מנחת חינוך/רצד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נשחוט כו'. דינים אלו עיין ר"מ פי"ב מה' שחיטה ויו"ד סי' ט"ז והדין המבואר באחרונים אין צורך להאריך והרהמ"ח לא הביא מזה כלל. ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בקדשים כ"ה בר"מ מסוגית הש"ס פאו"ב וצייר שם הר"מ כמה מינים ולא כולם עלח"מ. וכבר הקשיתי לעיל פ' אחרי דהר"מ אינו מביא כאן דגם בשעיר המשתלח אם שחט האם ואח"ז דחה בנה לצוק או להיפך חייב משום או"ב כמבואר ביומא ס"ד להדיא דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו ועובר משום או"ב אך הר"מ סמך עצמו אמ"ש פ"ה מהעיוה"כ הי"ז. ומכל מקום קצ"ע דשם כתב הר"מ לענין שפסול השעיר ולמה לא כ' כאן לענין שחייב מלקות בפרט שזה החלק הוא מוקדם והרהמ"ח לא הביא כלל דין זה והוא חידוש וכל כי האי הו"ל לפרושי. וגם הקשיתי על הר"מ שכתב כאן השוחט עגלה ערופה ולא כתב רבותא יותר דאם ערפה חייב משום או"ב דעריפתה היא שחיטתה כמבואר בר"מ האה"ט דעריפתה מטהרה מידי נבלה וד"ז מבואר בתוס' חולין פ"ב ותוס' יומא לפשוט כמו בשעיר המשתלח דחייתו זו היא שחיטתו וכאמור כן בע"מ עריפתה שחיטתה לענין או"ב והרהמ"ח לא הביא כלל דין זה וע"ש עוד מה שדקדקתי בזה וצ"ע. והנה אם דחה השעיר לצוק ואח"ז שחט אמו מבואר שם דודאי חייב משום או"ב ג"כ חוץ משום יה"כ וכן בע"ע אם שחט אמו ואח"כ ערף העגלה כיון דכתבתי לעיל שאין מח"ז פוסל בע"ע אם כן העגלה כשרה אם כן חייב על השחיטה משום או"ב כמו כל או"ב. אך אני מסופק אם שחט האם קודם ואח"ז דחה אותו לצוק אם חייב על דחייתו לצוק משום או"ב דבאמת בכל או"ב אם נאמר דשחיטת השני פסול והוי נבלה מחמת כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ ע' באחרוני' שפלפלו בזה מכל מקום לקי דעבר אמימרא דרחמנא כי הפסול הוא מחמת העברת הלאו אבל כאן בשעיר אם שחט האם קודם דהתורה פסלה משום מח"ז ואי לאו דהתור' פסלה בודאי הי' חייב מלקות משום או"ב כי דחייתו הוא שחיטתו אך עתה דהתורה פסלה אם כן השעיר הזה פסול ובאמת לא נשחטה כלל ובכ"מ אינו מחייב על נחירה רק כאן דהוי כמו שחיטה אבל באמת אם הוא פסול אין כאן שחיטה ולמה יתחייב משום או"ב דנפסל מחמת מח"ז אם כן הדר הו"ל לא נשחטה ויש חילוק גדול בין אם נפסלה מחמת עבירה ובין אם עבירה מחמת ההכשר וא"כ כיון דפסול אין כאן עבירה כלל. וע' תוס' חולין פ"א וברש"י בודאי פסול הוי דאי כשר אם כן ממילא עובר אבל כיון שפסול אם כן כיון שלא נשחטה אפשר שאין לוקין כנלע"ד וצ"ע. ולדברי רש"י כיון דהוי מח"ז אין לוקין. וע"ש בתוס' שהשיגו אפשר בכאן מודים ויכול להיות הא דגילתה התורה כאן דאו"ב נוהג היינו אם שחט האם אח"כ. אבל אם שחט האם קודם אני מסופק אי חייב מלקות ע"ש ותבין. ובמ"ש לעיל דבעגלה ערופה כשרה אם נתערפ' וקודם לזה נשחטה אמו כי לא מצינו מח"ז פסול בע"ע. עתה נתיישבתי דאפשר הר"מ שסובר בפ"ה מהלכות איסורי מזבח דמצוה הבאה בעבירה דאורייתא אם כן פסולה העגלה. אך לשיטת התוס' בסוכה דמהב"ע דרבנן אם כן כשרה מה"ת. ובענין מהב"ע הדברים עתיקין וארוכין בספרי האחרונים. ולפמ"ש בט"א בר"ה סוגיא דתוקע בשופר של עולה. דדוקא אם העבירה נעשה בכל ענין אף אם לא יצא ידי המצוה אז לשיטת התוס' אינו רק דרבנן. אבל אם ע"י המצוה נעשתה העבירה אי אמרת דלא יצא ידי המצוה גם העבירה לא יעבור אף התוס' מודים דמדאורייתא הוא ע"ש. אם כן כאן לכ"ע פסול מחמת מהב"ע דאם לא יצא ידי המצוה אם כן ה"ל כמו נוחר כיון דלא נשחטה רק נערפה וה"ל נבלה ולא נעשתה העבירה רק ע"י עשיית המצוה אם כן בכה"ג לכ"ע פסולה כיון דיהיה נבלה א"ע משום או"ב עיין בש"ע אך ע"י המצוה נעשתה העבירה ולכ"ע פסולה מהב"ע ואין כאן מקומו. ואם שנים אוחזין ושוחטין שניהם חייבים ועתב"ש סי' ב' ובבכור שור פרק זה. ואם א' שחט מקצת והשני גמר השחיטה תלוי בדין ישנה לשחיטה מתחלתה וע"ס או אינה אלא לבסוף. וכבר כ' בענין זה כ"פ ותלמד לכאן ועיין בתב"ש אם שניהם שוחטין בב"א זה האם וזה הבן. ועיין באחרונים האריכו למעניתם. ומ"ש הרהמ"ח בד' פרקים צריך להודיע וכדברי ר"י אף בעיוה"כ ט"ס וצ"ל בעיוה"כ בגליל כ"ה בחולין ובר"מ. ובש"ע לא הביאו ד"ז כלל דעיוה"כ בגליל. ועתו"ס כתובות וחולין נראה דת"ק חולק על ר"י בזה ע"כ לא הביאו דין זה כלל. ואם מכר לחתן וכלה עיין ר"מ וש"ע ועיין באחרונים:
ב[עריכה]
ודין השוחט פרה ושתי בניה כו'. אם שחט האם קודם ואח"ז שחט השני בנים חייב מלקות על כל בן ובן. ואם שחט הבנים ואח"ז שחט האם חייב מלקות א' וכן אם שחט האם ובתה ובת בתה חייב ב"פ מלקות. ואם שחט האם ובת בתה ואח"כ בתה אינו חייב אלא מלקות א' עיין ר"מ ובחולין. והנה אם שחט האם ואח"כ בתה השעיר של יוה"כ לצוק. ואח"ז שחט בנו של השעיר. אף דפסקינן דחוששין לזה"א ואיסור יש לשחוט אב ובנו ג"כ כמבואר והשעיר א"א להיות נקבה כי שעירי חטאת צבור כולם באים זכרים כמבואר בר"מ פ"א מה' מעה"ק מכל מקום בכה"ג אף איסורא לא עביד משום אב ובנו כי השעיר המשתלח נפסל מחמת מח"ז וה"ל כמו נתנבלה כי באמת לא נשחטה וכיון דלא נעשתה כמצוותו אם כן אין כאן איסור או"ב כמו נוחר דאין בו משום או"ב. אך אי אמרינן כהצד הזה שנסתפקתי לעיל דאף דהוא מח"ז מכל מקום לוקין על שעיר המשתלח כי דחייתו הוא שחיטתו בכ"ע אף שנפסל מטעם מח"ז אם כן הוי שחיטה לענין בנו נמי אח"כ וכן לענין עגלה ערופה אם היה העגלה זכר וא"א לומר בעגלה נקבה כיון דיותר משתי שנים העגלה פסולה כמבואר בר"מ ה' רוצח א"א שתלד כמבואר בבכורות ובע"ז דפרה וחמור פחות מג' שנים אינם יולדים אך בזכר מוליד פחות משנים הללו יש לספק כמו שנסתפקתי לעיל. אך זה טעות דעגלה ערופה נקבה היא כמפורש בתורה עגלת בקר ופשוט. ועיין כרתי ופלתי יו"ד סי' ט"ז חקר כיון דאם ובנו הוא ס' אם יכול לשחוט בה"ש עיין תב"ש באורך. ודין אם בהמה בא על ב"פ או הוא בא על בהמה דעלמא עיין בש"ע ופמ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |