובר משום שני לאוים מקיף ומשום ניקף כמו דס"ל להר"מ גבי עשיית אליל אם כן לדבריו נזיר המגלח עצמו עובר ג"כ בשני לאוים ולוקה ב' משום מגלח ומשום מתגלח ועי' שם בס' הנ"ל שכתב שאין דעת הר"מ כן וחילק בין עשיית אליל. וכאן נראה ג"כ מדברי הר"מ דאינו לוקה אלא מלקות אחת דה"ל לכתוב דלוקה שנים וע"ש מה שפלפל ומכל מקום לפי דבריו צריך ק"ע דה"ל ללקות שתים ע"ש במצוה י"ג וע"ש עוד מה שמפלפל ותלמד לכאן ומראה מקום אני לך. והנה אם המגלח עובר על בל יחל כבר כתבתי לעיל דעת הר"מ ודעת הר"נ בנדרים דף ט"ו ע"ש. ואני מסופק אם המגלח עובר ג"כ בעשה דקדוש וכו' גדל וכו' וגם במקום דאין חייב מלקות כגון לשיטת התוס' שלא קצצה מעיקרה וסוברים דבכה"ג עובר בעשה ולדעת הר"מ בסך בסם דעובר רק בעשה אם חבירו משח אותו אם עובר בעשה דאפשר דעשה היא רק על הנזיר בלבד ולא על אחר או אפשר דאחר עובר ג"כ בעשה זו. ומלשון הר"מ בעשה דכתי' גדל וכו' נראה דעשה זו על הנזיר ומלשון רש"י אפשר דהעשה על האחר ג"כ. ונ"מ ג"כ אם נזיר קטן אם מותר אחר לסוך לו נשא אם אינו עובר רק הקטן יש סברות דבעשה מאכילין לקטן בידים והדברים עתיקים. וכעת צ"ע אם אחר עובר בעשה ובאתי רק לעורר.
ולאו זה דתגלחת הותר מכללו בתגלחת מצוה. וה"ד תגלחת מצוה נזיר מצורע שנטהר מתוך החלט דצריך לגלח פ"ר ואחר שבעה ימים לספירתו מגלח תגלחת שניה ואלו שני התגלחת אף נזיר מגלח ושני התגלחת הללו צריך להיות דוקא בתער ודוקא כהן צריך לגלח כמבואר בר"מ פי"א מה' ט"צ ונראה ג"כ דצריך כהן גדול כיון דהתורה הקפידה על כהן וגם צ"ל ביום כמבואר. והנה אף דיש בתגלחת הנזיר לאו ועשה לאו דתער וכו' ועשה דקדוש וכו' גם לאו דבל יחל בנזיר שגילח כמ"ש לעיל ועשה דכל היוצא מפיו וכו' כמבואר כאן בר"מ פ"א וגם המגלח עובר כמ"ש מכל מקום הכל נדחה מפני תגלחת המצורע. והטעם לזה מבואר בסוגיא דנזיר וביבמות דעשה דתגלחת המצורע דוחה הלאוין והעשין הנ"ל אף על פי שאין עשה דוחה ל"ת ועשה זה קילי דישנן בשאלה ע"כ דוחה הרבה לאוין ועשה דמ"ל חד לאו וכו'. והנה פסק ותני דתגלחת המצורע דוחה הלאו דתגלחת נזיר אף בנזירות שמשון דכתבנו דליתא בשאלה מכל מקום שם נזירות חד וה"ל קיל כיון דרוב נזירים איתא בשאלה דחי וכן כ' בס' ט"א בר"ה בסוגיא דבל תוסיף ע"ש. ועיין בסוגיות הללו ברש"י ובתוס' דאף לר' אליעזר יש שאלה בנזירות ועיין בחגיגה אף דסובר אין שאלה בהקדש מכל מקום בנזירות סובר דיש שאל' ע' בס' ט"א בחגיגה גבי כי יפליא וכו' שמביא ראי' ברורה לזה. ועיין בתוי"ט במשנה דפסחים כיצד מפרישין וכבר הבאנו זה ואין כאן מקומו לפלפל בזה. ראיתי בס' שעה"מ פי"ט מה' עכו"מ דכ' דכהן קטן כשר לתגלחת המצורע ע"ש. והר"מ כאן בפ"ז הלכה ט"ו כתב וז"ל וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע וכו' יבא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגילח עובר בל"ת ועשה שנא' קדוש וכו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה וכו' מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמ"ש והרי אין קדוש בהם ונתבטל העשה וכו' ונשאר רק הל"ת ואתי עשה ודוחה ל"ת וכו' ע"כ ורבינו כתב טעם מסברא דנפשי' כיון דימי חלוטו וימי סיפורו אין עולין למנין נזירות כמ"ש קודם לזה ובעהי"ת יבואר כאן לקמן ול"ש עשה ונשאר רק הל"ת והראב"ד בהשגות כ' א"א אני שונה בריש יבמות הטעם משום דהוי לאו ועשה שישנן בשאלה והיינו דקילי ע"כ והכסף משנה כ' דתרי טעמי איכא במילתא והגמ' חדא מיני' נקט ודברי הכסף משנה תמוהים דשם בגמרא מוכיח דאלת"ה נילף דעשה דוחה עשה ולא תעשה וכו' ע"כ ס"ל דיש כאן עשה דאל"ה לא מוכח ע"ש. והנה בימי חרפי שמעתי רבים מפלפלים בדברי הר"מ והראב"ד ואין זה מכוונת החיבור לפלפל כאן. וראיתי בס' א"מ בתשובה שהקשה על הר"מ נהי דעשה דקדוש וכו' אינו בימי חלוטו כיון דאינם עולים למנין מכל מקום העשה דכל היוצא מפיו וכו' איכא דלאו ועשה של נדרים עוברים בנזירות כמו שמבוא' בר"מ פ"א כאן אם כן ע"כ צריכים אנחנו לטעם דקילי שישנן בשאלה וכו' ע"ש. ולא קשה כפי שביאר הוא עצמו שם בתשובה אחרת דנזיר כיון דקיבל עליו נתקדש גופו כמו כהן ועובר על הנזירות עובר בב"י נזירתו ע"ש אם כן כאן כיון דהעשה דוחה לאו דנזיר והותר בתגלחת מטעם נזיר ל"ש בי' וכל היוצא וכו' דאינו מיחל הנזירות כלל ע"ש ותבין דעיקר הב"י דחילל הנזירות אבל אם מותר באיזה דבר מחמת הנזירות ל"ש בי' וכל היוצא וכו' ע"ש ותבין כי הוא פשוט וברור. והנה הא דנזיר מצורע מגלח נראה דמותר לגלח לגמרי ולא אמרינן כיון דאינו מעכב בתגלחת מצורע רק ב' שערות ועל שערה אחת עובר על לאו דנזיר אם כן במגלח המצורע יניח על כל פנים שערה אחרונה דזה אינו מעכב ועובר בלאו דנזיר. אך נראה נהי דאין מעכב מכל מקום מ"ע לגלח לגמרי ע"כ מגלח לגמרי ודוחה או מטעם הר"מ או מטעם הראב"ד.
ויש עוד תגלח' אחד גבי מצורע והיינו גילוח הנתק אם יש לו נגע נתק ובשבוע ראשון לא הי' שום סי' טומאה יגלח סביבות הנתק ומניח שתי שערות סמוך לנתק ומסגירו שבוע שני' וכו' כמבואר בר"מ בהלכות ט"צ פ"ח ותגלחת זו גזה"כ ומבואר שם בר"מ דהתגלחת כשר בכל אדם וכן כשר בכל דבר ואפילו הי' נזיר ה"ז מגלח. והנה לדעת הר"מ כאן ה"ל עשה ולא תעשה היינו עשה דקדוש וכו' דהגילוח הוא בתוך ימי הסגר וימי הסגר עולים למנין כמבואר כאן אם כן למה ידחה התגלח' זו הנזירות. ואין לומר כיון דתגלחת הנתק כשירה בכל דבר אם כן אפשר אם הוא נזיר מגלח ע"י סם ואינו עובר בלאו כפי מ"ש הר"מ כאן. ז"א על כל פנים עובר בעשה דקדוש כמ"ש הר"מ ואין עשה דוחה עשה. אך באמת הכסף משנה מביא בשם הת"כ דדרשינן מקרא דגילוח הנתק דוחה נזירות וע"ש במנ"ל דע"כ צריך קרא דאל"ה לא דחי דכאן הוי עשה ג"כ ולא היה עשה דגילוח דוחה ע"כ דרשינן מקרא דהתורה גילתה דדחי נזירות. ומכל מקום אפשר כמ"ש אף על פי דהתור' דחת' נזירות וגזה"כ ה"ל כמו דחיית עשה לל"ת דאם אפשר לקיים שניהם וכו' לא דחי ה"נ אם יכולים לגלחו בסם דלא יהיה עובר בלאו בוודאי מגלחו בסם וכן אם יכול לגלח לו קטן או עכו"ם מגלחו כדי שהמגלח לא יהי' עובר אך אם א"א בענין אחר רק לגלח אותו ישראל ובתער או כעין תער מגלח אותו דהתורה ריבתה דדוחה נזירות כמו שמבואר בת"כ. ולהראב"ד דס"ל דתגלחת מצורע דוחה העשה ולא תעשה מחמת דקילי דישנן בשאלה הקשה המנ"ל ל"ל קרא גבי נתק בלאו הכי העשה דוחה הל"ת והעשה וע"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש אפשר ליישב דאי לאו קרא והי' בתורת דחיי' אם היה יכול לגלחו בסם לא היה רשאי לגלחו בתער ואף אם נאמר דהראב"ד סובר דנזיר עובר אפילו בסם כי דברי הר"מ צ"ע כאשר הבאתי בשם הלחם משנה. מכל מקום נ"מ אם יש קטן או עכו"ם יגלחו הם כדי שלא יהיה איסור על כל פנים על המגלחים כיון דהוא רק בתורת דחי' ע"כ כתבה התורה לימוד דהותרה תגלחתו גבי נתק ולא בתורת דחי' אם כן אפילו יוכל לגלחו אינו ב"ח מותר לגלחו ישראל ב"ח דאם א"א בענין אחר א"צ קרא ת"ל מחמת דחיית העשה ע"כ צ"ל דקרא אתי לומר דהותרה לגמרי כנ"ל ובאתי רק לעורר. ולשיטת הר"מ דסובר דע"י סם אינו עובר בלאו רק בעשה וסובר דנזיר מצורע בימי חלוטו ובימי סיפורו לא שייך העשה וכו' אם כן נזיר מצורע בימי חלוטו או בימי ספורו מותר לכתחילה לגלח ע"י סם ופשוט. ולפמ"ש לעיל בשם שעה"מ דתגלחת המצורע כשר בכהן קטן אם כן בנזיר מצורע אם יש כהן קטן מוטב שיגלחו קטן כדי שלא יעבור המגלח דכל מה שיוכל לעשות בהיתר עושין ועיין בתוס' שבועות דף ג' ד"ה ועל הזקן וכו' וע"ש שכתבו גם כן דנכרי כשר לתגלחת המצורע ובס' שעה"מ מביא בשם מהר"י אשכנזי דתמה עליו דמבואר בת"כ דדוקא כהן כשר כמו שפסק הר"מ פי"א מה' ט"צ והבאנו לעיל. וראיתי בס' אוהל דוד שמביא בשם הגאון מוה' משולם אבד"ק פ"ב דעיקר גילוח של מצורע הוא שני שערות דשני שערות מעכב אם כן יכול לגלחו אפילו עכו"ם ומניח שתי שערות ומגלח הכהן ע"ש שיישב דברי התוס' אם כן בנזיר בוודאי ג"כ מגלחו עכו"ם עד שתי שערות האחרונות כדי שלא יהי' המגלח עובר בהרבה לאווין וז"פ. רק אם ליכא אחר נדחה לגמרי מחמ' הטעמי' הנ"ל. ובגלוח הנתק לדעת הראב"ד אף דאיכא עכו"ם או קטן מכל מקום הותר מהלימוד הנ"ל. ובנזיר שגילח כל ראשו אין לוקין אלא אחת. התרו בו על כל שער ושער לוקין על כל שערה ושערה ויש כאן בדברי הרהמ"ח חסרון המעתיק וכך צ"ל העביר על ראשו סם וכו' אינו לוקה ואינו לוקה משום התגלחת וכו' וגם צ"ל אחר העביר וכו' דאינו לוקה אבל עובר בעשה דקדוש וכו' והוא חסרון המעתיק.
ונזיר חופף ומפספס שערו אבל לא סורק ומבואר בנזיר דר"ש הוא דסובר דבר שאינו מתכוין מותר אבל לא סורק דכל סורק להשיר נימין מדולדלין מכוין ואח"ז מבואר דר"י אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת וכו' מבואר כאן דסורק הוא מתכוין ובשבת דף נ' ע"ב מובא שם משנה ופרש"י דחופף וכו' אבל לא סורק דודאי משיר נראה דהטעם דהוי פ"ר ומודה ר"ש כידוע. והתוס' שם ד"ה אבל לא סורק כתבו וז"ל התם מפרש טעמא משום דלהשרת נימין וכו' ובאמת דברי רש"י צ"ע דכאן מפורש הטעם דמכוין ולמה פי' משום פ"ר וכבר עמד בזה הריב"ש מובא במג"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב והמג"א כתב דכאן מיירי במסרק רך דאינו משיר בודאי ורש"י משמיענו אף דבפי' אינו מתכוין להשיר נימין מכל מקום אסור משום פ"ר ע"ש. והר"מ כ' כאן וז"ל נזיר חופף בידו וכו' ואם נפל שער אינו חושש שהרי אין כוונתו להשיר ואפשר שלא ישיר אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי וכו' וכ"כ הרהמ"ח ועל הר"מ ודאי צ"ע דאין דרכו לכתוב מדעתו וכיון דמבואר כאן במקומו דהטעם דמכוין היאך כ' הוא הטעם דהוא ודאי והיינו דהוי פ"ר וגם ה"ל להש"ס לומר טעם זה. ולומר דבש"ס מיירי במסרק רך ה"ל להר"מ להביא זה כידוע. והר"מ והרהמ"ח סיימו ואם עשה כן אינו לוקה וזה תימא כיון דהוי פ"ר דמשרת ודאי ובפ"ר חייב עיין בר"מ פ"א מהל' שבת וידוע דבשבת חייבים אף סקילה אם כן למה לא יחייב כאן מלקות. ולדחוק ולומר דאם עשה כן היינו שסרק ומכל מקום לא השיר ע"כ אינו לוקה דודאי אם לא השיר אינו לוקה וז"פ אבל אם השיר כיון דהוי פ"ר למה אינו חייב ובהר"מ מבואר דבכ"ע אינו חייב ועיין בכסף משנה ותמה אני שלא עמדו בכ"ז נ"כ הר"מ וס' הריב"ש אין בידי לעיין בו דאפשר עמד על זה ולפלפל בפ"ר דלא ניחא ליה ואם הוא דוקא גבי שבת או בשאר איסורים ג"כ הדברים עתיקים והוא עיון עמוק. אח"ז ראיתי בספר מחנה אפרים בהגהות על הר"מ שהקשה על הכסף משנה כאן דכתב אפילו באדמה המשרת כ' רבינו דאינו לוקה מפני שא"מ וכו' וכ' הוא וז"ל אינו כן דהא סורק במסרק דנתכוין להשיר ואפ"ה אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה וכו' ע"ש ודבריו ג"כ אינם מובנים שהקשה דסורק הוא מתכוין ולמה לא ילקה וכ' וטעמא דאדמה וכו' מכל מקום קשה למה לא ילקה במסרק דלא הוי כסם ואין לדבריו הבנה ע"ש. על כל פנים נלמד מדבריו דאדמה הוי כעין סם אם כן נוכל ליישב דברי הר"מ דסבירא ליה אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן אינו לוקה עכ"ל נוכל לומר דמ"ש ואם עשה וכו' קאי על החופף באדמה ואינו לוקה מפני שהוא כסם אבל לא קאי על סורק ובמסרק לוקין. אך מכל מקום לשון הר"מ לא משמע כן ובדברי הרהמ"ח נוכל יותר להעמיס בלשונו דדוקא על האדמה אין לוקין אבל במסרק לוקין אך בדברי הר"מ נראה קצת דקאי על שניהם ע"כ צ"ע כעת כל דברי הר"מ. ועוד חזון למועד בעזה"י. נ"ל פשוט הא דמבואר בש"ס ובר"מ פ"ב כאן דקטן שהדירו אביו בנזיר אם גלח או גלחוהו קרוביו שהרי נעשה מעשה שגלה דעתו שאינו רוצה בנזירות או קרוביו אינם רוצים אינו נזיר וכו' היינו דוקא אם גלחוהו בדרך שאסור לנזיר שייך גילוי דעת אבל אם גלחוהו בדרך שאינו אסור בנזיר א"ז גילוי דעת אם כן אם שיירו כדי לכוף ראשן לעיקרן לדעת הר"מ דאין איסור כלל אין זה גילוי דעת. אך לדעת התוס' דעוברים בעשה הוי ג"ד. אך במקום שעובר רק בעשה כגון לדעת התוס' או סך נשא לדעת הר"מ וגלחוהו קרובים כיון דאין עליהם איסור לגלח רק עשה וכתבתי לעיל דעשה הוא רק על הנזיר אם כן על אחר ליכא עשה ואי כיון דמכשיל לקטן בידים לשיטת הסוברים דבעשה מותר להאכיל הקטן בידים ע' באו"ח סי' רס"ט אם כן אין אחר עושה שום איסור במגלח נזיר קטן אם כן אפשר אינו נקרא ג"ד כלל דמה איכפת להו בגילוח כיון שאין עושים שום עבירה בגילוח אפשר בכה"ג לא הוי ג"ד כלל אם כן אפשר במקום דלא הוי אלא איסור עשה כגון סך נשא לדעת הר"מ ושלא כמעין תער לדעת התוס' אין גילוי דעת ובאתי רק לעורר. לעיל כתבתי באיסור נזיר ל"ש כולל בזה לא קשה ג"כ קושית הש"א וכן כפות תמרים שהקשו ל"ל לרבנן ריבוי מיין וכו' לאסור יין מצוה כיין הרשות כגון שנשבע שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דאסור לשתות עיין בנזיר דף ג' הא בלאו הכי הוי כולל יין אחר או חרצנים ודעת הירושלמי אף בביטול מצוה שייך כולל גבי שלא אוכל מצה דכולל מצה דרשות והדברים עתיקים. ולפמ"ש ניחא דל"ש כולל כלל דאין נזירו' לחצאין ע"כ צריך ריבוי מיין וכו' ויש חילוק בין נידון זה שנשבע שישתה ואחר קיבל עליו נזירות דחל מטעם ריבוי דקרא דאם שתה ועבר על נזירותו לוקין דהנזירות הי' חל עליו ואסור לשתות ככל נזיר אבל בנשבע שלא ישתה ואחר קיבל נזירות דכתבנו לעיל דהוי נזיר בלא כולל דחל לקוברו וכו' דהאיסור חל כמו אחות אשה דמתלי תלוי וקאי ולא הוי נזירות לחצאין רק לענין מלקות באמת אינו חל כלל דאין אחע"א ואם עבר ושתה אינו לוקה משום לאו דנזיר רק משום שבועה וכ"ז ברור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |